מילון מונחים

א-Q – (אַ-קיוּ) – דמות מטופשת ברומן סיני.

אדם ממוצע השומע את הטאו – משפט מתוך אמרה של לָאו דְזְה.

אידיאליזם – זרם פילוסופי המייחס חשיבות עליונה לרוח (בניגוד למטריאליזם).

איפוק מוסרי – מונח בודהיסטי שכוונתו משמעת מוסרית, מצוות, התנהגות נכונה או איסורים. Sila בסנסקריט (戒 Jiè).

אסורא – "רוח רעה" בסנסקריט.

אַרְהָאט – באסכולת הבודהא: הרמה הראשונה של ישות מוארת שמעבר ל"שלושת העולמות (שלושת התחומים)" (羅漢 Luóhàn).

ארמון הנִי-ווָאן – מונח טאואיסטי לבלוטת האִצְטְרוּבָּל (Pineal body) שבמוח (泥丸宮 Ní wán gōng).

בָּאי-חְוֵוי – נקודת אקופונקטורה הממוקמת בכתר הראש (百會 Bǎi huì).

בּוֹדְהִידְהַרְמָה – מייסד הזן בודהיזם (達摩 Dámó).

בּוֹדְהִיסָאטְווָה – ישות מוארת שמעבר ל"שלושת העולמות" שיש לה סטטוס פרי באסכולת הבודהא, הגבוהה יותר מארהאט ונמוכה מטאתאגאטה (Púsà 菩薩).

בּוֹדְהִיסַאטְווָה גוּאַן-יִין (ידועה גם בשם בודהיסאטווה אָוָולוֹקיטֶסְוָוארָה) – ידועה ברחמיה (觀音菩薩 Guānyīn púsà).

בודהיסטים חילוניים – אנשים המתרגלים בודהיזם בביתם מבלי להתנזר.

בּי-גוּ – "הימנעות מדגנים"; מונח עתיק להימנעות מאוכל ומשתייה (辟穀 Bìgǔ).

בֶּן-טִי – הגוף הפיזי של האדם והגופים בממדים אחרים (本體 Běntǐ).

גָ'אנְג – 10 צְ'ה (丈 Zhàng).

ג'וּ-אִי-שְה – ההכרה העיקרית של האדם (主意識 Zhǔ yìshí).

ג'וּ-יואו-קֶה – פרקטיקה של כשפים ולחשים (祝由科 Zhù yóu kē).

ג'וּ-יוּאֶן-שֶן – הנשמה העיקרית של האדם (主元神 Zhǔ yuán shén).

ג'וֹאוּ-אִי – ידוע גם כ"אי-צ'ינג", ספר התמורות (周易 Zhōu yì).

גְ'יֶה-יִין – שתי הידיים מתאחדות (結印 Jié yìn).

גִ'י גונְג – נזיר בודהיסטי ידוע מתקופת שושלת סונג הדרומית (1127-1279 לספירה).

גִ'י-נָאן – עיר הבירה של פרובינציית שָאן-דונְג.

גִ'יֵֶה – מספר המייצג תקופה של מאות מיליוני שנה (劫 Jié). בסנסקריט: קַאלְפָּה.

ג'ייד – אבן חן, ירקן.

גֶ'ן-שָן-רֶן – 真 Zhēn – אמת, אמיתיות.善 Shàn – טוּב, טוּב-לב, חמלה, רחמים.忍 Rěn – סבלנות, סובלנות, היכולת לשאת, הבלגה, איפוק.

גוּאַן-דִינְג – "מילוי (אנרגיה) מכתר הראש" (灌頂 Guàndǐng).

גונג – 1. אנרגית טיפוח; 2. שיטת תרגול (功 Gōng).

גונְג-שֶן – גוף המורכב מגונג (功身 Gōng shēn).

דָא-גִ'י – פילגש מרשעת של הקיסר האחרון של שושלת שאנג (1122-1765 לפנה"ס). מאמינים שהיא נשלטה על ידי רוח של שועל ושגרמה לנפילתה של שושלת שאנג.

דָאו-דְזָאנְג – אוסף כתבי הטאו – טקסטים טאואיסטים קלאסיים לטיפוח (道藏 Dàozàng).

דָאן – ריכוז אנרגיה הנאסף מממדים אחרים ומתקבץ בגוף המטפח (丹 Dān).

דָאן-גִ'ינְג – ספר הדאן (האלכימיה הפנימית) (丹經 Dān jīng).

דָאן-גִ'ינְג – ספר הדאן (丹經 Dān jīng).

דָאן-טְיֶאן – "שדה הדאן" שבאזור הבטן התחתונה (丹田 Dāntián).

דָאפָא – החוק הגדול (דָא – גדול; פָא – חוק, דרך); עקרונות היקום המהותיים ביותר (大法 Dàfǎ).

דֶה – מוסריות, מוסר; חומר לבן (德 Dé).

דְהיָאנָה – מדיטציה עמוקה (禪 Chán).

דְהַרְמָה – הוראה או חוק באסכולת הבודהא, וגם: תורתו של הבודהא שאקיאמוני. המילה בסינית היא "פָא" (法 Fǎ).

דִינְג – מדיטציה בריכוז, מצב של שקט עמוק אך מודע (定 Dìng).

דרקונית – הצמח Dracaena massangeana.

הֶא-גוּ – נקודת דיקור (אקופונקטורה) בין האגודל לאצבע (合谷 Hégǔ).

הֶא-צ'ה – "נהר רֶכֶב", מונח עתיק מתחום הטיפוח-תרגול (河車 Hé chē).

האם המלכה – במיתולוגיה הסינית: האלוהות הגבוהה ביותר בתוך שלושת העולמות.

הָאן – המוצא האתני של רוב העם הסיני (漢 Hàn).

הארה – המילה בסינית ניתנת להבנה בקונוטציות שונות. במובן הבסיסי פירושה "הבנה" (悟 Wù).

הגִ'יֵֶה האחרון – קהילת המטפחים מאמינה שליקום יש שלוש תקופות של התפתחות ושהתקופה הנוכחית היא השלב האחרון של הג'יה האחרון (末劫 Mò jié).

הוּן – מאכלים אסורים בבודהיזם (葷 Hūn).

החזקה – מה שהאדם מחזיק בו ואינו מסוגל להיפטר ממנו (執著 Zhízhuó). תורגם לאנגלית כ-Attachment.

החזקת צ'י ומילוי מהראש – טכניקת תרגול מאסכולת הבודהא.

הכתרת האלים – ספר מהספרות הסינית הקלאסית.

המרכבה הגדולה – מָהָאיָאנה – זרם בבודהיזם.

המרכבה הקטנה – הִינָאיָאנָה – זרם בבודהיזם.

העולם של עשרת הכיוונים – מונח בודהיסטי המתייחס ליקום (十方世界 Shí fāng shìjiè).

הפרי האמיתי – השגת סטטוס הפרי באסכולת הבודהא (真果 Zhēn guǒ).

הר אֶה-מֵיי – הר ידוע המרוחק כאלף מייל ממקדש לינג-יין שבו נמצאה הבאר.

התקנת כור היתוך וכבשן ואיסוף עשבי מרפא כדי לזקק דאן – טקס טאואיסטי עתיק הקשור לאלכימיה פנימית. (דָאן – ריכוז אנרגיה הנאסף מממדים אחרים ומתקבץ בגוף המטפח) (丹 Dān).

וָאגְ'רָה – "יהלום" בסנסקריט (金剛 Jīngāng).

ווּ-וֵוי – ללא עשייה; ללא כוונה (無爲 Wúwèi).

זואולוג – חוקר בעלי חיים; אנטומולוג – חוקר חרקים.

זיז גרמי – בליטה גרמית בעצם, אוסטאופיט.

חֶה-טוּ, לוּאוֹ-שוּ, ג'וֹאוּ-אִי ("ספר התמורות"), בָּא-גוּאָה ("שמונה הטריגרמות") – דיאגרמות פרהיסטוריות החושפות את השינויים הקוסמיים.

חואָנְג-דִי-נֵיי-גִ'ינְג – כתבי הקיסר הצהוב לטיפוח פנימי (黃帝內經 Huángdì nèijīng).

חְווֵי-יִין – נקודת דיקור (אקופונקטורה) הממוקמת במרכז חֵיץ-הנקבים (Perineum) הסמוך לפי הטבעת (會陰 Huìyīn).

חמשת האלמנטים – מתכת, עץ, מים, אש ואדמה.

טָאו – (道 Dào) – פירושו: 1. "דרך" במשמעות הרחבה יותר. 2. מונח טאואיסטי ל"דרך הטבע והיקום"; 3. ישות מוארת שהשיגה את הטאו.

טָאי-צִ'י – שיטת תרגול, וגם: סמל היין-יאנג של אסכולת הטאו (太極 Tàijí).

טָאן-ג'ונְג – נקודת דיקור (אקופונקטורה) הממוקמת בקו האמצע של החזה (膻中 Dànzhōng).

טָאתָאגָאטָה – ישות מוארת באסכולת הבודהא בעלת סטטוס-פרי שמעל הרמות של בודהיסאטווה וארהאט (如來 Rúlái).

טְיֶאן – שדה (田 Tián).

טְיֶאן-דְזְה-גְ'וָאנְג – צורת תרגיל עמידה של צ'יגונג באסכולת הטאו (天子樁 Tiānzǐ zhuāng).

טְיֶאן-מוּ – "עין שמימית", ידועה גם כ"העין השלישית" (天目 Tiānmù).

טיפוח החיים – טיפוח של הגוף הפיזי, הארכת החיים.

טכניקות של אמנויות לחימה – המונח בסינית הוא קונג פו (功夫 Gōngfū) המונח תורגם לאורך הפסקה גם כ: אמנויות גבוהות, טכניקות, מיומנויות.

יואן – המטבע הסיני (圓 Yuán).

יוּאֶן-יִינְג – מונח טאואיסטי ל"פעוֹט בן-אלמוות" (元嬰 Yuán yīng).

יוּאֶן-שֶן – נפש מקורית / נפש חיונית. יוּאֶן – מקורי, ראשוני; שֶן – רוח, נפש (元神 Yuán shén).

יִין ויָאנְג – אסכולת הטאו מאמינה שכל דבר מכיל כוחות מנוגדים של יין ויאנג שהם הפכים התלויים זה בזה ומשלימים זה את זה. לדוגמה, נקבה היא יין; זכר הוא יאנג (陰陽 Yīnyáng).

יִינְג-הָאי – פעוט/ות מטופח/ים (嬰孩 Yīnghái).

כוח הריכוז – עוצמת הדינג (定力 Dìng lì).

כף חול הברזל, כף הצִינוֹבָּר, רגל ואג'רה וכף רגל ארהאט – סוגי טכניקות של אמנויות הלחימה הסיניות.

כת הגוּאַן-יִין – כת הנקראת על שמה של הבודהיסאטווה גואן-יין (הידועה גם בשם אוולוקיטסווארה).

לָאו דְזְה – נחשב כמייסד אסכולת הטָאו (老子 Lǎozǐ). המחבר של ה"דאו דה ג'ינג".

להחוויר כשמזכירים נמר – ניב סיני שפירושו להחוויר מפחד רק למשמע דבר מה מפחיד או הקשור לאירוע טראומתי מהעבר.

לוּ דונְג-בּין – אחד מ"שמונת האלים": טאואים ידועים בהיסטוריה של סין.

לוח הרוחות – חפץ המיועד לסגידה לאבות או לרוחות אחרות בבית.

לוּן יוּ – דיון, הערה (論語 Lúnyǔ).

לחפור לתוך קרן של פר – ביטוי סיני שפירושו להיכנס לדרך ללא מוצא.

לִי – יחידה סינית למרחק (שווה לחצי קילומטר). בסינית "108 אלף לי" הוא ביטוי המתאר מרחק רב (里 Lǐ).

ליו בּאנג – הקיסר והמייסד של שושלת האן (206 לפנה"ס - 23 לספירה).

ליי פנג (1962-1940) – נחשב לדוגמה ומופת בסין בשנות השישים.

מאו-יוֹאוּ – קו הגבול בין צדדי היין והיאנג של הגוף (卯酉 Mǎo yǒu).

מדיטציה בריכוז – דינג, כניסה לשקט עמוק, Samadhi בסנסקריט.

מהפכת התרבות (1976-1966) – מהלך פוליטי קומוניסטי בסין שהוקיע את המסורת והתרבות.

מוסריות אדירה – באנגלית תורגם כ-Mighty virtue. בסינית: וֵוי דֶה (威德 Wēi dé).

מטריאליזם – חומרנות – גישה המייחסת חשיבות רק לדברים חומריים, השקפה כי החומר הוא הגורם הראשוני של כל התופעות, בניגוד ל"אידיאליזם".

נגיעה בכתר הראש (摩頂 Mó dǐng).

נִי-ווָאן – מונח טאואיסטי לגוף האצטרובלי (Pineal body) שבמוח (泥丸 Ní wán).

נירוואנה – (מסנסקריט) עזיבת העולם הזה ללא הגוף הפיזי, הדרך לסיים את הטיפוח באסכולה של בודהא שאקיאמוני.

נקודת היוּ-גֶ'ן – נקודת דיקור (אקופונקטורה) הממוקמת בחלק התחתון של אחורי הראש (玉枕 Yù zhěn).

נקודת הלָאו-גונְג – נקודת דיקור במרכז כף היד (勞宮 Láo gōng).

נקודת המִינְג-מֶן – "שער חיים"; נקודת דיקור (אקופונקטורה) הממוקמת בחלק התחתון של הגב בקו האמצע בין הכליות (命門 Mìng mén).

נקודת השָאן-גֶן – נקודת דיקור (אקופונקטורה) הממוקמת בין שתי הגבות של האדם (山根 Shāngēn).

סוּ-מִינְג-טונְג – היכולת לראות את העבר ואת העתיד (宿命通 Sùmìng tōng).

סוואסטיקה – בסנסקריט הפירוש הוא "גלגל האור". בסינית הוא נקרא "וואן" שפירושו "עשרת אלפים". סמל עתיק יומין המופיע גם ברצפות בתי כנסת עתיקים בישראל, ושימש כסמל למזל טוב (卍 Wàn).

סוטרת היהלום – אחד מהכתבים של הבודהיזם.

סוּן ווּ-קונְג – דמות מספר סיני קלאסי "המסע למערב" המוכר גם בשם "קוף", או "הטאו של הקוף" בעברית.

סוּן סְה-מיָאוּ, חוּאַה טוֹאוֹ, לִי שְה-גֶ'ן ובְּיֶאן צ'וּאֶה – רופאים ידועים בהיסטוריה הסינית.

סטטוס-פרי – רמת ההגשמה של אדם באסכולת הבודהא, למשל ארהאט, בודהיסאטווה, טאתאגאטה וכו' (果位 Guǒ wèi).

סַמְסָארָה – שש הדרכים של גלגולי הנשמות שבבודהיזם.

פָא – חוק, דרך, שיטה, חוקים ועקרונות (法 Fǎ).

פָא-שֶן – "גוף חוק"; גוף המורכב מגונג ומפא (法身 Fǎshēn).

פָּאנְג-מֶן-דְזוּאוֹ-טָאו – "דלת צדדית ודרך מגושמת" (旁門左道 Pángménzuǒdào).

פוּ-אִי-שְה – הכרת המשנה של האדם (副意識 Fù yìshí).

פוּ-טִי – רוח או חיה השולטת על גוף של אדם, דיבוק (附體 Fùtǐ).

פוּ-יוּאֶן-שֶן – הנשמה/ות המשנית/ות של האדם (副元神 Fù yuán shén).

פוֹא – הגייה סינית של המילה "בודהא" – אדם מואר (佛 Fó).

פוֹא פָא – פוא – בודהא; פא – חוק. העקרונות והחוק האוניברסליים; הדרך של היקום. (佛法 Fófǎ).

פוֹא-וֵוי – הסטאטוס של הבודהא (佛位 Fó wèi).

פליטת אש – ביטוי סיני שמשמעותו "שיגעון-טיפוח". כאן הביטוי ניתן להבנה גם באופן סמלי וגם מילולי.

פֶנְג-שְוֵוי – "רוח ומים"; טכניקה הקוראת ומפרשת את הסביבה (風水 Fēngshuǐ).

פתח – צ'יָאו בסינית (竅 Qiào).

פתיחת-אור (קָאי-גוּאַנְג) – טקס קידוש בודהיסטי לפסלי בודהא (開光 Kāiguāng).

צְ'ה – יחידת אורך סינית השווה ל-1/3 מטר (尺 Chǐ).

צ'ונְג-גוּאַן – "להריץ למלא"; תנועות בתרגיל השלישי של הפאלון דאפא (沖灌 Chōng guàn).

צִ'י – בתרבות הסינית נחשב כ"אנרגית חיים"; אנרגיה שיחסית לגונג היא אנרגיה ברמה נמוכה (氣 Qì).

צִ'י-גִ'י – "מנגנון אנרגיה" (氣機 Qìjī).

צִ'י-מֶן –אסכולה לא קונבנציונאלית (奇門 Qí mén).

צ'יאֶן-מֶן – אחד מאזורי הקניות העיקריים בבייג'ינג.

צְ'יֶאן-קוּן – "שמים וָאָרֶץ" (乾坤 Qiánkūn).

צִ'יגונְג – צורת תרגול סינית מסורתית המטפחת צ'י ("אנרגית חיים") (氣功 Qìgōng).

צִ'ין חְוֵוי – פקיד רשמי רשע בשלטון הקיסרי בשושלת סונג הדרומית (1279-1127 לספירה).

צִ'ינג – רגשות (情 Qíng).

צאו צאו – שליט של אחת הממלכות מתקופת שלוש הממלכות (220-265 לספירה).

צִינוֹבַּר – מין מינרל.

קָאוֹ-טָאוֹ – "kowtow" במסורת הסינית: השתחוות כשהמצח נוגע ברצפה, כהבעת כבוד עמוקה למבוגר, לשליט או למנהיג רוחני או דתי (叩頭 Kòutóu).

קָאי-גונְג – פתיחת הגונג – השחרור הסופי של אנרגית הטיפוח (開功 Kāi gōng).

קארמה – חומר שחור הנובע מעשיית מעשים רעים (業力 Yè lì).

קורת רוח – המונח בסינית "חואן-שי שין" (歡喜心 Huānxǐ xīn) מבטא מגוון אפשרויות, כמו: קורת-רוח, עליצות, התלהבות, שביעות-רצון, ועד פָנָאטִיוּת. בסינית, הקורא מבין את הקונוטציה על פי ההקשר.

קיסר הירקן הגדול – במיתולוגיה הסינית: האלוהות השולטת על שלושת העולמות (ירקן (ג'ייד) – סוג אבן טובה).

קל יותר להזמין אל מאשר לשלח אותו – ביטוי סיני פופולרי שמתאר מצב שקל להיכנס אליו אבל קשה לצאת ממנו.

רחיפה לאור היום – בסינית: בָּאי-רִי-פֵיי-שֶנג (白日飛升 Bái rì fēishēng).

רִיבּוֹא – "ריבוא הדברים" הוא ביטוי שכוונתו "כל הדברים" (萬事萬物 Wànshì wànwù).

רֶן – סובלנות, הבלגה, לשאת, לסבול, לפעול באיפוק, להיות סבלן (忍 Rěn).

רפורמות וההיפתחות – מהלך של רפורמה בסין והיפתחות למערב שהחל ב-1978.

שָאקְיָאמוּנִי – הבודהא ההיסטורי, גַאוּטַמָה סידהרתא (釋迦牟尼 Shìjiā móu ní).

שבעת הרגשות ושש התשוקות – מונח סיני המתייחס לרגשות והתשוקות האנושיים (七情六慾 Qīqíng liùyù).

שד, שדים – "מוֹ" בסינית: ישות שלילית. משמעות המילה היא רחבה יותר מזו המוכרת במערב.

שְה-צֶ'ן – יחידת זמן סינית לשעתיים (時辰 Shíchén).

שְה-שֶן – הנפש המודעת (識神 Shíshén).

שוּאֶן-גוּאַן-יִי-צְ'יָאו – פתח אחד של המעבר המסתורי (玄關一竅 Xuánguān yī qiào).

שוּאֶן-גוּאַן-שֶה-וֵוי – למקם את המעבר המסתורי (玄關設位 Xuánguān shè wèi).

שיוּ-לְיֶאן – שיוּ – טיפוח; לְיֶאן – תרגול/זיקוק (修煉 Xiūliàn).

שִין-שִינְג – טבע המחשבה והלב; טבע מוסרי (心性 Xīnxìng).

שִינְג-מִינְג-גווי-גְ'ה – עקרונות לטיפוח הטבע והחיים (性命圭旨 Xìngmìng guī zhǐ).

שלוש תעלות היין ושלוש תעלות היאנג – שם כולל לשלושת המרידיאנים של היין והיאנג של הידיים והרגליים.

שלושה פרחים נאספים מעל הראש – בסינית: סָאן-חוּאַה-ג'וּ-דִינְג (三花聚頂 Sān huā jù dǐng).

שמונת האלים – טאואים ידועים בהיסטוריה של סין.

שֶן-שִיאֶן-ג'וּאָן – תולדות בני האלמוות – ביוגרפיה סינית של אלים טאואיסטים (神仙傳 Shénxiān Zhuàn).

שנות החְווֵי-צָ'אנְג – 846-841 לספירה.

תנוחת יד גדולה של פרח הלוטוס – תנוחת יד עם שתי כפות הידיים פתוחות, כאשר שורשי כף היד, האגודלים והזרתות מחוברים.

תעלות האנרגיה – ברפואה הסינית אומרים שהן תעלות צ'י הכוללות רשת סבוכה של מעגלי אנרגיה.

תקופת סוף-הדהרמה – לפי בודהא שאקיאמוני, תקופת סוף-הדהרמה תתחיל חמש מאות שנה אחרי מותו, והדהרמה שלו לא תוכל להציל אנשים אחר כך.

תקופת שושלת טאנג – אחת התקופות המשגשגות ביותר בהיסטוריה של סין (907-618 לספירה).

תקופת שושלת מִינְג – תקופה בהיסטוריה של סין בין 1368-1644 לספירה.

תשעת כוכבי הלכת העיקריים – תשעת כוכבי הלכת שבמערכת השמש.