הרצאת הפא בפגישה בנושא יצירת מוסיקה

(לי הונג-ג'י, 21 ביולי, 2003 בוושינגטון)

רוב תלמידי הדאפא מנצלים את המומחיות שלהם ואת מה שהם למדו כדי לאמת את הדאפא, וסוללים את דרכם במהלך הטיפוח-תרגול. כל שִכבה חברתית וכל המקצועות השונים שבחברת האנשים הרגילים יכולים להפוך להיות סביבה לטיפוח-תרגול, ובמהלך הרדיפה ניתן להבהיר בתוכם את האמת ולהציל את היצורים החיים שהובלו לדרך רעה על ידי המפלגה המרושעת. להיות מסוגל לפעול עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות תחת הלחץ של הרשע זהו אימות הפא, והאימות שלך עצמך. אלה שיש להם מומחיות בתחום האמנות יכולים גם כן לסלול דרך של אימות פא. היום הגיעו להשתתף בוועידת הפא כמה מהמתרגלים שלא יצאו החוצה בכל הזמן הזה, זה טוב מאוד. לנוכח לחץ הנסיבות יהיו כאלה שיישארו מאחור מטבע הדברים. רק אם הם יוכלו להבין ולפעול טוב מחדש תהיה זאת לקיחת אחריות על עצמם.

מתרגלים רבים לא עברו את האסון ההוא של "מהפכת התרבות הגדולה", כי הם היו עוד צעירים בתקופה ההיא. לכן ברדיפה הזאת נגד תלמידי הדאפא ולנוכח הלחץ של המצב האכזרי והמרושע, לבם הושפע עמוקות. הם לא עברו דבר כזה ולפתע שטף רדיפה כזה מסתער. הזעזוע הנפשי של האדם הוא גדול מאוד. לנוכח סוג כזה של דיכוי ורדיפה – המנצל את כל מנגנוני השלטון להמציא שקרים, להשמיץ ולהפליל, ומשתמש בכל אמצעֵי הרודנות וכלֵי התעמולה של המפלגה המרושעת – היו תלמידים חדשים שלא עברו דבר מסוג זה ומתרגלים שלא התקדמו במרץ בלימוד הפא, והם לא ידעו מה לעשות אז. חלק אפילו פשוט הפכו להיות פסימיים ופסיביים והיו גם כאלה שלגמרי שקעו בקרב אנשים רגילים. כיוון שמספר האנשים שלומדים את הדאפא הוא עצום, בזמנו היו לא מעט מתרגלים כאלה. אבל לגבי רוב תלמידי הדאפא, במהלך לימוד הפא שלהם, הדאפא כבר השתרש בתוך חייהם. אם באמת היו אומרים להם לעזוב את הדאפא, אני חושב שלגבי יצור חי שקיבל את הפא, תהיה זאת תחושה של ייאוש לגבי החיים ואובדן תקווה לגבי העתיד – הם באמת לא יכולים לעזוב את הדאפא. בנוגע למתרגלים הפסימיים והפסיביים, למעשה זה היה בלבול זמני, אבל מובן שהיו כאלה שהיו מאוד מבולבלים (המאסטר צוחק), אבל לא משנה מה, אם תוכלו להבין ולשוב בחזרה, הכול יהיה בסדר. לא משנה מה, הרדיפה הזאת עדיין לא הסתיימה, עדיין יש הזדמנויות שתחזרו לנתיב הטיפוח-תרגול ותמשיכו לעשות את הדברים שתלמידי דאפא צריכים לעשות. באופן זה, זה ייחשב למבחן שלא עברו אותו היטב במהלך הטיפוח-תרגול, אז לכו היטב בדרך ההמשך שלכם. אלה שלא פעלו היטב בעבר לא צריכים להרגיש מועקה. למעשה זה נבע מכך שהם לא שמו דגש על לימוד הפא, ונוסף על כך, כיוון שמטפחים בין אנשים רגילים, במצב כזה, לב הפחד יכול לגרום לכם שלא תהיו מסוגלים להדביק את קצב הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא, ועם הזמן בוודאי יהיו פערים בהבנת הפא. אבל אין דבר, תוכלו להדביק את הקצב תוך כדי לימוד הפא. באשר ליתר התלמידים, אתם צריכים לעזור למתרגלים כאלה ולהפגין התחשבות. כל עוד אתם נמנים על תלמידי הדאפא, כולכם צריכים לשתף פעולה היטב.

בתוך הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא קיימת בדיוק הדרישה של הצלת יצורים חיים ואימות הפא. מאז שהחלה הרדיפה, פעלתם היטב כגוף כולל. כל אחד ניצל את המומחיות והכישורים שלו ואת מה שהוא למד כדי לאמת את הדאפא, וזה כולל את אמצעֵי האמנויות. מובן שכדי שתהיה תוצאה טובה בתחום האמנויות, צריך ליצור היטב יצירות מוסיקה ואמנויות במה. נכון, כשמדובר במוסיקה ובאמנויות הבמה, חייבים שיהיו מתרגלים שיש להם כישרון ומומחיות בתחום הזה. אז בואו נראה אם נוכל לגלות כמה כאלה. למעשה יש אנשים מוכשרים. להלן אדבר על נושא היצירה [של מוסיקה].

כדי לחבר טוב יצירות מוסיקה ואמנויות במה, זה באמת דורש רעיונות מכולם. זה דורש מאמץ משותף כדי להעלות את איכות ההופעה על הבמה, כולל תוכניות אמנות בטלוויזיה. כשמסתכלים על המצב הנוכחי, יש כמות מוגבלת של אנשים מוכשרים בתחום הזה בקרב המתרגלים שמחוץ לסין. בקרב התלמידים בסין יש כמה אנשים מוכשרים שתרצו, לא תהיה בעיה לארגן קבוצות הופעה ככל שתרצו, אבל מחוץ לסין זה די קשה. אז זה דורש מכולכם לחשוב על רעיונות. יש לי רעיון, כלומר כפי שראיתם, התוכניות של NTDTV נכנסות יותר ויותר למסלול הנכון, אבל בהרבה תחומים זה עדיין טעון שיפור. בתחום תוכניות המוסיקה והאמנות זה עדיין לא עשיר דיו. אל תתנו לצופים להרגיש שהתוכניות הן מונוטוניות. אז תצטרכו לחשוב על רעיונות איך לגרום לתוכניות הטלוויזיה להיות מושכות יותר לצופים. כדי להבהיר טוב עוד יותר את האמת צריך שהרבה אנשים יראו אותן, כך שהן צריכות להתאים לטעם של הציבור הרחב, רק אז זה ישיג תוצאה עוד יותר יעילה של הבהרת האמת. לכן אתם צריכים למצוא דרך לתאם היטב. אז זה תלוי בכם, הקבוצה הזאת של האנשים, איך לשחק טוב יותר תפקיד גדול יותר, כלומר שבין אם מדובר בכל אחת מההופעות שלכם או תוכניות הטלוויזיה שלכם, לגרום להן שיהיו עשירות יותר ובעלות רמה גבוהה יותר. בואו נשב כאן ונערוך דיון והחלפת דעות. מי שיש לו רעיונות טובים שיציע, נשקול את הדברים ביחד ונראה איך לפתור את זה.

עכשיו ישנם יחסית הרבה קשיים. אחד הוא נושא המימון, שני הוא חוסר באנשים מוכשרים, במיוחד אנשים בעלי מומחיות. אלה הם הקשיים הבסיסיים ביותר וגם הקשיים הגדולים ביותר. אבל אני חושב שאתם בכל זאת תלמידי דאפא. כשמדובר באימות הפא ובהצלת יצורים חיים, כל עוד אתם משקיעים מאמצים, כמה שתוכלו לעשות – עשו. כיוון שהתנאים שלנו מוגבלים, אז לדעתי עלינו לראות איך נוכל להפיק את המירב מהאמצעים שכן נמצאים בידינו.

יש לי עוד רעיון, האם תחנת הטלוויזיה יכולה לערוך השנה גאלה לראש השנה? כי בתקופת ראש השנה, בתוכניות הטלוויזיה של הסינים בצפון אמריקה וברחבי העולם אין אווירת ראש השנה. במיוחד מופע ראש השנה של הטלוויזיה בסין, הרבה אנשים קוראים לתחנה הזאת "תחנת האסון". "תרבות המפלגה" המאובנת והנוסחאות הסטריאוטיפיות, ההַלל המגוחך למפלגה הכביכול "כבירה-זוהרת-צודקת", הבִּיוּם של "מצב נפלא" בקביעות במשך כל העשורים – כולם מרמים בגמלוניות את העם הסיני. הפעם הזאת, מה דעתכם לעשות תוכנית אמנותית שבאמת שייכת למין האנושי שהיא בלי תרבות המפלגה והבדיחות הנמוכות? לפחות זה יאפשר לקהל היעד של תחנת הטלוויזיה NTDTV להיות יותר מרוצים מהצפייה. זה יועיל לאיכות התוכניות של תחנת הטלוויזיה. למרות שעכשיו יש רק מעט אנשים מוכשרים, ֶזה לא אומר שאין לנו יכולת. למעשה חלק מהפעילויות האמנותיות שערכתם הן די טובות בעיניי. מה שהכי חסר בזמן הנוכחי זה אנשים המלחינים מוסיקה ואנשים שיתזמרו. הליווי המוסיקלי בחלק מהמופעים האמנותיים הוא די פשוט. למעשה יש לנו אנשים בתחום הזה, העניין הוא איך ניתן לאפשר לתלמידי הדאפא שיש להם היכולות בתחום הזה להשתתף ולמלא את תפקידם.

אלה בעיקר הנושאים, בואו נחשוב ונדון יחדיו. למעשה הדברים הספציפיים האלה הם מה שאתם צריכים לעשות בעצמכם. הנושאים האלה באמת יותר מדי ספציפיים. בדרך כלל אינני מדבר על נושאים ספציפיים. ברגע שתלמידי הדאפא עורכים פגישה, הם תמיד רוצים שהמורה יבוא להגיד כמה מילים. נוסף לכך, הפעם זה נוגע לנושא של סלילת דרך של טיפוח-תרגול, הצלת יצורים חיים ואימות הפא בתחום האמנות. כדי לאפשר לכם להיות ברורים לגבי חשיבות הדברים שאתם עושים במהלך אימות הפא, הסכמתי לומר כמה מילים. למעשה כבר פעלתם די טוב לאחרונה, אבל צריך לפעול בהיקף נרחב עוד יותר. אם תוכלו לתאם עוד יותר טוב ביניכם ולהעצים את הכוח שלכם עוד יותר, התוכן של העבודות שתיצרו יוכל, בכל המובנים, להשתפר עוד יותר. אז זה מה שאני חושב שצריך לקרות. לפני שהגעתי כבר הייתם בפגישה, אז נמשיך (צוחק)

תלמיד שואל: מאסטר, האם אני יכול לשאול משהו?

המורה: שאל.

תלמיד שואל: יש לי חבר ותיק שמנגן באֶרְ-הוּ, בפסנתר, והוא גם מלחין. אני מכיר אותו טוב מאוד. הוא לא אוהב את איך שהדברים הם בסביבה ההיא בסין. אני רוצה להזמין אותו לצאת [מסין] ומיד לאחר שיעזוב את המקום ההוא אבהיר לו את האמת.

המורה: למעשה מזמן חשבתי על הרעיון שאתה מדבר עליו. למתרגלים בסין ישנם התנאים לארגן כמה קבוצות הופעה שהם רוצים, אין בעיה לארגן אפילו משהו בסדר גודל גדול, אפילו אין בעיה לארגן תזמורת סימפונית ענקית. אבל מחוץ לסין עדיין לא קיימים התנאים. אבל רעיון הוא רק רעיון. צריך גם לשקול היטב אם זה מעשי להזמין אותו – צריך גם לוודא איזה תפקיד הוא ימלא אחרי שיגיע. באשר לגישה שלו כלפי הפאלון גונג, מובן שאחרי הבהרת העובדות לא תהיה בעיה. אפשר רק להגיד שתנסה ותראה.

תלמיד שואל: לדעתי חסרה לנו היכולת להלחין יצירות מוסיקליות.

המורה: לגבי הלחנה, למעשה יש לא מעט מבין היושבים כאן [שיכולים]. אולי יש גם כאלה שלא הגיעו היום. אני חושב שכרגע ההלחנה היא לא הבעיה הגדולה, אלא התזמור.

תלמיד שואל: בין האנשים הרגילים יש הרבה אנשים מוכשרים בתזמור. האם אפשר להזמין אותם לעזור?

המורה: זה רעיון. אפשר לנסות ולראות.

תלמיד שואל: אני מלא בושה כשאני נמצא מול המאסטר היום. אתמול בוועידה דמעותיי זלגו כמו גשם, כי בעבר עסקתי בהלחנה ובתזמור באופן מקצועי. אחרי שהרדיפה החלה, לא יצאתי החוצה כל הזמן הזה ולא טיפחתי בנחישות כל הזמן הזה. כל הזמן הזה לא הייתי מסוגל להניח את הדברים שהיו לי לפני כן. בבקשה מאסטר, סלח לי. מעכשיו אשתתף, מהיום אני באמת אצא החוצה (מחיאות כפיים). יש לי רעיון בנוגע לקונצרט של מוסיקת שושלת טאנג הגדולה. באנגליה יש אנשים שחוקרים במיוחד את המוסיקה של שושלת טאנג העתיקה וארגנו חלק מהפרטיטורות של מוסיקת טאנג. אני חושב שבחלק הקלאסי [של הקונצרט] אפשר לכתוב פרטיטורות לפי מוסיקת טאנג העתיקה.

המורה: מדוע אני כל הזמן מדבר על התרבות של שושלת טאנג? תרבות שושלת טאנג היא התרבות האנושית האמיתית, והיא גם השיא שלה. בין אם מדובר באוּמנויות או בתרבות שהייתה לאנשים, היא הייתה השיא הגבוה ביותר. אחרי שושלת טאנג הדברים החלו להתדרדר. מובן שאתם רואים שבשושלות מינג וצ'ינג חלק מהדברים טובים גם כן, למעשה הם כבר נכנסו למצב נדוש, גם אנשי הרוח וגם האוּמנים מקדישים מאמצים לדברים קטנים והמחשבה כבר הפכה להיות די צרה – יותר מדי התעסקות בפרטים – וכבר אין ביטוי לאומנות העדינה אך בעלת רוח הגדוּלה של תקופת טאנג. אבל לא משנה מאיזו תקופה הדברים, ביצירת אָמנויות אפשר לקחת אותם כדוגמה, אבל צריך לשלב את האופי התרבותי שהדאפא מעניק לאנושות ולסלול דרך נכונה שתלמידי הדאפא החלו בה כדי להשאיר לאנושות, ולא להעתיק לגמרי מתקופת טאנג הגדולה. אתם יכולים לקחת כדוגמה את התרבות שהייתה בתקופת שושלת טאנג, או כל שושלת אחרת, ובאשר למוסיקה – אתם יכולים להתבסס על האווירה ועל הסגנון העתיקים כצלילים מובילים, וליצור דברים המפיקים את המיטב מהמאפיינים הייחודיים של העם הסיני.

תלמיד שואל: שלום מאסטר! יש לי בדרך כלל אי ודאות לגבי מוסיקת רקע. למשל, למוסיקה של ילדים יש בדרך כלל תחושה של שמחה. בעבר חיברתי שתי יצירות שיש להן תחושת ג'אז, נכון שזה לא כל כך טוב?

המורה: בין אם מדובר במוסיקה מודרנית או במוסיקה עתיקה, העניין הוא לסלול דרך על בסיס הבנתכם כתלמידי דאפא. מדוע אני אומר כך? כי כל אדם בעולם, לא משנה כמה הוא בעל יכולת או בעל כישרונות, אם תבקש ממנו ללכת בדרך טהורה, הוא לא יהיה מסוגל. זה לא מספיק שיש רק טכניקה וכישרונות. תלמידי הדאפא כבר טוהרו למצב די טהור במהלך הטיפוח-תרגול האישי ואימות הפא, ותחום המחשבה ואופן ההסתכלות על דברים הם כבר שונים, לכן אתם מסוגלים לעשות את זה, מסוגלים באמת לנווט את האנשים הכביכול מודרניים למסלול אמיתי של בני אדם. לכן אתם יכולים למלא תפקיד כזה, ויכולים להניח למין האנושי בסיס כזה. אמרתי שגם תחנת הטלוויזיה שהקמתם, גם העיתון והרדיו שהקמתם, בהיבטים רבים נראה שבאמת יש הרבה קשיים. הקשיים האלה ייפתרו בהדרגה. הדבר העיקרי ביותר הוא להעניק למין האנושי תרבות טובה. אתם תראו שבכל התחומים, אנשי העתיד יחקו את הדברים שתלמידי הדאפא עושים. זה יהפוך בהמשך לתרבות העיקרית של המין האנושי העתידי. לכן העניין הקריטי הוא אם אתם יכולים ליצור היום דברים טובים. אם תוכלו לבסס את הדברים המהותיים האלה, אז אנשי העתיד ילמדו אותם. לכן מה שאתם עושים והדברים שאתם מציגים הם בעלי חשיבות עליונה. דברים של אנשים רגילים, דברים עתיקים, דברים מודרניים – ניתן לקחת את הכול כדוגמה בהתאם לצורך. אבל אתם חייבים ליצור דברים נכונים, לנהוג באחריות כלפי בני אדם. (המאסטר צוחק) תירגעו, זה לא לבקש מכם לעשות משהו קשה מאוד עבורכם. למעשה הדברים שאתם עושים במצב נורמלי כבר שונים מאלו של אנשים רגילים, אם מוסיפים לזה את הכישרונות שלכם זה יהיה בלתי רגיל.

אמרתי זה עתה שבין אם מדובר במוסיקה של תקופת טאנג או מוסיקה עכשווית, אם תשלבו את החלק הטוב של הדברים האלה ותיצרו דברים משלכם, זה בוודאי יהיה שונה מהדברים האלה של האנשים הרגילים. זה משום שתחום המחשבה שלכם וההבנה העמוקה שיש לכם יגרמו לכך שהמשמעות הפנימית של המוסיקה שאתם יוצרים תהיה שונה. אבל יש נקודה אחת, שהיא: איך תוכלו לאפשר לטון הבסיסי של המוסיקה להיות עוד יותר טוב. אם תוכלו לעשות את זה, אתם באמת הולכים בדרך טובה מאוד.

תלמיד שואל: מאסטר, קיבלתי השכלה במוסיקה מערבית, עכשיו אני לעתים תכופות בא במגע עם מוסיקה סינית. מה דעתך בנושא של שילוב מוסיקה סינית ומערבית?

המורה: אין בעיה בעניין עצמו, אפשר לקחת משתיהן, המפתח הוא שצריך לסלול דרך. למשל הנושא הזה של תזמור. בימים קדומים בסין לא שמו דגש על תזמור מוסיקלי. בימים ההם פחות או יותר נקטו בצורה של להקה אינסטרומנטלית, לכל היותר נקטו בצורה שבה כלים שונים הובילו, או ניגנו סולו, בקטעים שונים, ולא יישמו שילוב של כלים. התזמור המוסיקלי הזה שמדברים עליו עכשיו למעשה הועבר מתרבות המוסיקה המערבית, ובסופו של דבר גם הוא היה דבר שהועבר לאנשים על-ידי אלוהויות. זה גם אחד הדברים הטובים ביותר של המחזור הזה של התרבות האנושית. והוא מביא תועלת למין האנושי.

תלמיד שואל: מאסטר, ההבדל שבין המוסיקה הקלאסית הסינית לבין המוסיקה הקלאסית המערבית גדול מאוד. איך ההבדל בשמים?

המורה: לפני הרנסנס, סוגי כלי הנגינה והמוסיקה עצמה של המערב היו די פשוטים. לאחר הרנסנס, המוסיקה המערבית הגיעה בהדרגה לשיאה והאמנויות של תרבות המין האנושי עשו קפיצה ענקית. באותה תקופה ההבדל מהאמנויות של תרבות המין האנושי הקודם היה כבר גדול מאוד. כשמדברים על מוסיקה שבשמים, מובן שיש סוגים רבים, וכולם נוצרו בהתאם למצב ולאופי של יצורים חיים שונים. באשר למוסיקה המערבית הנוכחית– בין אם מדובר בתזמור וכלי הנגינה או במיומנות השליטה ביכולות של כלֵי הנגינה – תיאורית המוסיקה שלה התפתחה למערכת מקיפה. יחסית למוסיקה המקורית של המין האנושי, זה כבר תחום מורכב וכרוך בקושי רב. מנקודת מבט אנושית, המוסיקה המערבית היא כבר מערכת די שלמה. זה מה שהאלוהויות העבירו בכוונה לאנשים בתקופות האחרונות. המוסיקה האוריינטלית היא סוג של תרבות תקינה שהאלוהויות העבירו ללא הרף לבני האדם במהלך ייסוד התרבות לאורך כל ההיסטוריה האנושית. זה לא רק ההבדל שבין שתי התרבויות של המזרח והמערב, אלא גם משום שאלה הם דברים שהועברו למטה מתוך מערכות יקום שונות, ובתוך מערכות יקום אחרות רבות מאוד יש לכל אחת מהמערכות דברים ייחודיים משלה, שהם גם שיטתיים מאוד, קדושים מאוד ומופלאים מאוד. אלה הם דברים שאלוהויות העבירו לבני האדם וביטאו באמצעים של בני האדם. וזה כולל אמנויות במה וציור. אנשים יודעים רק שקיימים ציור בשמן וציור בסגנון סיני. למעשה אלה הם רק מאפיינים תרבותיים שהאלוהויות של מערכות שונות העבירו אל היצורים החיים שברמות הנמוכות ביותר של המערכות השונות. כלומר, האנשים מהגזע הצהוב מקבילים לאלוהויות שברמות השונות שבמערכות הקוסמיות, עד לאלוהויות הגבוהות ביותר. במערכות האלה קיימים המצבים של המאפיינים שלהן. אותו דבר אצל האנשים מהגזע הלבן, יש להם המערכות הקוסמיות שהם מקבילים אליהן. בכל המערכות האלה מתקיימים מאפיינים של היצורים החיים השונים ומתקיימת צורת החיים שבתוך קוסמוס מסוים. כשזה מגיע לעולם האנושי, אלה הם בעצם מאפייני התרבות של העמים השונים. לכן המאפיינים והסגנונות של כלי הנגינה והמוסיקה הם כולם שונים. אבל מערכת המוסיקה הקיימת בתקופות האחרונות במערב, כולל כלי הנגינה, אינה מה שיש במקור בעולמות השמימיים של האלוהויות של האנשים מהגזע הלבן, אלא דברים שבתוך מערכות קוסמיות רחוקות של יצורים חיים, שהועברו רק לחברה המערבית וגם הם באו למען הפא. במשך תקופה ארוכה, התרבות האנושית שנוצרה למען תיקון הפא כבר עשירה מאוד עבור היצורים החיים שברמה הזאת של בני האדם.

תלמיד שואל: שלום מאסטר! אני סטודנט שלומד ג'אז כמקצוע ראשי, (הקהל מצחקק) לכן לפעמים אני שוקל אם אני יכול לעשות את זה.

המורה: חשבתי כך, באשר לזמן הנוכחי זה רק שלב שבו תלמידי הדאפא מטפחים במהלך אימות הפא, ולא תיקון הפא של העולם האנושי. אז כשמטפחים בחברה של אנשים רגילים אתם חייבים לאכול, אז חייבים לעבוד. חלק מהעבודות לא כל כך מתאימות, אז מה לעשות? כלומר, בחברה של האנשים הרגילים אתם יכולים ללכת לעשות את העבודות שלכם בהתאמה מירבית למצב של חברת האנשים הרגילים. הרבה דברים של חברת המין האנושי למעשה כבר אינם טובים עוד, אבל החברה האנושית היא כבר כזאת, ואנשי העולם כבר קיבלו את כל זה והחברה היא כבר כפי שהיא. לפני שהפא יתקן את העולם האנושי, האנושות נמצאת בדיוק במצב כזה, אז כרגע איננו נוגעים בזה. את העבודה אפשר לעשות כמו קודם, אבל במהלך הטיפוח-תרגול אתם חייבים להבחין מה נכון ומה לא נכון. אתה אומר שאתה לומד את הדברים האלה, אז לפחות יש לך ידע במובנים של תיאוריה מוסיקלית והישגים מוסיקליים מסוימים – תפסת את הידע. אז באותו הזמן שאתה תופס את הבסיס של המוסיקה, אתה יכול לעסוק במקצוע שלמדת למען המחייה. זה יהיה מספיק טוב אם פשוט תשתדל לעשות את זה כמה שיותר טוב, ובה בעת אתה יכול ליצור דברים מסורתיים סטנדרטיים. אם התנאים מאפשרים, אפשר ללמוד צורות מוסיקליות אחרות, סטנדרטיות יותר, אפשר לבחור ללמוד דברים שלדעתך הם ישרים, זה משהו שאתה יכול לעשות. למעשה לא משנה מה אתה לומד, האופן שבו התווים באים לידי ביטוי היא רק עניין של סגנון ואילו במובן של תפיסת ידע מוסיקלי זה אותו הדבר.

תלמיד שואל: מאז שהוקמה קבוצת המוסיקה, היה לי מכשול גדול מאוד מתזמור ועד ליצירה. בדברים שאני יוצר בעצמי או כשאני עוזר לאחרים בתזמור, יש החסרות באיכות. אבל לכאורה כולם כבר עשו את מיטבם ונראה שכל מה שלמדתי כבר יישמתי. אני באמת לא יודע איך לעשות פריצת דרך ולהשתפר עוד (הקהל צוחק).

המורה: אני דווקא חושב שזה לא בהכרח כך. למעשה שמעתי את היצירות שניגנתם. בעניין האיכות, אני חושב עכשיו שזה לא עניין שהאיכות נמוכה. המפתח הוא שהדברים שתיצרו יוכלו להיות מסורתיים, מה שאנשים אוהבים, ושתסללו דרך נכונה. האם אנשים רגילים לא מדברים על כך ששיר מסוים קליט מאוד כששרים אותו? ברגע שאתה שר אותו, אנשים לידך ירצו ללמוד אותו ויוכלו לעקוב אחריך ולזמזם. כלומר העניין הוא איך תוכלו ליצור אותו שיהיה ישר וגם יתאים לטעם של הקהל. למעשה, במילים פשוטות, באשר לאיכות היצירות של תלמידי הדאפא, האיכות היא לא הבעיה. המפתח הוא איך תסללו נתיב משלכם.

תלמיד שואל: לאחר שנת 1949 כמעט ולא הייתה מוסיקה בסין. כשאנשים ממוצעים פותחים את הפה ושרים זה בוודאי שיר של המפלגה והתרבות שלה, גם המילים וגם הלחן. עכשיו יש לנו ההזדמנות הזאת. בעזרת הכוח של הדאפא והתזמון אנחנו באמת יכולים ליצור שדה רחב עבור המין האנושי. אני חושב שהיצירות המוסיקליות שהמתרגלים יצרו נוטות בזמן הנוכחי בכלליות להיות בעלות יופי רך ונעים ושלווה רבה. אבל אולי חסרה תחושה של פאר וגדולה.

המורה: בין כל מילות התיאור שהשתמשת בהן זה עתה, אחת נאמרה היטב, שהיא "שלווה" (הקהל צוחק). כל להט היתר וטבע הלחימה החזק של המין האנושי הם לא המצב האנושי הנורמלי. הם למעשה נובעים ממצב של טבע דמוני. אצל האדם, הטוב והרע קיימים בו-זמנית, לכן כשהאדם הוא נסער מאוד, וכאשר פעולותיו אף חוצות את תחומי הרציונל, זה נובע בעיקר מהדברים שבתוך המוסיקה המודרנית. להתלהט ללא הרציונל, טירוף ללא תבונה – זה למעשה נובע מכך שהדברים של הצד השלילי שלו שולהבו. ואילו מצב שליו הוא דבר רחום, למעשה הוא מצב אמיתי של בני אדם. בתוך השלווה יש גם עליות ומורדות. אבל זה לגמרי רציונלי. בתוך שלווה יש גם ביטוי של פאר, אבל הוא מבוסס על שלווה (מחיאות כפיים).

כפי שאני רואה זאת, היכולת קיימת אצלכם בשפע. אין צורך להשוות את עצמכם למה שכיום נחשב כאמת-המידה של ה"עילית" כביכול של התקופה המודרנית. למעשה כיום רוב מה שנחשב לעילית הוא הדברים המודרניים. כמה אנשים יש המסוגלים לחבר פרקים במוסיקה מכובדת באמת וכמו שזה צריך להיות? כולם הלכו בדרך של המוסיקה המודרנית. בתקופה האחרונה כל השירים בסין הם תוצר של "תרבות המפלגה", אין משהו שבאמת ראוי להציג. עכשיו בסין אין מישהו המסוגל להציג דברים כמו שהמוסיקאים המערביים יצרו לפני המאה האחרונה. מובן שגם במערב של עכשיו לא יהיה את זה, כי השיא שלהם כבר חלף, והוא הושלך עד לתחתית הנמוכה ביותר על ידי הדברים המבולבלים של המודרניזם. אבל במערב בכל זאת היה את זה, ואילו בסין לא. למעשה בסין, כמה מהדברים במוסיקה מהימים הקדומים ומהתקופות האחרונות הם גם די טובים. נקודת הבסיס והלחן הבסיסי שלהם הם דברים המשקפים את המצב האנושי האמיתי. אם באמת רוצים ליצור מוסיקה כזאת, אפשר להציג מרחבים גדולים ונרחבים מאוד, רק שאין אנשים המשקיעים מאמץ בתחום הזה, אז קשה עוד יותר שזה יתפתח למערכת. מובן שיחד עם התחלפות השושלות, התרבות משתנה גם היא. הדברים של השושלת הקודמת ילכו לאיבוד כתוצאה מהשפעת התרבות של השושלת החדשה. זאת גם אחת הסיבות לכך שלא הייתה אפשרות לשַמֵר ולהעביר הלאה את תמצית המוסיקה שבתוך התרבות בת חמשת אלפי השנים. באף אחת מהשושלות לא היה מי שעשה את הדבר הזה. לציור ולמוסיקה של המערב, היו רק בשתי המאות האחרונות בתי ספר, תכניות לימודים וסטנדרטים. אז אלה שלמדו ידעו איך לעשות את זה. ההשכלה שמקבלים באופן זה היא שיטתית וסטנדרטית וזה יצר מערכת שלמה. ואילו בהיסטוריית השושלות של סין זה אף פעם לא היה כך. כמובן, לאחר תחילת שלטון הרפובליקה, היו אנשים בסין שהתחילו לייחס חשיבות לדברים האלה. בהדרגה צצו אנשים שחזרו מלימודים במערב, שלמדו כמה מהדברים של המוסיקה המערבית. האנשים בעלי הכישרונות האלה הופיעו בהדרגה רק החל מסוף שושלת צ'ינג. אבל להצליח להעביר באמת את התרבות, העומק והאווירה של האנשים הסינים באופן שיטתי באמצעות מוסיקה, וליצור דברים מכובדים שהם באמת התרבות של הזרם המרכזי – אף אחד לא עשה את זה. המפלגה המרושעת צעקה כל כך הרבה שנים "מאה פרחים פורחים" כביכול. כל זה היה למען השלטון של המשטר המרושע הזה. למעשה הם לא יצרו כלום, כי "תרבות מפלגה" כזאת שנועדה לשרת את המטרה הרודנית של המפלגה המרושעת היא התלהטות אלימה מאוד. נוסף לכך, מטרתה הייתה להרוס את תרבות העם, וזה דבר שאינו משתלב עם האופי השליו האמיתי של המין האנושי. אין בה שום דבר אנושי, שלא לדבר על האווירה והסגנון של התרבות הקלאסית של חמשת אלפי השנים. הדברים הבסיסיים ביותר שהמפלגה המרושעת יצרה נלקחו מברית המועצות.

אני חושב שנראה שלכולכם יש שאיפות נשגבות ואידיאלים גבוהים. אם אתם רוצים לעשות את זה, אז נסו. אני רואה שבסין, מהימים הקדומים ועד היום, הרבה יצירות מהשירה העממית הועברו. רבות מהן נושאות את הטעמים של השושלות השונות. בדברים שיוצרים האנשים הסינים היום יש גם כמה מהאלמנטים של השושלות השונות, עם תבלינים סובייטיים שהוספו. בשנחאי הישנה היו הרבה שירים פופולריים בזמנה. בדברים האלה, אמנם חלק מהמילים לא טובות כל כך, אבל הדברים האלה בכל זאת מכילים בפנים סגנון עשיר של סין הקדומה ואת התודעה של הדורות הקודמים. לכן הבסיס של הלחן הוא החן הקצבי של המסורות העתיקות בסין. אם אתם יכולים להתבסס על סגנון הלחן של המוסיקה הסינית הקדומה, לבטא אותה בעזרת הטכניקה של המוסיקה המערבית, לסלול את הדרך הזאת, זה יכול להיות מפואר ביותר. האם הבנתם את הכוונה שלי? כי בתחום הזה אתם המקצוענים. So the basis of the tunes then was the rhythmic charm of China's ancient traditions.

תלמיד שואל: לכלי הנגינה המערביים יש הצלילים העיליים שלהם. אני חושב שאני יכול להרגיש את התוכן שמאחורי הצלילים העיליים האלה. לצלילים העיליים של כלים מערביים וכלים סיניים יש אופי ומאפיינים משלהם.

המורה: אלו הן התחושות הספציפיות שלך. כשמדברים על תוכן, לתרבות האנושית כבר היה תהליך היסטורי מסוים. לכל תו שמנגנים יש התוכן של המאפיינים הספציפיים של הקבוצה האתנית, כמו גם הרגשות האינדיבידואליים של האדם בחייו. לכל קטע מוסיקלי יש אווירה שהנגן רוצה להביע, אז התווים שבהם משתמשים ישמשו כמובן לבטא את התוכן, כולל שימוש בצלילים עיליים. אז במובן זה [מה שתיארת] הוא רק התחושות האישיות שלך.

תלמיד שואל: אני מתרגל מאוסטריה. באוסטריה ארגנו להקה, יש לנו ארבעה אנשים. אני לומד פסנתר קלאסי, שלושת האחרים עוסקים בג’אז. יש לנו בעיה עכשיו, הם אומרים שהמוסיקה שהם יוצרים טהורה מאוד, למעשה זה עדיין יחסית ג’אזי.

המורה: יכול להיות שהמושג, שהפך אצלם להרגל, חושב שזה טהור. אם לגמרי לא הייתה עליהם השפעה הנובעת מהמושגים של המוסיקה המודרנית, הדברים שהם היו יוצרים בוודאי היו שונים. כמו שאמרתי, בזמן הנוכחי אין זאת בעיה שתופיעו עם הדברים האלה למען מחייתכם. אבל ביצירה אמיתית של מוסיקה של תלמידי דאפא יש לסלול דרך משלכם. בתהליך הזה בוודאי יהיו בעיות בהבנה.

תלמיד שואל: הם עוסקים בג’אז בבית הספר. אם ננגן ברחובות האם זה בסדר או לא?

המורה: אם אתם באמת מסוגלים לסלול דרך טובה מאוד, תמשכו אנשים רבים לבוא ולשמוע את הנגינה שלכם, זה בטוח. זכרו את דבריי: האנושות סובבת סביב הדאפא, כל פעולה של תלמידי הדאפא היום תשפיע על המין האנושי. ביום אחר ערכתי פגישה במיוחד לאלה שמתמקצעים בציור ודיברתי על הסיבה מדוע צריך ללכת בדרך ישרה של אמנות מסורתית. בעבר הם הלכו לחפש מקום להציג תערוכת אמנות והיה להם קשה מאוד למצוא. אחרי שאמרתי שהמין האנושי צריך לחזור למסלול האמנות המסורתית, אפשר היה לחוש שגישת אנשי העולם כבר שונתה. האלוהויות רוצות לפַנות דרך לפא. אבל אם אינכם פועלים היטב יהיו מכשולים, כי כל דבר שתלמידי הדאפא עושים הוא בלתי נפרד מהטיפוח-תרגול. למעשה המין האנושי סובב סביב הדאפא. תראו שאחרי שתציגו את הדברים שלכם עצמכם, כולם ירצו לשמוע, כולם ירצו לראות, אפילו הרבה ירצו ללמוד.

תלמיד שואל: יש נושאים הקשורים לעיקרון של יצירת מוסיקה שהייתי רוצה שהמאסטר יסביר. אחד הוא שאני כותב קונצ'רטו. האם אפשר להכניס את המוסיקה של הדאפא, "פודו", כפרק בפנים? השאלה השנייה היא: כיוון שחסר כוח אדם בַּתזמורת, לפעמים מספר אנשים מנגנים על הבמה ואין אפקט של תזמורת גדולה. האם אנחנו יכולים לעשות תקליטור של מוסיקת רקע, ויהיו אנשים שינגנו יחד עם זה? השאלה השלישית היא: שמעתי בעבר מוסיקה מממדים אחרים, האם ניתן להשתמש בזה?

המורה: זה בדיוק העניין הזה של לעבוד ביחד בתיאום שדיברנו עליו קודם. ביניכם אין העניין של קונפליקט לגבי זכויות יוצרים. העניין הוא איך לתאם היטב ולסלול דרך שהדאפא ישאיר לאנשי העתיד. המטפחים לא רודפים אחרי רווחים והפסדים שבעולם האנושי. אלה האנשים הרגילים שמייחסים חשיבות רבה לרווח והפסד ואפילו לתהילה ותועלת. מה שתלמידי הדאפא רוצים להשיג הוא הפרי האמיתי בטיפוח-תרגול, לכן תלמידי הדאפא בכלל לא שמים דגש על הדברים הרגילים האלה. מי שעשה משהו למען הדאפא, האלוהויות רושמות את זה באופן מדוקדק. זה מה שיושאר לעתיד. ובאשר למה שאנשים רוצים להשיג כאן – אנחנו לא רוצים שום דבר מזה. לכן אתם יכולים רק, ראשית, לטפח את עצמכם, שנית, לפעול למען היצורים החיים. אתם מצילים את היצורים החיים, וגם סוללים עבור היצורים החיים את הדרך של האנושות העתידית. עם זאת, אם רוצים להשתמש ב"פודו" בתוך היצירה, זה לא שאי אפשר לעשות את זה. המפתח הוא שלא ממש הבנתם את התוכן, את המשמעות הפנימית, של "פודו" – הוא התהליך השלם שהמורה עבר, מתקופה פריהיסטורית ועד תיקון הפא. איזה קונצ'רטו יכול להכיל אותו?

השאלה השנייה היא נושא התזמורת. לארגן באופן מיידי תזמורת סימפונית גדולה שתנגן זה עכשיו בלתי אפשרי. אבל יש לנו כרגע כמה דרכים. את המוסיקה של הופעות על הבמה כגון ריקוד אפשר לעשות באמצעות סינתזה ממוחשבת. באמצעות הסינתזה כינור אחד יכול להפוך להיות כמה כינורות. באמצעות הקלטה וסינתזה מספר כלי נגינה יכולים להפוך להיות תזמורת סימפונית מלאה עם הרבה כלי נגינה. בפסקול של הרבה סרטים הם עושים את זה כדי להפחית בהוצאות. זאת דרך אחת. דרך אחרת היא להשתמש ישירות במחשב כדי /לְדַמוֹת ביצוע של תזמורת. זה גם אפשרי, רק שחלק מהדברים הוא באיכות לא טובה. מיד כשישמעו את זה יֵדעו שאלה הם כלים אלקטרוניים. אם כבר מדמים, צריך לְדַמוֹת כך שזה יהיה כמה שיותר אמיתי. אלה מביניכם שעוסקים במוסיקה מבינים את הדבר הזה, כי אתם צריכים להכיר במידה מסוימת את האופי של הכלים. מובן שלא משנה כמה זה דומה, אנשים מקצועיים יוכלו להבחין בזה, אבל הקהל הממוצע עדיין לא יכול להבחין (הקהל צוחק) כל אלה הן דרכים שאתם יכולים לקחת. השלישי זה מה ששמעת מממדים אחרים. אם אתה באמת מסוגל להציג אותם, תציג. אבל אני חושב שבדרך כלל זה די קשה לעשייה. הסיבה היא שאם לא נמצאים בממדים של רמות גבוהות, לא קיימים כלי נגינה כאלה המורכבים מחומר מיקרוסקופי יותר, כך שאי אפשר להפיק צלילים כאלה. נוסף לכך, הצליל עצמו הוא תמסורת של שדה חומרי. ללא השדה החומרי המורכב מממדים של רמות גבוהות, לא תהיה התחושה הקדושה ההיא.

תלמיד שואל: האם ניתן לשלב את "פוּדוּ" או "גִ'ישִי" לתוך יצירה?

המורה: באשר ל"פודו" ו"ג'ישי", הנושא הראשון שדיברתי עליו זה עתה היה הנושא הזה, אין בעיה של זכויות יוצרים. פרט לשתי המנגינות המיועדות לתרגול שלא ניתנות לשימוש, אפשר להשתמש בכל השאר. הם בדיוק מיועדים לשימוש שלכם בעת הצורך, אין בכך בעיה. במוסיקה של התרגול בהחלט אין להשתמש לדברים אחרים, כי היא כבר קשורה מאוד לטיפוח-תרגול. אי אפשר לשלב אותה במוסיקה אחרת. באשר ליצירות אחרות, אמנם גם הן נוצרו על ידי תלמידי דאפא, אך הן, אחרי הכול, מיועדות לאנשים הרגילים. באשר ל"פודו" ו"ג'ישי", אתם צריכים לדעת מהו התוכן, המשמעות הפנימית, שהם מבטאים. לשים את היקום בתוך בֵּיצה זה לא נכון.

תלמיד שואל: אם איכות המוסיקה של התרגול אינה טובה עוד, האם אנחנו יכולים להקליט אותה מחדש?

המורה: אין בכך בעיה. אין בעיה לשפר את האיכות.

תלמיד שואל: במוסיקה מסונתזת עדיף שהצלילים יהיו מה שיותר אמיתיים. אז זה כרוך בכך שנצטרך לקנות ציוד טוב יחסית וצריך הרבה מימון.

המורה: לא בהכרח. ישנן תוכנות מחשב פשוטות מאוד שהן די זולות, אפשר לקנות אותן גם בסין (הקהל צוחק) האיכות של חלק מהן סבירה, אבל הן זולות מאוד.

תלמיד שואל: כשחושבים לטווח הארוך, אפשר לקחת הלוואה ולקנות מחשבים טובים יותר.

המורה: אתם יכולים לחשוב על דרכים לעשות את זה. אבל יש נקודה אחת. המורה אף פעם לא אמר לכם לעשות דברים בכוח אם אין לכם התנאים לכך. חייבים לעשות את זה לפי היכולת שלכם. אחרת, אף שנקודת המוצא שלך טובה, אתה נוהג בקיצוניות. זה יגרום לקשיים בחיים ויגרום לבעיות במובנים שונים, כך שיהיה לך עוד יותר קשה לעשות את הדברים שתלמידי הדאפא צריכים לעשות. אין ליצור קשיים לעצמכם.

תלמיד שואל: לקונצרט הזה קנינו ג'וֹנְג-רוּאַן ודָא-רוּאַן. כשקנינו אותם ראינו בחנות כלי הנגינה פִּיפָּה משושלת צ'ינג. רק אחרי ששמענו את ההסברים הבנו שבימים הקדומים המיתרים של כלי הנגינה היו שונים מאלה של עכשיו. כיום משתמשים במיתרים מחוט פלדה. גם המבנה שהיה בימים הקדומים שונה מזה של היום. אלה של היום משמיעים קול חזק יותר.

המורה: בימים הקדומים השתמשו במיתרי משי ובמיתרי גיד בקר. הסביבה האנושית בימים הקדומים לא הייתה רועשת, גם לב האדם היה שקט. כשהשתמשו במיתרי משי בסביבה ההיא לא היו מרגישים שהקול חלש. זה כיוון שבזמנים הקדומים לא היו כלי הנגינה המערביים המודרניים, בעוד שכיום, כאשר מלחינים, צריכים להתחשב במצבים הנוכחיים האלה. בזמנים הקדומים כולם השתמשו במיתרי משי או במיתרי גיד בקר. זה לא רק שלא היו להם המוצרים המיוצרים בטכנולוגיה המודרנית, אלא שזה גם קשור מאוד לסביבה ולאווירה של התקופה הקדומה. מה שעכשיו אנחנו מדברים עליו הוא שצריך לסלול דרך משלכם, ולא מדובר בכך שגם כלי הנגינה צריכים לחזור לזמנים הקדומים. סביבת האנשים של עכשיו היא כבר כזאת, אז אפשר רק להשתמש בכלי הנגינה הקיימים היום.

תלמיד שואל: אם רוצים לשדר בשידור חי את המופע החגיגי של ראש השנה, נראה שאין לנו כרגע הציוד הנדרש. אבל אם עכשיו היינו צריכים להתכונן כאילו שאנחנו עומדים לשדר שידור חי בראש השנה ...

המורה: זה מה שאני חושב: אם לא קיימים התנאים אי אפשר לעשות שידור חי. בנוסף לזה, אם מביאים את כולם לארצות הברית כדי לרכז את בעלי הכישרונות כדי לעשות אירוע חגיגי זה קשה, כי יש אנשים שצריכים לעבוד ויש כאלה שאינם יכולים לעזוב את המשפחה. יש גם כאלה שאינם יכולים לשאת את זה כלכלית. יש קשיים בכל מיני היבטים. אם אפשר לשלב את התוכניות האמנותיות של כל אזור ולעשות דיסק DVD, לאסוף ולשלב אותם יחד, זה גם בסדר. בעזרת מחשבים אפשר עכשיו באמת לעשות דברים שנראים ריאליסטיים מאוד.

תלמיד שואל: אפשר להשתמש במוסיקה שלנו בינינו, אבל האם קיים נושא של זכויות יוצרים כלפי חוץ? לדוגמה, לפני ארבע שנים כשעשיתי תוכנית של פאלון גונג השתמשתי ב"פודו" ו"ג'ישי". מנהל תחנת טלוויזיה אהב מאוד את המוסיקה. הוא שאל איך זה שהמוסיקה הזאת כל כך טובה ואם אפשר לתרום אותה. אז בזמני תרמתי אותה.

המורה: זה לא כל כך מתאים. אנשים גם לא יֵדעו להעריך את זה. מה נעשה אם הם ישתמשו בה באופן לא נכון? עכשיו עדיין אין לנו זמן לטפל בעניין של יצירת דברים עבור אנשים רגילים. זה לא מתאים לתת את "פודו" ו"ג'ישי" לאנשים רגילים שישתמשו בהם כרצונם. לגבי דברים אחרים זה בסדר. פרט לשתי היצירות האלה, בדרך כלל אין בעיה עם שירים אחרים שתלמידים יוצרים.

כשמדברים על זכויות יוצרים, האם אתם יודעים איך עשיתי את זה כשלימדתי את הפא בזמני? כדי להוציא את "ג'ואן פאלון" לאור באופן חוקי עברתי מכשולים רבים. ההוצאה אכן הוציאה אותו. כעבור זמן מה, בית ההוצאה היה תחת לחץ והפסיק. אבל הם ידעו שהספר הזה יותר מדי רווחי, וגם לא רצו להחזיר לי את החוזה. אחר כך היו הרבה מתרגלים שהיו צריכים ספרים ונלחצו מאוד. מה אפשר היה אז לעשות בעניין? היו כל כך הרבה מתרגלים שלמדו את התרגול, ומספר המתרגלים שהגיע לאתרי התרגול הלך וגדל במספרים גדולים ולא היו ספרים. אבל ברגע שהספר הזה היה חסר, ספרים פירטיים כבר התחילו לצוץ ברחבי המדינה. עשו את זה בכל מקום. כל עוד לא שינו שום מילה והבטיחו איכות, לא התייחסתי לזה. אנשים רק רצו להרוויח כסף, המצווה והחטא נִטרלו זה את זה. בכל מקרה זה בסדר שהרוויחו כסף. הרבה דברים של תלמידי הדאפא בדיוק מיועדים להישאר לבני האדם. כל עוד אנשים יוכלו להעריך את זה, הם לא ישתמשו בו בצורה פזיזה ולא ישנו דברים. אם הם משנים דברים, צריך לאתר אותם, כי ככלות הכול יש לנו זכויות יוצרים.

תלמיד שואל: שירים טובים יכולים להשפיע על דורות של אנשים, שרים אותם עד היום.

המורה: באשר למוסיקאי שיש לו כישרון, מדוע הוא יכול לחבר יצירה כזאת? מדוע הוא יכול לזכות בשבח לדורי דורות. זה לא רק בגלל שהמנגינה יפה. משמעות המוסיקה מקורה באופי טוב של אדם, בניסיון החיים העשיר שלו ובכישרון המולד שלו, זה לדבר על זה מנקודת המבט של אנשים רגילים. חיי המטפח שונו, ויתרה מכך, הם מעבר לרמה של אנשים רגילים. תלמידי דאפא, כשאתם באמת מסוגלים לסלול דרך משלכם, הדברים שלכם יזכו בכבוד רב יותר אפילו מהמוסיקאים בעלי השם שבין אנשים רגילים, יזכו בשבח למאה דורות או לאלף דורות, כי אתם תלמידי דאפא והדרך שלכם ישרה. המין האנושי ילמד וישתמש לעולמי עולמים בדברים שאתם יוצרים (מחיאות כפיים).

תלמיד שואל: המורה אני רוצה לשאול: סגנון השירה הפופולרית, האם יש בו טבע דמוני?

המורה: סגנון השירה הפופולרית הוא בעצם שירה עממית של ההמונים. הוא לא דורש צורת שירה רשמית כלשהי. השירה העממית הקדומה של כל מדינה הועברה לאורך כל הזמן באופן זה, וזה נכון לגבי כל עם. אבל עכשיו אנשים הגדירו אותה בתוך מערכת המוסיקה העכשווית, ושולבו לתוכה גם השפעות המודרניזם. היא הפכה להיות משהו עלוב, שחרור הטבע הדמוני, אפילו ערבוביה עם דברים מגונים. הרבה אנשים צעירים רודפים אחרי הדבר הזה. לא משנה באיזו צורת שירה מדובר, אפשר ללמוד מההיבטים הטובים, אבל צריך לסלול דרך משלכם.

תלמיד שואל: מאסטר, אני חושב שביצירות שאנחנו יוצרים עכשיו יש שתי נטיות. סוג אחד הוא שבשיר יש דברים של הטיפוח-תרגול שלנו, סוג אחר הוא, שכדי לאפשר לאנשים רגילים להבין, אי אפשר אפילו להזכיר דברים כמו "פאלון דאפא הוא טוב". אני מרגיש שזה לא נכון.

המורה: לאמת את הפא זה משהו שתלמידי הדאפא בהחלט חייבים, לכן ביצירה שלכם, המטרה צריכה להיות הצלת יצורים חיים, הבהרת האמת ושבח לתלמידי הדאפא. מובן שאם אתם מצלמים סדרת טלוויזיה למשל, ורוצים להוסיף מוסיקה לשם האווירה בסיפור של הסדרה או בביצוע על הבמה, אז זה בסדר. סדרת טלוויזיה היא, כשלעצמה, תוכנית אמנותית והיא מיועדת לצפייה על ידי קהל מגוון, במיוחד קהל של אנשים רגילים. מובן שבנוגע לתוכן של היצירות המוסיקליות, לחלק מהתוכן – בשל הצרכים של מהלך העלילה או ספורי החיים של אנשים רגילים רבים [המתוארים בעלילה] – אין כל קשר עם תלמידי הדאפא. אז תגיד אתה, האם לכתוב או לא? עדיין צריך לכתוב, צריך לעשות את זה. למעשה לא משנה מה, זה בכל זאת דבר שתלמיד דאפא עשה, והוא שונה. כשבאמת מתארים את הדאפא ואת תלמידי הדאפא באופן חיובי, עדיין יש להשתמש בדברים של הדאפא כעיקריים. כתלמיד דאפא, אם אינך חושב על הדאפא בכלל ורק אוהב לעשות דברים של אנשים רגילים, אז אתה אדם רגיל. האחריות של תלמידי הדאפא היא להציל יצורים חיים ולאמת את הפא. לא קשה לשים דברים בפרספקטיבה.

תלמיד שואל: המורה, רציתי לשאול, אינני יודע אם זה מתאים. מאז שהמק"ס תפסה את השלטון בסין, נדמה שהמפלגה המרושעת השתמשה לעתים תכופות בתופי מותן.

המורה: אני אומר לך שלתופי מותן יש היסטוריה של קרוב לאלף שנה בסין. זוהי צורת אמנות עממית המועברת באזור המערבי ובמישור שא-אן-שי של סין. כשמדברים על תופי מותן, אני יודע שיש עוד סוג של תוף. אתם רואים שבשא-אן-שי יש תוף בגודל כזה, בקוטר של 1.5 צ'ה. רק גברים מתופפים עליו ויש לזה ממש אווירה. מי מִבֵּין היושבים שעוסק בריקוד יודע עליו? אפשר להשתמש בדבר הזה, זה גם די טוב. האם אתם יודעים? בפעם הראשונה שהשתמשתם בתופי מותן בצעדה בניו יורק, אנשים רבים אמרו: "הסינים הגיעו". הם הרגישו שהאנשים הסינים האמיתיים הגיעו. המפלגה המרושעת ההיא מנצלת את הדברים שבתרבות הסינית כדי להלל את עצמה. אבל הדברים האלה בוודאי אינם דברים של המק"ס המרושעת. המפלגה הזאת היא רוח שבאה מהמערב, רוח רעה (צוחק).

תלמיד שואל: נניח שרוצים להוציא לאור מוסיקה נעימה לאוזן, למשל אלבום מיוחד למוסיקה של אֶר-הוּ.

המורה: מה שהתכוונתי זה ללמוד מכל הדברים הטובים. מובן שניתן להשתמש בשיטות תזמור ובדברים בתחום תיאוריית המוסיקה מהמערב. אם אתה אומר שאתה רוצה להביא את הדברים האלה לגמרי במלואם, למשל חצי סיני חצי מערבי, אז זה לא הרעיון. העניין הוא איך לסלול דרך משלכם. אני חושב שגם המוסיקה המערבית וגם המוסיקה האסיאתית הן דברים יחסית טובים במחזור הזה של התרבות האנושית. לא משנה באיזה גזע מדובר, כשהם יָרדו למין האנושי ונכנסו לעולם האנושי, הם קודם כל נולדו בסין. לאחר שנסתיימה שושלת, הם עברו מסין לרחבי העולם. אז על ידי מי הושארו הדברים של סין? הם הושארו על ידי האלוהויות, על ידי התרבות של כל השושלות, ועל ידי האנשים של כל העולם. דיברתי כבר על הדברים האלה. אתם בעצם בוחרים, בוחרים את הדברים הטובים מתוך הירושה שההיסטוריה השאירה עבורנו.

תלמיד שואל: השירים המקומיים העממיים של אזור שאן-שי ואזור שא-אן-שי מהווים 80 אחוז מהשירים העממיים של סין. המנגינה הבסיסית של המוסיקה שם יפה להפליא. חלק מהמילים עוותו אחרי שנת 49, אבל למעשה המוסיקה המקורית והמנגינות טובות מאוד. אינני יודע אם זה נכון, האם המורה יכול להגיד משפט כדי שארגיש בטוח.

המורה: בשירים עממיים של הצפון, באזורים שאן-שי ושא-אן-שי, הרבה מהלחנים הם דברים של סין הקדומה.

רוב הדברים שדיברנו עליהם זה עתה הם נושאים של מוסיקה. צריך להדביק את הקצב גם בהיבטים אחרים של אמנויות הבמה. בדרך כלל רוב תוכניות האירועים החגיגיים מכילות מחול קבוצתי. בלעדי זה זה יהיה מונוטוני ומשעמם מאוד. אם אין מחול באירוע של ערב אמנותי אז הוא אינו יכול להיחשב לאירוע אמנותי. איך לפתח עוד בתחום הזה ולסלול דרך? בעבר ראיתי מופעים של להקות שירה וריקוד מהאזור המערבי של סין המציגות את התרבות העתיקה, ותוכניות של תרבות היסטורית הן רבות. ניתן לקחת אותן כדוגמה, אבל לא לגמרי לחקות אותן. תסללו דרך משלכם.

תלמיד שואל: איך נוכל לשתף פעולה טוב יותר עם תחנת הטלוויזיה? אני שואל כי כולנו חיים במפוזר בכל רחבי העולם.

המורה: זה לא קל לרכז את כולם וגם קשה לתאם. אבל אפשר להשתמש במחשבים, בפקסים, בטלפונים – אפשר לתקשר לגבי הרבה דברים. נצלו את התנאים האלה עד המקסימום. אתם נמצאים במקומות שונים, בטווח של כל העולם, להיות כולם ביחד זה ממש לא קל. הדבר הטוב הוא שאחרי המפגש היום אתם כבר יודעים איך לעשות את הדברים, וכך תוכלו למצוא נתיב ללכת בו. למעשה לכולכם יש פוטנציאל.

תלמיד שואל: הלהקה שלנו רוצה לנסוע להופיע ברחבי אוסטריה. אם אין לנו מספיק יצירות, האם כתלמידי דאפא אנחנו יכולים לנגן יצירות קלאסיות של אנשים רגילים? למשל יצירות של מוצרט או שופן.

המורה: אין בעיה בכך. אמרתי מזמן שאין בעיה במוסיקה קלאסית. בדברים שמלפני "מהפכת התרבות הגדולה" אפשר להשתמש בזהירות. חייבים להיות דברים שאין בהם תרבות המפלגה. אפשר להשתמש ברוב הדברים שהיו לפני שהמפלגה המרושעת הגיעה. אין להשתמש בדברים מהתקופה הזאת של ראש הדמונים, הם מלאים בדברים מרושעים. בתקופה הזאת האנושות נשלטת על ידי שדים.

תלמיד שואל: אם אי אפשר להשתמש ביצירות מוסיקליות שנכתבו בעשורים של תקופת ראש הדמונים, אז האם גם בטלוויזיה ובסרטים שבתקופה הזאת אי אפשר להשתמש?

המורה: אני חושב שכל הדברים של התקופה הזאת אינם טובים. מאחוריהם נמצאים האלמנטים של שליטה של רוחות רקובות שונות על אנשים.

תלמיד שואל: כבר יש לנו כמה שירים עכשיו. באיזה שיר אפשר להשתמש כמנגינה בסיסית ליצירת סימפוניה או אנסמבל קטן?

המורה: באשר לעניינים ספציפיים, דונו ביניכם. לא צריכה להיות בעיה.

תלמיד שואל: לאחרונה מתרגל מערבי בתחנת הטלוויזיה שלנו הפיק שני קטעי וידיאו של מוסיקה, אבל הוא השתמש בסגנון של מוסיקה עכשווית בעיבוד לגיטרה ולגיטרה חשמלית.

המורה: זה בסדר. תחנת הטלוויזיה קיימת בחברת האנשים הרגילים ופונה אל הקהל הרחב הרגיל. אז אפשר גם להשתמש בכלים חשמליים. תלמידי הדאפא צריכים ללכת היטב ובאופן ישר את דרך הטיפוח-תרגול, אבל כשמדובר בעבודה שבין אנשים רגילים עליכם להשתדל לפעול קצת טוב יותר מהנורמה הרגילה. תוכניות הטלוויזיה שלנו מיועדות לצפייה על ידי אנשים רגילים. עכשיו זה לא תיקון הפא את העולם האנושי אלא שָלָב שבו תלמידי הדאפא מטפחים, מבהירים את האמת וחושפים את הרדיפה. אז בזמן הנוכחי אין בעיה [עם מה שתיארת].

אם כך, מי מביניכם כאן יכול לעסוק בתזמור? הרימו יד רגע. הסתכלו – במיוחד אלה מתחנת הטלוויזיה – בכל פעם שתוכנית שלכם צריכה מוסיקה, אפשר למצוא אותם. כל אלה שיכולים לתזמר יכולים גם להלחין.

הסתכלו סביב, יש אפילו לא מעטים. אני יודע שיש עוד הרבה בעלי רמה גבוהה שאינם כאן, אז אַפשרו להם למלא את התפקיד שלהם. מובן שאי אפשר לעשות הכול היטב בבת אחת, כך שאל תבואו בטענות על כל טעות קטנה. תוכלו לדון ולשתף ביניכם באופן אדיב, וכל אחד ילך בהדרגה לקראת בשלות בנתיב שלו. כשאתם רק בתחילת הדרך, דברים לא בהכרח ילכו היטב. אז לא רק שעליכם להפיק את הדברים שלכם, אלא שמאוחר יותר עליכם גם להגביר את התפוקה (צוחק) למשל: "עשיתי דבר אחד, מספיק לי. עשיתי את זה". זה לא בסדר. האם זה בסדר שתלמיד דאפא יציל אדם אחד? זה לא בסדר, צריך להציל הרבה.

תלמיד שואל: מאסטר, אני רוצה לשאול שאלה הקשורה לפא. בודהא שאקיאמוני טיפח והשיג את הטאו לפני מאות מיליוני גִ'יֶה. אבל לכדור הארץ שלנו היו רק שני מחזורים של כדור הארץ וכל מחזור היה מאה מיליון שנה. האם זה אומר ש...

המורה: בודהא שאקיאמוני לא טיפח על כדור הארץ לפני כן (הקהל צוחק). בודהא שאקיאמוני בא לעולם האנושי כדי להציל אנשים. בשמים הוא אלוהות, הוא השיג את הטאו מזמן. הפעם הזאת הייתה כדי לאמת את סטטוס הפרי של טאתאגאטה ולהשאיר למין האנושי את התרבות של בודהא. הרבה סיפורים ממה שבודהא שאקיאמוני סיפר הם דברים שבשמים ולא דברים שעל הארץ. האם לא אמרתי את זה בעבר, כשאדם רואה בודהא יושב שם, הוא קדוש מאוד. אבל כשבודהא רואה בודהא זה כבר אחרת. מה שיש להם שם זו חברה של אלוהויות.

הזמן מוגבל, בואו נדבר עד כאן. אתם תלמידי דאפא, אז אני מאמין שתוכלו לפעול היטב. אני מחכה לבשורות טובות מכם (מחיאות כפיים).

 


הערה: בשל סיבות של הקלטה, ניתן היה רק לארגן את החלק הזה.


המאמר עודכן בתאריך 22.1.2022.