הרצאה חמישית

סמל הפאלון

סמל הפאלון דאפא שלנו הוא פאלון. אנשים עם יכולות על-טבעיות יכולים לראות שהפאלון הזה מסתובב. אותו דבר לגבי סיכות הפאלון הקטנות שלנו שגם כן מסתובבות. הטיפוח-תרגול שלנו מונחה על פי תכונת היקום גֶ'ן-שָן-רֶן. אנחנו מתרגלים על פי עקרונות התפתחות היקום, לכן הגונג הזה שאנחנו מתרגלים הוא באמת ענק. במובן מסוים סמל הפאלון הזה הוא מיניאטורה של היקום. אסכולת הבודהא רואה את היקום כעולם בעל עשרה כיוונים עם ארבעה צדדים ושמונָה כיוונים, או שמונָה קצוות. אולי יש אנשים שיכולים לראות עמוד אנרגיה מעל ומתחת לזה. לכן יחד עם מה שמעל ומה שמתחת זה בדיוק העולם של עשרת הכיוונים, מה שמרכיב את היקום הזה. זה מייצג את סיכום היקום לפי אסכולת הבודהא.

מובן שביקום הזה יש אין-ספור גלקסיות, כולל שביל החלב שלנו. כל היקום הוא בתנועה וכל הגלקסיות שבתוכו גם הן בתנועה. לכן סמלי הטאי-צ'י וסמלי הסוואסטיקה[1] (卍) הקטנים שבתוך הסמל גם הם מסתובבים. הפאלון כולו מסתובב, והסוואסטיקה הגדולה שבמרכז מסתובבת גם כן. במובן מסוים זה מסמל את שביל החלב שלנו, וגם כיוון שאנחנו מאסכולת הבודהא סמל אסכולת הבודהא נמצא במרכז. כך זה נראֶה על פני השטח. לכל החומרים השונים יש צורות הקיום שלהם בממדים אחרים, ושם יש להם תהליך התפתחות וצורת קיום עשירים ומסובכים ביותר. סמל הפאלון הזה הוא מיניאטורה של היקום. יש לו צורת קיום ותהליך התפתחות משלו גם בכל הממדים האחרים. לכן אני אומר שהוא עולם.

כשהפאלון מסתובב בכיוון השעון הוא יכול לספוג באופן אוטומטי אנרגיה מהיקום; כשהוא מסתובב נגד כיוון השעון הוא יכול לפלוט אנרגיה. סיבוב פנימי (בכיוון השעון) מציע הצלה עצמית ואילו סיבוב חיצוני (נגד כיוון השעון) מציע הצלה לאחרים – זהו מאפיין של שיטת התרגול שלנו. אנשים שאלו: "אנחנו שייכים לאסכולת הבודהא. מדוע יש גם טאי-צ'י? האם טאי-צ'י לא שייך לאסכולת הטאו?" זה משום שהשיטה שאנחנו מתרגלים היא ענקית, מה ששווה לטיפוח היקום כולו. אז חישבו על זה כולכם, ביקום הזה קיימות שתי אסכולות עיקריות, אסכולת הבודהא ואסכולת הטאו. אם יוציאו אחת מהן אי אפשר יהיה להרכיב יקום שלם ואי אפשר יהיה להגיד שזה יקום שלם. לכן יש אצלנו דברים מאסכולת הטאו. אבל יש אנשים האומרים: זה לא רק אסכולת הטאו, יש גם נצרות, קונפוציאניזם, דתות אחרות וכו'. אני אומר לכם שכאשר הטיפוח מגיע לרמה גבוהה מאוד, הקונפוציאניזם שייך לאסכולת הטאו; אחרי שהטיפוח של דתות מערביות רבות מגיע לרמות גבוהות, הן מוגדרות כשייכות לאסכולת הבודהא ומשתייכות לאותה מערכת של אסכולת הבודהא. יש רק שתי האסכולות העיקריות האלה.

אז מדוע לשתי צורות של הטאי-צ'י יש צבע אדום למעלה וכחול למטה, ולשתי הצורות האחרות של הטאי-צ'י יש אדום למעלה ושחור למטה? לפי מה שאנחנו יודעים בדרך כלל, טאי-צ'י מורכב משני החומרים של שחור ולבן, הצ'י של יין ויאנג. זו הבנה מרמה שטחית מאוד, כי לטאי-צ'י יש צורות ביטוי שונות בממדים שונים. ברמה הגבוהה ביותר הצבעים שלו מתבטאים באופן הזה. הטאו שבדרך כלל מוכר לנו הוא אדום למעלה ושחור למטה. לדוגמה, אצל חלק מהמטפחים שלנו הטְיֶאן-מוּ פתוחה והם גילו שהצבע האדום שהם רואים בעיני הבשר ודם שלהם הוא ירוק בממד אחר שהוא בהבדל של רמה אחת בלבד. הם מגלים שהצבע הצהוב-מוזהב נראֶה כסגול בממד אחר, כי קיים היפוך כזה. במילים אחרות, צבעים משתנים מממד לממד. הטאי-צ'י עם הצבע האדום למעלה והכחול למטה שייך לטאו הגדול הראשיתי, הכולל את שיטות הטיפוח-תרגול מאסכולת הצ'י-מן. ארבעת סמלי הסוואסטיקה הקטנים הם מאסכולת הבודהא. הם אותו הדבר כמו זה שבמרכז, הם כולם מאסכולת הבודהא. בפאלון הזה הצבעים בהירים יחסית. אנחנו משתמשים בו כסמל של הפאלון דאפא.

הפאלון שאנחנו רואים דרך הטיאן-מו אינו בהכרח בצבע הזה. הצבע של הרקע יכול להשתנות, אבל הצורה אינה משתנה. כשהפאלון שהתקנתי אצלכם באזור הבטן התחתונה מסתובב, מה שהטיאן-מו שלכם רואה יכול להיות באדום, בסגול, בירוק ואולי חסר צבע. הצבע של הרקע מתחלף כל הזמן בסדר של אדום, כתום, צהוב, ירוק, תכלת, אינדיגו וסגול. לכן מה שאתה רואה יכול להיות בצבעים אחרים, אבל הצורות והצבעים של סמל הסוואסטיקה והטאי-צ'י שבתוכו אינם משתנים. אנחנו חושבים שהצבע הזה של הרקע הוא יפה יחסית, לכן קבענו אותו כך. אנשים עם יכולות על-טבעיות יכולים לחדור מעבר לממד הזה ולראות דברים רבים רבים.

יש אנשים שאמרו: "סמל הסוואסטיקה (卍) הזה נראֶה כמו הדבר של היטלר". אני אומר לכם שבסמל הזה עצמו לא קיים שום מושג של מעמד. יש אנשים האומרים: "אם הפינה שלו נוטה לצד הזה, זה יהיה הדבר של היטלר". זה לא העניין, היות שהוא מסתובב לשני הצדדים. החברה האנושית שלנו התחילה להכיר את הסמל הזה באופן נרחב לפני 2,500 שנה, בזמנו של שָאקְיָאמוּנִי. מאז זמנו של היטלר במלחמת העולם השנייה עברו רק כמה עשורים. הוא גנב אותו לשימושו, אבל הצבעים שהוא השתמש בהם היו שונים משלנו. זה היה שחור, החוד פנה כלפי מעלה והשתמשו בו במצב אנכי. לגבי הפאלון, אני אדבר רק עד כאן. דיברנו רק על הצורה השטחית שלו.

אז איך מתייחסים לסמל הסוואסטיקה הזה באסכולת הבודהא שלנו? יש אנשים האומרים שהוא מסמל מזל טוב. זהו פירוש של אנשים רגילים. אני אגיד לכם שסמל הסוואסטיקה מסמל את הרמה של בודהא. יש אותו רק כשמגיעים לרמה של בודהא. לבודהיסאטווה או לארהאט אין את זה. אבל לבודהיסאטוות בכירות, כמו ל"ארבע הבודהיסאטוות הבכירות", יש. אנחנו רואים שהבודהיסאטוות הבכירות האלה עברו בהרבה את הרמה של בודהות רגילים והן אף גבוהות יותר מטַאתַאגָאטַה. יש מספר אין-סופי של בודהות מעבר לרמה של טאתאגאטה. לטאתאגאטה יש רק סמל סוואסטיקה אחד. לאלה שהגיעו אל מעבר לרמה של טאתאגאטה יהיו יותר סמלי סוואסטיקה. לבודהא שרמתו היא פי שניים מזו של טאתאגאטה יש שני סמלי סוואסטיקה. לאלה שהם גבוהים יותר יש שלושה, ארבעה או חמישה, ויש כאלה שיש להם כל כך הרבה שהם מופיעים על פני כל גופם. הם יופיעו על הראשים שלהם, על הכתפיים, על הברכיים; אם אין מספיק מקום, הם יופיעו אפילו על כפות הידיים שלהם, על הכריות בקצות אצבעות הידיים, על סוליות כפות הרגליים, על הכריות בקצות בהונות הרגליים וכו'. ככל שהרמה תוסיף לגדול, כך יהיו לו יותר ויותר סמלי סוואסטיקה. לכן סמל הסוואסטיקה מייצג את רמת הבודהא. ככל שרמת הבודהא גבוהה יותר כך יש לו יותר סמלי סוואסטיקה.

שיטת התרגול של הצִ'י-מֶן[2]

מלבד שיטות התרגול של שתי האסכולות של הבודהא ושל הטאו קיימת שיטת התרגול של הצִ'י-מֶן הקוראת לעצמה טיפוח-תרגול של הצ'י-מן. בהתייחס לשיטות טיפוח, לאנשים רגילים יש בדרך כלל מושג כזה: מתקופת סין הקדומה ועד היום התייחסו האנשים לשתי האסכולות של הבודהא ושל הטאו כדרכי טיפוח אמיתיות ומָסוֹרְתִיוֹת וגם קראו להן אסכולות אמיתיות של טיפוח-תרגול. אסכולת הצ'י-מן הזו מעולם לא נעשתה נחלת הציבור ומעט מאוד אנשים שמעו על קיומה, שמעו עליה רק באמצעות עבודות סִפְרוּת ואמנות.

האם קיימת אסכולת הצ'י-מן? כן. במהלך הטיפוח-תרגול שלי, במיוחד בשנים המאוחרות, פגשתי בשלושה מאסטרים גבוהים של אסכולת הצ'י-מן שהעבירו לי את התמצית של השיטות שלהם – דברים ייחודיים מאוד וטובים מאוד. בדיוק משום שזה ייחודי מאוד, מה שהם מטפחים הוא בלתי רגיל ביותר ולא ניתן להבנה על ידי רוב האנשים. בנוסף, יש משפט שהם אומרים: "לא בודהא ולא טאו", הם לא מטפחים בודהא ולא מטפחים טאו. כשאנשים שומעים שהם לא מטפחים בודהא או טאו, אנשים קוראים להם "דלת צדדית ודרך שמאלית" (פָּאנְג-מֶן-דְזוּאוֹ-טָאוֹ)[3]. הם קוראים לעצמם אסכולת הצ'י-מן. כשקוראים להם "דלת צדדית ודרך שמאלית" יש לזה משמעות של זלזול, אבל לא משמעות שלילית. זה לא אומר שהאסכולה היא שיטה רעה – זה בטוח. גם ההגדרה המילולית של המילים אין בה המשמעות של שיטה רעה. בהיסטוריה קראו לשיטות התרגול של אסכולת הבודהא ואסכולת הטאו אסכולות טיפוח-תרגול אמיתיות. כששיטה זו לא הייתה מובנת על ידי הציבור, אנשים קראו לה "דלת צדדית" – שער צדדי, או אסכולה לא אמיתית. מה עם "דרך שמאלית"? ב"שמאלית" הכוונה למגושמת, לדרך מסורבלת. בשפה הסינית הקלאסית השתמשו במילה "שמאלי" בדרך כלל במשמעות של "מגושם". המושג "דלת צדדית ודרך שמאלית" מכיל את המשמעות הזאת.

מדוע זו אינה שיטה רעה? זה משום שגם לה יש דרישות שִין-שִינְג קפדניות. היא מטפחת גם כן לפי תכונת היקום. היא אינה מנוגדת לתכונת היקום או לחוקי היקום ואינה עוסקת בעשיית מעשים רעים, לכן אי אפשר להגיד שהיא שיטה רעה. אסכולת הבודהא ואסכולת הטאו הן פא אמיתי לא מפני שתכונת היקום מתאימה לשיטות שלהן, אלא מפני שהשיטות של אסכולות הבודהא והטאו מתאימות לתכונת היקום. אם שיטת הטיפוח-תרגול של אסכולת הצ'י-מן גם מתאימה לתכונה הזאת של היקום, היא אינה שיטה רעה אלא אסכולה אמיתית גם כן. זה משום שאמת-המידה לאמוד טוב או רע וטוּב או רֶשָע היא תכונת היקום. הטיפוח שלה הוא לפי תכונת היקום כך שהיא גם כן דרך אמיתית, זה רק שהדרישות שלה שונות מאלו של אסכולת הבודהא ושל אסכולת הטאו. היא אינה נוהגת ללמד תלמידים באופן נרחב אלא מעט אנשים. אסכולת הטאו מלמדת תלמידים רבים, אבל רק תלמיד אחד מקבל את ההוראה האמיתית; אסכולת הבודהא מאמינה בהצלה של כל הישויות, כך שמי שיכול לטפח שיטפח.

אי אפשר להוריש שיטת תרגול של אסכולת הצ'י-מן אפילו לשני אנשים, אלא שבתוך תקופה ארוכה מאוד של היסטוריה בוחרים אדם אחד להעביר לו. לכן במהלך ההיסטוריה הדברים האלה שלהם לא נראו על ידי אנשים רגילים. מובן שבשיא הפופולריות של הצ'יגונג גיליתי שכמה אנשים מהאסכולה הזאת גם כן יצאו ללמד. אבל אחרי תקופה של הוראה הם הבינו שזה לא הולך משום שיש דברים שהמאסטר שלהם בכלל לא מאשר להם ללמד. אם רוצים ללַמד את השיטה באופן נרחב לא יכולים לבחור תלמידים. אלה שבאים ללמוד את זה מגיעים עם רמות שונות של שין-שינג ומנטליות שונה, והם אנשים מכל מיני סוגים. אי אפשר יהיה לבחור תלמידים כדי ללמד אותם. לכן לא ניתן להפיץ באופן נרחב את שיטת התרגול של הצ'י-מן. אם עושים כך זה יגרום בקלות לסכנה משום שהדברים שלה ייחודיים מאוד.

יש אנשים התוהים: אסכולת הבודהא מטפחת בודהא ואסכולת הטאו מטפחת אדם אמיתי, אז מה יהיה מטפח של שיטת תרגול של אסכולת הצ'י-מן אחרי שהוא יצליח בטיפוח? אדם זה יהיה בן אלמוות משוטט שאין לו אזור מוגדר של עולם ביקום. אתם יודעים שלטאתאגאטה שאקיאמוני יש עולם הסאהא, לבודהא אָמִיטַאבְּהַא יש גן העדן של האושר האולטימטיבי, לבודהא הרפואה יש העולם המזוגג. לכל טאתאגאטה או בודהא גדול יש העולם שלו. לכל מואר גדול יש ממלכה שמימית שהוא יוצר בעצמו ורבים מתלמידיו חיים בה. אבל לאדם מאסכולת הצ'י-מן אין אזור מוגדר ביקום והוא יהיה רק כמו אלוהות נודדת או בן אלמוות משוטט.

תרגול בדרך רעה

מה זה תרגול בדרך רעה? יש לו כמה צורות: יש אנשים המתמחים בטיפוח בדרך רעה, כי במהלך ההיסטוריה היו אנשים שהעבירו את הדברים האלה. מדוע הדברים האלה מועברים? זה משום שהם רודפים אחרי תהילה, רווח אישי וכסף בקרב אנשים רגילים. אלה הדברים שהם רוצים. מובן שרמת השין-שינג של אדם כזה אינה גבוהה והוא אינו יכול להשיג גונג. אז מה הוא יכול להשיג? קארמה. אם למישהו יש קארמה רבה זה גם יכול ליצור סוג של אנרגיה, אבל הרמה של אדם זה היא שום דבר ולא ניתן להשוות אדם זה עם מטפח. עם זאת, בהשוואה לאנשים רגילים, הוא יכול להשפיע עליהם. היות שקארמה היא גם כן התבטאות של אנרגיה, אז כאשר צפיפותה נעשית גבוהה מאוד היא יכולה גם כן לחזק את היכולות העל-טבעיות בגוף האדם וליצור אפקט כזה. לכן, במהלך ההיסטוריה היו אנשים שלימדו את זה. אדם כזה טוען: "כשאני עושה דברים רעים ומקלל אני יכול להגדיל את הגונג שלי". הוא אינו מגדיל את הגונג. למעשה הוא מגביר את הצפיפות של החומר השחור הזה, מפני שעשיית מעשים רעים יכולה להביא את החומר השחור – קארמה. לכן היכולות העל-טבעיות המעטות והקטנות שאדם זה נושא בגופו יכולות להתחזק על ידי הקארמה הזאת, והוא יכול לפתח מעט יכולות על-טבעיות קטנות, אבל הן אינן מסוגלות לעשות שום דבר משמעותי. אנשים אלה חושבים שבאמצעות עשיית מעשים רעים אפשר גם כן להגדיל את הגונג. זה מה שהם אומרים.

יש אנשים האומרים: "טאו הוא בגובה סנטימטר אחד, שֵד הוא בגובה מטר אחד". זוהי אמירה מוטעית שאומרים אנשים רגילים. שד לעולם לא יעלה בגובהו על טאו. יש מצב כזה שהיקום שאנחנו מכירים כבני אדם הוא יקום קטן בין אין-ספור יקומים ואנחנו קוראים לו בקיצור "היקום". כל פעם אחרי שהיקום שלנו עובר תקופה של שנים ארוכות, הוא תמיד עובר אסון קוסמי גדול. האסון הזה יכול להרוס הכול ביקום, כולל כוכבים, וכל החיים שבתוך היקום יכולים להיהרס. לתנועת היקום יש גם כן חוקיות. ביקום של הפּעם הזאת לא רק המין האנושי הפך מושחת. ישויות חיות רבות כבר הבחינו במצב מסוים, שבנוגע לזמן הנוכחי אירעה כבר לפני זמן רב התפוצצות גדולה בחלל היקום הזה. בימינו אסטרונומים לא יכולים להבחין בכך משום שמה שאנחנו יכולים לראות כיום דרך הטלסקופים החזקים ביותר הם דברים מלפני 150 אלף שנות אור. כדי לראות את השינויים של הגוף הקוסמי הנוכחי עלינו לחכות שיעברו 150 אלף שנות אור. זה די ארוך ורחוק.

בזמן הנוכחי היקום כולו כבר עבר שינוי גדול. בכל פעם ששינוי כזה קורה, כל החיים בכל היקום ייכחדו כולם, והכול יימצא במצב של הרס. בכל פעם שהמצב הזה קורה, צריך לפוצץ את התכונה ההיא ואת כל החומרים שהתקיימו בתוך היקום לפני כן. בדרך כלל כולם ימותו בהתפוצצות. אבל לא כל דבר נמחק בכל הפעמים האלה מההתפוצצות. אחרי שהיקום נבנה מחדש על ידי המוארים הגדולים שברמה גבוהה ביותר, יש בו עדיין כמה שלא נהרגו בהתפוצצות. המוארים הגדולים בונים את היקום בהתאם לתכונה ולסטנדרטים שלהם. לכן התכונה שונה מזו של היקום בתקופה הקודמת.

אלה שלא מתו בהתפוצצות ימשיכו להחזיק בתכונה ובעקרונות הקודמים כשהם עושים דברים ביקום הזה. היקום שנבנה מחדש יפעל לפי תכונות ועקרונות היקום החדש. כך אלה שלא מתו בהתפוצצות הפכו לשדים המפריעים לעקרונות היקום. אבל הם אינם כה רעים, הם רק עושים דברים בהתאם לתכונת היקום של המחזור הקודם. הם מה שאנשים מכנים השדים השמימיים. אבל הם אינם מהווים איום לאנשים רגילים והם בכלל לא פוגעים באנשים. הם רק דבקים בעקרונות שלהם כדי לעשות דברים. בעבר אנשים רגילים לא הורשו לדעת את זה. אמרתי שיש בודהות רבים מעבר לרמה של טאתאגאטה. מה השדים האלה שווים? הם קטנים מאוד בהשוואה. זִקנה, מחלה ומוות הם גם כן סוג של שד, אבל הם נוצרו כדי לשמור על התכונה של היקום.

הבודהיזם מדבר על סמסארה ומזכיר את הנושא של אָסוּרָא[4]. למעשה זה מתייחס ליצורים חיים בממדים שונים, רק שאין להם טבע אנושי. בעיני מואר גדול הם ברמה נמוכה מאוד והם חסרי יכולת למדי, אבל הם מפחידים בעיניהם של אנשים רגילים, יש להם אנרגיה מסוימת, והם מתייחסים לאנשים רגילים כאל חיות, לכן הם אוהבים לאכול אנשים. בשנים האחרונות גם אלה יצאו החוצה להעביר צ'יגונג. למה הם נחשבים, האם הם יכולים להיראות כמו אנשים? הם נראים מפחידים מאוד. ברגע שאתה לומד את הדברים שלהם תצטרך ללכת איתם ולהיות מהסוג שלהם. יש אנשים שכאשר הם מתרגלים צ'יגונג המחשבות שלהם מוטעות, וכשהמחשבות שלהם מתאימות למנטליות של אלה, הם יבואו ללמד אותם. מחשבה נכונה אחת תכניע מאה עוולות. כשאינך רודף אחרי דבר, אף אחד לא יעז לגעת בך. אם אתה מפתח מחשבה רעה או רודף אחרי משהו רע, הם יבואו ויעזרו לך, תטפח בדרך הדמונית. הבעיה הזאת יכולה לקרות.

מצב אחר נקרא טיפוח בדרך רעה בלי להיות מודע. מה זה טיפוח בדרך רעה בלי להיות מודע? זה כשמישהו מטפח בדרך רעה בלי שהוא יודע את זה. בעיה זו נפוצה מאוד, פשוט יותר מדי. כפי שאמרתי ביום הקודם, אנשים רבים מתרגלים גונג עם מחשבות שאינן ישרות. אתה רואה אותו בתרגיל עמידה, הידיים והרגליים רועדות מעייפות. אבל מוחו אינו במנוחה, והוא חושב: "המחירים עומדים לעלות, אני צריך ללכת לעשות קניות. מיד אחרי שאני מסיים לתרגל אלך לקניות, אחרת המחירים יעלו". אחר חושב: "מקום העבודה מחלק עכשיו דירות, האם אני אקבל אחת? האדם האחראי לחלוקת יחידות הדיור תמיד מסוכסך אתי". ככל שאדם זה חושב על זה, כך הוא כועס יותר: "הוא בוודאי לא ייתן לי דירה. איך אוכל להילחם בו..." כל מיני מחשבות עולות. כפי שאמרתי קודם, הם מפטפטים על ענייני משפחה ועד לענייני המדינה. כשהם מגיעים לדברים שמכעיסים אותם, ככל שהם מדברים יותר הם נעשים כועסים יותר.

תרגול גונג דורש מאדם לשים דגש על הדֶה. כשמתרגלים גונג, אם אתה לא חושב על דברים טובים, לכל הפחות אין עליך לחשוב על דברים רעים. הטוב ביותר הוא אם לא תחשוב על שום דבר. זה מפני שכאשר מתרגלים גונג ברמה נמוכה יש לבנות בסיס. הבסיס הזה ישחק תפקיד קריטי משום שלפעולות של המחשבה האנושית יש תפקיד מסוים. חישבו על זה כולכם: מה אתם מוסיפים לגונג שלכם? איך מה שאתם מתרגלים יכול להיות טוב? איך זה לא יהיה שחור? כמה אנשים אינם מחזיקים במחשבות כאלה בזמן התרגול? מדוע המחלות שלך לא סולקו אף על פי שאתה מתרגל כל הזמן? באתרי התרגול יש אנשים שאינם חושבים את המחשבות הרעות האלה, אבל הם תמיד מתרגלים עם רדיפה אחרי יכולות על-טבעיות, עם רדיפה אחרי זה או זה, עם כל מיני סוגי מנטליות ועם כל מיני תשוקות עזות. למעשה הם כבר תרגלו טיפוח רע בלי להיות מודעים. אם אתה אומר שאדם זה מתרגל בדרך רעה, הוא לא יהיה מאושר: "מי שלימד אותי היה המאסטר הגדול ההוא של הצ'יגונג". אבל המאסטר הגדול ההוא של הצ'יגונג אמר לך להדגיש דֶה, האם עשית את זה? במהלך התרגול אתה תמיד מכניס פנימה מחשבות רעות. האם דברים טובים יכולים לצאת מהתרגול שלך? זו הבעיה. זה שייך לתרגול בדרך רעה בלי לדעת, וזה נפוץ מאוד.

טיפוח זוגי של גבר ואישה

בקהילת המטפחים יש שיטת טיפוח הנקראת טיפוח זוגי של גבר ואישה. אולי ראיתם שבפסל או בציור של בודהא שבשיטות הטיפוח של הטנטריזם הטיבטי, דמות גברית אוחזת בדמות נשית בזמן הטיפוח-תרגול. צורת הביטוי של הדמות הגברית היא לפעמים בודהא והוא אוחז באישה עירומה; יש גם גוף ההתגלמות של בודהא המתגלם כדמות וָאגְ'רָה עם ראש של פרה או פנים של סוס, שגם כן אוחז בגוף נשי שהוא עירום. מדוע זה כך? ראשית נסביר לכולכם את העניין הזה. בכדור הארץ שלנו לא רק סין הושפעה מהקונפוציאניזם. לפני כמה מאות שנים לכל המין האנושי היו ערכי מוסר דומים. לכן דרך טיפוח זאת למעשה לא באה מכדור הארץ שלנו, היא הועברה מכוכב אחר, אבל בשיטה כזאת באמת ניתן לטפח. כששיטת הטיפוח הזאת הועברה בזמנה לסין שלנו, היא לא התקבלה בקרב האנשים הסינים בדיוק בגלל אותו החלק של טיפוח זוגי של גבר ואישה והחלקים של התרגול הסודי. לכן, במהלך תקופת החְוֵוי-צָ'אנְג של שושלת טאנג זה בוטל באזור ההאן על ידי הקיסר. אסור היה ללמד את זה באזור ההאן ובאותה תקופה זה נקרא טאנג-טנטריזם, אבל בסביבה המיוחדת ההיא של טיבט, באזור המיוחד ההוא, זה המשיך להתפשט. מדוע הם מטפחים ומתרגלים בדרך זו? המטרה של טיפוח זוגי של גבר ואישה היא לאסוף יין כדי להשלים את היאנג ולאסוף יאנג כדי להשלים את היין, עם השלמה הדדית וטיפוח הדדי, כדי להגיע למטרה של איזון בין יין ויאנג.

ידוע לכם שבין שזה באסכולת הבודהא או באסכולת הטאו, ובמיוחד בהתאם לתיאוריה הטאואיסטית של יין ויאנג, אומרים שבגוף האנושי עצמו יש יין ויאנג. משום שלגוף האנושי יש יין ויאנג הוא יכול לפתח באמצעות טיפוח-תרגול כל מיני יכולות על-טבעיות וישויות חיות, כמו יוּאֶן-יִינְג, יִינְג-הָאי, פָא-שֶן וכו'. בשל הקיום של יין ויאנג אדם יכול לפתח באמצעות הטיפוח ישויות חיות רבות היכולות לגדול בשדה ההוא של הדאן-טיאן. לא משנה אם זה גוף זכרי או גוף נקבי – זה אותו הדבר. התיאוריה הזו היא הגיונית מאוד. אסכולת הטאו מתייחסת בדרך כלל לחלק הגוף העליון כיאנג ולחלק התחתון כיין; יש גם אנשים המתייחסים לחלק האחורי של הגוף כיאנג ולחלק הקדמי כיין; אחרים מתייחסים לחלק השמאלי של הגוף כיאנג ולחלק הימני כיין. בסין יש לנו אִמרה: זכר – שמאל, נקבה – ימין, והיא מגיעה מזה וזה הגיוני מאוד. היות שבגוף האנושי עצמו קיימים יין ויאנג, הוא עצמו יכול, באמצעות פעולת הגומלין בין יין ויאנג, להשיג איזון בין יין ויאנג, וכך הוא יכול ליצור ישויות חיות רבות.

זה מבהיר את העניין: אפשר לטפח עד לרמה גבוהה מאוד גם בלי להשתמש בשיטה של טיפוח זוגי של גבר ואישה. כשנוקטים שיטה של טיפוח זוגי של גבר ואישה, אם לא מטפלים בזה היטב, האדם עלול להיכנס למצב דמוני וזה יהפוך להיות דרך רעה. בטנטריזם, כדי להשתמש ברמה גבוהה בשיטה של טיפוח זוגי של גבר ואישה, הנזיר או הלאמה חייבים להגיע לרמת טיפוח גבוהה מאוד. בזמן זה המאסטר יכול להדריך אותו בסוג זה של טיפוח-תרגול. כיוון שרמת השין-שינג שלו גבוהה, הוא יכול לנהל את עצמו היטב בלי להיסחף לדברים רעים. אבל לאדם עם שין-שינג נמוך אסור בשום אופן לאמץ שיטה זו, אחרת ייכנס לדרך רעה, זה בטוח. היות שרמת השין-שינג מוגבלת, והיות שהוא לא ויתר על התשוקות והתאווה המינית של אנשים רגילים, מידת השין-שינג שלו נמצאת שם. בטוח שברגע שישתמשו בשיטה הזאת זה יהיה רע. לכן אנחנו אומרים שאם מלמדים אותה סתם ברמה נמוכה, זו בעצם הוראת דרך רעה.

בשנים האחרונות מאסטרים רבים למדי של צ'יגונג לימדו טיפוח זוגי של גבר ואישה. מה מוזר בזה? טיפוח זוגי של גבר ואישה הופיע גם בשיטות של אסכולת הטאו. זה גם לא התחיל בתקופה הנוכחית, אלא כבר בתקופת שושלת טאנג. איך יכול היה להופיע באסכולת הטאו טיפוח זוגי של גבר ואישה? בהתאם לתיאוריית הטאי-צ'י באסכולת הטאו, גוף אנושי הוא יקום קטן שיש לו יין ויאנג בעצמו. כל הדרכים האמיתיות הגדולות הועברו במשך תקופות ארוכות וממושכות. כל שינוי או כל תוספת לפי רצונו של מישהו יבלבלו את הדברים של אסכולת הטיפוח הזו ויעשו את מטרת השלמת הטיפוח לבלתי אפשרית. לכן, אם אין בשיטה שלך דברים של טיפוח זוגי של גבר ואישה, אל תטפח את זה, אחרת תסטה ויתעוררו בעיות. במיוחד באסכולת הפאלון דאפא שלנו אין טיפוח זוגי של גבר ואישה, וגם לא עושים את זה. כך אנחנו רואים את הנושא הזה.

טיפוח של טבע הנפש והחיים גם יחד

נושא הטיפוח של טבע הנפש והחיים גם יחד כבר הוסבר לכולכם. טיפוח טבע הנפש והחיים גם יחד משמעו שפרט לטיפוח השין-שינג מטפחים גם את הגוף באותו הזמן. במילים אחרות, משנים את הבֶּן-טִי. בתהליך השינוי כשהתאים של האדם יוחלפו בהדרגה על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה, תהליך ההזדקנות יואט. גוף האדם יתחיל לחזור בהדרגה לנעורים ויעבור שינוי הדרגתי, ובסוף כשהוא יוחלף לחלוטין על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה, אז הגוף האנושי הזה כבר הוחלף לחלוטין לסוג אחר של גוף חומרי. גוף זה, כפי שאמרתי קודם, יעבור מעבר לחמשת האלמנטים, כבר לא יהיה בתוך חמשת האלמנטים. הגוף של אדם זה הוא גוף שלא יתנוון.

בטיפוח במקדשים מטפחים רק את טבע הנפש, לכן לא מלמדים תרגילים ולא מדברים על טיפוח החיים – מדברים על נירוואנה[5]. השיטה ששאקיאמוני לימד מדברת על נירוואנה. למעשה לשאקיאמוני עצמו הייתה דְהַרְמָה גדולה, גבוהה ועמוקה, והוא יכול היה בהחלט להפוך את הבֶּן-טִי שלו לחומר בעל אנרגיה גבוהה ולקחת אותו איתו. כדי להשאיר את שיטת הטיפוח הזו הוא עצמו הלך בדרך הנירוואנה. מדוע הוא לימד באופן זה? הוא עשה כך כדי שאנשים יוותרו במידה מקסימלית על ההחזקות ועל הכול, ולבסוף אפילו על גופם הפיזי. כל הלבבות לא יישארו. כדי שהאנשים יוכלו להשיג זאת במידה המקסימלית, הוא הלך בדרך הנירוואנה. לכן לאורך ההיסטוריה כל הנזירים הבודהיסטים הלכו גם כן בדרך הנירוואנה. נירוואנה פירושה שברגע שנזיר מת, הוא נוטש את גוף הבשר ודם שלו והיואן-שן שלו עולה עם הגונג.

אסכולת הטאו מדגישה טיפוח של החיים. היות שהיא בוחרת תלמידים ולא מדברת על הצעת הצלה לכל הישויות החיות, אלה שהיא עומדת בפניהם הם אנשים טובים מאוד מאוד. לכן היא מדברת על מיומנויות על-טבעיות ועל איך לטפח חיים. ואילו בשיטות הטיפוח הספציפיות האלה של אסכולת הבודהא, ובמיוחד בבודהיזם, לא יכולים ללמד את זה. אבל זה לא שכל השיטות באסכולת הבודהא אינן מלמדות את זה. יש שיטות רבות גבוהות ועמוקות של אסכולת הבודהא המלמדות את זה גם כן. אסכולת הטיפוח שלנו מלמדת את זה. הפאלון דאפא שלנו דורש גם בֶּן-טִי וגם יואן-יינג, יש שוני בין שני אלה. יואן-יינג הוא גם כן גוף העשוי מחומר בעל אנרגיה גבוהה, אבל לא ניתן להראות אותו בממד הזה שלנו סתם כך. כדי לשמור על הדמות של אדם רגיל בממד הזה למשך זמן ארוך צריך להיות לנו הבֶּן-טִי. לכן אחרי שהבֶּן-טִי הזה מוחלף, אף על פי שהתאים שלו מוחלפים על ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה, ההרכב המולקולרי שלו אינו משתנה. לכן גוף זה לא ייראה שונה בהרבה מזה של אדם רגיל. אבל יש עדיין הבדל, זאת אומרת, הגוף הזה יכול להיכנס לממדים אחרים.

שיטות המטפחות גם את טבע הנפש וגם את החיים גורמות לאדם להיראות צעיר למדי והוא נראֶה שונה למדי מגילו האמיתי. יום אחד מישהי שאלה אותי: "המורה, בת כמה אני נראית לדעתך?" למעשה היא התקרבה לגיל 70, אבל היא נראתה רק בת 40 ומשהו. פניה היו ללא קמטים, זוהרים, בהירים, בעלי גוון פנים בהיר וורדרד. היא לא נראתה בכלל כאדם המתקרב לגיל 70. זה יקרה למתרגלים שלנו של הפאלון דאפא. ובפחות רצינות, צעירות אוהבות תמיד לעשות טיפולי פנים ורוצות להיראות בהירות ויפות יותר. אני אומר שאם את באמת מתרגלת בשיטת תרגול המטפחת את טבע הנפש והחיים גם יחד, תשיגי את המטרה הזאת באופן טבעי. זה מובטח שלא תצטרכי ללכת לטיפולי פנים. אנחנו לא ניתן יותר דוגמאות מסוג זה. בעבר, כיוון שהיו יחסית יותר אנשים מבוגרים במקצועות השונים, אנשים התייחסו אליי כאל אדם צעיר. עכשיו זה טוב יותר, יש יחסית יותר אנשים צעירים במקצועות השונים. למעשה אינני צעיר עוד, אני מתקדם לעבר חמישים, אני כבר בן 43.

פָא-שֶן

מדוע יש שדה על פסל הבודהא? רבים אינם יכולים להסביר את זה. יש אנשים האומרים: "על פסל של בודהא יש שדה כי נזירים קוראים מולו את כתבי הקודש", או במילים אחרות, השדה מגיע מטיפוח של נזירים מולו. בין שזה מטיפוח של נזירים ובין של אחרים, על אנרגיה זו להיות מפוזרת ולא מכוונת. על הרצפה, התקרה והקירות של כל המקדש צריך להיות אותו שדה. אז מדוע דווקא השדה על פסל הבודהא הוא כה חזק? לדמות של בודהא, במיוחד לאלה בהרים מרוחקים, במערות, או אלו המגולפים בסלע, יש בדרך כלל שדה. מדוע השדה הזה קיים? יש אנשים המסבירים את זה כך או אחרת ועדיין אינם יכולים להסביר את זה בבירור. למעשה, לפסל של בודהא יש שדה משום שיש לו פא-שן של אדם מואר. הפא-שן של האדם המואר ההוא נמצא שם, לכן יש לו אנרגיה.

בין שזה שאקיאמוני ובין שזו בּוֹדְהִיסַאטְווָה גוּאַן-יִין[6], אם הם באמת התקיימו בהיסטוריה, חישבו על זה כולכם, במהלך הטיפוח-תרגול שלהם, האם הם לא היו גם כן אנשים שמתרגלים? כשאדם מטפח עד לרמה מסוימת גבוהה מאוד מעבר ל"פא שבתוך שלושת העולמות", הוא יפתח פא-שן. פא-שן נוצר באזור הדָאן-טְיֶאן והוא עשוי מפא ומגונג. הוא בא לידי ביטוי בממדים אחרים. לפא-שן יש כוח רב של האדם, אבל ההכרה שלו והמחשבות שלו נשלטות על ידי הגוף העיקרי. אבל פא-שן בעצמו הוא גם חיים אינדיבידואליים שהם שלמים, עצמאיים וממשיים. לכן הוא בעצמו יכול לעשות כל דבר באופן עצמאי. מה שעושה הפא-שן זה אותו הדבר כמו מה שההכרה העיקרית של האדם רוצה לעשות. אם אדם עושה דבר מה באופן מסוים, הפא-שן שלו יעשה את זה בדיוק באותו האופן. זהו הפא-שן שאנחנו מדברים עליו. אם אני רוצה לעשות משהו, כמו לכוונן את הגוף של מטפחים ומתרגלים אמיתיים, הפא-שנים שלי עושים את זה. כיוון שפא-שן אינו נושא גוף של אדם רגיל, הוא בא לידי ביטוי בממדים אחרים. הישות החיה הזאת אינה משהו קבוע שאינו משתנה, אלא יכולה להפוך להיות גדולה או קטנה. לפעמים הוא הופך להיות גדול מאוד, כה גדול שלא יכולים לראות את כל הראש שלו. לפעמים הוא הופך להיות קטן מאוד, אפילו יותר קטן מתא.

טקס פתיחת-אור (קָאי-גוּאַנְג[7])

פסל של בודהא שנוצר בבית חרושת הוא רק חפץ אמנות. טקס "פתיחת-אור" זה בעצם להזמין פא-שן של בודהא שיהיה על פסל הבודהא, ואז יסגדו לו כגוף מוחשי בקרב אנשים רגילים. בזמן הטיפוח, כשלמתרגל יש הלב הזה של כבוד, הפא-שן שעל פסל הבודהא יגן על הפא עבור אדם זה, ישמור על האדם ויגן עליו. זוהי המטרה האמיתית של טקס "פתיחת-אור". ניתן להשיג אותה רק אם שולחים מחשבה נכונה בטקס "פתיחת-האור" הרשמי, או אם יש מואר גדול של רמה גבוהה מאוד, או אם יש מישהו המטפח ברמה גבוהה מאוד ויש לו היכולת הזאת.

במקדשים דורשים שפסל הבודהא יעבור "פתיחת-אור" ואומרים שפסל הבודהא לא יהיה פעיל בלי "פתיחת-אור". היום במקדשים, כל המאסטרים הגדולים האמיתיים מקרב הנזירים – עזבו כולם את העולם. אחרי "מהפכת התרבות" נזירים צעירים שלא קיבלו את ההוראה האמיתית נעשו ראשי מנזר, ויש דברים רבים שלא הועברו. אם שואלים אחד מהם: "בשביל מה עושים ‘פתיחת-אור'?" הוא יגיד: "אחרי ‘פתיחת-אור' פסל הבודהא יהיה פעיל". הוא לא יכול להסביר איך הוא יהיה פעיל. לכן הוא רק עורך את הטקס. הוא שם כתב בודהיסטי קטן בתוך פסל הבודהא, סוגר אותו עם נייר ודבק וקורא כתבים מול הפסל. הוא קורא לזה "פתיחת-אור". האם הוא יכול להשיג "פתיחת-אור"? זה תלוי כיצד הוא קורא את הכתבים. שאקיאמוני דיבר על מחשבה נכונה. צריך לקרוא את הכתבים עם תשומת לב בלתי מחולקת כדי להרעיד באמת את העולם של אותה דרך טיפוח, רק אז אפשר להזמין מואר. רק כשפא-שן אחד של המואר ההוא עולה על פסל ניתן להשיג את המטרה של "פתיחת אור".

יש נזירים שכאשר הם קוראים מהכתבים הם חושבים בלבם: "כמה ישלמו לי עוד מעט כשאסיים את 'פתיחת-האור'?" או כשהם קוראים מהכתבים הם חושבים: "פלוני מתייחס אליי לא יפה". יש ביניהם גם תככים ומאבקים. עכשיו זאת תקופת סוף-הדהרמה. אי אפשר להתעלם מקיום התופעות האלה. אנחנו לא מבקרים את הבודהיזם כאן. יש פשוט מנזרים לא טהורים בתקופת סוף-הדהרמה. אם הראש של האדם חושב דברים כאלה ושולח מחשבות רעות שכאלה, האם המואר יכול לבוא? אי אפשר להשיג את המטרה של "פתיחת-אור" בכלל. אבל זה לא מוחלט. יש גם מקדשים בודהיסטיים ומנזרים טאואיסטיים אחדים טובים.

בעיר מסוימת ראיתי נזיר שהיו לו ידיים שחורות. הוא דחף כתב בודהיסטי לתוך פסל בודהא והדביק כלאחר יד. לאחר מכן הוא מלמל כמה מילים וזה נחשב ל"פתיחת-אור". הוא לקח עוד פסל בודהא ומלמל שוב כמה מילים. הוא ביקש 40 יואן עבור כל "פתיחת-אור". בימים אלה נזירים מתייחסים לזה כאל משהו לסחור בו ומרוויחים כסף מעשיית "פתיחת-אור" לפסלי בודהא. הסתכלתי וראיתי שהוא לא השיג "פתיחת-אור" כי הוא בכלל לא היה מסוגל לעשות את זה. הנזירים של היום עושים אפילו דבר כזה. מה עוד ראיתי? במקדש היה אדם שנראָה כמו בודהיסט חילוני שאמר שהוא עושה "פתיחת-אור" לפסל הבודהא. הוא החזיק מראה מול השמש ושיקף את האור על פסל הבודהא. הוא אמר שזה עשה "פתיחת-אור". זה כבר הגיע לדרגה מגוחכת כל כך! היום הבודהיזם הגיע עד לשלב הזה, וזו אפילו תופעה די נפוצה.

בנָאן-גִ'ינְג[8] יצרו פסל גדול של בודהא מברונזה ושמו אותו באי לאן-טאו בהונג-קונג, פסל בודהא גדול מאוד. נזירים רבים באו מכל העולם כדי לעשות לו "פתיחת-אור". אחד הנזירים החזיק מראה מול השמש, שיקף את האור על פני פסל הבודהא ואמר שזה "פתיחת-אור". בטקס גדול כל כך, באירוע רציני כל כך, הוא עשה דבר כזה. אני חושב שזה באמת מעציב! לא פלא ששאקיאמוני אמר: "בתקופת סוף-הדהרמה יהיה לנזירים קשה להציל את עצמם, שלא לדבר על הצלה של אחרים". נוסף על כך, נזירים רבים מפרשים את הכתבים הבודהיסטים מנקודת המבט של עצמם. אפילו הכתבים של האֵם המלכה כבר מצאו את דרכם למקדשים. גם דברים רבים שאינם טקסטים בודהיסטיים קלאסיים נכנסו למקדשים, בהפכם את המקומות האלה למבולגנים היום. מובן שיש נזירים שעדיין באמת מטפחים והם די טובים. "פתיחת-אור" נועדה למעשה להזמין את הפא-שן של אדם מואר לשְכּוֹן על פסל הבודהא. זוהי "פתיחת-אור".

כך שאם פסל הבודהא לא עבר בהצלחה את "פתיחת-האור", אין לסגוד לו. אם סוגדים לו זה יביא לתוצאות חמורות. אֵילוּ תוצאות חמורות? היום אלה שלומדים את מדעי גוף האדם גילו שהכוונה והחשיבה של המוח האנושי יכולות ליצור סוג של חומר. ברמה גבוהה מאוד אנחנו רואים שזה באמת חומר. אבל החומר הזה אינו בצורת גלי המוח שהמדע המודרני שלנו גילה, אלא בצורה שלמה של מוח. בדרך כלל כשאדם רגיל חושב על משהו, זה שולח משהו בצורה של מוח. כיוון שאין לזה אנרגיה הוא יתפזר תוך זמן קצר. ואילו אנרגיה של מטפח יכולה להישמר זמן רב יותר. אין זה אומר שלפסל הזה של הבודהא יש מחשבה אחרי שהוא מיוצר במפעל, אין לו. יש פסלים של בודהא שלא עברו את טקס "פתיחת-האור" ומטרת "פתיחת-האור" לא הושגה גם אחרי שהם הגיעו למקדש. אם "פתיחת-האור" נעשית על ידי מאסטר מזויף של צ'יגונג או על ידי אדם מדרך רעה, זה יהיה אפילו מסוכן יותר, כי שועל או סָמוּר יעלו על הפסל.

לגבי פסל של בודהא שלא עבר את תהליך "פתיחת-האור", אם אתה סוגד לו זה יהיה מסוכן מדי. כמה מסוכן זה יהיה? אמרתי שהמין האנושי הגיע היום למצב שבו הכול מתדרדר, כל החברה וכל מה שבכל היקום הופכים גם כן בזה אחר זה למושחתים. כל דבר שקורה בין אנשים רגילים נגרם בגלל האנשים עצמם. קשה מאוד למצוא פא אמיתי וללכת בדרך אמיתית בגלל הפרעות מכל הכיוונים. אדם רוצה למצוא בודהא, אבל מי הוא בודהא? קשה מאוד למצוא. אם אתם לא מאמינים בזה, אספר לכם: כשהאדם הראשון סוגד לפסל בודהא שלא עבר "פתיחת-אור", זה יהיה נורא. כמה אנשים סוגדים היום לבודהא כדי להשיג את הפרי האמיתי? יש מעט מדי אנשים כאלה. מה הם המניעים של רוב האנשים הסוגדים לבודהא? הם רוצים לסלק את הקשיים, לפתור מצוקות ולהתעשר. האם הדברים האלה הם מהכתבים הבודהיסטים? הם לא כוללים את הדברים האלה בכלל.

נניח שאדם הסוגד לבודהא ורודף אחרי כסף משתטח מול פסל של בודהא, או של בּוֹדְהִיסַאטְווָה גוּאַן-יִין או של טאתאגאטה ואומר: "בבקשה עזור לי להרוויח קצת כסף". ובכן, מחשבה שלמה תיווצר. כיוון שכיוון את הבקשה הזאת לפסל של בודהא, היא תעלה מיד על פסל הבודהא. בממד אחר עצם יכול להפוך לגדול או לקטן. כשהמחשבה הזאת מגיעה לעצם הזה, לפסל הבודהא יהיה מוח ותהיה מחשבה, אבל לא יהיה לו גוף. אנשים אחרים באים גם כן לסגוד לפסל הבודהא. אחרי שסוגדים וסוגדים הם יתנו לו בהדרגה אנרגיה מסוימת. זה יהיה מסוכן אף יותר אם מטפח יסגוד לו, כיוון שסגידה זאת תיתן לו בהדרגה אנרגיה ותאפשר לו ליצור גוף מוחשי. אבל הגוף המוחשי הזה ייווצר בממד אחר. אחרי שהוא ייווצר הוא יתקיים בממד אחר והוא יוכל לדעת כמה עקרונות של היקום. לכן הוא יכול לעשות מעט דברים עבור בני אדם. בדרך זו הוא יכול גם לפתח קצת גונג. אבל הוא עוזר לאנשים עם תנאי ועבור מחיר. הוא נע בחופשיות בממד אחר ויכול לשלוט על אנשים רגילים בחופשיות רבה. הגוף המוחשי הזה נראֶה בדיוק אותו דבר כמו פסל הבודהא. כך שזו הסגידה של האנשים שיוצרת בודהיסאטווה גואן-יין מזויפת או טאתאגאטה מזויף שנראֶה בדיוק כמו פסל הבודהא עם הופעה של בודהא. אבל המחשבה של הבודהא המזויף או הבודהיסאטווה המזויפת רעה מאוד והיא רודפת אחרי כסף. הוא נוצר בממד אחר, יש לו מחשבה והוא יודע מעט עקרונות ואינו מעז לבצע מעשים רעים גדולים, אבל הוא מעז לבצע דברים רעים קטנים. לפעמים הוא גם עוזר לאנשים. אם הוא לא עוזר לאנשים, הוא יהיה רע לחלוטין ואז צריך להרוג אותו. איך הוא עוזר לאנשים? כשמישהו אומר: "בודהא, בבקשה עזור לי כי מישהו בבית חולה", ובכן, הוא יעזור לך. הוא יגרום לך לתרום כסף לקופת התרומות כי מחשבתו רוצה כסף. ככל שתשים יותר כסף בקופת התרומות, כך המחלה תירפא מהר יותר. כיוון שיש לו מעט אנרגיה הוא יכול לשלוט מממד אחר על אדם רגיל. זה יהיה אפילו מסוכן עוד יותר אם מישהו עם גונג יסגוד לו. מה מבקש המתרגל? כסף. חישבו על זה כולכם: מדוע שמתרגל ירדוף אחרי כסף? להתפלל כדי לסלק מזל רע ומחלות מבני משפחה זו החזקה של רגשות למשפחה. אתה רוצה לשנות גורל של אחרים, אבל לכל אחד יש הגורל שלו עצמו! אם אתה סוגד לו וממלמל: "בבקשה עזור לי להרוויח קצת כסף", ובכן, הוא יעזור לך. הוא להוט שתרדוף אחרי עוד כסף, כי ככל שתרצה עוד, כך הוא יוכל לקחת ממך עוד דברים, זה חליפין של שְוֵוי-ערך. אחרים שמו כסף רב בקופת התרומות והוא יאפשר לך להשיג כסף. איך זה נַעֲשֶׂה? אולי תמצא ארנק כשתצא החוצה, או שמקום העבודה שלך ייתן לך בונוס. בכל מקרה הוא יחשוב על כל דרך אפשרית שתקבל כסף. איך הוא יכול לעזור לך ללא תנאי? אין הפסד – אין רווח. הוא ייקח מעט מהגונג שלך, כי חסר לו, או שהוא ייקח את הדאן או דברים אחרים שטיפחת. הוא רוצה את הדברים האלה.

הבודהות המזויפים האלה יכולים להיות לעתים מסוכנים מאוד. מטפחים רבים שלנו עם טיאן-מו פתוחה חושבים שהם ראו בודהות. מישהו אמר שקבוצת בודהות הגיעה למקדש הזה היום עם בודהא בשם זה וזה שמוביל קבוצה. אדם זה יתאר איך הייתה הקבוצה שבאה אתמול, איך היא הקבוצה שבאה היום, וזמן קצר אחרי כן היא עוזבת וקבוצה אחרת מגיעה. מה הם? הם בדיוק מהסוג הזה. הם לא בודהות אמיתיים, אלא מזויפים. המקרים האלה הם די רבים.

זה יותר מסוכן אם זה קורה במקדשים. אם נזירים סוגדים לו אז הוא יטפל בהם: "האם אינך סוגד לי? ואתה סוגד לי בדעה צלולה! ובכן האם אינך רוצה לטפח? אני אטפל בך ואגיד לך איך לטפח". הוא יתכנן עבורך. לאן תלך אם תשלים את הטיפוח שלך? כיוון שהטיפוח תוכנן על ידו, שום אסכולת טיפוח למעלה לא תקבל אותך. כיוון שהוא תכנן עבורך את הכול, אתה תישלט על ידו. האם לא טיפחת לשווא? אמרתי שעכשיו קשה מאוד לבני אדם להשיג את הפרי האמיתי בטיפוח. התופעה הזאת נפוצה למדי. רבים מכם ראו את אורות הבודהא בהרים מפורסמים ולאורך נהרות גדולים. רובם שייך לסוג הזה. יש להם אנרגיה והם יכולים להופיע. מואר גדול אמיתי לא מגלה את עצמו סתם כך.

בעבר היו יחסית מעט מה שנקרא בודהא ארצי או טאו ארצי, אבל היום יש רבים מאוד. כשהם עושים מעשים רעים החיים הגבוהים יהרגו אותם. כשזה עומד לקרות הם ירוצו ויטפסו על פסלי הבודהא. מואר גדול בדרך כלל לא יפריע סתם כך לעקרונות של האנשים הרגילים. ככל שהמוארים הגדולים הם ברמה גבוהה יותר, כך הם עוד יותר לא יפריעו לעקרונות של האנשים הרגילים, אפילו לא קצת. לא יכול להיות שפתאום ינפצו את פסל הבודהא עם ברק, הם לא יעשו דבר כזה. לכן אם הם יטפסו על פסל הבודהא יעזבו אותם. הם יודעים שעליהם להיהרג ולכן הם בורחים. אם כך, האם מה שראיתם זה בודהיסאטווה גוּאַן-יִין האמיתית? האם מה שראיתם הוא בודהא אמיתי? קשה לומר.

רבים מכם יכולים לחשוב על נושא זה: "מה נַעֲשֶׂה עם פסל הבודהא בבית?" אולי אנשים רבים חשבו עליי. כדי לעזור לתלמידים שלי לטפח ולתרגל אומַר לכם שניתן לעשות כך: קחו את הספר שלי (כי בספר נמצאת התמונה שלי) או את התמונה שלי, החזיקו את פסל הבודהא בידיכם, עשו תנוחת יד גדולה של פרח הלוטוס[9] ואז בקשו מן המורה לעשות "פתיחת-אור" בדיוק כפי שהייתם מבקשים את זה ממני. זה ייעשה בתוך חצי דקה. אני אומר לכם שזה ניתן לעשייה רק עבור המטפחים שלנו. "פתיחת-האור" הזאת אינה עובדת עבור קרובי המשפחה שלכם או החברים שלכם, כי אנחנו מטפלים רק במטפחים. יש אנשים האומרים שהם ייקחו את התמונה שלי לבתים של קרוביהם או חבריהם לגרש את הרוחות הרעות. אני לא כאן כדי לגרש רוחות רעות עבור אנשים רגילים. זהו חוסר הכבוד הגרוע ביותר כלפי המורה.

דיברתי על הנושא של הבודהות הארציים והטאואים הארציים. יש עוד מצב: בסין העתיקה רבים טיפחו בהרים רחוקים וביערות עד. מדוע אין כאלה היום? למעשה הם לא נעלמו. הם רק לא מאפשרים לאנשים רגילים לדעת, ואף אחד מהם אינו חסר. לכל אלה יש יכולות על-טבעיות. זה לא שהם כבר אינם כאן בשנים האלה, הם כולם נמצאים. יש עדיין כמה אלפים מהם בעולם היום. יש יחסית יותר מהם בארצנו, במיוחד בהרים המפורסמים האלו ולאורך הנהרות הגדולים. הם נמצאים גם על כמה הרים גבוהים, אבל הם אוטמים את המערות שלהם בכוחות על-טבעיים כך שאינכם יכולים לראות את קיומם. הטיפוח שלהם איטי יחסית והשיטות שלהם די מגושמות, כי הם לא תפסו את מהות הטיפוח. אנחנו, לעומת זאת, מכוונים ישירות אל לב האדם ומטפחים בהתאם לתכונה הגבוהה ביותר של היקום ובהתאם לצורת היקום, ומובן שהגונג גדל במהירות. זה מפני שדרכי הטיפוח הן כמו פירמידה, רק הדרך האמצעית היא הדרך הגדולה, ובדרכים הצדדיות והקטנות רמת השין-שינג בטיפוח לא תהיה גבוהה בהכרח. יכול להיות שבהן ייפתח הגונג לאדם בלי שהוא יגיע לרמה גבוהה של טיפוח. עם זאת הן נחותות בהרבה מהדרך הגדולה של טיפוח אמיתי.

אדם מדרך כזאת של טיפוח לוקח גם הוא תלמידים. היות שבשיטה הזאת שלו מטפחים רק לגובה כזה, ורמת השין-שינג יכולה להגיע רק לגובה כזה, כל התלמידים שלו מטפחים רק לקראת גובה כזה. ככל שהדרך הארצית הקטנה תהיה קרובה יותר לשוליים, כך יהיו לה יותר דרישות והטיפוח שלה יהיה מסובך יותר, כי היא אינה יכולה לתפוס את לב הטיפוח. בטיפוח על אדם בעיקר לטפח את השין-שינג שלו. הם עדיין אינם מבינים את זה, ומאמינים שהם יכולים לטפח על ידי כך שהם סובלים. לכן, אחרי זמן ארוך מאוד, לאחר שטיפחו במשך כמה מאות שנים או יותר מאלף שנים, הם השיגו רק מעט גונג. למעשה זה לא באמצעות סבל שהם טיפחו את הגונג. איך הם טיפחו את זה? זה כמו עם האדם, כשהוא צעיר יש לו החזקות רבות, אבל כשהוא מזדקן, עם חלוף הזמן, העתיד שלו נראֶה חסר תקווה, והלבבות האלה מסולקים ונשחקים באופן טבעי. גם הדרכים הקטנות האלה מאמצות את השיטה הזאת. הם גילו שכאשר האדם מסתמך על ישיבה במדיטציה, כוח ריכוז וסבל כדי לטפח כלפי מעלה, הוא יכול גם כן להעלות את הגונג שלו. אבל הם אינם יודעים שההחזקות שלהם של אנשים רגילים נשחקות לאט במשך תקופת זמן ארוכה וקשה, ושבאמצעות ויתור איטי על ההחזקות האלה הגונג גדל.

לשיטה שלנו יש מוקד, היא מצביעה באמת על ההחזקות האלה. על ידי כך שמוותרים עליהן, אדם יתקדם במהירות רבה. אני הייתי בכמה מקומות שבהם נתקלתי לעתים קרובות באנשים האלה שטיפחו במשך שנים רבות. הם אמרו: "אף אחד אינו יכול לדעת שאנחנו כאן. אנחנו לא נתערב בדבר הזה שלך ולא נגרום לבעיות". זה שייך לאלה שהם טובים יחסית.

יש גם כאלה רעים שאנחנו צריכים לטפל בהם. לדוגמה, כשהלכתי בַּפּעם הראשונה לגווֵי-ג'וֹאוּ[10] ללמד את השיטה, מישהו ניגש אליי במהלך הסמינר ואמר שהמאסטר הגדול שלו רוצה לראות אותי, ושהמאסטר הגדול שלו הוא זה וזה, שטיפח כבר שנים רבות רבות. ראיתי שהאדם הזה נושא צ'י שלילי, שהוא רע מאוד, ושפניו בגוון צהבהב-חולני. אמרתי שאין לי זמן ולא אלך לראות אותו, דחיתי אותו. עקב כך, המאסטר הזקן שלו כעס והתחיל להפריע לי כשהוא מתעקש לגרום לי הפרעות כל יום. אני אדם שלא אוהב להיאבק באחרים, וזה גם לא היה שווה להיאבק איתו. בכל פעם שהוא הביא דברים רעים אני רק ניקיתי אותם. אחרי כן הייתי ממשיך בהעברת הפא שלי.

בעבר, בתקופת שושלת מִינְג[11], היה מישהו שטיפח את הטאו. בתקופה שטיפח את הטאו הוא נשלט על ידי פו-טי של נחש. מאוחר יותר הוא מת מבלי שהשלים את הטיפוח שלו. הנחש השתלט על גופו של האדם הזה שטיפח את הטאו, וטיפח צורה אנושית. המאסטר הגדול של האיש ההוא היה הצורה האנושית שהנחש ההוא טיפח. כיוון שהטבע שלו לא השתנה, הוא הפך את עצמו לנחש גדול כדי לעשות לי צרות. אני חשבתי שהוא הרחיק לכת, אז תפסתי אותו בידי. השתמשתי בגונג חזק מאוד הנקרא "הגונג הממיס" כדי להמס את החלק התחתון של גופו ולהפוך אותו למים. החלק העליון של גופו רץ חזרה.

יום אחד פנה תלמיד של אותו אדם אל האחראית המתנדבת במרכז ההדרכה שלנו בגוֵוי-ג'ואו ואמר שהמאסטר הגדול שלו רוצה לראות אותה. האחראית הלכה לשם ונכנסה למערה חשוכה היכן שלא יכלה לראות דבר פרט לצל שישב שם עם עיניים קורנות באור ירוק. כשהוא פקח את עיניו המערה הייתה בהירה. כשעיניו נסגרו המערה נעשתה חשוכה. הוא אמר בדיאלקט מקומי: "לי הונג-ג'י שוב יבוא, ובַפּעם הזאת אף אחד מאיתנו לא יעשה את הדברים האלה עוד. אני טעיתי. לי הונג-ג'י בא כדי להציע הצלה לאנשים". התלמיד שלו ביקש ממנו: "מאסטר גדול, בבקשה עמוד, מה קרה לרגליך?" הוא ענה: "אני לא יכול עוד לעמוד, כי רגליי נפצעו". כשהוא נשאל איך הן נפצעו הוא התחיל לספר על תהליך ההפרעות שהוא גרם. בתערוכת הבריאות האוריינטלית בבייג'ינג ב-1993 הוא שוב גרם לי הפרעות. כיוון שהוא תמיד עשה דברים רעים והפריע להעברת הדאפא שלי, חיסלתי אותו לחלוטין. אחרי שהוא חוסל, אֶחָיו ואחיותיו לטיפוח, בכירים וזוטרים כאחת, רצו לנקוט פעולה. ברגע ההוא אמרתי כמה דברים. הם הוכו בהלם ונעשו כה מפוחדים שאף אחד מהם לא העז לעשות דבר. הם גם הבינו מה קורה. חלק מהם היו עדיין אנשים רגילים לחלוטין אף על פי שהם טיפחו במשך זמן רב. אלה הן כמה דוגמאות שאני נותן לכם בזמן שאני מעלה את נושא "פתיחת-האור".

ג'וּ-יוֹאוּ-קֶה[12]

מה זה ג'וּ-יוֹאוּ-קֶה? בקהילת המטפחים יש אנשים רבים המלמדים את זה במהלך הוראת הצ'יגונג כדבר השייך לתחום הטיפוח-תרגול. למעשה, זה לא משהו השייך לתחום הטיפוח-תרגול. זה כמו העברה של מיומנויות סודיות, לחשים וטכניקות. זה נוקט שיטות של ציור סמלים, הבערת קטורת, שרפת ניירות, קריאת לחשים וכו'. זה יכול לטפל במחלה ושיטות הטיפול שלו ייחודיות מאוד. לדוגמה, אם למישהו גדלה מוּרְסָה על הפנים, האדם יצייר על האדמה עיגול במכחול שנטבל בדיו של צִינוֹבַּר[13] ויצייר צלב במרכז העיגול. הוא יבקש ממנו לעמוד במרכז העיגול, ויתחיל לקרוא לחשים. אחר כך הוא יצייר עיגולים על הפנים של המטופל במכחול שנטבל בצִינוֹבַּר. הוא יקרא לחשים בזמן שהוא מצייר והוא ימשיך לצייר עד שיעשה נקודה על המוּרְסָה וקריאת הלחשים תסתיים. הוא יגיד לו שעכשיו זה בסדר. כשהמטופל ייגע במוּרְסָה הוא יגלה שהיא באמת קטנה יותר וכבר לא כואבת, זה יכול להשיג השפעה כזאת. מחלות קטנות הוא יכול לרפּא, אבל מחלות גדולות הוא לא יכול. מה הוא יעשה אם תכאב לך הזרוע? הוא יתחיל לקרוא לחשים ויבקש ממך להושיט את הזרוע. הוא ינשוף אוויר על נקודת ההֵא-גוּ[14] של ידך ויגרום לו לצאת בנקודת ההא-גו של היד השנייה. אתה תרגיש משב רוח, וכשתיגע בידך היא כבר לא תכאב כל כך. כמו כן יש המשתמשים בשיטות של שרפת ניירות, ציור סמלים, הדבקת סמלים וכו'. הם עושים את הדברים האלה.

הדרכים הקטנות הארציות באסכולת הטאו אינן מטפחות חיים. הן מוקדשות אך ורק להגדת עתידות, לפֶנְג-שווֵי[15], לגירוש רוחות רעות ולטיפול במחלות. ברוב הדרכים הקטנות הארציות האלה משתמשים בג'וּ-יוֹאוּ-קֶה. זה יכול לטפל במחלות, אבל האמצעים שהם נוקטים אינם טובים. אנחנו לא נגיד במה הם נוקטים כדי לטפל במחלות, אבל אין על מטפחים של הדאפא שלנו לנקוט בהם, כי הם נושאים מסרים נמוכים מאוד, ומאוד לא טובים. בסין הקדומה הוגדרו דרכי ריפוי לפי תחומים, למשל, שיטות לאיחוי שברים, דיקור, עיסוי, טְוִוי-נָה, אָקוּפְּרֶסוּרָה, ריפוי על ידי צ'יגונג, טיפול בעשבי מרפא וכו' – סיווגו אותם לתחומים רבים. כל שיטת ריפוי נקראה תחום. הג'ו-יואו-קה הוגדר כתחום השלושה עשר. לכן השם המלא שלו הוא "ג'וּ-יוֹאוּ – התחום השלושה עשר". ג'ו-יואו-קה לא שייך לתחום הטיפוח-תרגול שלנו, כי הוא אינו גונג המגיע מטיפוח-תרגול, אלא סוג של מיומנות על-טבעית.

 

 

---