הרצאה שמינית

בִּי-גוּ[1]

יש אנשים שהעלו את הנושא של בּי-גוּ. התופעה של בי-גו קיימת. לא רק שהיא קיימת בקהילת המתרגלים, אלא גם בקרב מספר לא מבוטל של אנשים בכל החברה האנושית. יש אנשים שאינם אוכלים ואינם שותים במשך כמה שנים או יותר מעשור, אבל הם חיים טוב מאוד. יש אנשים האומרים שבי-גו הוא ביטוי של רמה מסוימת; יש גם אנשים האומרים שבי-גו הוא התבטאות של טיהור הגוף; יש גם אנשים האומרים שהוא תהליך של טיפוח ברמה גבוהה.

למעשה זה לא אף אחד מאלה. מה זה אם כן? בי-גו הוא בעצם שיטת טיפוח מיוחדת שמשתמשים בה בסביבה ספציפית. באֵילוּ נסיבות ספציפיות משתמשים בה? בסין העתיקה, במיוחד לפני ייסוד הדתות, מתרגלים רבים אימצו את דרך התרגול הסודי, או התרגול המתבודד בהרים מרוחקים או במערות, רחוק מאוד ממושב אדם. ברגע שהם עושים את זה באופן זה, זה נוגע בנושא של מקור מזון. אם האדם לא היה משתמש בדרך הבי-גו, הוא לא היה יכול לטפח ולתרגל בכלל, והיה מת שם מרעב או מצמא. אני שטתי מצ'ונְג-צִ'ינְג[2] לווּ-הָאן ללמד את הפא, ולקחתי סירה ששטה מזרחה לאורך נהר היאנג-צה. ראיתי כמה מערות במחצית הדרך לפִסגת ההרים בשני הצדדים של שלושת העמקים. בהרים ידועים רבים קיימים הדברים האלה גם. בעבר, אחרי שמטפח טיפס אל מערה בעזרת חבל, הוא היה חותך את החבל כדי לטפח ולתרגל במערה. אם הוא לא היה יכול להצליח בטיפוח-תרגול הוא היה מת בתוכה. לא היו מים ולא היה מזון, ובדיוק בנסיבות המיוחדות האלה הוא אימץ אופן מיוחד של טיפוח-תרגול.

שיטות רבות עברו את תהליך ההורשה הזה, לכן הן כוללות בי-גו; שיטות רבות אינן כוללות בי-גו. היום, רוב השיטות המופצות בחברה אינן כוללות את זה. אמרנו שצריך להתמקד בשיטה אחת בתרגול ואין לעשות מה שמתחשק. אתם יכולים לחשוב שבי-גו הוא טוב ולרצות גם כן. לשם מה אתם רוצים בי-גו? יש אנשים שחושבים שזה טוב, מסתקרנים, ואולי הם חושבים שהיכולות שלהם גבוהות יותר ושהם יכולים להתפאר, יש אנשים עם כל מיני צורות מחשבה. גם אם ישתמשו בשיטה הזאת בטיפוח-תרגול, עדיין צריך לצרוך את האנרגיה של האדם עצמו כדי לקיים את הגוף הפיזי. לכן הרווח אינו מכסה על ההפסדים. אתם יודעים שבמיוחד אחרי ייסוד הדתות, כשישבת במדיטציה או בטיפוח מסוגר במקדשים, תמיד היו אנשים שסיפקו לך מזון ותה, אז לא היה צורך בנושא הזה של בי-גו. במיוחד כשאנחנו מטפחים בחברה של האנשים הרגילים אתה בכלל לא צריך לאמץ את השיטה הזאת. כמו כן, אם אסכולת הטיפוח שלך אינה כוללת את זה, אין עליך לעשות כאוות נפשך. אבל אם אתה באמת רוצה בי-גו, לך וטפח. לפי מה שאני יודע, כשמאסטר מלמד שיטה לקראת רמה גבוהה ובאמת מדריך תלמיד, אם באסכולה הזו יש בי-גו התופעה הזו עשויה להופיע. אבל אי אפשר להפיץ את זה בציבור. בדרך כלל לוקחים את התלמיד לטפח באופן סודי או מתבודד.

היום יש גם מאסטרים של צ'יגונג שמלמדים בי-גו. האם הם השיגו בי-גו? לא השיגו בסוף. מי השיג בי-גו? ראיתי לא מעט אנשים מתאשפזים, ולא מעט חיים של אנשים עמדו בסכנה. אז מדוע יש מצב כזה? האין התופעה של הבי-גו קיימת? היא קיימת. אבל יש נקודה אחת, אסור לערער סתם כך את מצב חברת האנשים הרגילים שלנו, אסור לשבש אותו. בואו לא נדבר על כמות האנשים בכל המדינה שלא היו צריכים לאכול ולשתות – הייתי אומר שאם כל אחד באזור צ'אנג-צ'ון לא היה צריך לאכול ולשתות, זה היה מקל על החיים! גם לא יצטרכו למהר ולהכין ארוחה. איכרים עובדים כה קשה בשדות ואם אף אחד לא יצטרך לאכול, זה יקל על החיים ואנשים רק יעבדו ולא יאכלו. האם זה ילך? האם זו תהיה חברה אנושית? זה בטוח לא ילך, כי אסור שדברים כאלה יפריעו לחברת האנשים הרגילים בקנה מידה כה גדול.

כשכמה מאסטרים של צ'יגונג לימדו בי-גו הופיעו סכנות רבות. יש אנשים שפשוט קשורים לרדיפה אחרי בי-גו. אבל הלב הזה לא סולק, ולבבות רבים של אנשים רגילים לא סולקו, כך שכאשר הוא רואה אוכל טעים ולא יכול לאכול, הפה שלו יזיל ריר. ברגע שהלב הזה עולה, זה לא ילך. הוא פשוט ייעשה מודאג וירצה לאכול משהו. כשהתשוקה מתעוררת הוא ירצה לאכול, אם לא יאכל, הוא ירגיש רעב. אבל אם הוא יאכל הוא יקיא, הוא לא יהיה מסוגל לאכול, וזה יגרום לו להיות מתוח ומפוחד מאוד. אנשים רבים אושפזו, ואנשים רבים היו ממש בסכנת חיים. יש אנשים שחיפשו אותי וביקשו ממני לטפל במקרים המבולגנים האלה ואני לא רוצה לטפל בהם. יש מאסטרים של צ'יגונג שפשוט עושים דברים ללא אחריות. מי רוצה לסדר את הבלגן הזה עבורם.

יתר על כן, אם תסתבכו בזמן שאתם מטפחים בי-גו, האם זה לא נובע מתוך הרדיפה שלכם עצמכם? אמרנו שהתופעה הזו קיימת, אבל זה לא איזה מצב שקורה ברמה גבוהה, וגם לא השתקפות מיוחדת כלשהי. זה רק אופן תרגול שמשתמשים בו בנסיבות מיוחדות, אבל אי אפשר להפיץ אותו בציבור. מספר לא קטן של אנשים רודף אחרי בי-גו, ומדבר על כביכול בי-גו או חצי בי-גו, וקובע את זה בדרגות. יש אנשים שטוענים שהם רק שותים מים, יש אנשים שטוענים שהם רק אוכלים פירות. כל אלו הם בי-גו מזויפים, וככל שהזמן עובר הם לבטח לא יעבדו. מטפח אמיתי יישאר במערה בלי לשתות או לאכול. זה נקרא בי-גו אמיתי.

גניבת צ'י

כשמדברים על גניבת צ'י יש אנשים שיחווירו כאילו הוזכר נמר[3], והם יהיו מפוחדים מכדי לתרגל צ'יגונג. כיוון שיש אנשים בקהילת המטפחים המפיצים שמועות על התופעות של שיגעון-טיפוח, גניבת צ'י וכו', אנשים רבים אינם מעזים לתרגל צ'יגונג או להתקרב לצ'יגונג. אם לא היו הדיבורים האלה, אולי עוד אנשים היו מתרגלים צ'יגונג. אבל יש מאסטרים של צ'יגונג עם שִין-שִינְג נחות המתמחים בהוראת הדברים האלה, וזה הופך את קהילת המטפחים לתוהו ובוהו. למעשה זה אינו כה מפחיד כפי שהם תיארו. אמרנו שצ'י הוא רק צ'י, אף על פי שאתם יכולים לקרוא לזה "צ'י ראשוני מעורב" והצ'י הזה או הצ'י ההוא. כל עוד יש צ'י בגוף האדם זה אומר שהוא נמצא ברמה של סילוק מחלות ושיפור בריאות. הוא אינו נחשב כמתרגל גונג. כל עוד יש לו צ'י זה אומר שהגוף שלו לא טוהר עדיין בדרגה גבוהה, וכך עדיין יש לו צ'י חולני, זה בטוח. אדם שגונב צ'י נמצא גם כן ברמה של צ'י. בין מתרגלי הגונג שלנו מי רוצה את הצ'י העכור ההוא? הצ'י בגוף של מי שאינו מתרגל גונג הוא די עכור. אחרי שמתרגלים גונג הוא יכול להתבהר. במקום שנמצאת המחלה ייראה אשכול גדול של חומר שחור בצפיפות גבוהה. בהמשך התרגול, כשהאדם מגיע באמת לשלב של סילוק מחלות ושיפור בריאות, הצ'י שלו יהפוך בהדרגה לצהבהב. כשהוא ימשיך לתרגל הלאה, המחלה תירפא באמת והצ'י שלו ייעלם גם כן. הוא ייכנס למצב של "גוף לבן חלבי".

זה בעצם אומר שאם לאדם יש צ'י, יש לו עדיין מחלות. אנחנו מתרגלי גונג, לשם מה מתרגלי גונג ירצו צ'י? הגוף שלנו בעצמו צריך לעבור טיהור. מדוע אנחנו צריכים צ'י עכור! בטוח לא צריכים אותו. אדם שרוצה צ'י הוא עדיין ברמה של צ'י. כשהוא ברמה של צ'י הוא אינו יכול להבחין בין צ'י טוב לצ'י רע, כי אין לו היכולת הזאת, ואילו בצ'י האמיתי שבדָאן-טְיֶאן שבגופך הוא אינו יכול לגעת, כי רק אדם שיש לו יכולות גבוהות יכול לגעת בצ'י הראשוני הזה. באשר לצ'י העכור שבגוף, תן לו לגנוב אותו, זה לא מי יודע מה. כשאני מתרגל, אם אני רוצה למלא את עצמי בצ'י, אם אני רק חושב על זה, הבטן שלי תתנפח תוך זמן קצר.

אסכולת הטאו מלמדת תרגיל עמידה של טְיֶאן-דְזְה-גְ'וּאַנְג[4] ואילו אסכולת הבודהא מלמדת להחזיק צ'י בידיים ולמלא מקצה הראש. יש צ'י רב ביקום ואתה יכול למלא את עצמך בזה כל היום. כשנקודות הלָאו-גונְג ונקודת הבָּאי-חְוֵוי[5] פתוחות תוכל למלא את עצמך בצ'י כשאתה שופך צ'י עם הידיים בזמן שאתה מתרכז בדאן-טיאן. אתה תתמלא תוך זמן קצר. לא משנה כמה תתמלא מזה, לְמה זה טוב? יש אנשים שכשהם מתרגלים צ'י הרבה, הם מרגישים שכריות האצבעות נפוחות והגוף נפוח. כשאחרים מתקרבים לאדם כזה הם מרגישים שדה מסביבו: "וואו, תרגלת די טוב". אני אומר שזה שום דבר. איפה הגונג? עדיין תרגלת צ'י. לא משנה כמה צ'י יש, הוא לא יכול לבוא במקום גונג. המטרה של תרגול צ'י היא להחליף את הצ'י שבתוך הגוף עם הצ'י הטוב שבחוץ כדי לטהר את הגוף. בשביל מה לאחסן צ'י? כשאתה ברמה הזאת, כשלא עברת שינוי מהותי, הוא אינו גונג. לא משנה כמה צ'י תגנוב, עדיין תהיה רק שק גדול של צ'י. לְמה זה טוב? הוא לא הוחלף לחומר בעל אנרגיה גבוהה. אז מה אתה מפחד? תן לו לגנוב את הצ'י אם הוא באמת רוצה.

חִשבו על זה כולכם: אם יש צ'י בגופכם, יש בו מחלות. אז כשהאדם גונב ממך, האם הוא לא גנב את הצ'י החולני שלך גם כן? הוא אינו יכול להבחין בין הדברים האלה בכלל, כי מי שרוצה צ'י נמצא גם כן ברמה הזאת של צ'י ואין לו יכולות כלשהן. אדם שיש לו גונג אינו רוצה צ'י, זה בטוח. אם אינכם מאמינים אפשר לעשות ניסוי. אם מישהו באמת רוצה לגנוב ממך צ'י, אתה יכול לעמוד שם ולתת לו לגנוב. אתה יכול למקד את מחשבתך במילוי הגוף בצ'י מהיקום בזמן שהוא גונב מאחוריך. תראה כמה שזה טוב, כי זה עוזר לך להגביר את מהירות טיהור הגוף וחוסך לך את תנועות הצ'ונְג-גוּאַן[6]. כיוון שהכוונה שלו רעה והוא גונב משהו ששייך למישהו אחר, אף על פי שמה שהוא גנב הוא משהו לא טוב, הוא גם עשה משהו שפוגע בדֶה. לכן הוא ייתן לך דֶה. זה יוצר מעגל, שבזמן שהוא לוקח את הצ'י שלך בצד אחד הוא נותן לך דֶה בצד השני. האיש שגונב צ'י אינו יודע את זה – אם הוא היה יודע את זה הוא לא היה מעז לעשות את זה!

לכל האנשים האלה שגונבים צ'י יש פנים כחלחלות, כולם כאלה. אנשים רבים הולכים לפארקים לתרגל צ'יגונג כדי לסלק את המחלות ויש להם כל מיני מחלות. כשהם מרפאים מחלה הם צריכים לנסות להוציא את הצ'י החולני, אבל האדם שגונב צ'י אפילו לא מוציא צ'י, והוא אוסף כל מיני צ'י חולני בכל גופו, אפילו פנים גופו שחור מאוד. כיוון שהוא כל הזמן פוגע בדֶה, הוא שחור גם בחוץ. כששדה הקארמה גדֵל וכשהוא מאבד דֶה רב, הוא ייעשה שחור בפנים ובחוץ. אם האדם שגונב צ'י היה יודע שהוא עובר שינוי כזה, ומבין שהוא נותן דֶה לאחרים כשהוא עושה דבר טיפשי כזה, הוא לא היה עושה את זה כלל.

יש אנשים המתארים צ'י באופן מיסטי למדי: "כשאתה באמריקה אתה יכול לקבל את הצ'י שאני מקרין"; "אתה יכול לחכות בצד השני של הקיר ותוכל לקבל את הצ'י שאני מקרין". יש אנשים שהם רגישים מאוד ובאמת יכולים לקבל את הצ'י כשהוא מוקרן. אבל צ'י אינו נע בממד הזה. הוא נע בממד אחר שבו אין קיר במקום הזה. מדוע אינך יכול להרגיש שום דבר כשמאסטר של צ'יגונג מקרין צ'י בשטח פתוח? כי יש שם מחסום בממד אחר. לכן צ'י אינו, כפי שאנשים מתארים, בעל כוח חדירה גדול כל כך.

מה שבאמת עובד זה גונג. כשמתרגל יכול להקרין גונג כבר אין לו צ'י, ומה שהוא מקרין זה סוג של חומר בעל אנרגיה גבוהה. כשמסתכלים דרך הטְיֶאן-מוּ הוא מין אור. כשהוא מוקרן על גוף של אדם הוא גורם לאדם להרגיש חום. זה יכול להשפיע ישירות על אדם רגיל. אבל זה עדיין אינו יכול להשיג לגמרי את המטרה של ריפוי מחלות, כי זה יכול רק לדכא אותן. כדי לרפּא מחלות באמת צריכה להיות יכולת על-טבעית. יש יכולת על-טבעית ספציפית לכל סוג של מחלה. ברמה המיקרוסקופית מאוד, כל חלקיק קטן של גונג הוא בדמותך. הוא יכול להכיר אנשים והוא בעל תבונה, הוא חומר בעל אנרגיה גבוהה. אם מישהו גונב אותו האם הוא יכול להישאר שם? הוא לא יישאר שם ואי אפשר לשים אותו שם כי הוא אינו דבר השייך לאדם עצמו. באשר לכל המטפחים האמיתיים, אחרי שהגונג התפתח יש מאסטרים שמטפלים בהם. המאסטר מסתכל שם על מה שאתה עושה. כשאתה מנסה לקחת דברים ממישהו, המאסטר של האדם ההוא לא יסכים גם כן.

איסוף צ'י

גניבת צ'י ואיסוף צ'י שניהם אינם בעיות שיש לפתור עבורכם כשאנחנו מלמדים ברמה גבוהה. מכיוון שיש לי מטרה נוספת – לשקם את המוניטין של הטיפוח-תרגול ולעשות מספר מעשים טובים – אגלה את התופעות הרעות האלה שאף אחד לא דיבר עליהן בעבר. אני רוצה שכולכם תדעו עליהן כדי שאנשים מסוימים לא יבצעו כל הזמן מעשים רעים. יש אנשים שאינם מבינים את האמת על הצ'יגונג וכשמזכירים אותו הם מחווירים כאילו הוזכר נמר.

הצ'י ביקום הוא רב. יש אנשים המדברים על הצ'י השמימי היאנגי והצ'י הארצי היִינִי. כיוון שאתה גם כן יחידה של היקום, אתה יכול ללכת על זה ולאסוף את הצ'י. אבל יש אנשים שאינם אוספים את הצ'י שביקום. הם מתמחים בהנחיית אנשים איך לאסוף צ'י מצמחים. הם אפילו סיכמו את הניסיון שלהם: הצ'י של עץ הצַפְצָפָה לבן, הצ'י של עץ האורן צהוב, איך אפשר לאסוף, מתי כדאי לאסוף. יש גם אנשים האומרים: "יש עץ ליד הבית שלי. אספתי את הצ'י שלו והוא מת". לאיזו יכולת זה נחשב? האם זו אינה עשיית מעשה רע? אתם יודעים, כשאנחנו באמת מטפחים ומתרגלים אנחנו דורשים מסרים חיוביים והתאמה לתכונת היקום. האם אינך צריך ליישם שָן? כדי להתאים לתכונת היקום, גֶ'ן-שָן-רֶן, צריך ליישם שָן. אם תמיד תעשה מעשים רעים האם הגונג שלך יוכל לגדול? האם המחלות שלך יוכלו להֵירָפֵא? האם זה לא בדיוק ההפך ממה שהמתרגלים שלנו צריכים לעשות? זה גם נחשב להריגה ולביצוע מעשה רע! אולי יש אנשים שיגידו: "ככל שאתה מדבר יותר כך זה נשמע יותר בלתי מתקבל על הדעת – להרוג חיה זו הריגה ולגרום לצמח למות זו גם הריגה". למעשה זה כך. בבודהיזם מדברים על סמסארה. אולי הפכת לצמח בגלגולי הנשמות. זה מה שמלמדים בבודהיזם. כאן איננו מדברים על זה באופן זה, אבל אנחנו אומרים לכולם שגם לעצים יש חיים. לא רק שיש להם חיים, אלא שיש להם גם פעילות חשיבתית גבוהה מאוד.

לדוגמה: יש באמריקה אדם שהתמחה במחקר אלקטרוני והוא לימד אחרים איך להשתמש בגלאי שקר. יום אחד הִכָּה בו לפתע רעיון. הוא שם את שתי הזרועות של גלאי השקר על צמח דְרָקוֹנִית[7] ושפך מים לתוך שורשיו. אז הוא גילה שהמחט של גלאי השקר ציירה במהירות סוג של עקומה. עקומה מהסוג הזה זהה בדיוק לעקומה המיוצרת על ידי מוח אנושי ברגע קצר של התרגשות או שמחה. באותו רגע האיש היה בהלם. איך לצמח יכולים להיות רגשות! הוא כמעט רצה לצעוק ברחוב: "לצמחים יש רגשות!" בהשראת העניין הזה הוא המשיך לחקור בתחום זה וביצע ניסויים רבים.

פעם אחת הוא שם שני צמחים זה ליד זה וביקש מתלמיד שלו לדרוך על צמח אחד ולרמוס אותו למוות בפני הצמח השני. אחרי זה הוא לקח את הצמח השני לחדר וחיבר אותו לגלאי שקר. הוא ביקש מחמישה מתלמידיו להיכנס לחדר לפי הסדר. לצמח לא היו כל תגובות כשהארבעה הראשונים נכנסו אל החדר. כשהתלמיד החמישי – זה שרמס את הצמח – נכנס אל החדר, לפני שהוא אפילו ניגש אל הצמח, המחט ציירה מיד במהירות עקומה מהסוג שמופיע רק כשאדם מבוהל. החוקר היה ממש בהלם! המקרה הזה מצביע על נושא חשוב מאוד: תמיד האמנו שבן אדם הוא חיים גבוהים עם איברי חישה, יכולת זיהוי ומוח שיכול לנתח דברים. איך צמחים יכולים לזהות דברים? האם זה לא מצביע על כך שיש להם תחושות גם כן? בעבר, אם מישהו היה אומר שלצמחים יש איברי חישה, מחשבה ורגשות, ושהם יכולים לזהות אנשים, היו אומרים שהוא דוגל באמונות טפלות. וזה לא רק זה, נראֶה כי צמחים עוברים את בני האדם של היום במובנים מסוימים.

יום אחד הוא חיבר את גלאי השקר לצמח וחשב: "איזה ניסוי אעשה? אשרוף לו את העלים באש ואראה איך הוא יגיב". ברגע שהוא חשב על זה ולפני שהוא התחיל לשרוף, המחט האלקטרונית ציירה במהירות סוג של עקומה המצוירת רק כשאדם צועק "הצילו". היכולת העל-חושית הזאת נקראה בעבר קריאת מחשבות. זו יכולת פוטנציאלית, יכולת מולדת – אבל כל המין האנושי של היום מתדרדר, אז כדי להשיג אותה צריך לטפח ולתרגל מחדש ולחזור למקור ולשוב לאמת, לחזור לטבע המקורי המולד שלך, רק אז תשיג אותה. אבל לצמח יש אותה והוא יודע מה אתה חושב. זה נשמע די בלתי מתקבל על הדעת, אבל זה היה ניסוי מדעי ממשי. הוא ניהל כל מיני ניסויים, כולל בדיקת היכולת של שליטה מרחוק ממרחק רב. כשהתזות שלו פורסמו הן עוררו גלים בכל העולם.

בוטניקאים בארצות שונות החלו לחקור את התחום הזה, וגם המדינה שלנו עושה זאת, וזה כבר אינו נחשב כאמונה טפלה. ביום ההוא אמרתי משפט כזה: מה שהמין האנושי שלנו התנסה בו, המציא וגילה, מספיק כדי לשנות את ספרי הלימוד של היום. אבל בגלל ההשפעה של ההשקפות המקובלות אנשים אינם מעוניינים להכיר בזה, וגם אין אף אחד שמסדר את הדברים האלה באופן שיטתי.

בפארק בצפון-מזרח ראיתי שקבוצה של עצי אורן מתה. היו שם אנשים שאין לדעת מה הם תרגלו, הם התגלגלו על כל הדשא ולאחר מכן אספו צ'י, ברגליהם בדרך אחת ובידיהם בדרך אחרת, ותוך זמן קצר כל עצי האורן שם הפכו צהובים ומתו. האם מה שהם עשו היה מעשה טוב או רע? מנקודת המבט של המטפחים שלנו זו הייתה הריגה. אתה מטפח, כך שעליך להיות אדם טוב, להתאים בהדרגה לתכונת היקום, ולהיפטר מהדברים הרעים האלה שלך. גם מנקודת המבט של אנשים רגילים זה לא היה מעשה טוב. זה היה להשחית רכוש ציבורי ולהרוס את הצמחייה הירוקה ואת האיזון של המערכת האקולוגית. זה לא מעשה טוב משום נקודת מבט. יש צ'י רב ביקום ואתה יכול לאסוף כמה שאתה רוצה. יש אנשים שיש להם אנרגיה רבה. אחרי שהם מטפחים לרמה מסוימת הם יכולים באמת בהינף יד אחד לאסוף צ'י של צמחייה באזור גדול, אבל זה עדיין רק צ'י. לא חשוב כמה הוא אוסף, לְמה זה טוב? יש אנשים שכשהם הולכים לפארק הם לא עושים שום דבר אחר. מישהו מצהיר: "אני לא צריך לתרגל גונג. אני רק אוסף עם הידיים בזמן שאני מתהלך ואז התרגול שלי מסתיים". זה מספיק לו להשיג צ'י כי הוא חושב שצ'י זה גונג. כשאנשים מתקרבים אל האדם הזה הם ירגישו שהגוף שלו די קר. לצ'י של הצמחים יש טבע היִין, האין זאת? מתרגל צריך לשמור על האיזון בין יין ויאנג. אף על פי שהגוף של אדם זה מריח כמו שרף אורנים, הוא אפילו חושב שהוא מתרגל היטב.

מי שמתרגל גונג משיג גונג

הנושא של מי שמתרגל גונג ומי שמשיג גונג הוא נושא קריטי ביותר. כשאנשים שואלים אותי מהם היתרונות של פאלון דאפא אני אומר שפאלון דאפא יכול לאפשר את זה שהגונג יזקק את המתרגלים ויפחית את זמן התרגול, וזה פותר את הבעיה שחסר זמן לתרגל על ידי כך שמזוקקים כל הזמן על ידי הגונג. בה בעת השיטה שלנו היא כזו שבאמת מטפחת את הטבע ואת החיים גם יחד. הגוף הפיזי שלנו יעבור שינויים גדולים. לפאלון דאפא יש גם היתרון הגדול ביותר שלא הזכרתי בעבר ורק היום נדבר עליו. כיוון שהוא קשור בנושא עיקרי שיש בו משמעות היסטורית רבה ויש לו השפעה רבה למדי על קהילת המטפחים, אף אחד בהיסטוריה לא העז לחשוף אותו וגם לא הרשו לאף אחד לחשוף אותו. אבל זה לא ילך אם לא אדבר עליו.

יש תלמידים שאמרו: "כל משפט שמאסטר לי הונג-ג'י אומר הוא סוד שמימי וחשיפה של סודות שמימיים". אבל אנחנו באמת מביאים אנשים לרמות גבוהות יותר שזה להציל אנשים. אני צריך להיות אחראי כלפיכם ואני יכול לקחת את האחריות הזאת. לכן זו אינה חשיפה של סודות שמימיים. אם מדברים סתם בחוסר אחריות אז זאת חשיפה של סודות שמימיים. היום אנחנו נחשוף את הנושא הזה: מי שמתרגל גונג משיג גונג. לפי מה שאני רואה, כל השיטות היום, כולל גם שיטות של אסכולות הבודהא והטאו ואסכולת הצ'י-מן במהלך ההיסטוריה, כולן טיפחו את הפוּ-יוּאֶן-שֶן (פוּ-אִי-שְה) של האדם, וזה היה הפו-יואן-שן שמשיג גונג. הג'וּ-יוּאֶן-שֶן שאנחנו מדברים עליו כאן מתייחס לחשיבה של עצמנו. אדם צריך להיות מודע למה שהוא חושב או עושה – זה האני האמיתי שלך. אבל אתה לא יודע כלל מה הפו-יואן-שן שלך עושה. אמנם אתה והוא נולדתם באותו זמן, קוראים לכם באותו שם, אתם שולטים על אותו גוף ונראים אותו דבר, אבל אם לדייק, הוא לא אתה.

יש עיקרון ביקום הזה: מי שמאבד – מרוויח, מי שמטפח ומתרגל – משיג גונג. כל השיטות במהלך ההיסטוריה לימדו אנשים שיש להיות בטרנס במהלך תרגול הגונג ושאין לחשוב על שום דבר. אחר כך יש להיכנס למצב של דינג עמוק עד שלבסוף האדם לא יהיה מודע לשום דבר. יש אנשים שיושבים במדיטציה במשך שלוש שעות כאילו עבר רק רגע אחד. אחרים אפילו מעריצים את עוצמת הדינג שלו. האם הוא באמת תרגל? הוא עצמו בכלל לא יודע. במיוחד אסכולת הטאו מלמדת: "השְה-שֶן[8] מת – היואן-שן נולד". את מה שהם מכנים כ"שה-שן" אנחנו מכנים "ג'ו-יואן-שן"; את מה שהם מכנים "יואן-שן" אנחנו מכנים "פו-יואן-שן". אם השה-שן שלך באמת מת אתה אכן תמות, והג'ו-יואן-שן באמת לא יהיה קיים. מישהו שמתרגל בשיטה אחרת אמר: "המורה, כשאני מתרגל אני לא מכיר אף אחד בבית". מישהו אחר אמר לי: "אני לא כמו אחרים שקמים מוקדם בבוקר או נשארים עד מאוחר בלילה כדי לתרגל. אחרי שאני חוזר הביתה אני שוכב על הספה ואני בעצמי יוצא החוצה לתרגל. אני שוכב שם ומסתכל עליו מתרגל". אני חושב שזה עצוב מאוד, אבל זה גם לא עצוב!

מדוע אחרים מצילים את הפו-יואן-שן? פעם לוּ דוֹנְג-בִּין[9] אמר משפט: "אני מעדיף להציל חיה מאשר בן אדם". אנשים באמת מתקשים מאוד להתעורר מפני שאנשים רגילים מוּשלים על ידי חברת האנשים הרגילים. לנוכח רווחים מעשיים הם לא יכולים להניח את הלבבות האלה. אם אתה לא מאמין, בסיום ההרצאה יהיו אנשים שיצאו מהאודיטוריום הזה ויהפכו שוב להיות אנשים רגילים. אם מישהו מרגיז אותם או דוחף אותם הם לא יסבלו את זה. אחרי זמן מה הם לא ינהלו את עצמם כמתרגלים כלל. אנשים רבים בהיסטוריה שטיפחו את הטאו הבחינו בנקודה הזאת: קשה מאוד להציל בני אדם, כי הג'ו-יואן-שן שלהם מושלה מדי. יש אנשים שיש להם תכונת הארה טובה והם יבינו את זה מהר מאוד עם רמז. יש אנשים שלא יאמינו, לא משנה מה אומרים להם. הם חושבים שאתה מגזים. לימדנו את האדם הזה כל כך הרבה על טיפוח השין-שינג, אבל ברגע שהוא בקרב אנשים רגילים הוא עדיין יתנהג כפי שהוא רגיל. הוא חושב שהתועלת הממשית והמוחשית שבקרב האנשים הרגילים שבהישג ידו היא עדיין מעשית והוא עדיין רודף אחריה. הפא שהמורה דיבר עליו נשמע הגיוני, אבל הוא לא יכול ליישם את זה. הג'ו-יואן-שן של האדם הוא הקשה ביותר להצלה ואילו הפו-יואן-שן יכול לראות מראות שבממדים אחרים. לכן הם חושבים: "מדוע אני צריך להציל את הג'ו-יואן-שן שלך? הפו-יואן-שן שלך הוא גם כן אתה. האם זה לא אותו דבר אם אציל אותו? שניהם אתה וזה לא חשוב מי ישיג, בכל מקרה אתה השגת".

אתאר ספציפית את אופן התרגול שלהם. אם לאדם יש יכולת על-טבעית של ראייה למרחקים, ייתכן שהוא יראה את המראה הזה: כשאתה יושב במדיטציה תראה שברגע שנכנסת לשקט, "ווּש", בבת אחת יֵצֵא מתוך גופך אחד שנראֶה ממש כמוך. אבל אם אתה מנסה להבחין איפה אתה עצמך – אתה יושב ממש כאן. אחרי שאתה רואה שהוא עוזב את גופך, המאסטר ייקח אותו לתרגל ולטפח בממד שהוא יצר. זה יכול להיות בצורה של החברה בעבר, או החברה של היום, או חברה של ממד אחר. הוא יְלַמד אותו לתרגל והוא יעבור קשיים רבים, כל יום למשך שעה או שעתיים. כשהוא חוזר מהתרגול אתה תצא מהריכוז. זה כשיכולים לראות.

זה יהיה עצוב יותר אם לא יכולים לראות, ואחרי שעתיים של ישיבה בטרנס במצב מעורפל יוצאים מהריכוז כשלא יודעים שום דבר. יש אנשים שישנים במשך שעתיים או שלוש שעות, ובסיום התרגול שלהם הם נתנו את הכול למישהו אחר. זה נַעֲשֶׂה לסירוגין, הוא יושב לאורך זמן מסוים במדיטציה כל יום. יש גם כאלה שהשלימו בבת אחת. כולכם שמעתם על בּוֹדְהִידְהַרְמָה שישב מול קיר במשך תשע שנים. בעבר היו נזירים רבים שישבו במשך עשורים. הזמן הארוך ביותר שתועד בהיסטוריה היה יותר מ-90 שנה, היה גם יותר מזה. אפילו עם אבק עבה שהתאסף על העפעפיים ודשא שגדל על גופם הם עדיין המשיכו לשבת שם. גם באסכולת הטאו יש כאלה המלמדים את זה. במיוחד כמה שיטות באסכולת הצִ'י-מֶן דורשות לישון. אדם יָשֵן במשך עשורים בלי לצאת ממצב הטרנס ולא מתעורר. אבל מי תרגל? הפו-יואן-שן של האדם יצא לתרגל. אם הוא יכול לראות הוא יגלה שהמאסטר מדריך את הפו-יואן-שן בתרגול. פו-יואן-שן יכול גם כן להיות חייב קארמה רבה. למאסטר אין היכולת לסלק את כל הקארמה. לכן הוא יגיד לו: "תרגל כאן היטב. אני יוצא לרגע ותכף אחזור. חכה לי כאן".

המאסטר יודע היטב מה יקרה, אבל הוא עדיין צריך לעשות זאת. כתוצאה מכך, שד יבוא להפחיד את האדם או יהפוך ליפהפייה כדי לפתות אותו – יהיו כל מיני דברים. השד יבין שהוא באמת לא יכול להזיז לו את הלב, כי קל יחסית לפו-יואן-שן לטפח, כי הוא יכול לדעת את האמת. השד יהיה נואש וירצה להרוג אותו כדי לספק את שנאתו ולהתנקם, והוא באמת יהרוג אותו. באופן זה הוא ישלם את כל החוב שלו. אחרי המוות הפו-יואן-שן יופיע מרחף כמו עננת עשן. הוא יתגלגל מחדש למשפחה ענייה מאוד. הוא יסבול מגיל צעיר. כשהוא יתבגר דיו להבין דברים המאסטר יחזור. מובן שהילד לא יוכל להכיר אותו. המאסטר ישחרר באמצעות יכולת על-טבעית את זיכרונו השמור. הוא מיד יזכור הכול, "האם זה לא המאסטר שלי?" המאסטר יגיד לו: "עכשיו זה בסדר, אפשר לתרגל". כך, אחרי שנים רבות, המאסטר יעביר לו את הדברים.

אחרי שהמאסטר ילמד אותו, הוא יגיד לו שוב: "יש לך החזקות רבות לסלק, עליך לצאת לנדוד". נדודים בחברה זה די מענה. הוא יתהלך בתוך החברה, יתחנן לאוכל ויפגוש סוגים שונים של אנשים שילעגו לו, יעליבו אותו, ינצלו אותו – הוא יכול להיתקל בכל מיני דברים. הוא יתייחס לעצמו כמתרגל ויאזן היטב את היחסים עם אחרים, ישמור על השין-שינג, וישפר את השין-שינג ללא הרף. כל הפיתויים לרווח מסוגים שונים בקרב האנשים הרגילים לא יזיזו את לבו. אחרי שנים רבות הוא יחזור מנדודיו. המאסטר יגיד: "כבר השגת את הטאו והגעת לשלמות. אם אין לך יותר מה לעשות, חזור, ארגן והתכונן לעזוב; אם נשאר לך משהו לעשות, אז סיים את הדברים שלך בקרב האנשים הרגילים". כך הפו-אי-שה חוזר אחרי שנים רבות. ברגע שהוא חוזר, הג'ו-יואן-שן כאן יוצא ממצב הטרנס והג'ו-אי-שה מתעורר מהשינה.

אבל אדם זה למעשה לא טיפח. הפו-יואן-שן ההוא טיפח, לכן הפו-יואן-שן ישיג גונג. אבל הג'ו-יואן-שן סבל גם כן ואחרי הכול הקדיש את כל הנעורים לישיבה שם, וזמן חייו כאדם רגיל עבר כולו. אז מה יקרה? הוא ירגיש שאחרי היציאה מהטרנס הוא פיתח גונג באמצעות התרגול שלו והשיג יכולות על-טבעיות. אם הוא ירצה לטפל בחולה או לעשות משהו הוא יהיה מסוגל כיוון שהפו-יואן-שן יספק את רצונו. כי אחרי הכול הוא הג'ו-יואן-שן והג'ו-יואן-שן שולט על הגוף, לכן הוא זה שמחליט. נוסף לכך, הוא ישב כאן במשך שנים רבות כל כך, כל החיים שלו עברו. בזמן המוות הפו-יואן-שן יעזוב. כל אחד ילך בדרך שלו. לפי הבודהיזם אדם זה עדיין יעבור סמסארה. היות שאדם מואר גדול טופח אצלו בגוף, אדם זה גם צבר כמות גדולה של דה. אז מה יקרה? ייתכן שהוא יהיה פקיד רם מעלה או ירוויח כסף רב בחיים הבאים. זה יכול להיות רק כך. האם הטיפוח שלו לא היה לשווא?

עברנו קשיים רבים כדי לקבל הסכמה לחשוף נושא זה. חשפתי תעלומה נצחית, סוד בתוך סוד שלחלוטין לא ניתן היה לדבר עליו. חשפתי את המהות של כל שיטות הטיפוח השונות במהלך ההיסטוריה. האם לא אמרתי שזה קשור למקורות היסטוריים עמוקים מאוד? אלו הן הסיבות. חישבו על זה: באיזו אסכולה לא טיפחו באופן זה? אתה מטפח ומטפח, אבל אין לך גונג. האין זה מעציב! אז את מי יש להאשים? בני אדם הם כה מבולבלים שאינם מתעוררים לכך, לא משנה כמה רומזים להם. אם מדברים גבוה מדי זה נשמע להם בלתי מתקבל על הדעת. אם מדברים נמוך מדי הם לא יוכלו להתעורר למה שגבוה יותר. אפילו כשאני מדבר באופן זה יש אנשים שעדיין יבקשו ממני לרפּא את המחלות שלהם. אני ממש לא יודע מה להגיד להם. אנחנו מלמדים טיפוח-תרגול. אנחנו יכולים לדאוג רק לאלה המטפחים כלפי רמות גבוהות.

באסכולת הטיפוח שלנו זה הג'ו-אי-שה שמשיג גונג. אז האם הג'ו-אי-שה ישיג גונג אם תגיד כך? מי מרשה את זה? זה לא כך, כי צריך להיות תנאי מוקדם. כולכם יודעים שאסכולת הטיפוח שלנו אינה נמנעת ממגע עם חברת האנשים הרגילים כשמטפחים ומתרגלים, ואינה נמנעת או בורחת מקונפליקטים; בסביבה המורכבת הזאת של אנשים רגילים אתה מודע בראש צלול ומפסיד ביודעין במובן של אינטרסים. כשהרווחים שלך ייגנבו על ידי אחרים, אתה לא תתחרה ותילחם עבורם כמו אחרים; כשכל מיני דברים מפריעים לשין-שינג שלך אתה תפסיד. בסביבה הקשה הזאת תחשל את הרצון שלך ותשפר את השין-שינג שלך. בתוך ההשפעה של כל מיני מחשבות רעות מאנשים רגילים תוכל לצאת מעבר לכל זה.

חִשבו על זה כולכם: האם אין זה אתה שסובל ביודעין? האם אין זה הג'ו-יואן-שן שלך שעושה את ההקרבה? האם אין זה אתה שהפסדת ביודעין את הדברים בקרב אנשים רגילים? אז מגיע לך לקבל את הגונג הזה, כי מי שמפסיד מרוויח. אז זו הסיבה שאסכולת הטיפוח שלנו אינה נמנעת מהסביבה המסובכת הזאת של אנשים רגילים בטיפוח-תרגול. מדוע אנחנו מטפחים ומתרגלים בתוך קונפליקטים של אנשים רגילים? זה כיוון שאנחנו בעצמנו נשיג גונג. בעתיד מטפחים מקצועיים המטפחים במנזרים יהיו צריכים לנדוד בקרב אנשים רגילים.

יש אנשים ששאלו: "האם אין כיום שיטות אחרות שמתרגלים אותן גם כן בקרב אנשים רגילים?" אבל כולן מפיצות ענייני סילוק מחלות ושיפור בריאות. אף אחד לא לימד טיפוח-תרגול אמיתי בציבור לקראת רמות גבוהות לְמָעֵט אלה שלימדו תלמיד יחיד. אלה שבאמת מלמדים את התלמידים כבר לקחו אותם כדי ללמד אותם בסוד. בכל השנים האלה, מי דיבר על הדברים האלה בציבור? לא היה אף אחד. אסכולת הטיפוח שלנו מלמדת בדרך זאת כיוון שאנחנו מטפחים בדיוק באופן זה, ואנחנו משיגים גונג בדיוק באופן זה. בה בעת עשרות אלפי הדברים, ואפילו יותר, שמתקינים באסכולה הזאת שלנו כולם מותקנים בג'ו-יואן-שן שלך כדי שאתה עצמך באמת תשיג גונג. אמרתי שעשיתי משהו שאף אחד לא עשה קודם, ופתחתי את הדלת הכי רחבה. יש אנשים שהבינו את מה שאמרתי, ומה שאמרתי באמת אינו בלתי מתקבל על הדעת. יש לי הרגל: אם יש לי מֶטֶר ואני אומר רק סנטימטר ממנו, אתה יכול עדיין לטעון שאני מגזים, אבל מה שאמרתי הוא בעצם רק חלק קטן. בגלל הפער העצום בין הרמות אינני יכול לגלות לך אפילו מעט מהדאפא הגבוה והעמוק יותר.

אסכולת הטיפוח שלנו מטפחת בדיוק באופן כזה, המאפשר לך עצמך באמת להשיג גונג. זוהי הפעם הראשונה מאז ההתחלה של שמים וארץ, אתה יכול לבדוק בהיסטוריה. הטוב בזה הוא שאתה בעצמך תשיג גונג, אבל זה גם קשה מאוד. בתוך הסביבה המסובכת של אנשים רגילים ותוך כדי חיכוך השין-שינג בין אנשים, להיות מסוגל להתרומם מעל ומעבר זה הקשה ביותר. הקשה בזה הוא שאתה ביודעין תפסיד כשאתה בתוך האינטרסים של אנשים רגילים. כשאתה מול אינטרסים הקשורים אליך – האם זה יזיז את לבך? בתוך התככים והמאבקים הבין-אישיים – האם זה יזיז את לבך? כשקרוביך או חבריך סובלים – האם זה יזיז את לבך? ואיך תשקול את הדברים? זה בדיוק קשה כל כך להיות מטפח! מישהו אמר לי: "המורה, מספיק להיות אדם טוב בקרב אנשים רגילים. מי יכול להצליח בטיפוח?" אחרי ששמעתי את זה הרגשתי די עצוב! לא אמרתי לו אף מילה. יש כל מיני סוגים של שין-שינג. אדם יכול להתעורר רק לגובה הרמה שאליה הוא יכול להתעורר, מי שמבין ישיג.

לָאו דְזְה אמר: "טאו שניתן להגיד אותו, אינו הטאו הנצחי[10]". אם אפשר להרים אותו מכל מקום על הארץ ולהצליח בטיפוח אז הוא לא יהיה יקר-ערך. אסכולת הטיפוח שלנו דורשת ממך להשיג גונג בעצמך תוך כדי קונפליקטים. לכן עלינו להתאים את עצמנו לאנשים הרגילים כמה שיותר. במובן החומרי לא נדרש ממך באמת להפסיד משהו, אבל בסביבה החומרית הזאת עליך לשפר את השין-שינג שלך. זה שזה נוח זה בגלל זה. אסכולת הטיפוח שלנו היא הנוחה ביותר, כי אפשר לטפח בה בקרב אנשים רגילים ולא צריכים להתנזר. זה שהיא קשה זה גם בגלל זה, כי האדם יתַרגל ויטפח בתוך הסביבה המסובכת ביותר של אנשים רגילים. אבל היא גם הטובה ביותר בגלל זה, כי היא מאפשרת לאדם עצמו להשיג גונג. זוהי הנקודה הקריטית ביותר של אסכולת התרגול שלנו והיום חשפתי אותה בפני כולם. מובן שכאשר הג'ו-יואן-שן מקבל גונג גם הפו-יואן-שן מקבל גונג. מדוע זה כך? כשכל המסרים, הישויות התבוניות והתאים בגופך מקבלים גונג, אז גם הפו-יואן-שן מקבל גונג. אבל הוא אף פעם לא יהיה גבוה יותר ממך. אתה העיקרי והוא השומר על הפא.

אם מדברים על זה הייתי רוצה גם להוסיף משהו. בקהילת המטפחים שלנו יש לא מעט אנשים שתמיד רצו לטפח לקראת רמות גבוהות. הם הלכו לכל מקום לחפש את הפא ובזבזו לא מעט כסף. הם לא מצאו את המאסטרים הידועים אחרי שהיו בכל הארץ. להיות ידוע זה לא בהכרח להיות יודע. בסופו של דבר האנשים האלה נסעו הלוך ושוב, בזבזו כסף רב ומאמצים רבים ולא השיגו דבר. היום חשפנו עבורכם את השיטה הכל כך טובה הזאת. אני כבר הגשתי לך אותה בשתי ידיי, הבאתי אותה עד לפתח דלתך. זה תלוי בך אם תוכל לטפח ולתרגל ואם תצליח. אם תוכל לעשות את זה אז תוכל להמשיך בטיפוח שלך; אם לא תוכל לעשות את זה, אם לא תוכל לטפח, אז מעתה ואילך אל תחשוב עוד על טיפוח-תרגול. פרט לשדים שירמו אותך, אף אחד אחר לא ילמד אותך ובעתיד לא תוכל לטפח. אם לא אוכל להציל אותך, אף אחד אחר לא יוכל. למעשה למצוא מאסטר אמיתי של פא אמיתי שילמד אותך קשה יותר מלטפס לשמים. בכלל אין אף אחד שמטפל בזה. בתקופת סוף-הדְהַרְמָה אפילו רמות גבוהות מאוד הן בסוף הגְ'יֶה, ואפילו עוד יותר לא יכולים לטפל באנשים רגילים. האסכולה הזאת היא הנוחה ביותר. נוסף לכך, מתרגלים בה ישירות בהתאם לתכונת היקום. היא הדרך המהירה ביותר והישירה ביותר והיא מכוונת ישירות ללב האדם.

מעגל שמימי

באסכולת הטאו מדברים על מעגל שמימי גדול וקטן. אנחנו נסביר מהו מעגל שמימי. המעגל השמימי שאנחנו בדרך כלל מתייחסים אליו הוא החיבור של שתי תעלות האנרגיה[11] רֶן ודוּ. מעגל שמימי זה הוא מעגל שמימי בעומק העור שלא נחשב לשום דבר, זה רק משהו של סילוק מחלות ושיפור בריאות. זה נקרא המעגל השמימי הקטן. מעגל שמימי אחר, שלא נקרא "המעגל השמימי הקטן" וגם לא "המעגל השמימי הגדול" הוא סוג של מעגל שמימי לטיפוח במדיטציה עמוקה. הוא נע במעגל בתוך הגוף, מתחיל מסיבוב סביב הנִי-וָואן[12], אז הוא יורד למטה בתוך הגוף, מגיע לדאן-טיאן[13] ומסתובב סביבו, ואז עולה למעלה – זהו סיבוב פנימי. זהו מעגל שמימי אמיתי לטיפוח במדיטציה עמוקה. אחרי שמעגל שמימי זה נוצר הוא יהפוך לזרם אנרגיה חזק מאוד שאז יביא מאות תעלות אנרגיה לתנועה באמצעות תעלת אנרגיה אחת, כך שכל תעלות האנרגיה האחרות ייפּתחו. אסכולת הטאו מלמדת את המעגל השמימי, אבל הבודהיזם לא. מה מלמד הבודהיזם? כששאקיאמוני לימד את הדהרמה שלו הוא לא לימד גונג ולא דיבר על גונג, אבל גם לשיטה שלו יש צורת טרנספורמציה משלה בטיפוח. איך נעה תעלת האנרגיה בבודהיזם? היא מתחילה מנקודת הבָּאי-חְוֵוי[14] וחודרת אותה, אז היא מתפתחת מקצה הראש לחלק התחתון של הגוף בצורת סְפִּירָלָה, ובאופן זה היא בסוף פותחת את מאות תעלות האנרגיה.

תעלת האנרגיה המרכזית בטנטריזם משמשת גם היא לאותה מטרה. יש אנשים האומרים שאין תעלת אנרגיה מרכזית, אז מדוע בטנטריזם אפשר לטפח את תעלת האנרגיה המרכזית? למעשה כל תעלות האנרגיה בגוף האנושי ביחד מסתכמות ביותר מעשרת אלפים. הן מצטלבות אנכית ואופקית בדיוק כמו כלי דם והן אפילו עולות במספרן על כלי הדם. אין כלי דם ברווחים שבין האיברים הפנימיים, אבל יש תעלות אנרגיה. הן יתחברו אנכית ואופקית מקצה הראש לחלקים שונים של הגוף. אולי בהתחלה הן לא ישרות אך כשהן יתחברו ביניהן הן יִיפָּתְחוּ. אז הן יתרחבו בהדרגה ולאט לאט יִצרו תעלת אנרגיה ישרה. תעלת אנרגיה זו תשמש כציר ותסתובב סביב עצמה כדי לגרום לתנועה אופקית של כמה גלגלים מחשבתיים. המטרה היא, גם כן, לפתוח את כל תעלות האנרגיה בגוף.

הטיפוח-תרגול בפאלון דאפא שלנו נמנע מהדרך הזאת שבה תעלת אנרגיה אחת מביאה מאות תעלות אנרגיה לתנועה. מההתחלה מאות תעלות האנרגיה נדרשות להיפתח ולזרום באותו הזמן. אנחנו מיד בהתחלה מתרגלים ברמה גבוהה מאוד ונמנעים מדברים נמוכים מאוד. אם אתה רוצה לפתוח את כל מאות תעלות האנרגיה באמצעות תעלת אנרגיה אחת – יש אנשים שתקופת חיים שלמה לא תספיק לכך עבורם; יש אנשים שצריכים לטפח ולתרגל במשך עשורים וזה קשה מאוד. שיטות רבות אמרו שתקופת חיים אחת אינה מספיקה להצליח בטיפוח. יש מטפחים רבים בדרכים גדולות וגבוהות שיכולים להאריך את חייהם – האם הם לא מטפחים את החיים? הם יכולים להאריך את חייהם כדי לטפח ולתרגל והם מטפחים לזמן ארוך מאוד.

מעגל האנרגיה השמימי הקטן הוא ביסודו של דבר לסילוק מחלות ושיפור בריאות, ואילו מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא לתרגול גונג – זה אומר שהאדם באמת מטפח ומתרגל. מעגל האנרגיה השמימי הגדול שאסכולת הטאו מתייחסת אליו אינו חזק כל כך כמו זה שלנו שפותח את כל מאות תעלות האנרגיה ביחד. זה שלהם הוא סיבוב של כמה תעלות אנרגיה, הנעות משלוש תעלות היין ושלוש תעלות היאנג[15] של ידו של האדם אל מתחת לכף רגלו, אל שתי הרגליים, אל השיער ואל כל הגוף. זה כבר נחשב כסיבוב של מעגל שמימי גדול. מעגל האנרגיה השמימי הגדול כבר מההתחלה הוא תרגול אמיתי של גונג. לכן מאסטרים מסוימים של צ'יגונג לא מלמדים את מעגל האנרגיה השמימי הגדול, מה שהם מלמדים הם רק דברים של סילוק מחלות ושיפור בריאות. יש אנשים שדיברו גם כן על מעגל האנרגיה השמימי הגדול, אבל הם לא התקינו אצלך דברים ואתה לא יכול לפתוח אותו בעצמך. בלי להתקין דברים אתה עצמך רוצה לפתוח אותו בהסתמך על כוונת המחשבה – איך זה יכול להיות קל כל כך! זה כמו שעושים התעמלות – איך זה יכול לפתוח אותו? הטיפוח תלוי באדם עצמו ואילו הגונג תלוי במאסטר. רק אחרי שמתקינים אצלך את כל ה"מנגנון" הפנימי אז יכול להיות האפקט הזה.

במהלך ההיסטוריה אסכולת הטאו התייחסה לגוף האדם כאל יקום קטן. היא מאמינה שהיקום בחוץ הוא באותו גודל כמו מה שבפנים, ומה שבחוץ נראֶה כמו מה שבפנים. השקפה זו נראית בלתי מתקבלת על הדעת ולא ניתן להבינה בקלות. היקום הזה הוא גדול כל כך, איך אפשר להשוות אותו לגוף האנושי? אנחנו מדברים על היגיון כזה: הפיזיקה המודרנית חוקרת את המרכיבים של החומר ממולקולות, אטומים, אלקטרונים, פרוטונים וקוורקים ועד לנויטרינו, אבל מה הגודל של מה שמתחת לזה? מיקרוסקופ אינו יכול להבחין בנקודה זו, אז מה יהיה החלקיק המיקרוסקופי ביותר מתחת? לא ידוע. למעשה המעט הזה שיודעת היום הפיזיקה שלנו רחוק מדי מהחלקיק הקטן והמיקרוסקופי ביותר ביקום. כשאין לאדם גוף בשר ודם עיניו יכולות לראות דברים בראייה מוגדלת, ויכולות לראות את הרמות המיקרוסקופיות. ככל שרמתו של האדם גבוהה יותר, כך הוא יכול לראות מיקרוסקופי יותר.

ברמה שבה היה שאקיאמוני, הוא דיבר על התיאוריה של שלושת אלפי העולמות האומרת שבגלקסיית שביל החלב יש עוד אנשים כמו אלו של המין האנושי שלנו עם גוף גַשמי. הוא גם אמר שגרגיר חול מכיל 3,000 עולמות, וזה מתאים להבנה של הפיזיקה המודרנית שלנו. מה ההבדל בין צורת הסיבובים של האלקטרונים מסביב לגרעין האטום לבין זו של כדור הארץ מסביב לשמש? לכן שאקיאמוני אמר שברמה המיקרוסקופית גרגיר חול מכיל 3,000 עולמות. זה בדיוק כמו יקום עם חיים וחומר בתוכו. אם זה נכון, חישבו על זה: האם יש חול בעולם שבתוך אותו גרגיר חול? האם יש 3,000 עולמות בחול שבתוך אותו גרגיר חול? אז האם יש חול בתוך 3,000 העולמות שבתוך החול שבתוך החול? אם ממשיכים להסתכל פנימה זה יהיה אין-סופי. לכן, אפילו כשהגיע לרמה של טַאתַאגָאטַה, שאקיאמוני אמר משפט כזה: "זה נרחב ללא חיצוניות וזה קטן ללא פנימיות". זה עצום כל כך שאי אפשר לראות את קצה היקום, וכה קטן שאי אפשר לראות מהו הדבר המיקרוסקופי ביותר של החומר המקורי.

מאסטר אחד של צ'יגונג אמר: "בנקבובית זיעה יש עיר, ורכבות ומכוניות רצות בתוכה". זה נשמע די בלתי מתקבל על הדעת, אבל אם באמת ננסה להבין ולחקור אותה מנקודת המבט המדעית נגלה שאמירה זו אינה בלתי מתקבלת על הדעת. לפני כמה ימים, כשדיברתי על פתיחת הטיאן-מו, אנשים רבים גילו במשך פתיחת הטיאן-מו שלהם את המראה הזה: הם רצו החוצה לאורך תעלה במצחם, כאילו הם לא יכולים להגיע לסוף. כל יום במהלך התרגול שלהם הם רצים החוצה לאורך הדרך הגדולה הזאת עם הרים ונהרות בשני הצדדים. בזמן שהם רצים הם עוברים דרך ערים ורואים אנשים די רבים, והם חושבים שזאת אשליה. מה זה, אם כן? מה שהם רואים די ברור ואינו אשליה. אני אומר שאם הגוף של האדם הוא באמת כה עצום ברמה המיקרוסקופית אז אין זו אשליה. זה משום שאסכולת הטאו תמיד התייחסה לגוף האדם כאל יקום. אם הוא באמת יקום, המרחק בין המצח לבלוטת האִִצְְטְְרוּבָָּל יהיה מעל 108 אלף לי. אתה יכול למהר כלפי חוץ, זה רחוק מאוד.

אם במהלך הטיפוח-תרגול המעגל השמימי הגדול נפתח במלואו, הוא יביא למתרגל סוג של יכולת על-טבעית. איזו יכולת על-טבעית? כולכם יודעים שהמעגל השמימי הגדול נקרא גם "המעגל השמימי המרידיאני", או "סיבוב הצְ'יֶאן-קוּן[16]" או "סיבוב ההֶא-צֶ'ה[17]". ברמה שטחית מאוד הסיבוב של המעגל השמימי הגדול ייצור זרם אנרגיה. צפיפותו תגדל בהדרגה, והוא יעבור טרנספורמציה לקראת רמות אפילו גבוהות יותר ויהפוך לרצועת אנרגיה בעלת צפיפות גבוהה. רצועת אנרגיה זו מסתובבת. במהלך הסיבוב שלה, אם נסתכל באמצעות טיאן-מו ברמה שטחית מאוד, נגלה שהיא תגרום לצ'י שבתוך הגוף לשנות מקום: הצ'י שבלב יעבור אל המעיים; הצ'י שבכבד יעבור אל הקיבה... ברמה מיקרוסקופית אפשר לראות שמה שהיא מזיזה אלה דברים גדולים מאוד. אם שולחים את רצועת האנרגיה הזו מחוץ לגוף זו היכולת של הזזת חפצים. אדם עם גונג חזק מאוד יכול להזיז דברים גדולים מאוד וזה נקרא "הזזת חפצים גדולה". אדם עם גונג חלש מאוד יכול להזיז דברים קטנים מאוד וזה נקרא "הזזת חפצים קטנה". זוהי הצורה של היכולת של הזזת חפצים וההיווצרות שלה.

מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא תרגול גונג ישירות, לכן הוא מביא מצבים שונים וצורות שונות של גונג. הוא גם מביא לנו מצב מיוחד מאוד. איזה מצב? אולי קראתם את המשפט הזה "רחיפה לאור היום"[18] בספרים קלאסיים כמו "תולדות בני האלמוות", או "ספר הדאן", "כתבי הטאו", או "עקרונות לטיפוח הטבע והחיים"[19]. זה אומר שאדם יכול לעוף לאור היום. למעשה אני אומר לכם שאדם יכול להתרומם ברגע שהמעגל השמימי הגדול נפתח, זה כזה פשוט. יש אנשים שיחשבו: "אנשים מתרגלים במשך שנים רבות כל כך, אלה שפתחו את המעגל השמימי הגדול אינם מעטים". אני אומר שזה לא בלתי מתקבל על הדעת שעשרות אלפי אנשים יגיעו לדרגה הזאת, משום שככלות הכול מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא רק הצעד ההתחלתי בתרגול.

אז מדוע לא רואים שהאנשים האלה עפים ולא רואים שהם צפים באוויר? אין להפריע למצב של חברת האנשים הרגילים, וגם אי אפשר להפריע או לשנות סתם כך את צורת חברת האנשים הרגילים. איך אפשר שכולם יעופו באוויר? האם זו תהיה חברה של אנשים רגילים? זהו היבט עיקרי; מנקודת מבט אחרת, בני האדם אינם נמצאים בקרב האנשים הרגילים כדי להיות בני אדם, אלא כדי לחזור למקור ולשוב לאמת. לכן יש גם עניין של יכולת התעוררות. אם אדם יוכל לראות שאנשים רבים באמת יכולים לעוף, גם הוא יטפח, אז לא יהיה קיים הנושא של התעוררות. לכן, אם אתה יכול לעשות את זה באמצעות טיפוח, אינך יכול להראות או להציג את זה לאחרים סתם כך, כי אחרים עדיין צריכים לטפח. לכן, אחרי שהמעגל השמימי הגדול שלך ייפָּתח, לא תוכל לעוף אם ינעלו אותך בקצות אצבעות הידיים או הרגליים, או במקום כלשהו בגופך.

בדרך כלל כשמעגל האנרגיה השמימי הגדול שלנו עומד להיפּתח יקרה מצב מסוים: יש אנשים שבזמן מדיטציית הישיבה נוטים כל הזמן קדימה. כיוון שהגב נפתח טוב יותר, הגב יהיה קל מאוד והחלק הקדמי ירגיש כבד; יש אנשים הנוטים אחורה וחשים שגבם כבד בזמן שהחלק הקדמי של גופם מרגיש קל. אם כל גופך ייפּתח היטב, זה יקפיץ אותך כלפי מעלה, תרגיש שאתה עצמך מורם, ותהיה לך הרגשה שאתה עוזב את האדמה. ברגע שבאמת תוכל להתרומם, לא ירשו לך להתרומם, אבל זה לא מוחלט. אלה שמפתחים יכולות על-טבעיות הם בדרך כלל בשני הקצוות: לילדים אין החזקות, גם לאנשים מבוגרים אין, במיוחד לנשים מבוגרות. הם נוטים יותר לפתח יכולות על-טבעיות ולשמור עליהן. לגבי גברים, במיוחד גברים צעירים, ברגע שיש להם יכולת על-טבעית הם אינם יכולים להימנע מהמנטליות של ההתפארות. בה בעת הם עלולים להתייחס אליה כאל אמצעי לתחרות בין אנשים רגילים. לכן לא מרשים לה להתקיים, והיא תינעל גם אם היא תתפתח. אם חלק אחד של הגוף ננעל, האדם הזה לא יוכל להתרומם. זה לא אומר שבכלל לא יאפשרו למצב הזה לקרות אצלך. אולי יאפשרו לך לנסות את זה, ויש אנשים מסוימים שיכולים לשמור על זה.

המצב הזה קורה כשאני נותן הרצאות במקומות שונים. כשערכתי סמינר בשָאן-דוֹנְג היו תלמידים מגִ'י-נָאן[20] ומבייג'ינג ומישהו אמר: "המורה, מה קרה לי? כשאני הולך אני מרגיש כאילו אני עוזב את האדמה. אני מרגיש כאילו אני מרחף בזמן שאני ישן בבית, אפילו השמיכה מרחפת כל הזמן כמו בלון". כשערכתי סמינר בגְוֵוי-יָאנְג[21] הייתה תלמידה ותיקה מגְוֵוי-ג'וֹאוּ, אישה מבוגרת. בחדר שלה היו שתי מיטות. מיטה אחת ליד קיר אחד ומיטה שנייה ליד הקיר השני. היא ישבה במדיטציה על המיטה והרגישה שהיא מרחפת, וכשהיא פקחה את עיניה היא גילתה שהיא עפה למיטה השנייה; היא חשבה: "עליי לחזור". וכך היא עפה בחזרה.

היה תלמיד מצִ'ינְג-דָאוֹ[22] שישב במדיטציה על מיטה במהלך הפסקת הצהריים כשאף אחד לא היה במשרד. ברגע שהוא ישב שם הוא התרומם ונע בעוצמה למעלה ולמטה לגובה של יותר ממטר. לאחר שהתרומם הוא שוב ירד, בום בום, וכך זה נמשך, ואפילו השמיכה הוקפצה לרצפה. הוא היה קצת מרוגש ומעט מפוחד. התנועות למעלה ולמטה המשיכו בכל הפסקת הצהריים. בסוף פעמון המשרד צלצל והוא חשב: "אין עליי לתת לאחרים לראות את זה, הם יתפלאו מה קורה. אני צריך להפסיק מהר". אז הוא הפסיק. זאת הסיבה שאנשים מבוגרים יכולים לנהל את עצמם היטב. אם זה היה קורה לאדם צעיר, כשפעמון המשרד היה מצלצל הוא היה חושב: "בואו תסתכלו, אני עף". זה המקרה שבו אדם אינו יכול לשלוט בקלות על המנטליות של ההתפארות: "תסתכלו כמה היטב תרגלתי, אני יכול לעוף". ברגע שאדם מתפאר, היכולת תיעלם, כי אסור שהיא תתקיים באופן זה. יש מקרים רבים כאלה והם קורים למתרגלים באזורים רבים.

אנחנו דורשים שמאות תעלות אנרגיה ייפתחו מההתחלה. עד היום, 90-80 אחוז מהתלמידים שלנו הגיעו למצב שגופם קל מאוד ואין לו מחלות. באותו זמן, כפי שאמרנו, בסמינר הזה לא רק דוחפים אותך למצב הזה שבו גופך מטוהר לחלוטין, אלא גם צריכים להתקין בגופך דברים רבים, כך שתוכל לפתח גונג אפילו במהלך הסמינר. זה שווה לכך שאני מרים אותך למעלה ושולח אותך קדימה. בסמינר הזה לימדתי את כולכם את הפא כל הזמן, והשין-שינג של כולכם גם כן השתנה כל הזמן. כשתצאו מהאודיטוריום הזה רבים מכם ירגישו כמו אנשים שונים והשקפת העולם שלכם ודאי תשתנה. אתם תדעו בעתיד איך להתנהל כבני אדם ולא תהיו עוד תועים כמו בעבר. מובטח לכם שזה יהיה כך. לכן השין-שינג שלכם כבר הדביק את הקצב.

כשמדברים על המעגל השמימי הגדול, אף על פי שלא נותנים לך להתרומם, תרגיש שכל גופך קל, כמו הולך באוויר. בעבר התעייפת כשהלכת צעדים ספורים, אבל עכשיו, לא משנה כמה רחוק תלך, זה קל מאוד. בזמן שאתה רוכב על אופניים תרגיש כאילו מישהו דוחף אותך, וכשאתה עולה במדרגות, לא חשוב לאיזה גובה, לא תתעייף. מובטח שזה יהיה כך. אלה שקוראים את הספר הזה ומטפחים בעצמם יכולים באותה מידה להגיע למצב שצריך להגיע אליו. אני אדם שלא אומר את מה שהוא לא רוצה להגיד, אבל מה שאני אומר חייב להיות אמיתי. במיוחד בנסיבות האלה, אם לא הייתי אומר את האמת בזמן שאני מלמד את הפא, אם הייתי אומר דברים שאינם מתקבלים על הדעת, או אם הייתי מדבר כך סתם ללא מטרה, אז הייתי מלמד פא רע. לא קל לי לעשות את הדבר הזה. כל היקום מסתכל ואין לסטות.

אדם ממוצע יודע רק שיש מעגל שמימי כזה וזה הכול, למעשה זה לא מספיק. כדי שהגוף יוחלף לגמרי וישתנה על ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה מהר ככל האפשר, חייב להיות עוד מעגל שמימי שיזרים את כל תעלות האנרגיה בגופך. זה נקרא "המעגל השמימי מָאוֹ-יוֹאוּ[23]" וזה כנראה מוכר על ידי אנשים מעטים מאוד. בספרים לפעמים מזכירים את המונח הזה, אבל אף אחד לא מסביר את זה ולא מספרים לך. כולם מדברים מסביב לתיאוריות כי זה סוד בתוך סוד. אנחנו נגלה את כולו כאן: זה יכול להתחיל מנקודת הבָּאי-חְוֵוי[24] (או גם יכול להתחיל בנקודת החְוֵוי-יִין[25]) ואחרי שזה יוצא זה הולך לאורך הגבול בין היִין והיָאנְג, זה יורד לצד האוזן ואז יורד אל הכתף. זה הולך בין האצבעות לאורך כל אצבע ואצבע. אחר כך זה הולך לאורך צד הגוף, יורד מתחת לכף הרגל, ועולה למעלה לצד הפנימי של רגל אחת. אחר כך זה יורד למטה מהרגל השנייה ושוב עובר מתחת לכף הרגל ועולה לאורך צד הגוף. זה שוב עובר בין כל האצבעות לאורך כל אצבע ואצבע ומסיים מעגל שלם בהגיעו לקצה הראש. זהו המעגל השמימי מָאוֹ-יוֹאוּ. אחרים יכולים לכתוב ספר שלם, אני הסברתי את זה בכמה משפטים. אני חושב שזה לא נחשב לסוד שמימי, אבל אחרים חושבים שהדברים האלה יקרי ערך מאוד ולא ידברו עליהם כלל, אלא רק כשהם באמת מלמדים את התלמידים שלהם. רק אז הם מלמדים את מעגל האנרגיה השמימי של המָאוֹ-יוֹאוּ. אף על פי שחשפתי אותו, אין על איש מכם להשתמש בכוונת המחשבה כדי לכוון אותו או לשלוט עליו בתרגול. אם תעשו זאת – מה שאתם מתרגלים הוא לא הפאלון דאפא שלנו. טיפוח-תרגול אמיתי לקראת רמות גבוהות הוא במצב של ווּּ-וֵוי[26], ואין בו שום פעולות מחשבתיות. בגופכם יותקנו דברים מוכנים. הם נוצרים באופן אוטומטי והמנגנונים הפנימיים האלה מטפחים אתכם. הם יסתובבו לבד כשיגיע הזמן. יום אחד בזמן התרגול ראשכם אולי ייטה מצד אל צד. אם ראשכם ייטה לצד הזה המנגנון מסתובב לצד הזה; אם ראשכם ייטה לצד השני אז הוא מסתובב לצד ההוא. הוא יסתובב לשני הכיוונים.

אחרי שהמעגל הגדול והקטן נפתחים, הראש אולי יתנדנד מעלה ומטה במהלך מדיטציית הישיבה, וזהו הסימן שהאנרגיה עוברת. אותו הדבר נכון לגבי התרגיל של המעגל השמימי של הפאלון שאנחנו מתרגלים, אנחנו מתרגלים אותו בדרך זו. למעשה, כשאתה לא מתרגל הוא מסתובב בעצמו. הוא יסתובב ללא הרף לתמיד. כשאתה מתרגל אתה מחזק את המנגנון הזה. האם לא דיברנו על "הפא מזקק את המתרגל"? בדרך כלל אתה תגלה שהמעגל השמימי שלך מסתובב תמיד – גם כשאינך מתרגל את התרגילים – השכבה הזו של מנגנון האנרגיה המותקנת מחוץ לגוף היא בעצם שכבה של תעלות אנרגיה חיצוניות גדולות והיא גורמת לגופך לתרגל. כל זה אוטומטי. זה גם מסתובב אחורה, מסתובב לשני הצדדים, ופותח בכל רגע את תעלות האנרגיה שלך.

אז מהי המטרה של פתיחת המעגל השמימי? פתיחת המעגל השמימי אינה בעצמה המטרה של התרגול. גם אם המעגל השמימי שלך פתוח אני אומר שזה עדיין כלום. כשמטפחים הלאה, המטרה היא לגרום לתעלות האנרגיה של גופך, לכל תעלות האנרגיה, להיפתח כולן באמצעות הצורה הזאת של המעגל השמימי המניע את כל מאות תעלות האנרגיה באמצעות תעלת אנרגיה אחת. אנחנו כבר עושים את זה. כשמתרגלים הלאה יש אנשים שיגלו בזמן שהמעגל השמימי הגדול מסתובב שתעלות האנרגיה ייעשו רחבות מאוד, כמו אצבע, ורחבות בפנים. כיוון שגם האנרגיה נעשתה חזקה מאוד, אחרי שזרם האנרגיה נוצר היא תיעשה רחבה ובהירה. זה עדיין לא נחשב לשום דבר. אם כך, עד איזו דרגה צריכים לתרגל? צריך שמאות תעלות האנרגיה של האדם יתרחבו בהדרגה ושהאנרגיה תיעשה יותר ויותר חזקה ותהפוך ליותר ויותר בהירה. בסוף אלפי תעלות האנרגיה יתחברו יחדיו ויגיע מצב שאין תעלות אנרגיה ואין נקודות דיקור – כל הגוף מתחבר לאחד. זו המטרה האולטימטיבית של פתיחת תעלות האנרגיה. המטרה היא לשנות את הגוף כולו על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה.

בשלב זה של התרגול הגוף יוחלף, ביסודו של דבר, על ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה. זה אומר שהאדם הגיע לרמה הגבוהה ביותר של טיפוח-תרגול ב"פא שבתוך שלושת העולמות". גוף הבשר ודם של האדם יטופח עד לשיא. בשלב הזה זה יביא לו מצב מסוים, איזה מצב? האדם הזה כבר פיתח גונג רב ומגוון. בטיפוח-תרגול עם גוף של אדם רגיל, כלומר במהלך הטיפוח-תרגול ב"פא שבתוך שלושת העולמות", כל היכולות העל-טבעיות (יכולות פוטנציאליות) וכל הדברים יופיעו כולם. אבל בזמן שמתרגלים בקרב אנשים רגילים רובן נעולות. נוסף על כך, עמוד הגונְג של האדם כבר גָדַל לגובה רב. כל מיני צורות של גונג יחוזקו על ידי הגונג רב העוצמה, ויהיו בעלות עוצמה רבה. אבל הן יכולות לתפקד רק בממד הנוכחי הזה שלנו ולא יכולות להשפיע על ממדים אחרים, כי הן יכולות על-טבעיות שטופחו בגוף הבשר ודם האנושי הרגיל. למרות זאת הן יהיו רבות ומגוונות מאוד. בממדים שונים, ומבחינת צורות הקיום של הגוף בממדים שונים, יהיו שינויים גדולים מאוד. הדברים שהגוף הזה נושא בכל שכבה של הממדים יהיו רבים ומגוונים מאוד וייראו מפחידים מאוד. יש אנשים שיהיו להם עיניים בכל הגוף וכל נקבוביות הזיעה בגופם יהפכו לעיניים. יהיו עיניים בתוך כל השדה הממדי של האדם הזה. היות שזה גונג מאסכולת הבודהא יש אנשים שיהיו להם הדמויות של בודהיסאטווה או בודהא בכל גופם. כל מיני צורות של גונג יגיעו לדרגה שהן רבות ומגוונות מאוד. נוסף לכך, ישויות חיות רבות יופיעו.

כשמגיעים לשלב הזה, מצב נוסף יקרה הנקרא "שלושה פרחים נאספים מעל הראש"[27]. זה מצב ברור מאוד, וגם מרשים מאוד, ואפילו אנשים עם טיאן-מו לא כל כך גבוהה יכולים לראות את זה. לאדם יהיו שלושה פרחים מעל הראש. אחד הוא פרח לוטוס, אבל הוא לא פרח הלוטוס מהממד החומרי שלנו. שני הפרחים האחרים גם הם מממדים אחרים והם יפים ביותר. שלושת הפרחים האלה יסתובבו כל אחד בתורו מעל הראש של האדם. הם יסתובבו בכיוון השעון ונגד כיוון השעון וכל פרח גם יסתובב בעצמו. לכל פרח יהיה עמוד גדול, עבה כמו קוטר הפרח. שלושת העמודים הגדולים האלה מגיעים ישר עד לשמים, אבל הם אינם עמוד גונג – הם רק בצורה הזאת והם נפלאים ביותר. אם תוכל לראות אותם אתה בעצמך תיבהל גם כן. ברגע שהטיפוח של האדם מגיע לדרגה הזו, הגוף שלו יהיה בהיר וטהור והעור יהיה עדין. בשלב זה האדם הגיע לצורה הגבוהה ביותר של טיפוח ב"פא שבתוך שלושת העולמות", אבל זה עדיין לא הגיע לשיא, יש עדיין להמשיך לטפח ולתרגל ולהמשיך להתקדם.

הצעד הבא קדימה הוא רמת הביניים בין ה"פא שבתוך שלושת העולמות" ל"פא שמעבר לשלושת העולמות", מה שנקרא מצב של "גוף לבן טהור" (או גם "גוף לבן קריסטלי"). כשהגוף מטופח עד לצורה הגבוהה ביותר של ה"פא שבתוך שלושת העולמות", זה רק שגוף הבשר ודם האנושי הוחלף לצורה הגבוהה ביותר. כשבאמת נכנסים לצורה הזאת, כל הגוף יהיה מורכב מחומר בעל אנרגיה גבוהה. מדוע קוראים לזה גוף לבן טהור? זה מפני שהוא כבר הגיע לטוהר המוחלט של הדרגה הגבוהה ביותר. כשמסתכלים דרך הטיאן-מו כל הגוף שקוף, בדיוק כמו זכוכית שקופה. זה נראֶה כאילו אין שם כלום, מצב כזה יופיע. להגיד את זה בפשטות, הגוף הזה הוא כבר גוף בודהא. זה משום שהגוף המורכב מחומר בעל אנרגיה גבוהה כבר שוֹנֶה מהגוף הפיזי שלנו. כשמגיעים לשלב הזה כל היכולות העל-טבעיות והמיומנויות העל-טבעיות ייזרקו כולן בבת אחת. ישימו אותן בממד עמוק מאוד. אין להן שום שימוש, ומאותו יום ואילך לא יהיה בהן כבר שום שימוש. זה רק שבעתיד, ביום שבו תצליח בטיפוח ותשיג את הטאו, תוכל להסתכל לאחור על תהליך הטיפוח-תרגול שלך ולהוציא אותן כדי להסתכל. בזמן הזה יישארו רק שני דברים: עמוד הגונג עדיין נשאר והיוּאֶן-יִינְג[28] המטופח כבר יגדל להיות די גדול. אבל שני הדברים האלה קיימים בממד עמוק שאדם ממוצע עם טיאן-מו ברמה לא גבוהה אינו יכול לראות. הוא יכול לראות רק שהגוף של אותו אדם הוא שקוף.

כיוון שהמצב של גוף לבן טהור הוא רק שלב ביניים, כשמטפחים הלאה אדם ייכנס באמת לטיפוח ב"פא שמעבר לשלושת העולמות", הנקרא גם טיפוח גוף בודהא. כל הגוף יורכב מגונג, ובזמן זה השין-שינג של האדם ייעשה יציב. האדם יתחיל טיפוח-תרגול מההתחלה ויפַתח שוב יכולות על-טבעיות מההתחלה. כבר לא קוראים להן יכולות על-טבעיות. קוראים להן "כוחות שמימיים של פוֹא פָא". הן יכולות להשפיע על כל הממדים, עם כוחות ללא גבול. בעתיד, כשתמשיך לטפח ולתרגל ללא הרף, תדע בעצמך לטפח ולתרגל דברים של רמות גבוהות יותר, כמו גם צורות קיום של טיפוח-תרגול.

ההחזקה של קורת-הרוח[29]

אדבר על נושא השייך להחזקה של קורת-הרוח. אנשים רבים תרגלו צ'יגונג במשך זמן רב. יש גם אנשים שמעולם לא תרגלו צ'יגונג, אבל רדפו והרהרו כל חייהם על האמת והמשמעות של החיים האנושיים. ברגע שהם לומדים את הפאלון דאפא שלנו הם מבינים מיד שאלות רבות מהחיים שהם רצו להבין, אבל לא יכלו למצוא להן תשובה. אולי יחד עם זה החשיבה שלהם עוברת התרוממות, הם נרגשים מאוד – זה בטוח. אני יודע שמטפח אמיתי יודע מה החשיבות של זה וידע להוקיר זאת. אבל לעתים קרובות מתרחשת בעיה כזאת: בגלל התרגשות אנושית, אדם עלול לפתח את המנטליות הלא נחוצה של קורת-הרוח. זה גורם לאדם להיראות לא נורמלי בצורת ההתנהגות, במגע עם אחרים בחברת האנשים הרגילים, או בסביבה של חברת האנשים הרגילים. אני אומר שזה לא מקובל.

חלק ניכר משיטת התרגול שלנו הוא טיפוח-תרגול בחברה של האנשים הרגילים, כך שאין עליך להרחיק את עצמך מהחברה של האנשים הרגילים ואתה צריך לטפח ולתרגל בדעה צלולה. היחסים בין אדם לאדם צריכים להישאר נורמליים. כמובן, יש לך רמת שין-שינג גבוהה מאוד ומנטליות נכונה, אתה תשפר את השין-שינג שלך ואת הרמה שלך עצמך, לא תבצע מעשים רעים ותעשה מעשים טובים – זה יתבטא רק באופן זה. יש אנשים המנהלים את עצמם כאילו הם או לא נורמליים או שהם ראו מספיק מהעולם הזה. הם אומרים דברים שאחרים אינם יכולים להבין. אחרים יגידו: "איך אדם שלומד פאלון דאפא נַעֲשָׂה כזה? נראֶה שיש לו בעיה נפשית". למעשה, אין זה כך. הוא פשוט נרגש יותר מדי, לא רציונלי ולא מתאים להיגיון הנורמלי. חישבו על זה כולכם: התנהגות כזאת היא גם כן מוטעית, הלכת לקיצוניות אחרת – זאת גם כן החזקה. עליך לוותר על זה ולטפח ולתרגל כשאתה חי באופן נורמלי כמו כולם בקרב האנשים הרגילים. אם בקרב האנשים הרגילים אחרים יחשבו שאתה אובססיבי, אז הם לא יתעסקו איתך וישמרו ממך מרחק. אף אחד לא ייתן לך הזדמנויות לשפר את השין-שינג ולא יתייחס אליך כאל אדם נורמלי – אני אומר שזה לא בסדר! לכן, כולם צריכים לשים לב לנושא הזה ולנהל את עצמם היטב.

השיטה שלנו אינה כמו שיטות רגילות הגורמות לאדם לשכוח את עצמו, להיות בטְרַנְס, או להיות אובססיבי. השיטה שלנו דורשת שאתם תנהלו את עצמכם בדעה צלולה. יש אנשים שכל הזמן אומרים: "המורה, ברגע שאני עוצם את עיניי, הגוף שלי מתנדנד". אני אומר שזה לא חייב להיות כך. אתה כבר פיתחת הרגל של לוותר על הג'ו-אי-שה שלך. ברגע שאתה עוצם את עיניך אתה מניח את הג'ו-אי-שה במנוחה והוא ייעלם. אתה כבר פיתחת את ההרגל הזה. מדוע הגוף שלך לא מתנועע בזמן שאתה יושב כאן? אם אתה שומר על המצב שבו העיניים שלך פקוחות, האם גופך יתנועע אם תעצום אותן קמעה? בפירוש לא. אתה חושב שיש לתרגל צ'יגונג בדרך זו ויצרת לעצמך מושג. ברגע שאתה עוצם את עיניך, תיעלם בלי לדעת היכן אתה. אמרנו שהג'ו-אי-שה שלך חייב להיות בהכרה כי השיטה הזו מטפחת את עצמך. אתה צריך להתקדם מעלה בדעה צלולה. יש לנו גם תרגיל שָקֵט, כיצד אנחנו מתרגלים את התרגיל השקט? אנחנו דורשים מכולם שלא חשוב כמה עמוק אתה מוֹדֶט, עליך לדעת שאתה מתרגל כאן. אסור לך לחלוטין להיות במצב שבו אינך מודע לשום דבר. אז איזה מצב ספציפי יקרה? כשאתה יושב שם, תרגיש נפלא ונוח מאוד כאילו אתה יושב בתוך קליפת ביצה; תהיה מודע לכך שאתה מתרגל את התרגיל, אבל תרגיש שכל גופך אינו יכול לזוז. כל זה חייב לקרות בשיטה שלנו. יש מצב אחר: אחרי שיושבים ויושבים מגלים שהרגליים נעלמו ולא יודעים לאן, גם הגוף נעלם, הזרועות נעלמו והידיים נעלמו, ורק הראש נשאר. כשממשיכים לתרגל, מגלים שאפילו הראש נעלם ונשארת רק המודעות ומעט המחשבה שמודעת לכך שאתה עצמך מתרגל כאן. זה מספיק אם נגיע לדרגה הזאת. מדוע? כשמתרגלים במצב הזה, הגוף מגיע למצב הטרנספורמציה המקסימלית וזה מצב אופטימלי. לכן אנחנו דורשים שתגיע למצב כזה של שקט. אבל אין עליך להירדם או להיעשות מטושטש, אחרת ייתכן שמישהו אחר יטפח את הדברים הטובים.

כל המתרגלים שלנו חייבים לשים לב לא להתנהג באופן לא נורמלי בין אנשים רגילים. אם אתה גורם להשפעה לא טובה בין אנשים רגילים, אחרים יגידו: "מדוע כל האנשים האלה שלומדים פאלון דאפא מתנהגים בדרך זו?" זה אותו דבר כמו לפגוע במוניטין של הפאלון דאפא, אז אתם חייבים לשים לב לעניין הזה. בהיבטים אחרים בטיפוח-תרגול, ובמשך התהליך, צריך גם לשים לב שלא לפתח את המנטליות של קורת-הרוח – המנטליות הזו יכולה בקלות להיות מנוצלת על ידי שדים.

טיפוח דיבור

את טיפוח הדיבור לימדו בעבר גם בדתות. אבל טיפוח הדיבור שאליו התייחסו הדתות התייחס בעיקר למטפחים המקצועיים – נזירים וטאואיסטים שסגרו את פיהם ולא דיברו. כיוון שהם היו מתרגלים מקצועיים הם התכוונו לעזוב את ההחזקות האנושיות בהיקף גדול אף יותר. הם האמינו שברגע שאדם חושב, זוהי קארמה. הדתות הגדירו קארמה כקארמה טובה וקארמה רעה. בין שזו קארמה טובה ובין שזו קארמה רעה, בשתי הגישות של הרֵיקוּת של אסכולת הבודהא והאַין של אסכולת הטאו אין לייצר אותה. לכן הם טענו שהם לא יעשו דבר. זה משום שאינם יכולים לראות את היחסים הסיבתיים של הדברים, כלומר אם עניין זה או אחר הוא טוב או רע או אֵילוּ יחסים קארמתיים של סיבה ותוצאה מעורבים בו. מטפח ממוצע שלא הגיע לרמה גבוהה אינו יכול לראות את הדברים האלה, לכן הוא חושש שאולי משהו שנראֶה טוב על פני השטח יהיה דבר רע כשהוא יעשה אותו. לכן הם מקפידים על ווּ-וֵוי כמה שיותר ולא עושים שום דבר, כדי להימנע מלייצר קארמה. זה מפני שברגע שקארמה מיוצרת, האדם חייב לסלק אותה, הוא חייב לסבול. למשל, לגבי המטפחים שלנו זה כבר קבוע מראש באיזה שלב הם ייעשו קאי-גונג. אם אתה מכניס משהו לא נחוץ בחצי הדרך לשם, זה יגרום לקשיים לכל הטיפוח-תרגול שלך. לכן הם מדגישים ווּ-וֵוי.

בטיפוח הדיבור שאסכולת הבודהא מדברת עליו הכוונה היא שהדיבור של האדם מוכתב על ידי המחשבה שלו, אז למחשבה הזאת יש כוונה. אם המודעות של האדם רוצָה לחשוב, להגיד משהו, לעשות משהו, או לכוון את איברי החישה של האדם ואת ארבעת הגפיים, זו יכולה להיות החזקה בין אנשים רגילים. למשל, יש קונפליקטים בין אדם לאדם, כמו "אתה טוב, הוא לא טוב", או "הטיפוח שלך טוב, שלו לא" – אלה כשלעצמם הם קונפליקטים. בוא נדבר על משהו שהוא רגיל, כמו "אני רוצה לעשות את זה או את זה", או "העניין הזה צריך עכשיו להיעשות באופן זה או באופן זה". אולי זה יפגע במישהו ללא כוונה. כיוון שקונפליקטים בין אישיים הם מסובכים מאוד, אדם יכול לייצר קארמה שלא בכוונה. לכן הם נוהגים לסגור לגמרי את הפה ולא לדבר. הדתות התייחסו תמיד לטיפוח דיבור ברצינות רבה וזה מה שלימדו בדתות.

רוב המתרגלים של הפאלון דאפא שלנו (חוץ מהמתרגלים המקצועיים) מתרגלים ומטפחים בקרב אנשים רגילים. לכן הם אינם יכולים להימנע מלנהל חיים נורמליים בחברת האנשים הרגילים ולנהל מגעים עם אחרים בחברה. לכל אחד יש עבודה והוא צריך לעשות אותה היטב; חלק מהאנשים צריכים לעשות את עבודתם בדיבור, אז האין זה קונפליקט? זה אינו קונפליקט. מדוע אין זה קונפליקט? טיפוח הדיבור שאנחנו מתייחסים אליו שונה לגמרי מזה שלהם. בגלל הבדלים בדרכי הטיפוח, הדרישות גם הן שונות. כשאנחנו מדברים, כולנו צריכים לדבר בהתאם לשין-שינג של מתרגל ולא להגיד דברים של תככנות או להגיד דברים לא טובים. כמטפחים עלינו לאמוד את עצמנו לפי אַמַת-המידה של הפא כדי לקבוע אם עלינו לומר דברים מסוימים. מה שיש לומר לא ייצור בעיה אם האדם יעמוד בקריטריון השין-שינג של הפא עבור מטפחים. נוסף לכך, עלינו לדבר על הפא ולהפיץ אותו, כך שזה בלתי אפשרי לא לדבר. טיפוח הדיבור שאנחנו מלמדים מתייחס לדברים הקשורים בתהילה וברווח אישי שלא יכולים לוותר עליהם בקרב אנשים רגילים ושאין להם קשר לעבודה המעשית של המתרגלים בחברה; או דיבורים חסרי טעם בקרב התלמידים באותה אסכולה; או התפארות המוכתבת על ידי החזקה; או הפצת שמועות; או הדיונים האלה על נושאים אחרים בחברה שהאדם מתלהב מהם ורוצה מאוד לדבר עליהם. אני חושב שאלה הן החזקות של אנשים רגילים. אני חושב שבתחומים אלה עלינו לטפח את הדיבור – זהו טיפוח הדיבור שאנחנו מתייחסים אליו. בעבר נזירים התייחסו לדברים האלה ברצינות רבה מאוד, כי ברגע שהם התחילו לחשוב הם יָצרו קארמה. לכן הם היו מטפחים "גוף, דיבור ומחשבה". בטיפוח הגוף שהם דיברו עליו התכוונו שאדם לא יעשה מעשים רעים. בטיפוח הדיבור התכוונו לזה שאדם לא ידבר. בטיפוח המחשבה התכוונו לזה שאדם לא יחשוב אפילו. בעבר היו דרישות חמורות לגבי הדברים האלה בטיפוח מקצועי במקדשים. אנחנו דורשים מעצמנו להתנהל בהתאם לקריטריון השין-שינג של מתרגל. זה יהיה בסדר כל עוד מנהלים היטב את מה שיש או אין להגיד.

 

 

---