3. מנגנון והיגיון התנועות

א. התרגיל הראשון

התרגיל הראשון נקרא בודהא מראה אלף ידיים. את הפירוש של "בודהא מראה אלף ידיים", ניתן להבין משמו. זה כמו הבודהא בעל אלף הידיים או הבודהיסאטווה בעלת אלף הידיים שמראים את הידיים. וודאי שאי אפשר לעשות אלף תנועות, אתה גם לא תוכל לזכור אותן ואפילו תתעייף מאוד. בתרגיל הזה אנחנו מייצגים את המשמעות הזאת באמצעות שמונה תנועות פשוטות ובסיסיות. אבל באמצעות התנועות האלה כל תעלות האנרגיה בגוף יפתחו. אגיד לכולכם, מדוע אומרים שבשיטת הטיפוח שלנו מתרגלים ברמה גבוהה מאוד כבר מההתחלה? זה בגלל שאנחנו לא מניעים רק מרידיאן אחד או שני מרידיאנים, את המרידיאנים של רן ודו או את המרידיאנים הנדירים של שמונה התעלות, אנחנו פותחים את כל התעלות מההתחלה, וכל התעלות נעות בו-זמנית. באופן זה אנחנו מתרגלים ברמה מאוד גבוהה כבר מההתחלה.

כשמבצעים את הסט הזה של תנועות, יש את הדרישה הזאת של "מתיחה" ו"שחרור". הידיים והרגלים צריכות לשתף פעולה היטב. באמצעות מתיחה ושחרור אפשר לפתוח את כל המקומות הלא פתוחים שבגופך. מובן שאם תעשה את התרגיל הזה, בלי שאני אתקין אצלך את המערכת הזו של ה"מנגנון", זה לא יעבוד. כשמותחים עושים את זה לאט לאט, עד שכל הגוף נמתח לנקודה הסופית, אפילו עד כדי כך שכאילו תופרד לשני אנשים. הגוף כאילו נמתח להיות גבוה וגדול מאוד. אין כל כוונה. כשמרפים עושים את זה באופן פתאומי, מרפים מיד אחרי שמגיעים לנקודה הקיצונית. תחת ההשפעה הזאת, זה כמו שק שמתכווץ כשלוחצים אותו והאוויר יוצא החוצה; כשמרימים את היד, האוויר נשאב בחזרה פנימה, ממלא אותו ושואב פנימה אנרגיה חדשה. תחת ההשפעה של המנגנון הזה אפשר לפתוח את המקומות הלא פתוחים.

כשנמתחים, העקבים דורכים עם כוח כלפי מטה, הראש דוחף עם כוח כלפי מעלה, כאילו למתוח את כל המרידיאנים של כל גופך, לפתוח אותם. ואז מרפים באופן פתאומי. אחרי המתיחה, השחרור צריך להיות פתאומי, כך באמצעות התנועה הזאת פותחים בבת אחת את כל הגוף. מובן שעלינו להתקין אצלך את המנגנון ואת כל סוגי המנגנונים. כשמותחים צריך להיות כוח בידיים ולהשתמש בכוח לאט לאט עד שהן מגיעות עד הסוף. אסכולת הטאו מלמדת את שלוש תעלות היין ושלוש תעלות היאנג. למעשה לא רק עוברים דרך שלוש היין ושלוש היאנג - בזרועות יש גם כן מאות תעלות אנרגיה שמצטלבות. צריך לפתוח את כולן, באמצעות המתיחה. אנחנו דורשים שכל התעלות יפתחו מההתחלה. בטיפוח-תרגול בשיטה ממוצעת, בלי לקחת בחשבון את תרגול הצ'י, אפילו בטיפוח-תרגול אמיתי, צריכים עדיין לנקוט בדרך של פתיחת מאות תעלות על-ידי תעלה אחת מובילה. כדי להוביל את כל התעלות שייפתחו, צריך שיעבור זמן ארוך מאוד, כמה וכמה שנים. אנחנו דורשים ישירות בהתחלה שכל התעלות ייפתחו, לכן אנחנו כבר מתרגלים ברמה גבוהה מאוד. עליכם לתפוס את היסוד הזה.

בנוסף, אדבר על התנוחה של העמידה. כשהרגליים עומדות ברוחב הכתפיים, נדרשים לעמוד באופן טבעי ולא לעמוד עם כפות הרגליים מקבילות, כי אצלנו אין שום אלמנט של לחימה. הרבה שיטות מתחילות עם "עמידת הסוס" שבתרגול של לחימה. אסכולת הבודהא דוגלת בהצעת הצלה לכל היצורים החיים ואין עלינו כל הזמן למשוך פנימה. בשני המקומות של הברכיים והמותניים יוצרים מצב זורם והרגליים מעט כפופות. אחרי שהן מתכופפות, התעלה פתוחה ואילו אחרי שעומדים ישר התעלה קשה ולא פתוחה. הגוף זקוף וישר, כל הגוף משוחרר, הכל משוחרר בפנים ובחוץ אבל לא רפוי מדי. יש לשמור על הראש זקוף וישר.

כשמתרגלים צריך לעצום עיניים בכל חמשת התרגילים. אבל כשאנחנו לומדים צריך להסתכל, עדיין צריך לפקוח את העיניים כדי לראות אם התנועות מדויקות. אחרי שלמדתם צריך לעצום את העיניים כשאתם חוזרים ומתרגלים לבד. הלשון נוגעת בחך העליון, משאירים רווח בין השיניים, סוגרים את השפתיים. מדוע הלשון צריכה לגעת בחך? אתם יודעים שבתרגול אמיתי לא רק המעגל השמימי על פני העור נע, אלא התעלות המצטלבות שבתוך הגוף, כולן נעות ולא רק על פני השטח. יש תעלות גם באיברים הפנימיים, יש גם בין האיברים. הפה חלול, לכן צריך להגביר את זרימת האנרגיה בזמן תנועת התעלות, על ידי כך שאנחנו יוצרים גשר עם הלשון, כדי לאפשר לאנרגיה לזרום הלאה דרך הלשון. כשסוגרים את השפתיים זה בעצם יוצר גשר בחוץ, כדי שהאנרגיה על פני העור תוכל לזרום. מדוע צריך להשאיר רווח בין השיניים? זה בגלל שבזמן התרגול, אם סוגרים את השיניים, האנרגיה תגרום, במהלך הזרימה, לשיניים להיסגר יותר ויותר חזק. כל נקודה לא משוחררת לא תשיג התפתחות מלאה. לכן אם מקום מסוים מתוח מדי, בסוף הוא יישאר לא מתורגל, לא יהיה שינוי ולא ניתן יהיה לקיים את תהליך הטרנספורמציה. אם יש רווח בין השיניים הן יהיו משוחררות. הדרישות לגבי התנועות הן פחות או יותר כך. יש שלוש תנועות ביניים שיופיעו שוב בתרגילים הבאים. הבה נדון בהן.

ליאנג-שו-הא-שי[1]. בהא-שי האמות ישרות, הזרועות מוחזקות קדימה ובתי השחי חלולים. אם סוגרים את בתי השחי תעלת האנרגיה תיחסם. אין על קצה האצבעות להגיע עד לפנים, צריך להיות מול החזה. אין לגעת בגוף גם כן. המרכזים של כפות הידיים יוצרים חלל, פרקי הידיים נלחצים יחד כמה שיותר. זכרו את התנועה הזאת. זו תנועה שאנחנו חוזרים עליה שוב ושוב.

דיא-קו-שיאו-פו[2]. על הזרועות להיות מוחזקות קדימה, כשמתרגלים צריכים להחזיק אותן קדימה. אנחנו אומרים שיש היגיון בתנוחה הזאת. אם בתי השחי לא חלולים האנרגיה תיחסם ולא תוכל לעבור. כשמבצעים את התנוחה הזאת, יד שמאל של הגברים בפנים ויד ימין של הנשים בפנים. נדרש שיהיה עובי של כף יד בין כפות הידיים. אין לגעת בגוף; יש רווח של עובי כפול של כף-יד בין כף היד לבין הגוף ואין לגעת בגוף גם כן. מדוע? זה בגלל שכפי שאתם יודעים יש תעלות פנימיות וחיצוניות רבות ובאסכולה שלנו הן נפתחות על-ידי הפאלון - במיוחד נקודת הלאו-גונג שבכף היד. למעשה נקודת הלאו-גונג היא שדה והוא קיים בצורת הקיום של הגופים בכל ממד ולא רק בנקודות הלאו-גונג שבגוף הבשר ודם שלנו. השדה הזה גדול מאוד, אפילו עובר את גב כף היד שבגוף הבשר ודם. צריך לפתוח את כל זה, לכן אנחנו עושים את זה בהסתמך על הפאלון. יש פאלון שמסתובב בכף היד, בשתי הידיים, לכן אין עליהן לגעת אחת בשניה. אחרי התרגיל, האנרגיה שבידיים מאוד חזקה כשהן מכסות את הבטן התחתונה. מטרה אחרת של דיא-קו-שיאו-פו היא לחזק את הפאלון שבבטן התחתונה שלך ואת השדה שבדאן-טיאן שלך. דברים רבים יצמחו מהשדה הזה, יותר מעשרת אלפים.

יש עוד תנועה שנקראת ג'יא-דינג-ין. אנחנו קוראים לה בקיצור ג'יא-ין. תיראו שהג'יא-ין הזה הוא לא סתם. הבוהנים עומדים ויוצרים צורה של אליפסה. האצבעות פחות או יותר צמודות אחת לשניה, האצבעות של כף היד התחתונה נמצאות ברווחים של כף היד העליונה - ככה זה. כשעושים ג'יא-ין, יד שמאל של הגברים נמצאת למעלה ויד ימין של הנשים נמצאת למעלה. מדוע זה כך? כי הגוף הגברי כולו יאנגי והגוף הנשי כולו ייני. על הגבר לדכא את היאנג שלו ולעודד את היין; על האישה לדכא את היין שלה ולעודד את היאנג שלה כדי להגיע לאיזון של יין ויאנג, לכן יש שוני בין גברים לנשים בחלק התנועות. כשעושים ג'יא-ין צריך להחזיק את הזרועות קדימה - זה הכרח. אתם יודעים שבדאן-טיאן הזה שלנו, המרכז של הדאן הוא במרחק של רוחב שתי אצבעות מתחת לטבור וזה גם המרכז של הפאלון שלנו, לכן הג'יא-ין צריך להיות קצת למטה, במקום שמחזיק את הפאלון. יש אנשים שכשהם מרפים, הם מרפים רק את הידיים ולא את הרגליים. על הרגליים לשתף פעולה ולהיות משוחררות ומתוחות באותו הזמן.


[1] ליאנג-שו-הא-שי - שתי הכפות מול החזה.

[2] דיא-קו-שיאו-פו - כפות הידיים מכסות את הבטן התחתונה.

 

ב. התרגיל השני

התרגיל השני נקרא תנוחת העמידה של הפאלון. התנועות די פשוטות - יש רק ארבע תנוחות של חיבוק גלגל. למרות שאפשר ללמוד אותן בלי מאמץ רב, הן מאוד קשות לביצוע והחוזק שנדרש די גבוה. מדוע גבוה? זה בגלל שבכל שיטה של תנוחת עמידה נדרשת עמידה במשך זמן רב ונדרש להחזיק את הידיים במשך זמן רב. תרגישו שהזרועות כואבות, לכן החוזק שנדרש הוא די גבוה. תנוחת העמידה היא כמו בתרגיל הראשון, אבל אין מתיחה, רק עמידה באופן משוחרר. יש ארבע תנוחות בסיסיות וכולן תנוחות של חיבוק גלגל. אל תתייחסו לזה שהתנוחות פשוטות ויש רק ארבע תנוחות, בגלל שבטיפוח-תרגול של הדאפא, אי אפשר שכל תנועה תהיה מיועדת לטיפוח סוג אחד של גונג או דבר אחד מסוים. יש הרבה מאוד דברים שצריך לטפח ולשנות בכל תנועה. אם לכל דבר תהיה תנועה משלו זה לא ילך. אני אומר לך שמה שהתקנתי לך באזור הבטן התחתונה אמור ליצור אלפי דברים שבאסכולה שלנו. אם כל דבר דורש תנועה משלו, חשוב על זה, עם אלפי תנועות - לא תוכל לגמור אותן אפילו ביום שלם. תתעייף מאוד וייתכן שלא תוכל לזכור אותן.

יש אמרה שהיא "הדרך הגדולה היא הפשוטה והקלה ביותר". ברמת המאקרו היא שולטת באופן מקיף על הטרנספורמציה של כל הדברים. לכן כשמתרגלים בתרגיל השקט, חוסר התנועות הוא דווקא טוב יותר להתפתחות. גם כשהתנועות פשוטות הן שולטות ברמת המאקרו על דברים רבים שמשתנים ומטופחים בו-זמנית. ככל שהתנועות פשוטות יותר כך ייתכן שההתפתחות מקיפה יותר, כי ברמת המאקרו הן שולטות על הטרנספורמציה של הכל. בתרגיל הזה שלנו יש ארבע תנוחות של חיבוק גלגל. כשאתה מחבק את הגלגל תרגיש שפאלון גדול מסתובב בין הזרועות שלך. כמעט כל מתרגל יכול לחוש בזה. כשמתרגלים את התרגיל של תנוחת העמידה של הפאלון, אסור שאדם כלשהו יתנדנד או יקפוץ, כמו בשיטות שבהן האדם נשלט על-ידי פו-טי - זה לא בסדר ואין זה תרגול. ראית איזה בודהא, טאו או אלוהות שקופצים ומתנדנדים ככה? אין.

 

ג. התרגיל השלישי

התרגיל השלישי נקרא חדירה לשני קצוות היקום. התרגיל הזה גם כן די פשוט. חדירה לשני קצוות היקום - אפשר להבין את הפירוש מהשם, שזה שליחת אנרגיה לשני ה"קצוות". מהו הגודל של שני הקצוות ביקום הזה ללא הגבולות? - לא תוכל לדמיין. לכן אין פעילויות של כוונת מחשבה. התרגול שלנו הוא לפי המנגנון. הידיים שלך נעות לפי ה"מנגנון" שהתקנתי לך. בתרגיל הראשון יש את המנגנון הזה גם כן. לא דיברתי אליכם על זה ביום הראשון שלמדתם את השיטה, כדי לא לתת לכם לחפש אותו מחשש שלא תוכלו לזכור היטב. למעשה תגלה שכשהזרועות נמתחות ומשוחררות, הידיים יחזרו לבד ויצופו בחזרה באופן אוטומטי. זהו ה"מנגנון" שמתפקד. באסכלת הטאו קוראים לזה "כוח ציפת יד". כשאתה מסיים תנועה אחת תגלה שהידיים צפות לבד החוצה כדי לעשות את התנועה השניה. לאט לאט, כשתתרגל עוד ועוד זמן תוכל להבחין בכך ביתר בירור. אחרי שאתקין אצלכם את כל הדברים האלה הם ינועו באופן אוטומטי. למעשה בזמן שאתה בעצמך לא מתרגל, הגונג מזקק אותך תחת ההשפעה של המנגנון של הפאלון. כל התרגילים הבאים כוללים את הדבר הזה. התנוחה של חדירה לשני קצוות היקום זהה כמו בתנוחת העמידה של הפאלון. אין כאן מתיחות אלא רק עמידה רפויה ויש שני סוגי תנועות, אחד הוא "להריץ ולמלא" עם יד אחד, זאת אומרת כשיד אחד מריצה השניה ממלאת. אחר כך השניה מריצה והראשונה ממלאת. הן מתחלפות. ההרמה וההורדה של כל יד נחשבת לפעם אחת, עושים בסך הכל תשע פעמים. כשמגיעים לשמונה פעמים וחצי, היד השניה עולה. אחרי זה עושים "להריץ ולמלא" עם שתי הידיים, גם כן תשע פעמים. בעתיד, אם יהיו אנשים שירצו לעשות יותר ולהגדיל את כמות התרגול, עליהם יהיה לעשות שמונה עשרה פעמים - צריך לשמור על המספר תשע, כי כשמגיעים לתשע המנגנון משתנה והוא קבוע במספר תשע. בעתיד לא תוכל כל הזמן לספור. כשהמנגנון יהיה חזק הוא לבד יבצע את תנוחת הסיום אחרי הפעם התשיעית. כשהמנגנון משתנה באופן אוטומטי הידיים בבת אחת יתאחדו, בלי שתספור. זה בטוח שאחרי הפעם התשיעית של הרצה ומילוי הידיים יסובבו את הפאלון. אתה לא יכול כל הזמן לספור, כי בתרגול מקפידים על וו-וויי[3], כוונה נחשבת להחזקה. כשמגיעים לטיפוח-תרגול ברמה גבוהה אין כל פעילות מחשבתית והכל וו-וויי. מובן שיש אנשים שיגידו שהתנועות עצמן הן עם עשייה - זו הבנה מוטעית. אם אתה אומר שתנועות הן יו-וויי[4], מה עם בודהות שעושים תנוחות ידיים? אפילו בזרם הזן ואצל נזירים שבמקדשים צריכים לאחד את הידיים בזמן שמתיישבים במדיטציה. האם היו-וויי מתייחס לכמות של תנועות ותנוחות? האם כמות התנועות קובעת אם זה יו-וויי או וו-וויי? האם אפשר להגיד שזו החזקה אם יש הרבה תנועות ואין זו החזקה אם יש פחות תנועות? זה לא קשור לתנועות עצמן אלא מתייחס לשאלות האם יש החזקה במחשבה של האדם, האם יש דברים עם כוונה שהוא לא יכול להשתחרר מהם - מדובר על הלב הזה. כשאנחנו מתרגלים אנחנו הולכים לפי המנגנון ולאט לאט מוותרים על לב העשייה ואין כל פעילות מחשבתית.

במהלך הצ'ונג-גואן הגוף שלנו יעבור התפתחות וזיקוק מיוחדים. במקביל, במהלך הצ'ונג גואן המעבר שבכתר הראש יכול להיפתח, זה נקרא "פתיחת כתר הראש". אפשר גם לפתוח את המעבר שמתחת לכפות הרגליים. המעבר שמתחת לכף הרגל הוא לא רק בנקודת היונג-צ'ואן, אלא הוא שדה. זה בגלל שלגוף האנושי יש צורות קיום שונות בממדים אחרים. הגוף גם מתרחב ללא הרף במהלך התרגול והנפח של הגונג גם כן יהיה יותר ויותר גדול. לכן הוא יהיה מְעֶבר הגוף האנושי שלך.

במהלך התרגול, המעבר שבכתר הראש ייפתח. "פתיחת כתר הראש" שאנחנו מדברים עליה אינה אותו הדבר כמו "פתיחת כתר הראש" שבטנטריזם. בטנטריזם זה מתייחס לפתיחה של נקודת הבאי-הוי ומכניסים לתוכה "קש מזל". זאת הפתיחה שלהם והיא שיטת טיפוח-תרגול שהטנטריזם מלמד. מה שאנחנו מלמדים אינו הפתיחה הזאת. פתיחת כתר הראש שלנו היא התקשרות בין היקום לבין המוח. אתם יודעים שבטיפוח-תרגול ממוצע בבודהיזם יש גם "פתיחת כתר הראש", אבל מעט אנשים יודעים על זה. יש אנשים שמרגישים שזה די טוב כשנפתח סדק בכתר הראש במהלך הטיפוח-תרגול. למעשה זה רחוק מאוד. עד איזו דרגה צריכים להגיע בפתיחה אמיתית של כתר הראש? על הגולגולת להיפתח כולה. אחרי זה יופיע מצב של פתיחה וסגירה אוטומטית. כתר הראש יפתח וייסגר לתמיד וישמור על התקשרות תמידית עם היקום הגדול. זהו המצב וזוהי פתיחה אמיתית של כתר הראש. מובן שלא מדובר בגולגולת שבממד הזה. זה יהיה מפחיד אם זה היה קורה בממד הזה. זה קורה בממד אחר.

התרגיל הזה די קל לביצוע. נדרשים להיות באותה תנוחה של עמידה כמו בשני התרגילים הקודמים, אבל בלי המתיחה שבתרגיל הראשון. בתרגילים הבאים אין תנועה של מתיחה. עומדים במצב רפוי בלי לשנות את צורת העמידה. שימו לב שבהרצה ובמילוי על הידיים ללכת לפי המנגנון. למעשה גם בתרגיל הראשון הולכים לפי המנגנון - אחרי המתיחה והשחרור, הידיים צפות בעצמן בחזרה ועושות בעצמן הא-שי. אנחנו מתקינים אצל כולם "מנגנון" כזה. התנועות בתרגול הולכות לפי ה"מנגנון" ומחזקות את ה"מנגנון" הזה. אתה לא צריך לתרגל בעצמך, התנועות שלך מיועדות לחזק את ה"מנגנון" הזה וה"מנגנון" הזה יכול לגרום לאפקט הזה. אם תתפוס את העיקרון הזה, תוכל להבחין בקיום של ה"מנגנון" הזה, אם תעשה נכון. המרחק בין היד לגוף אינו יותר מ-10 ס"מ וצריך להיות בטווח של 10 ס"מ כדי להבחין בצורת קיומו של המנגנון. יש אנשים שאינם משוחררים היטב ולא מסוגלים אף פעם להבחין בזה. תוכל להבחין בו בהדרגה. אין תחושה או כוונה של הרמת צ'י בתרגול. גם אין כל מושג של למלא צ'י, או ללחוץ צ'י פנימה. כף היד כל הזמן מול הגוף. אבל יש נקודה אחת: יש אנשים שהידיים שלהם קרובות לגוף, אבל כשהן מגיעות לפנים הם חוששים שיגעו בפנים, אז הם מרחיקים אותן. זה לא בסדר אם הידיים רחוקות מהפנים. צריך לרדת ולעלות צמוד לפנים, לעלות ולרדת צמוד לגוף. כל עוד הן לא נוגעות בבגד זה בסדר. צריך לעשות לפי העיקרון הזה. בצ'ונג-גואן עם יד אחת, אם אתה עושה את זה נכון, אחרי שהיד עולה, מרכז כף היד עדיין צריך להיות כלפי פנים.

בצ'ונג-גואן עם יד אחת אין לשים לב רק ליד העליונה כי הצ'ונג והגואן מתבצעים יחדיו. לכן על היד התחתונה גם כן להגיע למקום. גם מריצים וגם ממלאים, והשתיים מגיעות למקום באותו הזמן. אין על שתי כפות הידיים לנוע אחת מעל השניה מול החזה כי באופן זה ה"מנגנון" הזה יתבלבל. הן צריכות לנוע בנפרד וכל יד אחראית על חצי הגוף. צריך לישר את הזרועות. אם הן לא ישרות הן בעצם לא משוחררות. על כפות הידיים והגוף להיות משוחררים לגמרי. אבל היד צריכה להתיישר, כי הולכים לפי המנגנון ותרגישו שיש מין "מנגנון", מין כוח שמושך את היד שלך לצוף למעלה. בצ'ונג-גואן עם שתי ידיים, הידיים יכולות להיות מופרדות מעט, אבל לא הרבה, כי האנרגיה נעה כלפי מעלה - צריך לשים לב לזה בצ'ונג-גואן עם שתי הידיים. יש אנשים שכבר התרגלו למה שנקרא "הרמת צ'י ושפיכתו מכתר הראש" וכף היד שלהם כל הזמן עם המרכז למטה וכשהידיים עולות הן פונות כלפי מעלה. זה לא בסדר - על כפות הידיים להיות מול הגוף. למרות שקוראים לזה "להריץ ולמלא", זה מתבצע באמצעות ה"מנגנון" שהתקנתי והמנגנון משרת את הפונקציה הזו. אין כל פעילות מחשבתית - אין פעילות מחשבתית בכל חמשת התרגילים. יש כזה משפט בתרגיל השלישי: לדמיין לפני התנועות שאתה צינור ריק, או שני צינורות ריקים. המטרה היא שתוסיף כזה מסר, לגרום לאנרגיה לזרום ללא חסימה - זאת המטרה העיקרית. כף היד צריכה להיות "כף הלוטוס".

אסביר את סיבוב הפאלון עם הידיים. איך מסובבים אותו? מדוע צריכים לסובב את הפאלון? זה בגלל שאנחנו שולחים את האנרגיה רחוק מדי, עד לשני קצוות היקום ואין פעילות מחשבתית. זה כבר לא כמו שיטות ממוצעות שמדברות על כביכול איסוף של הצ'י היאנגי של השמיים או איסוף הצ'י הייני של הארץ - כל זה לא עובר את הטווח של כדור הארץ. אנחנו עוברים את כדור הארץ ומגיעים לקצוות היקום. המחשבה שלך עצמך לא מסוגלת לדמיין כמה גדול קצה היקום או כמה הוא רחוק - זה בלתי ניתן לדמיון. אפילו אם תחשוב במשך יום שלם לא תוכל לדמיין עד סוף הגודל שלו, לא תוכל לדמיין היכן נמצא הקצה של היקום. גם אם תפתח את המחשבה ותתעייף מהחשיבה לא תוכל לדמיין. אבל בטיפוח-תרגול אמיתי אין כל כוונה, לכן לא צריך את הפעילות המחשבתית שלך ואתה לא צריך לדאוג לזה. תדאג רק לכך שתעשה לפי המנגנון והמנגנון שלי יכול לשרת את הפונקציה הזו. שימו לב: בגלל שהאנרגיה נשלחת מאוד רחוק בזמן התרגול, בזמן הסיום אנחנו צריכים במכוון להוסיף כוח לפאלון כדי לסובב אותו ולמשוך את האנרגיה מיד בחזרה. זה יספיק אם מסובבים ארבע פעמים. אם תסובב יותר תרגיש לחץ בבטן. צריך לסובב בכיוון השעון ולא לסובב בטווח גדול מדי, עד כדי כך שיוצאים מטווח הגוף. הציר הוא ברוחב של שתי אצבעות מתחת לטבור, צריך להחזיק את המרפקים קדימה. כפות הידיים והאמות שטוחות. התנועות צריכות להיות מדויקות בשלב ההתחלתי של התרגול, אחרת הן יגרמו לעיוות ל"מנגנון".


[3] וו-וויי - "אי עשייה"; "חוסר כוונה".

[4] יו-וויי - "עם כוונה"; "עם עשייה".

 

ד. התרגיל הרביעי

התרגיל הרביעי נקרא מעגל האנרגיה השמימי של הפאלון. אנחנו השתמשנו בשני מונחים שאחד שייך לאסכולת הבודהא והשני לאסכולת הטאו, בעיקר כדי שכולכם תבינו. בעבר קראנו לזה סיבוב הפאלון הגדול. התרגיל הזה שלנו קצת דומה לסיבוב המעגל השמימי שבאסכולת הטאו, אבל הדרישות אצלנו הן שונות. בתרגיל הראשון נדרש שכל תעלות האנרגיה יפתחו, לכן בתרגיל הרביעי כל התעלות נעות יחדיו. יש תעלות אנרגיה על פני השטח של הגוף האנושי. בעומק הגוף, ברבדים שונים ואפילו ברווחים שבין האיברים הפנימיים יש תעלות אנרגיה. אם כך איך האנרגיה נעה אצלנו? זאת לא תנועה של תעלה אחת או שתיים, וגם לא של המרידיאנים הנדירים ושמונה התעלות - אנחנו דורשים שכל התעלות של הגוף ינועו יחדיו. באופן זה, זה יהיה מאוד חזק. זאת אומרת שאם מחלקים את הגוף לשני צדדים, יין - הצד הקדמי ויאנג - הצד האחורי, אנחנו בעצם הולכים מצד לצד והאנרגיה נעה מצד שלם לצד שלם. לכן כל עוד תתרגל בפאלון דאפא, עליך לעזוב את כל כוונות המחשבה של סיבוב המעגל השמימי מקודם. אצלנו כל התעלות נפתחות ונעות בו-זמנית. התנועות די פשוטות. העמידה היא כמו בתרגילים הקודמים, אבל יש טווח לכיפוף, כי נדרשים לכופף את הגב שזה גם כן לפי המנגנון. בכל התרגילים הקודמים קיים ה"מנגנון" הזה וזה נקרא גם "ללכת לפי המנגנון". מה שאני מתקין אצלך מחוץ לגוף בתרגיל הזה אינו "מנגנון" רגיל, אלא שכבת מנגנון שמותקנת מחוץ לגוף שיכולה להוביל את התנועה של כל התעלות. היא תוביל את כל התעלות שבתוך גופך לתנועה. כשאתה לא מתרגל היא מובילה אותך בכל רגע להסתובב. כשמגיע הזמן היא תסתובב לכיוון השני. היא תסתובב לשני הכיוונים כך שלא תצטרך לתרגל באופן ההוא. עליך לתרגל באופן שלימדנו אותך. אין כל פעילות מחשבתית אחרת והכל מבוצע על-ידי הובלה של שכבת התעלה הגדולה הזאת.

בתנועה של האנרגיה שבתרגיל הזה נדרש שהאנרגיה של כל הגוף תנוע. במילים אחרות, אם מחלקים את הגוף האנושי לשני צדדים של יין ויאנג, התנועה היא בעצם מהצד הייני עד לצד היאנגי, מבפנים החוצה ונעה מצד לצד. מאות ואלפי תעלות נעות באותו הזמן. כל מי שתרגל סוג אחר של סיבוב המעגל השמימי ויש לו את כוונת המחשבה הזאת או את התפיסה הזאת, עליו לוותר עליהן בתרגול בדאפא שלנו. הדברים האלה קטנים מדי. תעלה אחת או שתיים לא יעבדו בכל זאת כי זה איטי מדי. על פני השטח אפשר לדעת שבגוף האדם קיימים מרידיאנים ותעלות אנרגיה. למעשה הם מצטלבים באופן אנכי ואופקי כמו כלי דם אך יש להם צפיפות יותר גבוהה מכלי הדם. מרידיאנים ותעלות קיימים בכל ממד בגוף ובכל שכבה ושכבה. זאת אומרת שהם נמצאים מפני השטח עד לעומק, אפילו ברווחים שבין האיברים הפנימיים. לכן כשאנחנו מתרגלים, הגוף מתחלק לשניים - הצד הייני והצד היאנגי. זאת אומרת הצד הקדמי והאחורי נעים במלואם בו-זמנית. באופן זה זו כבר לא תנועה של תעלה אחת או שתיים. לגבי אלה שתרגלו את המעגל השמימי בעבר, כל כוונת מחשבה שלך תקלקל את התרגול שלך. לכן אין עליך להשתמש בכוונות המחשבה הקודמות שלך. גם אם המעגל השמימי שלך נפתח קודם זה כלום. אנחנו הרבה מעבר לדבר ההוא כבר מההתחלה ודורשים שכל התעלות ינועו יחדיו. אין הבדל מהתרגילים הקודמים בתנוחת העמידה, אלא רק יש צורך להתכופף - יש כזה טווח של תנועה. בזמן התרגול אנחנו דורשים שהידיים יעקבו אחרי המנגנון. הידיים צפות גם לפי המנגנון, כמו בתרגיל השלישי. כשמתרגלים את התרגיל הזה כל הסיבובים של הידיים צפים לפי ה"מנגנון".

צריך לחזור על התנועה תשע פעמים. אם אתה רוצה לעשות יותר, עליך לעשות שמונה עשרה פעמים - צריך לשמור על המספר "תשע". בעתיד כשנתרגל לדרגה מסוימת לא נצטרך לספור. מדוע לא? זה בגלל שאם אתה ממשיך לעשות את זה תשע פעמים ותשע פעמים, ה"מנגנון" ייקבע. כשמגיעה הפעם התשיעית, הידיים יכסו בעצמן את הבטן התחתונה. אחרי שמתרגלים לשלב מסוים, כשמגיעים לפעם התשיעית ה"מנגנון" הזה יוביל את הידיים שלך לכסות את הבטן התחתונה, כך שאין צורך לספור עוד מספרים. מובן שבהתחלת התרגול הוא עדיין לא כל-כך חזק, לכן עדיין תצטרך לספור.

ה. התרגיל החמישי

התרגיל החמישי נקרא חיזוק הכוחות השמימיים. התרגיל הזה הוא משהו לטיפוח-תרגול ברמה גבוהה. זה משהו מהטיפוח המתבודד שלי בעבר, הוצאתי אותו לכולכם ללא שינוי. בגלל שלא יהיה לי זמן... קשה יהיה למצוא עוד הזדמנות בעתיד ללמד אתכם דברים בעצמי, אני מלמד אתכם את כל הדברים שלי, כך שיהיה לכולכם מה לתרגל ברמה גבוהה. התנועות של התרגיל הזה גם כן לא מסובכות, כי הדרך הגדולה היא הפשוטה והקלה ביותר. להיות מסובך זה לא בהכרח טוב. אבל ברמת המאקרו הוא שולט על ההתפתחות והשינויים של דברים רבים. יש קושי רב בתרגיל הזה והחוזק שנדרש הוא די גבוה. זאת אומרת שכשאתה מתרגל עליך לשבת במדיטציה במשך זמן רב כדי לסיים את התרגיל הזה. התרגיל הזה הוא תרגיל נפרד. אין צורך לעשות את ארבעת התרגילים הקודמים לפני שעושים את התרגיל הזה. מובן שכל התרגילים שלנו די נוחים. אם אין לך מספיק זמן היום ואתה יכול רק לעשות את התרגיל הראשון, אז תעשה את התרגיל הראשון. אפשר לתרגל לסירוגין, זה בסדר אם אתה רק רוצה לעשות היום את התרגיל השני, השלישי או הרביעי בגלל לחץ הזמן. אם יש לך יותר זמן אז תתרגל יותר, אם יש לך פחות זמן אז תתרגל פחות - זה מאוד נוח. כשאתה מתרגל אתה מחזק את ה"מנגנון" הזה, את התפקוד המנגנוני שהתקנתי אצלך, את הפאלון ואת הדאן-טיאן.

התרגיל החמישי שלנו הוא תרגיל נפרד. הוא מורכב משלושה חלקים. החלק הראשון הוא ביצוע של תנוחות הידיים. המטרה של תנוחות הידיים היא לכוונן את הגוף. התנועות די פשוטות, כי יש רק כמה מהן. החלק השני הוא חיזוק הכוחות השמימיים. יש כמה תנוחות בעלות צורה קבועה. שולחים את היכולות העל-טבעיות, את הכוחות השמימיים של פא הבודהא החוצה ומחזקים אותם בכפות הידיים תוך כדי התרגול. לכן התרגיל החמישי נקרא חיזוק הכוחות השמימיים שהוא בעצם חיזוק היכולות העל-טבעיות. אחרי זה מתחילים להיכנס לשקט במדיטציה. כל התרגיל מורכב משלושה חלקים.

אדבר קודם כל על הישיבה. יש שתי שיטות של ישיבה עם הרגליים מצולבות. בטיפוח-תרגול אמיתי יש רק שתי שיטות לצלב את הרגליים. יש אנשים שאומרים: "יש יותר משתי שיטות לצלב את הרגליים. תיראו שיש הרבה שיטות לצלב את הרגליים בטיפוח-תרגול בטנטריזם". אני אומר לכם שאלה אינן שיטות שמיועדות לישיבה במדיטציה, אלא תנוחות ותנועות של תרגול. יש רק שני סוגים לצלב את הרגליים במובן האמיתי: אחד נקרא חצי לוטוס והשני לוטוס מלא.

אסביר את החצי לוטוס. חצי לוטוס הוא שיטת ביניים שנוקטים בה כשאתה עדיין לא מסוגל לצלב את שתי הרגליים ואין לך כל ברירה. חצי לוטוס זה בעצם רגל אחת למטה והרגל השניה מעליה. יש לנו הרבה אנשים שכשהם יושבים בחצי לוטוס כואב להם מאוד הקרסול מהלחץ ואחרי זמן קצר הם לא מסוגלים לסבול את זה. הרגל לא כואבת כל-כך, אבל הקרסול לא סובל את הלחץ. אם כף הרגל שלך תוכל להסתובב כך שמרכז הכף יהיה כלפי מעלה, העצם הזו תהיה מאחור. גם אם אני אומר לך לעשות כך מההתחלה, אתה לא בהכרח מסוגל לעשות זאת. אפשר להתאמן בהדרגתיות.

יש די הרבה אמירות על חצי הלוטוס הזה. בתרגול של אסכולת הטאו מלמדים למשוך פנימה ולא לשלוח החוצה, לכן כל הזמן שומרים על האנרגיה בפנים, בלי לשחרר אותה החוצה. הם מונעים מהאנרגיה לצאת החוצה. איך הם עושים את זה? הם דורשים לסגור את נקודות הדיקור, לכן כשהם מצלבים את הרגליים הם לוחצים את נקודת היונג-צ'ואן עם פרק הרגל ונקודת היונג-צ'ואן השנייה נלחצת במפרק הירך. אותו דבר בג'יא-ין. הם לוחצים על נקודת הלאו-גונג עם הבוהן ונקודת הלאו-גונג של היד השנייה לוחצת על היד הראשונה. שתי הידיים לוחצות יחדיו על הבטן התחתונה.

בהצלבת הרגליים בדאפא שלנו אין את הדרישות האלה. זה בגלל שבאסכולת הבודהא, לא משנה באיזו שיטה, מלמדים הצעת הצלה לכל היצורים החיים. לכן אין חשש של דליפת אנרגיה החוצה. זה בגלל שאם האנרגיה באמת דולפת החוצה ונצרכת, אפשר להשלים אותה תוך כדי התרגול בלי צורך להתאמץ, כי מידת השין-שינג שלך נמצאת שם והיא לא הולכת לאיבוד. אבל כדי לשפר את הרמה עליך לסבול קשיים. לכן האנרגיה לא הולכת לאיבוד. לגבי חצי הלוטוס אין לנו הרבה דרישות בשבילך ואנחנו גם לא דורשים את חצי הלוטוס. התרגיל הזה שלנו דורש לוטוס מלא. בגלל שיש אנשים שלא מסוגלים להצליב את שתי הרגליים, אני מסביר בדרך אגב את חצי הלוטוס. אם אתה לא יכול לשבת בלוטוס מלא עכשיו, אתה יכול בצורת חצי לוטוס. בהדרגה עליך להרים את הרגל. בחצי לוטוס שאנחנו דורשים, אצל הגברים רגל ימין למטה ושמאל למעלה; אצל הנשים רגל שמאל למטה וימין למעלה. חצי הלוטוס האמיתי הוא למעשה די קשה ודורש שהרגליים יהיו בקו ישר. הקו הישר הזה לדעתי אינו פחות קשה מהלוטוס המלא. כף הרגל היא פחות או יותר ישרה - צריך להגיע למצב הזה. יש רווח בין הרגליים לבין הבטן וזה די קשה לביצוע. זהו חצי הלוטוס שנדרש בדרך כלל. אבל אנחנו לא דורשים כך. מדוע? כי התרגיל הזה שלנו דורש לוטוס מלא.

עכשיו אסביר את הלוטוס המלא. מה שאנחנו דורשים זה לוטוס מלא שזה בעצם להעלות את הרגל התחתונה למעלה. צריך להרים אותה מבחוץ ולא מבפנים - זהו לוטוס מלא. בלוטוס מלא יש אנשים שעושים הצלבה קטנה, שהם יכולים להשיג "חמשת המרכזים מופנים לשמיים" כך שהמרכזים של שתי הרגליים פונים כלפי מעלה. "חמשת המרכזים מופנים לשמיים" במובן האמיתי מתורגל באופן זה: שיא הראש, שני מרכזים של כפות הידיים ומרכזים של כפות הרגליים. בדרך כלל בשיטות של אסכולת הבודהא מתרגלים כך. לגבי הצלבה גדולה - זה תלוי בעדיפות שלך עצמך - יש אנשים שמעדיפים הצלבה גדולה, אבל אנחנו רק דורשים לוטוס מלא. אפשר להצליב בצורה גדולה או קטנה.

טיפוח-תרגול באמצעות התרגיל השקט דורש לשבת במדיטציה במשך זמן רב. בזמן המדיטציה אין שום כוונת מחשבה ואין לחשוב על שום דבר. אנחנו מקפידים שההכרה העיקרית שלך תהיה צלולה, כי התרגיל הזה מטפח אותך עצמך ועליך להשתפר בדעה צלולה. איך אנחנו מתרגלים את התרגיל השקט הזה? אנחנו דורשים ממך, שלא משנה כמה עמוק הדינג שלך, עליך לדעת שאתה מתרגל כאן. אסור בהחלט להיכנס למצב שבו אתה לא מודע לכלום. אם כך אילו מצבים יופיעו? כשתגיע לדינג תרגיש נפלא כאילו אתה יושב בתוך קליפה של ביצה. ההרגשה נעימה מאוד ואתה יודע שאתה מתרגל, אבל תרגיש שכל הגוף לא יכול לזוז. כל זה מה שצריך להופיע בשיטת התרגול שלנו. יש מצב אחר: כשאתה יושב ויושב, תגלה שרגלייך נעלמו ואתה לא יודע לאן, הגוף נעלם וגם הזרועות וכפות הידיים. מה שנשאר זה רק הראש. כשאתה ממשיך לתרגל תגלה שגם הראש נעלם ורק נשארת המחשבה, מעט מודעות שלך שיודעת שאתה מתרגל כאן. עליך לשמור על המחשבה הזאת. זה יספיק אם נגיע לשלב זה. מדוע? כשאדם מתרגל במצב זה הגוף נמצא במצב של טרנספורמציה מקסימלית וזהו המצב האופטימלי. לכן אנחנו דורשים שתכנס למצב שקט כזה. אבל אין עליך להירדם או להיות מטושטש. אם לא תוכל לשמור על המחשבה ההיא, התרגול שלך יהיה לשווא וזה שווה לשינה ולא תרגול. אחרי סיום התרגול, לוחצים את שתי כפות הידיים ויוצאים מהדינג. זהו סיום התרגול.