אַ-Q – (אַ-קיוּ) דמות מטופשת ברומן סיני.
אַן-דִינג-שֵה-לוּ-צַאי-יַאוּ-לִיאַן-דַאן – הכנת כור היתוך וכבשן כדי לטפח את הדאן מהסמים הרפואיים שנאספו – מטאפורה טאואיסטית לאלכימיה פנימית.
אַרְהַאת – ישות מוארת עם "סטטוס פרי" באסכולת הבודהא ואחד שהוא מעבר ל"שלושת העולמות".
בּוּדהא – המגיע להארה אבסולוטית באופן עצמאי.
בּוֹדְהִיסַטְוַוה – ישות מוארת עם "סטטוס פרי" באסכולת הבודהא ואחד שהוא גבוה מאַרְהַאת ונמוך מטַאתַאגַאתַה.
בּוֹדְהִיסַטְוַוה אוַואלוֹקִיטֵסְוַוארַה – ידועה בשל הרחמים שלה, אחת מהבודהיסווטות בגן העדן של השמחה האולטימטיווית.
בִּי-גוּ – "הימנעות מדגנים"; מושג עתיק להינזרות ממזון וממים.
בִּיַאן צְ’וּאֵ – רופא סיני מפורסם בהיסטוריה.
בֵּן-טִי – הגוף הפיזי והגופים בממדים אחרים.
גוֹנג – 1. אנרגיית טיפוח; 2.שיטה שמטפחת אנרגיה כזאת.
גֵ'ן – אמת, אמיתיות, יושר, חזרה למקור האמיתי של האדם.
גֵ’ן-שַן-רֵן – אמת, חמלה, סובלנות.
ג’וּ-אִי-שֵה – ההכרה העיקרית.
גוף לבן חלבי – גוף מטוהר ללא צ'י.
גוף לבן טהור – גוף שקוף בדרגה הגבוהה ביותר של טיפוח השִי-ג’יאַן-פַא.
דַאפַא – "חוק גדול", "דרך גדולה", עקרונות.
דַאן – אנרגיה הנאספת מממדים אחרים ומצטברת בגוף המטפח.
דַאן-גִ'ינג – ספר טיפוח-תרגול סיני קלאסי.
דַאן-טְיַאן – "שדה הדאן"; אזור הבטן התחתונה.
דֵה – "מידה טובה, מוסריות"; חומר לבן יקר.
דְהַארְמַה – תורתו של בודהא שַאקְיַמוּני.
דִינג – שלווה עמוקה, מצב תודעה של ריקנות.
הַאן-שִין – גנרל מוביל בשושלת האן (206 לפה"ס – 23 לספירה).
הִינַיַאנַה (Hinayana) – ("הִינַיַאנַה בודהיזם") המרכבה הקטנה.
המהפכה התרבותית הגדולה – תנועה קומוניסטית פוליטית שהוקיעה את הערכים ואת התרבות המסורתיים. (1966-1976).
הפרי האמיתי – ההגשמה של סטטוס הפרי.
הוּאַ טוּאוֹ – רופא סיני מפורסם בהיסטוריה.
חמשת האלמנטים – (חמשת היסודות) מתכת, עץ, מים, אש ואדמה.
טַאוּ – 1. ידוע גם כ"דאו", "הדרך", "השביל". מונח טאואיסטי ל"דרך הטבע והיקום"; 2. ישות מוארת שהשיגה את הטאו הזה.
טַאוּ-זַאנג – טקסט סיני קלאסי לטיפוח-תרגול.
טַאי יוּאן – עיר הבירה של מחוז שאן-שי בסין.
טאי-צ'י – סמל אסכולת הטאו, הידוע במערב כסמל ה"יין-יאנג".
טִיַאן-מוּ – העין השמימית הידועה גם כעין השלישית.
טיפוח – פיתוח וטרנספורמציית גוף-נפש.
טַנְטְרִיזְם – דרך טיפוח אזוטרית בבודהיזם.
יוּאַן-שֵן – הכרה, רוח אמיתית.
יִין-יַאנג – אסכולת הטאו מאמינה שכל דבר מכיל כוחות מנוגדים של יין ויאנג שהם קיימים בנפרד בו זמנית אבל יחד עם זאת תלויים זה בזה. לדוגמא, נקבה (יין) לעומת זכר (יאנג).
כף חול ברזל, כף צינובר – טכניקות לחימה סיניות.
לאוֹ דְזֵה – בסינית "מורה זקן". המייסד של אסכולת הטאו במאה החמישית לפה"ס ומחבר ה- "טַאוֹ דֵה גִ'ינג".
מַהַיַאנַה (Mahayana) – ("מַהַיַאנַה בודהיזם") המרכבה הגדולה.
סטטוס פרי – דרגת ההגשמה של הפרט באסכולת הבודהא. לדוגמא, אַרְהַאת, בּוֹדְהִיסַטְוַוה, טַאתַאגַאתַה וכו'.
פַא – חוק ועקרונות באסכולת הבודהא.
פא בתוך העולם הזה – בבודהיזם גורסים כי על האדם לעבור דרך סמסארה (מעגל גלגול הנשמות) אם הוא לא הגיע לפא מעבר לעולם הזה.
פַא-שֵן – "גוף חוק", גוף המורכב מגונג ומפא.
פַאלוּן – גלגל חוק (פא –חוק, עיקרון; לון – גלגל).
פַאלוּן גוֹנג – שיטת התרגול של הפאלון.
פַא-לוּן-שְיוּ-לִיַאן-דַא-פַא – דרך התרגול והטיפוח הגדולה של גלגל החוק.
פוּ-אִי-שֵה – הכרת משנה.
פוּ-טִי – שליטה על-ידי מסר או על-ידי ישויות נמוכות.
צ’וּ-שִי-ג’יאַן-פַא – החוק (הפא) מעבר לעולם הזה.
צ'י – "אנרגית חיים" - ברפואה סינית; צורה נמוכה של אנרגיה יחסית לגונג.
צ'י-ג'י – מנגנוני אנרגיה.
צִיגוֹנג – סוג תרגול סיני מסורתי שמטפח צ'י או אנרגיית חיים.
צַאוֹ-צַאוֹ – קיסר של אחת מ"שלוש הממלכות" (265-220 לספירה).
קארמה – חומר שחור שמקורו במעשים רעים שנעשו בעבר.
רֵן – סובלנות, סבלנות, הבלגה, אורך-רוח, שליטה עצמית, איפוק.
שַאן-גֵן – נקודת דיקור הנמצאת בין הגבות.
שַן – רחמים, חמלה, חסד, נדיבות.
שִי-ג’יאַן-פַא – החוק (הפא) שבתוך העולם הזה.
שין-שינג – טבע הלב, תכונות מוסריות.
שַאקְיַמוּני – הבודהא ההיסטורי, גאוטמה סידהרתהא.
תעלות אנרגיה – (מרידיאנים) ברפואה סינית - רשת של תעלות שדרכן עוברת האנרגיה בתוך הגוף.
(Internet Version)