הוראת הפא בוועידה של המערב-התיכון של ארה"ב

לי הונג-ג'י
26 ביוני 1999 ~ שיקגו, ארה"ב

שלום לכולם! (מחיאות כפיים) שוב עבר זמן מאז הפעם האחרונה שראיתי אתכם. חלק מהאנשים כאן הם מתרגלים חדשים, ולגבי מתרגלים חדשים, ועידות פא כמו זו הן נדירות מאוד, והן במיוחד נחוצות עבור ההשתפרות שלהם ועוזרות להאיץ את ההתקדמות שלהם. זאת הסיבה שאנחנו עורכים ועידות פא. אני חושב שזה נחוץ למדי שאחרי ועידת הפא הזו כאן בשיקגו נהפוך את שיקגו למרכז שיסייע ללימוד הפא באזור המערב-התיכון. בה בעת אשתמש בהזדמנות הזאת לפגוש אתכם. אני גם רוצה לשמוע, בשיתוף ההתנסויות שלכם, אילו שיפורים עשיתם, ואילו סוגים של תובנות הפקתם לאחרונה בטיפוח. אתמול שאל אותי עיתונאי: "מה גרם לך הכי הרבה שמחה בכל חייך?" כמובן, כל החיים שלי היו מוקדשים לדבר האחד הזה. אמרתי שבאשר לדברים של אנשים רגילים אין שום דבר שיגרום לי הכי הרבה שמחה, אבל כשאני שומע או רואה את המתרגלים משתפים בהתנסויות שלהם, זה הזמן שבו אני הכי מרוצה (מחיאות כפיים). כל שיפור קטן שעשו המתרגלים לא היה קל כלל. הם נשאו קשיים רבים. בתוך החברה הזאת של אינטרסים מעשיים, ובתוך הצ'ינג (רגש) של העולם האנושי, לא מספיק רק לדבר על ויתור על החזקות ועל התמודדות עם קונפליקטים באופן השונה מזה של אנשים רגילים. צריך ליישם את זה בפועל, וזה קשה. להישאר לא מושפע נוכח האינטרסים המעשיים האלה, להתמודד עם כל זה עם חיוך כשעומדים מול כעס ושנאה, ולחפש את הפגמים שלך עצמך באמצע הקונפליקטים – אלו הם דברים שאנשים רגילים אינם מסוגלים לעשות. למעשה כאשר אתם עוברים את המבחנים האלה, זה מייסר.

זאת הסיבה שכאשר אני קורא את מאמרי שיתוף ההתנסויות שלכם, או כאשר אני מקשיב לכם משתפים בהתנסויות שלכם, אני מעריך את כל המסע שעשיתם. כל אחד מכם היה יכול לכתוב ספר על תהליך הטיפוח שלו, שעל חלק ממנו אתם יודעים, ועל חלק ממנו עדיין לא ברור לכם או שאינכם מודעים לו, משום שיש גורמים נוספים הפועלים מאחורי הקלעים. לאחר שתגיעו לשלמות, תראו שתהליך הטיפוח של כל אחד הוא תהליך שבו כל אדם מקים את המוסריות האדירה של עצמו. רק אז אפשר יהיה לראות את הפאר של ישות (מחיאות כפיים). כמה אנשים בהיסטוריה הצליחו בטיפוח? מעטים מאוד. אתם אולי יודעים על חלק מהם מהסיפורים על מטפחים ומהאגדות שהועברו במהלך ההיסטוריה. יש אנשים רבים כל כך בעולם, אז מדוע רובם אינם יכולים לטפח, ומדוע לא יותר אנשים הצליחו בטיפוח? משום שאנשים אינם יכולים להרפות מהאנושיות. אנשים תמיד מסתכלים על כל דבר באמצעות ערכים אנושיים, כולל את איך שהאנשים המודרניים מבינים את המדע, או איך אנשים מפרשים את הנִסים המופיעים בעולם הטיפוח, או איך שאנשים מסורים לאמונתם בתוך הדתות. כאשר אנשים משתמשים כל הזמן באמות מידה אנושיות ותחומי מחשבה אנושיים, הם מסתכלים על כל הדברים האלה בצורת חשיבה שהתפתחה לאחר הלידה וכבר השתרשה. הם אף פעם לא יגיעו למסקנה הנכונה. אנשים נעשו יותר ויותר מעשיים בעמדם מול אינטרס אישי. אנשים לא יכולים לוותר על האנושיות, וזאת הסיבה שלא רבים לאורך ההיסטוריה הצליחו בטיפוח. כמובן, היום חשפתי את הפא האמיתי של הקוסמוס הזה לכולכם, והצד הכול-יכול של הפא הוצג. וכעת אכן יש אנשים רבים היכולים לטפח ובאמת להתקדם בטיפוח. וזאת הסיבה שיש תלמידי דאפא כה רבים, שאנשים כה רבים מתקדמים במרץ, ושכה רבים יגיעו לשלמות בעתיד (מחיאות כפיים).

עיתונאים שואלים אותי כל הזמן: "מדוע אנשים כה רבים לומדים [את הדאפא]?" קשה להם לתפוס את זה. אנשים רבים בעולם – לא רק עיתונאים – קוראים את ספרי הדאפא במצב מחשבה של לחפש תשובה על כך. אפילו כשהם לוקחים את "ג'ואן פאלון", הם עדיין מחפשים: "מדוע כל כך הרבה אנשים לומדים את זה? מה יש פה בכלל?" אחרי שהם מדפדפים הלוך וחזור, הם בסופו של דבר לא מוצאים שום דבר (צחוק בקהל). וזה משום שהמנטליות הזאת בפני עצמה היא מכשול עצום. בלי לרדוף, ההישג מגיע באופן טבעי. בחברה האנושית אפשר להשיג כל דבר באמצעות עבודה קשה ומאבק. רק דברים שמעבר לאנשים הרגילים לא ניתן להשיג באמצעות מה שאנשים מחשיבים כעבודה קשה ומאבק. אז זה בדיוק להפך, אתם צריכים לוותר על ההחזקה של הרדיפה כדי להשיג את אמיתות הפא. זה הפוך לחלוטין מההבנה של בני אדם. זאת הסיבה שכשאנשים רבים מסתכלים על כל הדברים באמצעות הבנות אנושיות, הם אף פעם אינם רואים את הדברים בצורה בהירה. מדוע יש לנו אנשים רבים כל כך שבאים ללמוד [את הדאפא]? זה משום שאנשים רבים ראו את אמיתות הפא של הקוסמוס. זה כה פשוט. אז מדוע כה רבים אחרים אינם מסוגלים לראות את אמיתות הפא של הקוסמוס? זה למעשה עניין של תכונת ההארה של אנשים. יש אנשים האומדים כל דבר כאן באמצעות מושגים אנושיים והחזקות אנושיות. אבל יש אנשים שאין להם כלל מושגים, אז הם יכולים לראות את הנוכחות של הפא והם יכולים לראות את הטבע האמיתי של הפא (מחיאות כפיים). יש אנשים שאינם מסוגלים אפילו להיפטר מצורות החשיבה שהם רכשו לאחר הלידה ולא משנה עד כמה הם מנסים. הם מסתכלים על הדאפא באותו אופן שהם מסתכלים על כל שאר הדברים – באמצעות מושגים. ברגע שהם מסתכלים על משהו, הם אומדים אותו באמצעות המושגים שהם פיתחו בקרב אנשים רגילים. אבל האם המושגים שלהם נכונים? או שהם מוטעים? האם הם האמת? אנשים אינם חושבים על זה בתשומת לב וברצינות. זאת סיבה אחת מדוע אנשים כה רבים אינם מסוגלים להשיג את הפא. במהלך התקופה האחרונה בטיפוח, מתרגלים רבים אכן השתפרו מאוד, במיוחד מתרגלים ותיקים. הם מסוגלים להבין את הפא מתוך הפא, ובאמת הציגו את התחום ואת ההתנהגות של מטפח, שהם שונים מאלו של אדם רגיל. הם באמת יוצאי דופן.

יש מתרגלים שאמרו לי שוב ושוב במהלך הטיפוח שלהם: "מדוע כל כך הרבה מחשבות רעות של אנשים רגילים עדיין עולות אחרי שאני מטפח זמן כה ארוך? חלק מהמחשבות שעולות הן איומות". דיברתי על הנושא הזה פעמים רבות עם כולכם. קשה מאוד למטפחים להיפטר באמת מהחזקות אנושיות. אבל אם במהלך הטיפוח שלך יש לך עדיין החזקות אין משמעות הדבר שלא טיפחת היטב. העובדה שחשת את ההחזקות שלך בפני עצמה מעידה על שיפור. ולמעשה, החזקות המתבטאות אצל מטפחים הן רק מה שמתבטא אחרי שהן הופחתו. לפעמים המחשבות שעולות הן רעות מאוד, וזה פשוט משום שהן רעות עד כדי כך. הן התפתחו בעבר בקרב אנשים רגילים, לפני הטיפוח-תרגול. כך הם האנשים הרגילים. לכן אנשים רגילים אינם מסוגלים לזהות שהן רעות. ככל שתשתפרו בלי הרף באמצעות הטיפוח, הן יתמעטו עוד ועוד. אבל לפני שהן מסולקות לחלוטין, למרות שהן מועטות יותר ויותר, הן עדיין רעות עד כדי כך כאשר הן מראות את עצמן. זו הסיבה שיש מתרגלים שעדיין – אפילו אחרי שנים של טיפוח – מגלים החזקות רעות מאוד. זו הסיבה.

נוסף לכך, מטפחים בעבר לא באמת סילקו את ההחזקות שלהם. הם רק דיכאו או ריסנו את הכוונות הרעות או את המחשבות הרעות שלהם. רק תלמידים המטפחים בדאפא באמת מסלקים באופן מלא את כל ההחזקות, משום שרק הדאפא מסוגל להשיג את זה.

משום שההחזקות והמחשבות הרעות של מטפחים מופחתות כל הזמן, ההתבטאות של ההחזקות האלה ושל המחשבות הרעות האלה נעשית חלשה יותר ויותר, אז ההבדל בין ההתנהגות של מטפחים לבין זו של אנשים רגילים גדל יותר ויותר. עבור מטפחים, הגונג שלך הוא גבוה כגובה השין-שינג שלך. משום שאתה מטפח, ההחזקות שלך והמחשבות הרעות שלך הולכות ופוחתות במהלך הטיפוח שלך, אתה מסתכל על עניינים אחרת מאשר אנשים רגילים, תחום המחשבה שלך התרומם, וכך גם הגונג שלך. אם תחום המחשבה שלך לא עולה, אז גם הגונג שלך לא יעלה. אין זה כמו שאנשים חושבים – שיש להדגיש דה מתוך פחד לעשות דברים רעים אחרי השגת גונג של רמה גבוהה, כוחות שמימיים ואת הטאו. זה מרמז כאילו ששום דבר לא יושפע אם מטפח לא מעריך את הדה. אין זה המקרה! אם אינך שם דגש על הדה לא תוכל כלל לעלות בטיפוח. דיברתי גם על העניין שהחומר והנפש הם דבר אחד. כל החומרים בקוסמוס נוצרו על ידי עקרונות הפא של הקוסמוס של גֶ'ן-שָן-רֶן. כל החומר וכל גורם של ישות חיה נוצרים על ידי התכונה גֶ'ן-שָן-רֶן. אם אינך מתאים את עצמך אליה אז לא תוכל להתרומם. החומר והנפש הם דבר אחד. אינני רוצה לדבר יותר מדי היום משום שיש רק יום אחד לוועידה, והרבה אנשים עומדים לשאת דברים. אז בואו נפעל לפי הנוהל הקבוע שלנו, בו אתם מדברים בבוקר, ואלה שלא ייכנסו ללו"ז של הבוקר יוכלו לשאת את דבריהם כשהוועידה תמשיך אחר הצהריים. בזמן שייוותר אני אענה על השאלות שיש לכם בטיפוח שלכם. תוכלו אז להעביר את פתקי השאלות שלכם. זה כל מה שרציתי לומר בינתיים (מחיאות כפיים).

המתרגלים שיתפו בהתנסויות שלהם במהלך הבוקר ובחלק מאחר הצהריים. הם דיברו טוב מאוד, ולחלק מהמתרגלים יש הבנות עמוקות מאוד של הפא, וזה נהדר. במילים אחרות, ועידת הפא הזאת שלנו השיגה את מטרתה. באמצעות דיבור על ההתנסויות ושיתופן עם מתרגלים אחרים, אנשים נוספים מסוגלים לגלות את ההחסרות שלהם ואיפה הטיפוח שלהם אינו מספק. כשאנחנו רואים כיצד אחרים מטפחים, עלינו להבין איך אנחנו יכולים להדביק את הפער. למעשה, זאת בדיוק ההשפעה שאנחנו רוצים להשיג. איננו יכולים להרשות שהטיפוח האישי יהפוך לעניין פורמלי בלבד; אלא שעלינו לגרום לכך שתהיה לזה ההשפעה של לאפשר באמת למתרגלים לעלות ברמה ולהשתפר. אני חושב שוועידת הפא הזאת שלנו עברה בהצלחה רבה. כעת אנצל את אחר הצהריים הזה כדי לענות על שאלותיכם.

מתרגל: כמוני, אנשים רבים אינם יודעים אם כאשר אנחנו עושים את התרגילים, למעֵט השני והחמישי, מותר לנו לעשות את התרגילים כמה פעמים שאנחנו רוצים. האם אנחנו יכולים לעשות אותם תשע פעמים?

המאסטר: אינני חושב שזאת בעיה. בנסיבות מיוחדות כשיש לכם זמן אתם יכולים לעשות יותר. כשאין לך, אתה יכול לעשות קצת פחות. אבל בנסיבות רגילות יש לעשות אותם את מספר הפעמים שכרגע נדרש. זה באופן בסיסי מספיק כדי לעמוד בקצב עם הטיפוח שלכם. בפרט בתרגול קבוצתי, זה חייב להיות אחיד. כמובן שזה יותר טוב שאם יש לך זמן אז תעשה אותם קצת יותר זמן. השיקול העיקרי הוא שהאופן שבו מטפחים בדאפא היום הוא בתוך החברה האנושית הרגילה. אז הטיפוח שלכם צריך להשתלב עם איך שהיא החברה האנושית הרגילה. אז דרישות מוגזמות לעשיית התרגילים ישפיעו על העבודה והלימודים שלכם, ויגרמו לכך שלא תוכלו לאזן את הדברים האלה. לקחתי את זה בחשבון באופן מלא כדי שהטיפוח שלכם יוכל להשיג את המטרה שלו. ניתן להשיג את המטרה אם תעשו את מספר הפעמים הנדרש. אבל זאת לא בעיה אם תעשו יותר, משום שכפי שאמרתי, אם אתה באמת נעשה עסוק ועושה פחות, אז אתה יכול להשלים את זה בכך שתעשה יותר כשתהיה לך הזדמנות מאוחר יותר. אז כשזה נוגע לעשיית התרגילים, אפשר לעשות התאמות בהתאם ללוח הזמנים שלכם. אבל בנוגע לשיפור השין-שינג ולימוד הפא, אי אפשר לחתוך פינות. אפילו אם אין זמן אז צריך לפַנות זמן כדי לקרוא את הספר. באמת חייבים להיות ערניים לגבי זה.

מתרגל: במילים אחרות, לגבי חמשת התרגילים, כמה פעמים עלינו לעשות כל אחד מהם?

המאסטר: זה יהיה בסדר לעשות אותם בהתאם למספר הפעמים הנדרש בספר שלי. אם יש לכם זמן, אתם יכולים לעשות יותר. אבל זה בסדר פשוט לעשות אותם בהתאם לזמן שבקלטת. זה יעמוד בדרישות.

מתרגל: בוועידה בקנדה אמרת שאין על אהבה בין אם לילד להפוך להחזקה של מטפח. תודה לך. אני האמא הזאת. קניתי את הספר "הפאלון גונג" לבן שלי.

המאסטר: אם אוהבת את ילדיה מאוד. העולם האנושי לא יכול להתקיים בלי אהבת אם. אבל כמטפחים עלינו לגרום לאהבה הזאת להפוך לאצילית יותר ומקיפה יותר, עלינו לאפשר ליותר אנשים לחוות את החמלה, עלינו לאפשר לכל הילדים לחוות את החמלה של תלמידי דאפא, ולגרום ללבבות שלנו להתרחב כך שתהיה לנו חמלה לכולם. זה יהיה אפילו טוב יותר. בה בעת, על כולכם לשים לב לבעיה בזמן שאתם מטפחים. תלמידי הדאפא צריכים לטפל היטב בקשרים שלהם עם משפחה, קרובים וחברים. עליכם להיות טובי לב, חומלים, ולא להיות קרי לב לאנשים – זה לא יהיה בסדר. לעשות את זה בכוח שונה לחלוטין ממטפח שבאמת השיג ויתור על ההחזקה לצ'ינג (רגש). אז השיפורים מתבטאים בדרכים שונות תוך כדי תהליך הדרגתי. אז במהלך הטיפוח אתם יכולים לטפל בילדים ובמבוגרים באופן טוב ואוהב. אין זה מוטעה. אין זה מוטעה אפילו עבור מטפח. המפתח הוא לא להיות יותר מדי קשור, משום שהחזקות הן בדיוק מה שלא צריך להיות למטפחים. אם אפילו חוט אחד קושר אותך, לא תוכל לעזוב.

מתרגל: כדור הארץ היפה הזה נפגע פגיעה חמורה מאלימות האנשים ומהזיהום התעשייתי שלהם. 1) כמה זמן יכול כדור הארץ השברירי והרגיש הזה לשרוד?

המאסטר: עדיף שלא אדבר על הדברים האלה בינתיים. אפילו אם אחשוף את המצב האמיתי שלו, אנשים לא יאמינו לזה למשך זמן מה. כמטפחים, איננו צריכים להטריד את עצמנו כמה זמן כדור הארץ יכול לשרוד, משום שכמה זמן הוא יכול לשרוד לא קשור כלל לטיפוח האישי שלכם משום שאתם תתעלו על אנשים רגילים ותגיעו באופן מלא למצב שבו תהיו גבוהים יותר מאדם רגיל. כאשר אתם חוזרים לאני המקורי האמיתי שלכם, וכאשר אתם עושים טיפוח, אתם כבר בהדרגה פורצים מעבר למצב של אדם רגיל. לאסונות טבע ואסונות מידי אדם אין כל קשר אליכם. אז עדיף שלא תטרידו את עצמכם בדברים האלה.

מתרגל: (2) כמטפח של פאלון דאפא, האם עליי להרחיב את החמלה שלי לכדור הארץ וליצורים החיים השונים?

המאסטר: החמלה של מטפח היא רחבה. יכולה להיות לנו חמלה לכל הישויות החיות משום שכל הישויות החיות נמצאות בתוך סבל. אבל לחלוטין אין עלינו להתייחס לחיות כשוות לאנשים. מדוע? אומר לכם את מצב העניינים האמיתי: השפע של כדור הארץ נוצר עבור הגזע האנושי. כל היצורים, כולל צמחים וחיות, קיימים למען בני אדם. זו הסיבה שלחלוטין אין עלינו לבלבל אותם עם בני אדם. החמלה, והאהבה והדאגה, כלפי יצורים אחרים לחלוטין אינה צריכה לעלות על האהבה והדאגה שיש לאנשים זה כלפי זה. אתם יכולים להבין שכל הישויות החיות סובלות, ואתם יכולים לחוש כלפיהן רחמים, אבל לחלוטין אין עליכם להתייחס אליהן כשוות.

מתרגל: האם כדור הארץ יכול להגן על עצמו באמצעות אסונות טבע כמו מחלות והתפרצויות וולקניות?

המאסטר: שום דבר על כדור הארץ אינו קיים במקרה. שום דבר על כדור הארץ הזה אינו מתרחש במקרה. מאחורי כל דבר יש סיבות. אבל זה לא כמו שאתה חושב. אלוהויות הן שמגינות על אמיתות הפא ועל הישויות של הרמה הזאת. לאסונות טבע ולמחלות, כמו גם לדברים אחרים, יש סיבות הקשורות לבני אדם. במילים אחרות, הם מגיעים מפני שהקארמה של הגזע האנושי גדלה ונעשתה עצומה. אם לבבות האנשים הופכים לאיומים, אז הארץ תתרושש, יהיה מחסור במים ויהיה שפע של אסונות טבע, כולל התפרצויות וולקניות ורעידות אדמה. משום שכל דבר נוצר עבור בני אדם, אז הכול יהיה טוב כאשר אנשים ייעשו לטובים; אם אנשים ייעשו לרעים, אז הכול ייעשה לרע.

מתרגל: איך בני אדם יכולים להיעשות תושבים טובים יותר של כדור הארץ?

המאסטר: לשפר את המוסריות. אם המין האנושי יוכל לרומם את המוסריות שלו למצב הטוב ביותר שלה, אז אני חושב שאסונות הטבע והמחלות השונות המאיימים על האנשים יפחתו לבטח, וזה חל באותה מידה על מלחמות. אם מוסריות האנשים אינה משתפרת, אז כל דבר יכול לקרות. למעשה, הכול התנוון בדיוק משום שהלב האנושי התנוון. כפי שאמרתי לפני רגע, כדור הארץ הזה נוצר והוקם למען בני אדם. אז אם בני אדם מתנוונים, כל שאר הדברים יתנוונו בהתאמה.

מתרגל: פעמים רבות ראיתי ושמעתי דברים מוזרים ומיוחדים המתרחשים אצלי ואצל אחרים. ידעתי שכל הדברים האלה התרחשו בעבר. לא יכולתי להיזכר בפרטים, אבל הייתי בטוח במאה אחוז שכבר ראיתי או שמעתי בעבר את מה שראיתי או שמעתי. פשוט לא יכולתי לזכור אותם עד שהם התרחשו בפועל. מדוע זה כך?

המאסטר: זה סוג של יכולת חושית – אתה חשת דברים מסוימים בעבר או בעתיד והגעת לדעת עליהם. ההרכב של היקום אכן כולל קיום של זמנים שונים ומרחבים שונים. אני דן בנושא הזה בספר "הפאלון גונג" וב"ג'ואן פאלון". נוסף על כך, כל הדברים בממד הזה שלנו מורכבים ממולקולות, כמו האוויר, הברזל, וגם המיקרופון הזה, הגוף האנושי והעיניים האנושיות. לפיכך מה שאנשים יכולים לראות זה עולם המורכב ממולקולות. אבל מולקולות אינן החלקיקים היחידים ביקום; הן מורכבות מחלקיקים אפילו יותר מיקרוקוסמיים. מולקולות מרכיבות את הסביבה הזאת, שאנחנו, בני האדם של היום, יכולים לראות, ושבה חי המין האנושי. אז בנוגע לעולם המורכב מחלקיקים הקטנים מהמולקולות שבני אדם יכולים לראות – העיניים האנושיות אינן מסוגלות לראות אותו. כדי שאנשים יוכלו לראות את הרמה ההיא, חייב להיות להם סוג של עין המורכבת מחלקיקים שהם באותה דרגת מיקרוקוסמיות. הסיבה שמטפחים יכולים לראות אותה היא שהעין המיקרוקוסמית יותר שלהם נפתחה במהלך הטיפוח. חלקיקים מיקרוקוסמיים מורכבים למעשה מחלקיקים מיקרוקוסמיים אפילו יותר. לפיכך לעין הזאת יש צורת קיום בכל שכבה של חלקיקים. מטפחים מאפשרים לעין הזאת לעבוד, ולהיות מחוברת לצד האנושי הזה. אז תוכלו לראות. כאן אני מדבר על הטְיֶאן-מוּ (העין השלישית) מזווית אחרת.

מתרגל: נשאתי דברים בוועידת הפא בטורונטו. אנשים רבים ביקשו שאתן להם עותק מהשיתוף המודפס שלי ואמרו שזה יעזור להפיץ את הפא למערביים. האם אני יכול להפיץ את השיתוף המודפס שלי?

המאסטר: זה בסדר לעשות כך אם יש למתרגלים שלנו שימוש ספציפי בו בהפצת הפא. אם אתם נותנים אותו אז זה בסדר. אבל אחרי שמשתמשים בו, אל תהפכו אותו לחומר ללימוד או למשהו לקריאה שאנשים מפיצים. אל תתנו לזה להשפיע על הפא. אל תפיצו את זה בצורה מאורגנת. אם זה נחוץ בנסיבות מיוחדות של הפצת הפא ואתם מחלקים אותו, אז זה בסדר. זה עניין אחר.

מתרגל: אנחנו ממשיכים לקבל ברכות מקרב לב למאסטר לי מאזורים רבים. משום שהם רבים כל כך קיבצנו אותם באופן הבא. ברכות מסין הן מהאזורים הבאים: העיר הוּלוּ-דָאוֹ שבפרובינציית לְיָאוֹ-נינְג, וֶוי-הָאי, שֶן-יָאנְג, גואָנְג-ג'וֹאוּ, קוּן-מינְג, גֶ'נְג-ג'וֹאוּ, צ'וֹנְג-צ'ינְג, נינְג-בּוֹ, פָּאן-ג'ין, בָּאוֹ-דינְג, שְה-יָאן, נָאן-ג'ינְג, חָארְבִּין, טְיָאן-ג'ין, יינְג-קוּאוֹ שבפרובינציית לְיָאוֹ-נינְג, פִּינְג-דִינְג-שָאן, ג'וֹנג-שָאן שבפרובינציית גוּאָנּג-דוֹנְג, צ'ין-הוּאָנְג-דָאוֹ, שִי-שיאָה-ג'וּאָנְג, בייג'ינג, יָאן-טָאי ו-שִיאָנְג-טָאן – כולם מתגעגעים למאסטר. הם גם רוצים להניח את דעתו של המאסטר שאין זה משנה כמה גדולים ההפרעה והמבחנים שהם ייתקלו בהם, הנחישות שלהם והאמונה שלהם בטיפוח-תרגול בדאפא לא יתערערו; הם יעברו את המבחן לשביעות רצונו של המאסטר (מחיאות כפיים). תלמידים מהמקומות הבאים בארה"ב: אזור וושינגטון, מדינת מישיגן, יוסטון, פלורידה, ווּדְלֶנד, קליפורניה, שיקגו, ותלמידים מסינגפור, מקנדה, מטורונטו ומאינדונזיה – שולחים למאסטר את מיטב איחוליהם.

המאסטר: תודה לכולכם (מחיאות כפיים).

מתרגל: הם כולם אמרו שהם יטפחו בנחישות ובמרץ בדאפא עד שהם יגיעו לשלמות.

המאסטר: המתרגלים שלנו פעלו היטב עד מאוד. הם מסוגלים להבין את הדאפא כה טוב. למעשה, רק כאשר למישהו יש הבנה עמוקה של הדאפא והוקרה עמוקה של הטיפוח עצמו לאורך נתיב הטיפוח – הוא יוכל להשיג זאת.

מתרגל: מאסטר, בבקשה ספר לנו, כאשר יֵשוּעַ עמד בפני צליבה, מה עשו כל התלמידים שלו? מאסטר, בבקשה העבר את הדבר הבא לאנשים ברחבי העולם ולאנשים בשמים: אנחנו, תלמידי הדאפא, לחלוטין לא נרשה לדבר כזה להתרחש.

המאסטר: (מחיאות כפיים חמות) תודה לכם! מטפחים אינם צריכים להיות מושפעים ממחשבות אנושיות, משום שאתם מטפחים. אני מודה לכולכם על רגשותיכם הכנים כלפי הדאפא וכלפי המאסטר. אני יודע על כולם.

מתרגל: כשהקארמה בגופי נמצאת בתהליך של סילוק, ככל שזה יותר לא נוח כך אני מרגיש בלבי יותר צער בשבילך. אינני יודע כמה המאסטר נשא שוב.

המאסטר: אל תחשוב יותר מדי על המאסטר. אל תחשוב על הדברים האלה.

מתרגל: אתה שתית קערה של רעל בעבור מישהו שהיה לו שבץ. אז מה לגבי חולה סרטן? מישהו שקיבל גזר-דין מוות? כמה עליך לסבול עבור הכמעט מאה מיליון תלמידים?

המאסטר: אומר לכולכם, משום שאלו היושבים כאן הם מטפחים ואתם יכולים לחוש חלק מהמצבים של המאסטר: בדברים הקשורים אליי לא ניתן לדון כלאחר יד. נוסף על כך, אני חש יותר ויותר בחוזקה שאי אפשר לחשוף את הדברים האלו בחברה האנושית הרגילה. אנשים יוכלו פחות ופחות לקבל אותם, ובסופו של דבר הם כבר לא יוכלו להבין אותם. בעתיד כולכם תדעו את הדברים האלו כל עוד תגיעו לשלמות, ובזמן ההוא אתה תיעשה מודע לגדולה של עצמך ולכך שהמאסטר שלך לא אכזב אותך (מחיאות כפיים).

מתרגל: ההבנה שלי לגבי המצב עם הדאפא בסין היא שזהו מבחן גדול על הנתיב לשלמות לכל תלמיד העושה טיפוח בסין. אבל תלמידים מחוץ לסין עדיין מטפחים בנוחות ובסביבה נטולת לחץ. אז איך נוכל להגיע לשלמות?

המאסטר: אינך יכול להסתכל על דברים באופן הזה. תלמידי הדאפא הם [גוף] אחד. למדינות מחוץ לסין יש המצבים שלהן. חשבו על זה כולכם, לחלק מהמתרגלים שלנו יש בעיה אפילו לשים מספיק אוכל על השולחן, אבל הם עדיין מטפחים בדאפא בנחישות. הם לא יוותרו אפילו אם אין להם שום דבר לאכול. רבים מהמתרגלים בארה"ב שבאו מסין עברו תקופות שבהן הם התקיימו באמצעות עבודה במסעדות או אפילו באמצעות עבודות כפיים קשות. לפעמים האתגרים הם עצומים, אפילו גדולים עד כדי כך שהם משפיעים על העתיד שלך. אם במצב כזה הלב שלך נשאר לא מושפע, אז זה מספיק טוב. אינני אומר שכולם צריכים להיתקל באותן הבעיות. ולמעשה אני חושב שמצוקה עצומה שכזו אינה מכוונת לגמרי אל המתרגלים עצמם, אלא שהיא מכוונת אל הדאפא ככלל. להיות מסוגלים ללכת בנתיב הנכון כשעומדים מול קושי כזה זה קריטי ביותר. הגדולה של הפא יכולה לאפשר לגדולה של המטפחים להתבטא, והיות שהדאפא ברמה של העולם הזה מתבטא כיהלום שלא ניתן להריסה, אז כל תלמיד שבתוך הדאפא הוא בעל חשיבות עליונה. אני יכול לראות שכולכם צלחתם מבחנים רבים. הדאפא צלח את המבחנים (מחיאות כפיים).

מתרגל: כמה תלמידים חזרו לסין כדי לדווח לרשויות על המצב האמיתי.

המאסטר: בואו לא נעשה את הדברים האלה כיחידים. אני חושב שלמעשה הממשלה הסינית יודעת טוב מאוד מה המצב שלנו. הם מודעים לגמרי לכך שאלה הם אנשים טובים. באשר לשאלה איך הם יתייחסו אלינו בעתיד, אתם ואני מתבוננים. זה המצב.

מתרגל: חלק מהתלמידים שעושים עבודת דאפא עסוקים מאוד. יש להם זמן מועט מאוד ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים. גם קשה להם להרגיע את מחשבתם. איך נכון להתמודד עם זה?

המאסטר: לא משנה כמה אתה עסוק, אפילו אם אתה עושה עבודת דאפא, אתה חייב להפוך את לימוד הפא לעדיפות הראשונה שלך. כך זה צריך להיות. כמתרגלים, לכל אחד יש העבודה שלו, עניינים משפחתיים, אירועים חברתיים, ונוסף על כך כל אחד צריך ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים. זה קשה. אולי הקושי הזה למעשה מקים את המוסריות האדירה שלך בדרכך להפוך להיות ישות מוארת. יש דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו. כמעט לכל תלמיד דאפא לא היה קל בהתחלה להשיג את הפא. הכוונה היא לא שמישהו חסם את הדלת, שמר ומנע ממך להיכנס. הדבר מתבטא לרוב במבחני שין-שינג הבוחנים כיצד הלב שלך מגיב, ובעניין של קבלת הפא רואים כיצד הלב שלך מגיב ומתנהל בעניין. יש אנשים שבאמת מסוגלים להתגבר על זה. בעבר, מתרגלים רבים ידעו שכאשר לימדתי סמינרים בסין, ברגע שערכתי סמינר במקום מסוים, היה מובטח שיתקיים סמינר של צ'יגונג מזויף במרחק של 100 מטר משם. הרוע לא רוצה שאנשים יקבלו את הפא הישר, הוא טוען שהוא "נותן לאנשים מבחן כדי לראות באיזו דלת הם ייכנסו". זה לרוב מה שמתרחש. אתם יודעים שבעבר, כששאקיאמוני לימד את הדהרמה (פא) שלו, באותו הזמן שיטות רבות רעות ולא ישרות ניסו להפריע לזה. בתוך הפרעה מהסוג הזה אפשר לראות באיזו שיטה האדם בוחר. זאת בחירה שרק אתה יכול לעשות. כשלאו-דזה לימד את הטאו (פא) שלו, הרבה מאסטרים שונים ושיטות שונות הופיעו. בזמן ההוא זה היה תלוי גם כן בך, ורק בך, באיזו שיטה תבחר, וזאת הייתה בחירה שלך. בכל תקופת זמן, כל עוד פא ישר מופץ, זה בטוח כך. כשמדובר רק בטיפוח, אז זה בסדר שדברים יתוכננו באופן הזה. אבל כשזה נוגע לתיקון הפא של היום, התכנון הזה למעשה פוגע בתיקון הפא ואי אפשר לקבל אותו. חייבים לדחות אותו לחלוטין.

מתרגל: אני חש שעלינו לפרסם בעיתונים בסינית במערב רבים מהמכתבים הגלויים שנכתבו על ידי תלמידים מסין. אבל יש מתרגלים שאומרים שהם נכתבו ברמה גבוהה מדי ועם נטייה פוליטית חזקה מאוד. איך עלינו לפעול בזה?

המאסטר: על הסייעים המקומיים הראשיים לשקול זאת. אל תתערבו בפוליטיקה. אחרים מתייחסים אלינו כך, אבל אנחנו לא יכולים להתייחס אליהם באותו האופן. איננו מתערבים בפוליטיקה בשום נסיבות.

מתרגל: כשמסתכלים על הרכב החלקיקים מהמיקרוקוסמיים ביותר ועד המאקרוקוסמיים, המולקולות של הגוף האנושי אינן הקטנות ביותר וגם אינן הגדולות ביותר. איך עלינו להבין את עיקרון הפא שהחברה האנושית היא ביטוי הפא ברמה הנמוכה ביותר?

המאסטר: זה פשוט מאוד. אמצע היקום בוודאי אינו יכול להיות הגדול ביותר. אם הוא היה הגדול ביותר, אז הוא היה הופך לקליפה החיצונית של היקום. לפיכך, אמצע היקום הוא החלקיקים הבינוניים שהם בדיוק באמצע בין החלקיקים הגדולים לבין החלקיקים הקטנים, ברצף שבין החלקיקים המיקרוקוסמיים ביותר לבין השכבה של החלקיקים הגדולים ביותר שהם הקליפה החיצונית של כל היקום. אז הם באמצע של כל החלקיקים, וכך הם יכולים להיות במיקום האמצעי של היקום הזה. הגופים האנושיים מורכבים מהשכבה הזו של חלקיקים.

מתרגל: יש תלמידים המקדישים זמן רב באינטרנט לדון בהשקפותיהם עם כמה בודהיסטים חילונים ולענות על שאלותיהם. הם מקווים שזה יאפשר לאנשים האלה לקבל את הפא. האם השיטה הזאת אפקטיבית?

המאסטר: אינני חושב שיש משהו ממש מוטעה בכך. אבל אנחנו חייבים לוודא שיש לנו שליטה עצמית טובה ושאיננו מתווכחים איתם. בודהות מצילים אנשים בעלי קשר גורלי. אם הם לא רוצים לקבל אותו, אז אין מה לעשות. אתם יכולים רק לספר להם את עקרונות הפא, והמרב שאתם יכולים לעשות הוא לעודד אותם להיות טובי לב. אל תתווכחו איתם. זה כולל מצבים שבהם הם אפילו עלולים להטיח עלבונות באנשים, ובמקרה כזה על המתרגלים לא לנהוג באותו אופן כמוהם. הם בני אנוש. נזירים ונזירות שלא קיבלו את הפא הישר הם אנשים רגילים גם כן.

מתרגל: בשל השאיפה שלהם לעזור לבודהיסטים חילונים לקבל את הפא, לתלמידים יש פחות זמן לקרוא את הספר ולעשות את התרגילים. האם זו הפרעה דמונית, או אולי הפרעה קארמתית?

המאסטר: במקרה כזה, כנראה שההפסד עולה על הרווח. זה דבר טוב להביא אנשים לקבל את הפא. אין בעיה להיכנס לאינטרנט לזמן מה אם סיימתם לעשות את התרגילים ועושים הפוגה מלימוד הפא. [אבל] אם זה נעשה באופן מיוחד בשבילם והטיפוח שלך נפגע כתוצאה מזה, אז ההפסד עולה על הרווח. אז אם זה המקרה, אל תעשו את זה.

מתרגל: אסכולת הטאו מטפחת עם דגש על "גֶ'ן", בעוד שאסכולת הבודהא מטפחת עם דגש על "שָן". האם יש אסכולה המטפחת עם דגש על "רֶן"?

המאסטר: לסבל אכן יכולה להיות תוצאה של סילוק קארמה. אבל לשאת הרבה קשיים לא בהכרח מסלק הרבה קארמה, משום שזה קשה מאוד לסלק כמות גדולה של קארמה אם אנשים מנסים לעשות זאת בלי לטפח. הם אינם מסוגלים לשאת הרבה. בעבר, בתקופת שאקיאמוני, היו אנשים שטיפחו על ידי סבל מכוון. הם נשאו קשיים בכוונה תחילה. תמיד היו אנשים כאלה. הם גורמים לעצמם לסבול קור בתוך קרח ושלג, מצליפים על עצמם וחותכים את עצמם בסכינים. לטיפוח מהסוג הזה תמיד התייחסו כדרך קטנה או כדרך סוטה. ממה שאני יכול לראות, אלה שאינם מקבלים את הפא הישר ושאינם הולכים בדרך הראשית אף פעם לא משיגים בסוף סטטוס של הפרי האמיתי. אז קשה להם מאוד לטפח אל מחוץ לשלושת העולמות. וזה קל שתתפתח החזקה: סילוק קארמה למען סילוק קארמה.

מתרגל: אני מאמין בדאפא בנחישות. אשתי אדם רגיל והיא מתעקשת לעשות הפלה. זה מציב אותי במצב קשה.

המאסטר: יש אכן כל כך הרבה מהדברים המסובכים האלה בימינו. [במקרה שלך] אתה יכול רק לדחוק בה לא לעשות זאת משום שעבור בן אדם זהו חטא לעשות הפלה. כפי שכולכם יודעים, כל חומר הוא חי ברגע שהוא נוצר, כולל מכונות או מוצרים המיוצרים במפעלים. ברגע שאובייקט נוצר, ברגע שהחפץ מופיע, בממדים אחרים שמים בתוכו ישות תבונית. זאת הסיבה שהכול חי. העובר ברחם הוא בבירור אדם. לעשות לו הפלה זה שווה-ערך ללקיחת חיים, להריגת אדם. זה לא משנה שהוא עדיין לא נולד. הפלה היא למעשה רצח. אנשים חושבים שלהיפטר ממנו זה שום דבר משום שהוא עדיין בתוך הרחם ולא נולד עדיין. כך אנשים מודרניים עם מושגים מנוונים מסתכלים על זה. אלוהויות, וכל הישויות ברמה גבוהה שהן מעבר לאנשים הרגילים, לא מסתכלות על זה כך. כפי שכולכם יודעים, כשחיים מתגלגלים מחדש הם צריכים למצוא רחם. אחרי שהוא נכנס לרחם, החיים שלו נכנסים לתוך המחזור של הגלגול מחדש בעולם האנושי. אז האלוהויות כבר עשו תכנונים עבור העתיד שלו. אבל עכשיו הוא הומת לפני שהוא אפילו נולד. באותו הרגע, חשבו על זה כולכם, לאן הוא הולך? אולי עליו לחכות את מספר העשורים שתוכננו עבורו בעבר כתקופת חייו – נגיד, אנשים אמורים לחיות עד גיל 70 או 80 – ואז הוא יוכל להיכנס לגלגול הבא שלו מההתחלה. רק בזמן ההוא יהיו אלוהויות ששוב יטפלו בו. הוא כל כך קטנטן. לא רק שהורגים אותו, שמים אותו גם במצב מכאיב ביותר. אבל הוא ישות חיה קטנטנה כל כך. אין משהו יותר מעורר רחמים מזה, הלא כן?

מתרגל: בעמ' 117 ^[1] ב"ג'ואן פאלון" נאמר: "זוהי הפעם האחרונה שבה אנחנו מלמדים את הפא האמיתי בתקופת סוף-הדהרמה". מאסטר, אנא אמור לנו האם המשמעות של זה היא שבהיסטוריה של העתיד אף פעם לא ילמדו פא גדול כל כך?

המאסטר: כיוון שאנחנו מדברים על זה כאן, ראשית אסביר מה הכוונה ב"תקופת סוף-הדהרמה". אספר לכם מהי המשמעות של "תקופת סוף-הדהרמה". יש אנשים רגילים ויש עיתונאים שאינם מבינים את זה, אבל הם מעמידים פנים שהם מבינים. ברגע שהם שומעים דיבורים על "תקופת סוף-הדהרמה", הם אומרים: "אוה לא, הפאלון גונג הזה מדבר על סוף העולם". הם באמת לא מבינים דברים. הדיבור על "תקופת סוף-הדהרמה" הגיע משאקיאמוני. מה זה אומר? שאקיאמוני אמר: "כשאני בחיים, ובמשך 500 השנים שאחרי מותי, אנשים יוכלו לטפח על פי הדהרמה שלי ולהשיג הצלה. אחרי 500 השנים האלה, הדהרמה שלימדתי תגיע לתקופת סוף-הדהרמה". "סוף-הדהרמה" משמעו שהדהרמה הגיעה לסופה, לזמן שבו הדהרמה כבר לא אפקטיבית. זאת המשמעות. היא כבר לא יכולה להציל אנשים. זה הסוף של הדהרמה – אז איך דהרמה הנמצאת בסופה יכולה להציל אנשים? הוא דיבר על התקופה הסופית של הדהרמה ההיא, ולזה הוא התכוון; לא היה לזה כל קשר לאיזה שהוא אסון ברמה הקוסמית. זכרו גם שכיום זאת תקופת הסיום הסופית של "תקופת סוף-הדהרמה". שאקיאמוני כבר לא נמצא יותר מאלפיים חמש מאות שנה, כלומר תוספת של פי ארבע מעבר לתקופה ההיא, כך שאפילו תקופת הסיום הסופית של "תקופת סוף-הדהרמה" עברה. אבל כיוון שלאנשים יש עדיין כבוד ואמונה בבודהות למרות הכול, הם עדיין שמרו על הטקסים של הבודהיזם, אך קשה להם מאוד להצליח בטיפוח. אולי בעתיד משהו כמו הפצת הדאפא של הקוסמוס לעולם לא יקרה שוב. אולי אני אף פעם לא אבוא שוב.

מתרגל: מאסטר, אנא אמור לנו האם לאנשים שיקבלו את הפא לפני המועד שנקבע כקו-גבול תהיה הזדמנות להגיע לשלמות?

המאסטר: קצת מוקדם לדבר על זה. התלמידים שכרגע מטפחים בדאפא הם שונים מהמטפחים של העתיד. עכשיו מתרחש תיקון הפא. אתם קיבלתם את הפא ברמה הנמוכה ביותר של תיקון הפא, ואתם חלק מהתגלמות הדאפא בעולם האנושי. במילים אחרות, הטיפוח הנוכחי שלכם קשור לכל עניין תיקון הפא. אז זה המקום שבו נמצא הפאר האמיתי. זה הדבר המפואר ביותר להיות מסוגלים לסייע למאסטר באימות הפא בעולם הזה. זאת הסיבה שלא היה לכם קשה כל כך לקבל את הפא בהשוואה לקושי לקבל את הפא באסכולות טיפוח אחרות בעבר. נוסף על כך, אתם תצליחו לייצב את מחשבתכם ואת לבכם ולייצב בעתיד את הדאפא, שזה באמת יוצא מן הכלל. זה אינו מוגבל רק לאומדן השין-שינג האישי שלכם, משום שאתם בה בעת גם תתרמו לפא. כאן נמצא הפאר האמיתי. זה יהיה שונה אצל האנשים שיטפחו בעתיד. הם יהיו רק מטפחים, יעשו רק טיפוח אישי. כמובן, אנשים בעתיד יטפחו גם הם באמצעות הדאפא שלימדתי. אז יהיו אנשים רבים, קבוצה גדולה של אנשים, שישיגו הצלה. כך זה יהיה בעתיד, אבל זה יהיה מוגבל לתקופה מסוימת בהיסטוריה. אחרי כן, הפא הזה כבר לא יושאר לאנשים. אי אפשר להשאיר את הפא הזה מאחור כתרבות לאנשי העתיד. זה לחלוטין לא אפשרי.

מתרגל: האם העולם של בודהא טאתאגאטה נוצר מה"שוּאֶן-גוּאַן" ^[2] שלו, או שהוא עצמו יוצר אותו?

המאסטר: מהו טאתאגאטה? "טאתאגאטה" כשלעצמו משמעו לבוא לעולם האנושי עם עקרונות פא כדי לעשות את מה שהוא שואף אליו; זה אומר לבוא עם עקרונות פא מושלמים, לא ניתנים להריסה ואמיתיים, כדי לעשות את מה שהוא שואף אליו. אפשר לתרגם את זה כך משום שזה אינו מונח סיני. הוא מסנסקריט ^[3] עתיקה. בשמים טאתאגאטה נקרא "מלך פא". לכל טאתאגאטה יש העולם שלו, אז עליו לנהל את העולם שלו. אבל האופן שבו הוא מנהל אותו הוא לגמרי באמצעות שימוש ב"שָן| – סוג כזה של חסד וחמלה – לשנות בחמלה ישויות חיות. זה שונה מהשיטות האדמיניסטרטיביות של בני האדם, זה אינו כמותן. אז מהיכן מגיע העולם שלו? יש שני תרחישים עיקריים. תרחיש אחד הוא שרוב הבודהות, הטאואים, האלוהויות והישויות החיות הם חיים שנוצרו בדיוק בתוך התחומים שלהם עצמם. התרחיש השני הוא שהוא [העולם] מיוסד במהלך תהליך הטיפוח שלהם ביחד עם המוסריות האדירה שלהם. לומר זאת באופן ספציפי יותר, זה כולל את החלק שטופח באמצעות השיטה של השוּאֶן-גוּאַן במהלך השלבים הראשונים של הטיפוח. לתאר את העניינים של בודהות ואלוהויות באמצעות שפה אנושית פשוט לא נשמע כל כך טוב. כאשר הוא בתוך התהליך שבו הוא מטופח, אתם יכולים לקרוא לו השוּאֶן-גוּאָן. אבל כאשר זה הופך למציאות שהבודהא המפואר הזה משיג את השלמות יחד עם העולם שלו, כבר לא ניתן להשתמש במטאפורה הזאת. זה יהיה חוסר כבוד. כל הדברים המפוארים שיש לו הם ביטויים רציניים ומפוארים של בודהא ושל עולם של בודהא.

מתרגל: אחרי קריאת המאמר של המאסטר "חלק ממחשבותיי", כמה מתרגלים היו עם לב כבד מאוד, והם שלחו מכתבים לכל מקום בניסיון לעצור את זה מלהתרחש.

המאסטר: בנוגע להסגרה לכאורה, הממשלה הסינית אמרה שזו הייתה שמועה. לא משנה מי התחיל את השמועה, הם אמרו שזו הייתה שמועה, כלומר שלא היה דבר כזה. לא היה דבר כזה, אבל זה בטוח התחיל איפה שהוא. אני יודע שזה לא נעשה בשם הממשלה הסינית. אולי זה נעשה על ידי אנשים שהיו להם מניעים זרים, שרצו להשתמש בפאלון גונג כדי לקדם את עצמם, או שזה נעשה על ידי אלה שרצו למקם את הפאלון גונג נגד הממשלה הסינית.

מתרגל: בנוגע לכל מה שהתרחש לאחרונה בסין, חוץ מלבחון אם התלמידים בסין יוכלו להשיג את השלמות, האם היה גם היבט בו הדאפא עצמו הפך למטרה וניזוק?

המאסטר: בואו לא נדאיג את עצמנו לגבי הדברים האלה. היות שהממשלה הסינית פרסמה את "מסמך מספר 27", אז בואו נניח למה שהיה בעבר. אתם מטפחים אחרי הכול, ואין לכם החזקה לעניינים אנושיים. לגבי מה שאנשים רגילים עשו, בין אם זה היה נכון ובין אם זה היה מוטעה, איננו לוקחים את זה ללב, כאילו שום דבר לא קרה. לגבי איך הם מתייחסים אלינו – זה עניינם. אתם רק צריכים להעסיק את עצמכם בטיפוח. כמאסטר שלכם אני גם כן מתבונן בדברים. אל תזכירו את הדברים האלה יותר לעת עתה. אבל אם כן יקרה מצב שבו מתרגלים בסין יירדפו מפני שהם עושים טיפוח, אז אני והמתרגלים שמחוץ לסין בהחלט נהיה מודאגים מאוד. זה בטוח.

עם זאת, כאשר מסתכלים מממדים גבוהים יותר, ישנם כוחות ישנים המשתמשים בישויות רעות של ממדים נמוכים יותר כדי לגרום נזק.

מתרגל: המורה, אמרת: "אם אינך יכול לאהוב את האויבים שלך, אז לא תוכל להשיג את השלמות". אני מרגיש שלעולם לא אוכל לאהוב את אלה שתוקפים את המורה ואת הדאפא, לא משנה מה.

המאסטר: (צוחק) אתם אולי זוכרים משהו שאמרתי. אמרתי: "כולכם הנכם מטפחים בעוד שאני לא. אני הוא מי שמלמד אתכם את הפא". חִשבו על זה כולכם, עקרונות הפא של הקוסמוס יצרו סביבות עבור הקיום של ישויות ברמות שונות, כמו גם עבור צורות שונות של ישויות בקוסמוס, והם יצרו ישויות של רמות שונות. אז אם מישהו מתנגד אפילו לפא הזה של הקוסמוס, לאן בקוסמוס הזה הוא יוכל ללכת? אין שום מקום בשבילו. מישהו כזה הוא כל כך רע, שהוא מחוץ לתחום של הפא. האם הוא לא אדם רע? אתם לא צריכים אף פעם להזכיר באותה נשימה את אלה שפוגעים בעקרונות הפא ואת אלה שהם האויבים האישיים שלכם. אז מה המשמעות של "אתם צריכים לאהוב את האויבים שלכם"? היות שכל אחד מכם עושה טיפוח, אתם חייבים להיות חומלים, ואין עליכם להגביל את עצמכם ל"אם תתייחס אליי יפה אז אני אהיה חומל כלפיך; אם לא תהיה, אז אני לא אהיה חומל כלפיך". במה זה שונה ממה שיש בקרב אנשים רגילים, כלומר: "אם תתייחס אליי יפה, אז אני אתייחס אליך יפה". לא יהיה שום הבדל. אתם הנכם מטפחים, אז עליכם ללכת מעבר לתחום של אנשים רגילים ולהתעלות מעל התחום הזה. כאשר אנשים רגילים נמצאים כה נמוך ואתם נמצאים כה גבוה, האם עליכם להתייחס לאלה שהם כל כך יותר נמוכים מכם כאל אויבים? כשאתה מתייחס אל האדם הזה כאויב שלך, האם לא שקעת עד כדי כך נמוך בעצמך – למקום שבו אנשים רגילים נמצאים? נכון? לכן אלוהויות אף פעם לא התייחסו לבני אדם כאל אויבים. בני אדם אינם ראויים לכך. וגם מנקודת המבט של היותן רחומות הן אינן יכולות להתייחס לבני אדם כאל אויבים.

אבל זה שונה במקרה של גרימת נזק לפא ולתיקון הפא. זה אינו מתקבל אפילו אם אדם עושה זאת מתוך בורות. לא משנה מה אנשים עושים, הם חייבים לשאת באחריות לזה. ובאשר לכם, המטפחים היושבים כאן: אתם, גם כן, הייתם צריכים לשאת את כל מה שעשיתם בעבר. אנשים צריכים לשאת באחריות לכל מה שהם עושים. אל תחשבו [שזה לא נחשב] משום שהייתם פסיביים או שדיברתם סתם בחוסר אחריות, או שרק אמרתם או עשיתם משהו תחת לחץ, או שנשלטתם על ידי הרוע – זה לא משנה. שום דבר מזה לא יכול להיות תירוץ.

מתרגל: רק עכשיו הבנתי כמה זה קשה למורה להשתמש בשיטה הכי רחומה כדי לתקן את הפא בעולם האנושי. האם תיקון הפא קשה יותר שם למעלה מאשר כאן למטה? האם המאסטר יכול לגלות לנו כמה דברים?

המאסטר: (צוחק) למעשה, הישויות שם למעלה אינן כמו בני אדם, שיש להם כל כך הרבה מחשבות רעות. אין להן חשיבה אנושית. אבל גם הן עשויות להגן על המושגים שלהן בעקשנות רבה. אמנם כל ישות חיה עברה התנוונות מאז הזמן של התקופה הטובה מאוד, אבל אף אחת מהן לא הרגישה בזה כלל. הישויות החיות כולן לא היו מודעות לכך שהן יתנוונו, וכולן אהבו להשוות את עצמן לישויות שאינן טובות כמותן. הן עדיין ראו את עצמן כטובות יותר מאחרים. כולן אמדו את עצמן באופן הזה. למעשה הן עשו השוואות מול אנשים מנוונים, במקום מול אמות המידה של היקום עבור ישויות. אף על פי שלאלוהויות אין מחשבות אנושיות, הן כבר אינן עומדות באמות המידה המקוריות של התחומים שלהן. במהלך תיקון הפא הן גדלו להיות כוח ומכשול תוך כדי ההגנה על עצמן. זה מפריע לתיקון הפא, וזה נעשה כה רציני שזה פוגע בתיקון הפא. עקרונות הפא של הקוסמוס הם זהים עבור כולם: כל אחד צריך לשלם על מה שהוא עשה.

מתרגל: אני חש עמוק בלבי שהמורה והדאפא העניקו לנו כה הרבה, בעוד שאנחנו נתנו מעט מדי בחזרה. בפרט כשהדאפא והתלמידים בסין עומדים בפני מבחן כה חמור, מה עוד עלינו לעשות מלבד לטפח ביציבות ובנחישות?

המאסטר: עליכם פשוט להמשיך לטפח ביציבות ולהתקדם במרץ. כל עוד אף אחד אינו מפריע לטיפוח-תרגול שלכם, ניתן להציל את כל הישויות שבשמים ועל הארץ. כל מי שמפריע לתיקון הפא ינופה החוצה. למעשה, תלמידי דאפא רק רצו לעשות את הטיפוח שלהם, ולא ביקשו יותר מדי. קומץ אנשים לא מבין אותנו. אז אנחנו ניתן להם זמן להגיע להכיר אותנו. אתה יכול לקלל ואתה יכול להתקיף, אבל אנחנו לא נתייחס אליך באותו האופן. זה די והותר אם נמשיך לטפח את שלנו. אנשים צריכים לשלם על כל מה שהם עושים. זה לגמרי ודאי.

מתרגל: תלמידים מדָא-לִיאָן שולחים את ברכותיהם למאסטר.

המאסטר: תודה לכולכם (מחיאות כפיים).

מתרגל: לפני זמן מה כמה סייעים, ואפילו ראשים של מרכזי סיוע אזוריים, הסתירו את התמונות של המאסטר שיש להם ואת ספרי הדאפא שלהם. הם ביקשו ממתרגלים אחרים לעשות אותו דבר, ואמרו שזה כדי להגן על הפא ועל ספרי הדאפא.

המאסטר: בואו לא נעלה את השאלה הזאת. אין זה מוטעה שכמה אנשים יפנו לדרכים אנושיות כדי לשרוד כשהם רואים שהדאפא נפגע ושנגרמים נזקים. עליכם לעשות את מיטבכם להגן על ספרי דאפא. זה טוב לעשות את זה. אבל אם זה נעשֶה מתוך פחד, אז זה אינו עומד בדרישות לתלמידי דאפא.

מתרגל: כל תלמידי הדאפא מקוֹרְלָא שבשין-ג'יאָנְג שולחים את ברכותיהם למאסטר.

המאסטר: תודה לכולכם!

יש כה הרבה… אני אקרא אותם ביחד.

מתרגל: תלמידים ממוּדָאן-ג'יאָנְג שולחים את ברכותיהם למאסטר. כל התלמידים בפארק אגם רֶן-דינְג שבבייג'ינג, עשרות אלפי התלמידים בדָא-צ'ינְג, כל התלמידים ב"פארק האחד באוגוסט" שבנָאן-צָ'אנְג, תלמידים ממשרד התעופה והחלל ומהמחלקה השישית, מתרגלים בטייוואן מתגעגעים למאסטר, כל מתרגלי הדאפא שבאוֹסְטין, טקסס, מתרגלי דאפא בצ'ינְג-הואָנג-דָאו, תלמידי דאפא מהאוניברסיטה הצבאית הרפואית מספר אחת, תלמידים בשֶן-גֶ'ן – שולחים את ברכותיהם למאסטר הנכבד.

המאסטר: תודה לכולכם! זה באמת טוב! התלמידים האלה הם באמת טובים!

מתרגל: תלמידים מפרובינציית הֶה-בֶּיי, מצָ'או-יָאנג, מצ'יאָן-ג'יאָנג שבפרובינציית הֶה-בֶּיי, ומהמערב התיכון של ארה"ב שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם!

מתרגל: אני לומד את הדאפא כבר לא מעט שנים. אני גם לומד את הפא כל יום. אבל כאשר המצב שאני נתקל בו והבעיות שאני נתקל בהן עכשיו נעשים קצת יותר מסובכים, אז אני אובד עצות. מה שאחרים אומרים נשמע לי הגיוני, אבל עדיין אינני מסוגל ליישם בעצמי את מה שהפא מלמד, אפילו עד לכך שאני מנסה להימנע מהבעיות המרכזיות. אז אני נאלץ לנקוט בגישה פשטנית ומֵכַנית של "רֶן", כשעמוק בפנים יש לי כוונה להישמר מלעשות טעויות. איך אוכל להיפטר מההחזקות הנמצאות בבסיס העניין?

המאסטר: למעשה זה אינו עניין גדול. זו רק שאלה של נחישות. אני חושב שהדרך הטובה ביותר היא ללמוד יותר את הפא. כשהמחשבות הנכונות מתגבשות, אז קל לסלק החזקות. השתמש בפא כדי לאמוד מה נכון ומה מוטעה. למעשה לימוד הפא יותר כשלעצמו יסלק דברים רעים.

מתרגל: בעמוד 77 של "הוראת הפא בוועידת הסייעים של צ'אנג-צ'ון" יש קטע שאומר: "תמיד לפאר את המתים, אך לא את החיים". המורה, בבקשה הסבר את זה.

המאסטר: זה אומר שבימים עברו אנשים תמיד רצו לכונן כמודל לחיקוי מישהו שמת. לא משנה כמה אדיר הוא היה בחייו, אנשים העריצו אותו רק לאחר מותו. הם לא היו מעריצים אותו בחייו. הם לא יכלו לעשות את זה עם מישהו בעודו בחיים, משום שהם חשבו שמישהו שחי עלול יום אחד לעשות טעות, וזה עלול להיות מביך להוריד אותו אחרי שהעלו אותו. זאת הסיבה שהם לרוב פיארו את המתים ולא את החיים. אבל אלה הם עניינים אנושיים! למעשה, כשאתם אומרים שמישהו הוא טוב, אינכם חייבים לתאר אותו כטוב בכל ההיבטים. איך אדם רגיל יכול לא לעשות טעויות? אז אם אינכם [מתארים מישהו כמושלם בכל ההיבטים], ואתם אומרים רק שיש לו הישגים בתחום מסוים, אז אינכם צריכים לדאוג בעניין הזה. אנשים יעשו טעויות או יחזרו על אותה טעות. החוכמה האנושית היא מוגבלת ביותר כשזה מגיע לדברים האלה.

מתרגל: כאשר מחליטים אם לערוך פעילויות, האם נדרש אישור מהאחראי על מרכז הסיוע או מהאחראי על מרכז הסיוע הכללי? אם כן, מה מבטיח שיש להם ההבנה הנכונה?

המאסטר: אני מבין למה אתה חותר. אנשים תמיד משתמשים בחשיבה אנושית כדי לאמוד מטפחים, והם אף פעם לא באמת יבינו. אני פשוט אבהיר את העניין בכך שאומר היום את הדבר הבא: אתם אף פעם לא תצליחו להבין את הדברים, או להשיג הבנה טובה לגבי האנשים של פאלון דאפא ולגביי, באמצעות ניתוח עם המושגים האנושיים שלכם. יש השואלים: "איך זה שהמתרגלים האלה שהלכו לג'וֹנְג-נָאן-הָאי היו כה מאורגנים וממושמעים?" כל המתרגלים שלנו חושבים שזה מבדח, משום שלנסח זאת כך זה מצחיק. אפילו עכשיו החברה האנושית הרגילה עדיין אינה מבינה, וממשיכה להשתמש במילים מהסוג הזה, משום שהם לעולם לא יבינו מטפחים. איננו צריכים כל פקודות או גיוס. כשאנחנו לבד או כשאנחנו עם אחרים, כל אחד מנהל את עצמו טוב מאוד, בין אם במודע ובין אם לא במודע. מטפח יודע כיצד לנהל את עצמו היטב. מטפח יודע שאין עליו לעשות דברים רעים, אלא רק דברים טובים. מטפח יודע להבטיח שיהיה אדם טוב בכל הנסיבות. כולם יודעים שאלה שהלכו לג'וֹנְג-נָאן-הָאי היו שקטים ולא צעקו שום סיסמאות. יש אנשים החושבים: "איך זה שאף אחד לא צעק? איך הם יכלו להיות כה מאורגנים? כולם פשוט עמדו שם ללא תנועה. אפילו חיילים צריכים לעבור אימונים כדי להשיג את זה". אבל אנשים רגילים בחברה האנושית של ימינו לא יודעים שהסיבה הבסיסית לכך שהמין האנושי התנוון היא ההשחתה של הלב, של החשיבה ושל המוסריות האנושיים. אם הלב האנושי יתיישר, ורמת החשיבה והמוסריות תעלה, אתה תראה שהם אינם צריכים שתארגן אותם. הם יודעים שכל דבר שהם עושים הם חייבים לעשות היטב. כפי שרבים יודעים, לפני שאנחנו מתחילים לעשות את התרגילים, כולם מדברים או מסתובבים, עושים כל מיני דברים. ברגע שהמוסיקה מתחילה – סְווּש – זה מיד מסודר. אף אחד לא מגייס את האנשים האלה או צועק פקודות. אנשים נעמדים זקוף, מסודרים יותר מחיילים (מחיאות כפיים). זה משום שמטפחים יודעים שעליהם לפעול היטב בכל מקום שבו הם נמצאים, קל וחומר כשזה בדאפא. זה מה שאנשים לא מבינים. המתרגלים [שהתאספו בג'וֹנְג-נָאן-הָאי] אספו את בִּדְלֵי הסיגריות שהשוטרים השאירו, ואחרי שהם הלכו הם הותירו את השטח נקי לְמִשְעִי, בלי אפילו פיסת נייר (מחיאות כפיים). אנשים חושבים אפילו עוד יותר על השאלה מדוע היינו כה ממושמעים. למעשה, זה באמת לא קל לאנשים רגילים להבין את המטפחים האלה. המחשבות של אנשים רגילים הן פשוט כה שונות מאלו של אנשים המטפחים את הדאפא. הם אנשים רגילים, והם תמיד ישתמשו במחשבות אנוכיות של בני אדם כדי לאמוד דברים. ומחשבות אנושיות הן מסובכות מאוד. יש אנשים העוסקים בפוליטיקה, יש העוסקים בפיננסים, יש העובדים כעיתונאים, יש העובדים כשוטרים – והם כולם משתמשים במושגים השונים שנרכשו אחרי הלידה כדי להסתכל על העולם הזה ועל כל עניין. אבל מטפחים מתעלים על האדם הרגיל, ולכן, כשאנשים מסתכלים דרך פריזמה של מושגים אנושיים רגילים, הם אינם יכולים להעריך או להבין בבהירות את המטפחים. מתרגלי דאפא פועלים היטב בכל מקום שבו הם נמצאים. זה באמת כמו שכמה אנשים אמרו – שפאלון גונג מביא מאה תועלות ואף לא נזק אחד לכל ממשלה או אומה בעולם (מחיאות כפיים).

מתרגל: האם זה נכון שהקיסר הראשון של [שושלת] צ'ין לא קיבל בכלל קארמה לא משנה כמה אנשים הוא הרג, משום שזה היה תוצאה של התפתחויות קוסמיות?

המאסטר: לא, זה לא נכון. אצל אנשים מסוימים זה קשור להתנהלות שלהם עצמם, בעוד שאצל אחרים זה אולי נגרם מתופעות קוסמיות. איחוד סין על ידי קיסר צ'ין הראשון היה כורח היסטורי. זאת הייתה תוצאה של תופעות קוסמיות. אותו דבר נכון לגבי שינוי בשלטון. המהלך הזה על לוח השחמט כבר נעשה על ידי אלוהויות בשמים, אז כך זה אמור היה להיות. אבל בנוגע לאופן שבו אדם בוחר להתייחס לאנשים תוך כדי התהליך הזה, זה תלוי באדם עצמו. זאת הסיבה שכאשר לאדם רגיל יש כוח ומעמד, האופן שבו הוא מנהל את עצמו ואיך הוא פועל לאורך חייו – תלויים בו. יש אנשים העשויים להשתמש בתנאים הטובים שלהם כדי לעשות מעשים טובים רבים, ובמקרה כזה הם יזכו במזל טוב בחייהם הבאים. אם תקופת חיים אחת אינה מספיקה כדי לקבל את כל המזל הטוב, זה יעבור לתקופת החיים שלאחריה, או שאולי במשך כמה תקופות חיים ברצף הם יהיו פקידים גבוהים. בכל מקרה, המזל הטוב עשוי להיות כה רב, שהם לא יוכלו ליהנות מכולו או להשתמש בכולו בתקופת חיים אחת בלבד. יש גם כאלה העלולים להשתמש בכוחם לעשות דברים רעים רבים. אם האדם לא מוסרי דיו, ונוסף על כך אין לו סובלנות, אז הוא יעשה דברים רעים רבים. אם הוא יעשה יותר מדי דברים כאלה, אז אורך חייו יתקצר, והוא יעמוד בפני גמול בצורה של מזל רע בחייו הבאים. כמובן, הגמול של מזל רע – חישבו על זה כולכם – יכול להתבטא בכך שהוא יהיה עני, ללא כל עמדה, ושהוא יצטרך לקבץ אוכל ולסבול. אם המזל הרע הוא כה גדול שתקופת חיים אחת אינה מספיקה כדי לקבל את כולו, אז אפשר שהוא ימשיך לקבל אותו במשך מספר תקופות חיים. כשאנשים מבוגרים רואים שאסון עומד לנחות על מישהו, הם לרוב אומרים: "הוא לא עשה דברים טובים בחייו הקודמים". (המאסטר צוחק) מה שהם אומרים הוא אכן נכון.

מתרגל: קשרים קארמתיים (יוּאֶן-פֶן) הם חומר, נכון? איך עלינו להבין קשרים קארמתיים?

המאסטר: אתה מעסיק את עצמך בזוטות. כמובן, אינני פוסל את זה שיש בזה גורמים חומריים. הסברתי בבירור מהו קשר קארמתי. זאת תופעה, ובה בעת קישור ממשי. אבל הקישור הממשי הזה אינו מתבטא בצורות אנושיות רגילות, כמו למשל שאתה ואני קשורים בחוט, ושנינו נמשכים ביחד לכל מקום שאנחנו הולכים. זה לא מה שזה אומר. זה מתבטא בממדים אחרים וזה בלתי נראה לאנשים. זאת הסיבה שאנשים לא ממש יכולים להסביר את זה, ולכן הם נותנים לזה שם: "קשר קארמתי", "יש קשר קארמתי" או "יש קשר גורלי". כמובן, כל דבר ביקום הזה הוא למעשה חומר. אמרתי שנפש היא חומר וחומר הוא נפש.

מתרגל: נראה כאילו כל הפא הישרים אומרים שגברים הם מעל נשים. נראה שהבודהיזם אומר שאדם צריך לצבור דה רב כדי להתגלגל בגוף גברי. ובודהות הם רק בדמות גברית. נראה שלדמות נשית אין שום חשיבות ממשית. המורה בחר גוף גברי. לא שמעתי על בודהות נשים.

המאסטר: דיברתי על הנושא ברבות מהרצאותיי. קיימים גם בודהות גברים וגם בודהות נשים. קיימים גם טאתאגאטות גברים וגם טאתאגאטות נשים. אם מישהו מגיע לסטטוס הפרי של ארהאט במהלך הטיפוח שלו, אז הוא עוזב את שלושת העולמות. יש יותר מסטטוס פרי אחד בתוך ארהאט, וזה כולל ארהאט של הפרי הראשון, ארהאט של פרי אמיתי וארהאט גדול. כשמגיעים לסטטוס הפרי של ארהאט, לא משנה אם זה גבר או אישה, התוצאה של הגעה לשלמות ברמה הזו היא גוף גברי. סטטוס הפרי של ארהאט הוא סטטוס הפרי הראשון מעבר לשלושת העולמות. כשמגיעים לסטטוס הפרי של בודהיסאטווה, בין אם מדובר בבודהיסאטווה גדולה או בבודהיסאטווה קטנה, ולא משנה אם טיפחת למעלה כגבר או כאישה, ההתבטאות תהיה בגוף נשי. אם הגוף שטיפחת משיג את השלמות בתחום של בודהיסאטווה, אז כל הגופים שלך במהלך הטיפוח שלך היו נשיים, וזו הסיבה שהגוף העתידי שלך יהיה נשי. כמובן, אלוהויות יכולות לשנות את עצמן. מה שתיארתי הוא הגופים הקבועים שלהן. כשאדם הופך לבודהא באמצעות טיפוח, לא משנה אם הוא גבר או אישה, יהיה לו גוף גברי. כשאדם הופך לטאתאגאטה באמצעות טיפוח, לא משנה אם הוא היה גבר או אישה, הגוף המקורי שלו או שלה יתבטא. במילים אחרות, הוא או היא יתבטאו כמו שהיא באמת הישות המקורית שלו או שלה. כשאדם מתחיל לטפח בעולם האנושי, הגופים הם שונים, אבל כשהוא מגיע לרמת הטאתאגאטה, הגוף שלו או שלה יהיה כמו זה של הג'וּ-יוּאֶן-שֶן. כמובן, יש מקרים מיוחדים. אנחנו מדברים באופן כללי. אז מה שקורה הוא שאנשים בעולם האנושי מתגלגלים הלוך וחזור. אם אתה גבר או אישה – זה מוכתב על ידי הגמול הקארמתי והקשרים של סיבה ותוצאה. אף על פי שגוף נראה נשי, בהחלט יכול להיות שהיא התגלגלה מגבר, וישנם גברים שלמעשה התגלגלו מנשים – מה שפועל כאן זה קשרים סיבתיים. אין לי כל דעה קדומה נגד נשים. בבודהיזם גם נאמר פעם, ושאקיאמוני בעצמו אמר, שכדי שמישהו יתגלגל בגוף גברי, היה עליו לצבור דֶה בחיים הקודמים. לא משנה אם אתה גבר או אישה, אם עשית דברים רעים או שפעלת באופן מוטעה בהיבטים מסוימים, אתה עלול להתגלגל בגוף נשי בחייך הבאים. כך זה היה בעבר. אבל העניין הזה לא תקף עבור האנשים המודרניים. הוא יהיה תקף שוב בעתיד. נוסף על כך, יש לי תלמידות רבות שטיפחו טוב מאוד. יש אנשים שלפני שהשיגו את הפא רצו במפורש להתגלגל בגוף נשי למטרות טיפוח. יש לכך סיבה היסטורית. אולי נשים אינן מייצרות בקלות כמויות גדולות של קארמה.

מתרגל: כשאני מפיץ את הפא לאנשים מסביבי, הם אומרים שהם אינם מצליחים להבין מדוע אנחנו כל כך בתוך העניין של לימוד הפא, עשיית התרגילים והפצת הפא. אנחנו מרגישים שלא פעלנו היטב בנושא של טיפוח בהתאמה לחברה האנושית הרגילה במידה המרבית כפי שהמאסטר לימד. כתוצאה מכך, זה עיכב אחרים מלקבל את הפא. האם גרמנו לנזק בלתי הפיך?

המאסטר: זה לא עד כדי כך רציני. אם לא פעלתם היטב, תקנו זאת בפעם הבאה. כולכם רוצים שיותר אנשים יקבלו את הפא, וכולכם רוצים להציל את אנשי העולם. בעולם האנושי שום דבר אינו קבוע. אינך יכול להביא איתך דבר כשאתה נולד ואינך יכול לקחת איתך דבר כשאתה מת. לא ניתן לקחת איתכם דבר. רק טיפוח הוא שונה. ברגע שאתה משיג את פא הבודהא, השגת אותו לתמיד. אתה יכול לקחת את זה איתך כשאתה נולד או כשאתה מת, לכן הוא יקר-הערך ביותר. לתת לאנשים את הפא זה טוב יותר מכל דבר אחר. רבים מאיתנו רוצים לאפשר ליותר אנשים לדעת על הדאפא, שהוא האמת המפוארת ביותר. אז אתם רוצים שיותר אנשים ידעו עליו, ואתם עוסקים בפעילויות להפצת הפא. אם לא פעלתם היטב בתקופה מסוימת, פשוט פעלו טוב יותר בפעם הבאה. אבל אנשים שמטפחים חמלה צריכים שתמיד יהיה להם לב טוב כלפי כל הישויות החיות.

מתרגל: לפני שלוש או ארבע שנים כבר היו קבוצות גדולות של מתרגלים שהגיעו למצב של קָאי-גוֹנְג ונעשו מוארים. במהלך שלוש או ארבע השנים האחרונות הם עדיין נשאו סבל אנושי ועשו טיפוח. האם הרמה שלהם עולה כל הזמן?

המאסטר: ננסח זאת כך. אנשים חדשים כל הזמן נכנסים לטיפוח, ולפני שאתה משיג את השלמות אתה עדיין צריך להמשיך לטפח. בטיפוח ישנם אנשים שעברו את המבחנים שלהם היטב. הם מטפחים מהר והם מתקדמים במרץ רב. יש גם כאלה שלא עברו את המבחנים שלהם היטב ושאינם מתקדמים כל כך במרץ, ולוקח להם זמן רב [להשתפר]. לגבי הנושא של השגת או אי השגת השלמות, בואו לא נדבר על זה עכשיו. כל מתרגל, כל עוד אתה עדיין כאן, אתה צריך להמשיך לטפח.

מתרגל: אלוהויות ללא גוף וללא צורה הן כמו "אלוהות נודדת או בן אלמוות משוטט". האם אין להן עולמות משלהן?

המאסטר: אלוהויות ללא גוף וללא צורה הן שונות מאלוהויות נודדות או בני אלמוות משוטטים. "אלוהות נודדת או בן אלמוות משוטט" הוא ביטוי של אנשים רגילים שאני משתמש בו. כך אני יכול לומר את זה. זה בסדר כל עוד אתם מבינים למה הכוונה. הכוונה היא שיש כאלה שאין להם עולמות משלהם. אבהיר לכם את זה: כמו אלוהויות נודדות או בני אלמוות משוטטים, הם נודדים בכל מקום. למעשה, כך היו הטאואים בעבר. דת הטאואיזם יוסדה רק מאוחר יותר. קודם לכן, לטאואים שבשמים לא היו עולמות. אחרי שטאואיסט מטפח לשלמות, הוא נע בחופשיות ובנוחות בקוסמוס. אולי הוא מוצא מערה, מקשט אותה בצורה יפה, ונשאר שם משום שזה שקט ונוח. "אלוהויות ללא גוף וללא צורה" מתייחס לעובדה שכאשר הן נוצרות אין להן גוף או צורה, או שכאשר הן מגיעות לתחום מסוים באמצעות טיפוח לא מרשים שיהיו להן גוף או צורה. אבל הן יכולות להפוך את עצמן כך שיהיו להן גוף וצורה. אלוהויות ללא גוף או צורה הן לרוב ברמות גבוהות מאוד. במחשבה אחת הן יכולות להיות כל מה שהן רוצות להיות. אבל הן אינן רוצות לעשות את זה משום שהן מוצאות זאת כטרדה: "למה לעשות את זה? זה מטריד מדי. כל כך נחמד כך, כשאין כלום". כמובן, כשאני מדבר על זה כך, קשה לכם להבין את הדברים האלה באמצעות מחשבות אנושיות.

מתרגל: בממדים אחרים, ברגע שישות חיה נוצרת ומתחילה להתקיים, אז יש לה הפא של הרמה ההיא. היות שהיא נוצרה ברמה ההיא, היא נוצרה עם אמת-המידה שהפא הקים עבור הישויות ברמה ההיא, שלא כמו התינוקות בעולם האנושי, שצריכים תהליך ארוך של השגת המודעות ושצריכים לרכוש ידע ממקורות חיצוניים.

המאסטר: פרט לשלושת העולמות, ישויות המתפתחות ברמות שונות – ובמיוחד אלה הנמצאות בממדים של אלוהויות – עומדות ללא ספק באמות-המידה לישויות ברמות ההן. הן נוצרו על ידי הפא ברמות ההן. תינוקות הנולדים בעולם של אלוהות הם גם כן אלוהויות. לגבי בני אדם הצריכים להשיג מודעוּת וללמוד – מבחינה חומרית, הכביכול "התפתחות" של ימינו היא סוטה ולא אנושית. מבחינת הטבע היסודי שלהן, ישויות נסוגות. אי אפשר לקרוא לזה להשיג מודעוּת – זאת כניסה לאשליה. למעשה זה תהליך של התנוונות, תהליך של אובדן התום. אנשים קוראים לזה תהליך התפתחות. אלוהויות קוראות לזה תהליך נסיגה.

מתרגל: איזו אלוהות אחראית על מחיקת הזיכרון בזמן ההתגלגלות מחדש?

המאסטר: אתה רודף אחר ידע ואתה סקרן. כל אלוהות יכולה להיקרא להשגיח על זה. אלוהויות שונות משגיחות על ישויות שונות. אבל יש רק מערכת סטנדרטים אחת בקוסמוס. שלא כמו מה שדמיינת, כל זה טבעי מאוד. מבחינה רעיונית, האלוהויות המשגיחות על זה הן אלו האחראיות על ההתגלגלות מחדש של ישויות בשלושת העולמות.

מתרגל: המורה לי הונג-ג'י הנכבד, בוועידת הפא בטורונטו שאלות שהוגשו למורה על ידי רבים מאיתנו שמיהרו להגיע לשם מחו"ל, ומכאלה שלא יכלו להיות נוכחים בוועידת הפא, הוצאו על ידי אלה שעשו את ה"סינון". קשה לתלמידים להבין את זה.

המאסטר: אני יכול להבין איך אתם מרגישים. למעשה, כשיש אלף או אלפיים איש בוועידת פא, אם כל אחד היה שואל שאלה, אז לא היינו יכולים לסיים את ועידת הפא עד הלילה הבא. אז מה אפשר לעשות אם אין אפשרות לענות על חלק מהשאלות? אנחנו צריכים לעשות סינון מסוים. במהלך הסינון בהחלט אפשרי שכמה שאלות חשובות שממש רציתם שהמאסטר יענה עליהן, מסוננות החוצה. עם זאת, במהלך לימוד הפא תוכלו לבטח לקבל את התשובות. למעשה, כשהם עשו את הסינון אמרתי להם עיקרון: אל תגישו לי בכלל שאלות על פוליטיקה, עשו את מיטבכם למזער את כמות השאלות הרודפות אחר ידע, ועשו את מיטבכם לסנן החוצה דברים שאינם קשורים לטיפוח בדאפא. המטרה היא בדיוק הבטחת איכות ועידת הפא שלנו.

שני גורמים מעורבים כאן. כמובן, המתרגלים שעשו את הסינון הינם מטפחים גם כן. ייתכן מאוד שהם סיננו החוצה שאלות חשובות הקשורות לטיפוח. זה יכול להיות. אני חושב שהם יפעלו טוב יותר בפעם הבאה.

מתרגל: בהיסטוריה של צרפת, לואי ה-14 זרח בזוהר אין-סופי, כמו השמש. האם הג'ו-יואן-שן שלו הגיע מהשמים? הגעתי להבנה שלואי ה-14 היה ה… שלך.

המאסטר: אני התגלגלתי בארצות רבות. התגלגלתי כאנשים מכמעט כל סוג. לפעמים לא היה מספיק זמן לגלגול. אנשים ירדו לעולם הזה כדי לקשור קשרים קארמתיים בתקופות היסטוריות שונות, אז הייתי צריך למצוא אותם כדי לקשור את הקשרים האלה. בהמשך, כשלא היה מספיק זמן להתגלגל, פיצלתי את הגוף שלי, ואז התגלגלתי במקביל. יכול להיות שהייתי כמה אנשים שונים באותה תקופת חיים. בואו פשוט נתייחס לזה בנימה קלילה (מחיאות כפיים).

מתרגל: המורה אמר שאחרי שנטפח, המורה יציל את החיים שהרגנו וימקם אותם בעולמות שלנו. אבל אם נוכל לטפח רק לארהאט או לבודהיסאטווה ולא יהיו לנו עולמות משל עצמנו, אז מה אפשר יהיה לעשות?

המאסטר: אומַר לכם, יצרתי נתיב להגעה לשלמות לכל מתרגל היושב כאן. ובאשר לאיזו רמה תשיגו בהגעה לשלמות באמצעות טיפוח, אינכם צריכים לחשוב על זה. אז לגבי איך העניינים האלה יטופלו, יש לי דרכים לטפל בכולם. אני רק דיברתי באופן כללי על להפוך דברים רעים לדברים טובים, דיברתי על איך לשנות אותם. כמובן, יש דרכים לטפל בכולם. אם לא הייתם יכולים לשלם חזרה את הקארמה שלכם ולהשיג את השלמות, אז אולי לא הייתם יושבים כאן היום (מחיאות כפיים חמות). עליי לומר זאת שוב. כלומר, אם הנתיב שתכננתי לך לא היה מסוגל לאפשר לך להתרומם, אז אולי לא היית נעשה תלמיד דאפא. אני תכננתי נתיבים מצוינים בשבילכם. אז איך אתם מטפחים תלוי בכם. המאסטר מוביל אותך לתוך השער, הטיפוח תלוי בך עצמך.

מתרגל: המאסטר אומר ב"ג'ואן פאלון" (עמ' 91): "כשמגיעים לטיפוח ברמה גבוהה [...] כל עוד אתה משפר את השין-שינג שלך, הגונג שלך גדל. אתה לא צריך אפילו לעשות תרגילים כלשהם". במה "הרמות הגבוהות" המוזכרות כאן מתבטאות? מתי נוכל להפסיק לעשות את כל התרגילים?

המאסטר: בטיפוח שעשו בזמנים העתיקים, התנועות הפיזיות בדרכי טיפוח רבות היו מסובכות למדי בשלבים הראשונים. אבל בסוף [מסלול הטיפוח של האדם] לדברים האלו כבר לא היה כל שימוש. אחרי שהם היו מגיעים לרמות גבוהות בחלק האחרון של תהליך הטיפוח הם לא היו משתמשים כלל בתרגילים. הם רק ישבו שם ועשו טיפוח בשקט ולא היו כלל תנועות פיזיות חיצוניות. אבל בנוגע לדאפא שאתם מטפחים היום, אתם חייבים, לא משנה אילו מאפיינים הבאתם עמכם, לטפח אותו בהתאם לשיטה שלימדתי אתכם כיום. מדוע זה כך? משום שאני כל הזמן מטמיע אתכם [אל תוך הפא] מן הרמות המיקרוסקופיות כלפי פני-השטח, ובמהירות מהירה מאוד. ניתן לראות שאנשים עוברים שינוי כל יום. כאשר זה מגיע לשלושת העולמות – למעשה גופים אנושיים המורכבים מכל [הרמות של] החלקיקים בשלושת העולמות נקראים גופים אנושיים – בכניסה לשלושת העולמות המהירות לפתע מאיטה, ויכולה אפילו להיעצר. זה לא יכול להגיע לחלק האנושי. זה אומר שאתם תעברו שינויים כאשר החלק האנושי שלכם ישתפר באמצעות טיפוח השין-שינג.

הגישה בטיפוח בעבר הייתה שראשית משנים את פני השטח. מיד בהתחלה, לאחר זמן לא רב, כפי שאתם אולי יודעים, בשיטות טיפוח טאואיסטיות הם היו בולעים דאן, וזה היה מאפשר למטפחים להיפטר במהירות ממחלות; כל הדברים הרעים וקארמת המחלה שהיו חבויים בגוף האנושי היו נדחפים החוצה, כל זה היה מסולק, והתוצאה הייתה שהגוף הזה היה מטוהר. אחרי כן, ברגע שהטיפוח שלו היה מתחיל, אז תאי פני-השטח היו מתחילים להשתנות. ברגע שתאי פני-השטח והמולקולות היו משתנים, חִשבו על זה כולכם, האדם הזה היה הופך מיד לבן-אלמוות. הוא לא טיפח לרמה גבוהה, הוא רק שינה את החלקיקים המולקולריים של השכבה הראשונה של הגוף שלו. במילים אחרות, הוא רק נכנס לשכבה הראשונה של השמים בשלושת העולמות, ורק עזב את הרמה האנושית הרגילה. בעיניהם של בני אדם הוא יכול היה להפגין כוחות שמימיים רבים. שום דבר של המין האנושי לא יכול היה להגביל אותו. הסיבה היא שכל מה שאנשים רואים מורכב ממולקולות, וברגע שהשכבה הזאת של מולקולות ותאים משתנה, אז אולי הוא היה יכול לעוף למעלה, לעבור דרך קירות, או במבט אחד לראות מה מתרחש בממדים אחרים המורכבים משכבה של חלקיקים השונים ממולקולות. כמובן, הוא לא יכול היה לראות דברים של רמות גבוהות יותר או מיקרוסקופיות יותר, משום שהרמה שלו הייתה מוגבלת.

באופן זה הוא היה ממשיך לעשות טיפוח עמוק. כשהוא היה מגיע לרמה הגבוהה ביותר, כבר אי אפשר היה להשתמש בשיטות שהוא השתמש בהן ברמות נמוכות יותר. הוא כבר לא היה יכול להשתמש באף אחת מהשיטות שהוא השתמש בהן בתרגול שלו. כשהוא היה מגיע באופן מלא לרמות גבוהות, כבר לא היה צורך בתרגילים. הוא היה רק מטפח בשקט, לפיכך כבר לא היו תנועות פיזיות. זאת המשמעות.

אבל זה לא עובד עם טיפוח בדאפא, משום שאם מיד בהתחלה רוב או כל המתרגלים שלנו היו משתנים בפני-השטח תחילה – חִשבו על זה כולכם, יש לנו כיום מאה מיליון אנשים הלומדים את הדאפא – אם כולם היו עוברים שינויים בפני-השטח החיצוניים ביותר תחילה, אומַר לכם שכיום היו לנו מאה מיליון אלוהויות כאן בעולם הזה. הצורה של החברה האנושית הייתה נהרסת לחלוטין. אנחנו עדיין צריכים לקיים את הצורה של החברה האנושית משום שהיא הרמה הנמוכה ביותר שהדאפא של הקוסמוס יצר עבור ישויות חיות, ואתם עדיין צריכים לעשות טיפוח כאן ולהשתפר כאן. רק בסביבה הזאת אנחנו יכולים להשתפר ולשנות את עצמנו במהירות הגדולה ביותר. אז אנחנו מוקירים את הסביבה הזאת. המין האנושי הוא רע מאוד, אבל המין האנושי יכול לאפשר לנו לטפח מהר יותר. למין האנושי יש דברים רבים רבים שאנשים חושבים שהם אמיתיים, ואלו הן בדיוק ההחזקות שאנחנו רוצים לנטוש כשאנחנו עושים טיפוח. למי קל יותר לטפח באמצעות לימוד פא, לאנשים של היום או לאנשים של הזמנים העתיקים? אין לזה כל קשר לגורמים חברתיים. המפתח הוא שזה הדאפא שמציל אנשים, ושְאֵלה הם תלמידים במהלך תיקון הפא. אני אומר שהדאפא יכול לאפשר לאנשים לטפח גבוה יותר, ולעשות זאת באופן המהיר ביותר. בחברות של הזמנים העתיקים כל האנשים האמינו באלוהויות, אז הם היו מסוגלים להבין טוב יותר את הטאו האמיתי ואת הפא האמיתי. אבל באופן יחסי, הם לא יכלו לטפח גבוה כל כך. כל החברה הייתה יכולה להבין את זה, ובאופן יחסי אמת-המידה המוסרית של האנשים הייתה גבוהה מאוד. אז המבחנים שהיו לאנשים לא היו גדולים כל כך. עם זאת, ככל שהמצב היום גרוע יותר, כך זה מדגיש יותר כיצד אנחנו מטפחים עם יותר מצוקות ובאופן מפואר יותר, וכך זה מאפשר לנו לטפח לרמות גבוהות יותר. זה הקשר.

מתרגל: תלמידים משֵן-יָאנג שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים).

מתרגל: נראה שכיום אנשים ברחבי העולם יודעים על פאלון דאפא.

המאסטר: כך זה נראה כעת. היינו שקטים ולא רצינו להפריע לחברה כך שהמטפחים יוכלו לטפח בסביבה שלווה. כעת נראה שפתאום נדחפנו אל במת העולם. רבים מאיתנו נעשו מפורסמים בשל כך (צחוק). זה נשמע מעניין כאשר אנשים מדברים על זה, אבל אנחנו המטפחים לא רוצים את זה.

מתרגל: יש אנשים העושים כמיטב יכולתם להתנגד [לדאפא], והם מפיצים דברים לא נכונים ומטעים הגורמים לאנשים עם קשרים קארמתיים להחמיץ את ההזדמנות יקרת הערך. איך אנחנו יכולים להפוך את ההשפעה השלילית שגרמו האנשים שגורמים נזק לדאפא? מהו העתיד של אלה שבאופן אישי ובמודע גורמים נזק לדאפא?

המאסטר: אומַר לכם, כרגע יש רק מספר קטן של אנשים שבאמת גורמים נזק לדאפא. אל תחשבו שרק משום שהם עושים תצוגת כוח מנופחת זה אומר שיש רבים מהם העושים זאת. אנשים צריכים לשלם על כל מה שהם עושים. הם המציאו שמועות רעות מאוד – באמת רעות מאוד. עדיין אומַר לכם אותו דבר: אל תדאגו שלא יהיו אנשים שילמדו את הפא. בודהות מצילים אנשים עם קשרים קארמתיים (מחיאות כפיים). אם היה מותר לבני אדם לפגוע בפא הבודהא, ובכן, איך אפשר להרשות שזה יקרה?

מתרגל: אני חושב שהאירועים האחרונים ביותר, כולל אלו המוזכרים במאמר של המאסטר "חלק ממחשבותי" מה-2 ביוני, היו מבחנים גם עבור תלמידים רבים מחוץ לסין כדי לראות אם הם יוכלו להשיג את השלמות ואם הם יכולים לוותר על מושגים על ה"עצמי", כמו גם על כל המושגים האנושיים שלהם. האם ההבנה הזאת נכונה?

המאסטר: שום הבנה אינה מוטעית. כל אחד מגיע להבנה שונה. אף אחת מהן אינה מוטעית. כולם מבינים את זה נכון.

מתרגל: אני מתנדנד לעתים קרובות. אחרי כל ועידת פא יש לי אין-ספור חרטות ואני מחליט להתקדם במרץ בטיפוח. אבל אחרי תקופת זמן, אני חוזר לדרכיי הישנות. לעתים אני אפילו חש שאינני ראוי להיות תלמיד של המאסטר, ואני חש בושה מול החמלה של המאסטר. האם יש איזו גישה אחרת חוץ מלקרוא יותר את הספרים וללמוד יותר את הפא? אני באמת רוצה לעשות טיפוח אמיתי ונחוש. האם זה יעזור אם אוכל לראות קצת יותר מממדים אחרים, או שהטְיֶאן-מוּ שלי תיפתח וכו'?

המאסטר: מה שהרגע אמרת – "אני באמת רוצה לעשות טיפוח אמיתי ונחוש" – המילים האלו, לא משנה באיזה מצב היית כשכתבת אותן, היו טהורות ואמיתיות, וזה האני האמיתי שלך. אבל המילים שלאחריהן הופרעו מיד על ידי מושגים שנוצרו אחרי הלידה. זוהי הסיבה שאתה חש שאינך מצליח לטפח במרץ. אין כל דרך אחרת. רק על ידי כך שתקרא יותר את הספרים תוכל לפרוץ דרך הקושי הזה. האם לא קלטת שהעובדה שאינך מצליח להתקדם במרץ היא בפני עצמה התבטאות של חסימה? אחרי שתפרוץ דרך זה, הבט אחורה ותראה מה כל זה.

מתרגל: יש שמונים וארבעה אלף דרכי טיפוח באסכולת הבודהא. האם הן כוללות דרכי טיפוח ברמות שונות? ומה לגבי ממדים אחרים…

המאסטר: "יש שמונים וארבעה אלף דרכי טיפוח בטיפוח של פא הבודהא" הוא משהו שהגיע מבודהא שאקיאמוני. בודהא שאקיאמוני חשף את מה שהוא יכול היה לספר לאנשים. כולכם יודעים שבודהא שאקיאמוני אינו השליט הסופי של הקוסמוס. אז גם הוא אינו יודע על הדברים במרחב הגדול יותר והסופי של הקוסמוס. אז במילים אחרות, כאשר בודהא שאקיאמוני דיבר ברמה שלו ואמר: "יש שמונים וארבעה אלף דרכי טיפוח", זה היה רק מה שאפשר היה לחשוף לאנשים, וזה לא היה מוטעה. לאנשים במילא לא יהיה מושג אם יגידו להם שיש מאה אלף דרכי טיפוח, אז מה הטעם.

לפי מה שאני רואה, נראֶה ששמונים וארבעה אלף דרכי הטיפוח שבודהא שאקיאמוני הזכיר קשורות לישויות החיות בשלושת העולמות. ואילו המערכות בממדים אחרים מעולם לא נחשפו לאנשים. אנשים אינם יודעים עליהן. כמו כן, כדור הארץ אינו הסביבה היחידה בקוסמוס שיש בה תנאים כמו של כדור הארץ. אבל אף אחד מהמקומות האחרים אינו נמצא במיקום המרכזי של הקוסמוס.

מתרגל: לפני זמן לא רב, אתר התרגול שלנו ארגן כמה פעילויות להפצת הפא שהמתרגלים הקדישו להן לא מעט זמן. אבל נראה שלחלק מהפעילויות הייתה השפעה קטנה מאוד.

המאסטר: בנוגע לאפקטיביות של הפצת הפא, פשוט עשו כמיטב יכולתכם עד כמה שיכולתכם מגעת. כוחות ישנים… הכוחות הישנים שאני מדבר עליהם אינם שדים אמיתיים, אלא ישויות מנוונות של רמות שונות, והם כוללים גם ישויות חיוביות וגם ישויות שליליות. הם כולם חושבים שהם עוזרים לי. אבל העזרה שלהם הפכה בדיוק למכשול שאני עומד מולו. התקדמות הפצת הפא שלנו התעכבה בשל הקיום של גורם מתנגד. קשה מאוד למתרגלים חדשים לקבל את הפא, והכוחות הישנים גרמו לכמה אנשים להיות אדישים כלפי הדאפא אפילו אחרי שהם קיבלו את הפא, וכתוצאה מכך האנשים האלה ויתרו. הבעיות האלה נמצאות בתהליך לקראת פתרונן. אל תתנו לאתגרים האלה להרתיע אתכם. עשו את מה שאתם אמורים לעשות. כל הבעיות האלה נמצאות בתהליך לקראת פתרונן.

מתרגל: אמרת שלהפצת הפא אין כל קשר להגעה לשלמות. אבל הפצת הפא היא קדושה ביותר, ויכולה באמת להציל את החיים של אלה שלא קיבלו את הפא. אז תחושת חוסר התלהבות לגבי הפצת הפא אמורה להיות משהו שצריך לפרוץ דרכו, נכון?

המאסטר: הפצת הפא וההגעה לשלמות הם שני מושגים שונים שאינם קשורים ישירות זה לזה. הגעה לשלמות מתייחסת להגעה לרמה שבה תושג השלמות באמצעות טיפוח בתוך סבל, ובאמצעות השלמת נתיב הטיפוח שלך. עם זאת, הפצת הפא היא משהו שעליך לעשות – כאדם עם חמלה אין-סופית – במהלך הטיפוח שלך, וזה משהו שעליך לעשות לצד השיפור העצמי. אבל למה שאתה עושה בהפצת הפא לא יתייחסו בנפרד כגמול של מזל טוב בקרב אנשים רגילים, משום שאתה אינך רוצה להיות בן אדם בחיים הבאים שלך. אתה רוצה להשיג את השלמות. אז זה קשור לחמלה, וזה קשור להצלה של ישויות חיות במהלך הטיפוח שלך, ואנו נתייחס לזה כחלק מהקמת המוסריות האדירה בטיפוח שלך.

מתרגל: האם זה שאישה אוהבת להיראות יפֶה הוא אינסטינקט טבעי שלה או החזקה?

המאסטר: כרגע אי אפשר להגיד שיש לה החזקה אם היא מנסה להיראות טוב. יש אנשים האומרים שזה האינסטינקט הטבעי של אישה. למעשה, אני חושב שנשים צריכות להקדיש לזה תשומת לב. הופעה מרושלת איננה נראית טוב בעיני איש, אולם מנגד, הופעה ראוותנית מדי תגרום בדיוק לאפקט הפוך. זה לא רק אני שאומר שזה לא טוב – כשאנשים רגילים רואים את זה, סביר שגם הם יחשבו שזה לא יפה. בגדים שאנשים לובשים צריכים להיראות טוב. אלוהויות, בודהות ובודהיסאטוות בשמים הם אדירים, קדושים ויפים באופן שאין דומה לו. החלקיקים של העור של הגוף שלהם מורכבים מחלקיקים מיקרוסקופיים ביותר. אתם יכולים לדמיין עד כמה עדין וחלק הוא עורם. כשמגיעים לנקודה ההיא, אין צורך להקדיש תשומת לב מיוחדת להתלבש יפה.

מתרגל: המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון": "שזמן החיים שהוארך מעבר לתוחלת החיים שהוקצבה מיועד אך ורק למטרת הטיפוח. ברגע שהמחשבה שלך סוטה אפילו מעט זה יביא לסכנת חיים". אנא בטובך, הרחב בנושא זה. אני מטפח ומתרגל יותר משלוש שנים. כל מחלותיי הרבות נרפאו. גם הפסקתי עם כל התרופות שלקחתי במשך עשורים קודם לכן. למרות שאני בן יותר משישים, אני במצב גופני טוב יותר משהייתי בשנות הארבעים שלי. הייתי רוצה לעשות עבודה כלשהי במסגרת היכולת שלי מלבד עשיית הטיפוח. האם זה בסדר?

המאסטר: אתה לבטח יכול, כל עוד זה לא משפיע על לימוד הפא שלך ועל עשיית התרגילים שלך. הקטע "מעבר לתוחלת החיים שהוקצבה" מתייחס למצב שבו אדם אמור לחיות רק מספר עשורים בתקופת החיים הנוכחית. לפיכך, כשהוא מגיע לגיל ההוא הוא צריך לעזוב. אבל בדיוק כשהוא עומד להגיע לסוף "תוחלת החיים שהוקצבה" הוא מתחיל לטפח, ומהרגע שהוא מתחיל הוא מתקדם במרץ רב, ומיד ברור שהוא קוֹרָץ מחומר טוב. זה לא משנה כמה הוא מבוגר – אני לא מסתכל על גיל. אולי אתם יודעים, שגָ'אנְג סָאן-פֶנְג ^[4] קיבל את הטאו כשהיה בשנות השבעים שלו, והוא חי מאה שלושים ומשהו שנים. הוא החל את הטיפוח באופן רשמי כשהיה בן יותר משבעים. כלומר, לטיפוח אין כל קשר לגיל. זה תלוי אם אתה מצליח להתקדם במרץ. אם אתה באמת מסוגל להניח לחיים ומוות ולחשוב: "גיל? אז מה! מדוע שאחשוב על דברים כאלה? אני קיבלתי את הפא, אז אני פשוט אמשיך לטפח" (מחיאות כפיים), כשאתה באמת רואה את עצמך כמטפח ולא כאדם רגיל, אז החיים שלך יטופחו ללא הרף ויוארכו ללא הרף. החיים שלך יוארכו ללא הרף, וזה יאפשר לך מספיק זמן כדי לטפח. אבל יש אנשים שאינם מתקדמים במרץ, במידה כזאת שהם אכן לא יוכלו להשיג את השלמות בחיים האלה. אז אי אפשר להאריך אותם יותר. כשהמועד יגיע, הוא יושאר לגורלו. אחרת, לא רק שהוא לא יצליח בטיפוח בחיים האלה, אלא שהדברים בחיים הבאים שלו ישתבשו גם כן. מה אם כן ניתן לעשות? עלינו להניח להם לעזוב. ככה זה. לפיכך, אנשים מבוגרים שחיים כבר עשורים ועברו את הירידות והעליות בעולם האנושי היו אמורים כבר להבין שזה כל מה שזה במה שנוגע להחזקות ולרדיפות שהיו להם בחיים. עליך כבר לדעת זאת. אז מה יש עוד שלא ניתן לוותר עליו? קל להגיד את זה, אך קשה לעשות.

מתרגל: קיבלתי השראה והשתפרתי רבות באמצעות האירועים שהתרחשו בבייג'ינג ובטיאן-ג'ין. אפילו בתור מטפח זה יכול להיות קשה מאוד לפעול בהתאם לגֶ'ן-שָן-רֶן ברגעים קריטיים, אבל הם הצליחו לפעול על פי גֶ'ן. הם הלכו לשם כדי לומר מילות אמת רק מתוך רצון טוב, והם לא עשו שום דבר שאינו עומד באמת-המידה למטפחים. הם נשאו בשקט וברוגע. מאסטר, תנוח דעתך, תלמידים אמיתיים של פאלון דאפא העושים טיפוח אמיתי לא יאכזבו את המאסטר. האם מה שאמרנו נכון?

המאסטר: אמרתם את זה נכון. ראיתי את זה קורה באופן מעשי. כתבתי ב"חלק ממחשבותיי": "לכל אחד יש את השאיפה שלו". בתקופת החיים הזאת שלי אני עושה רק את הדבר האחד הזה – כלומר, להיות אחראי להגעה לשלמות של אלה מאנשיי המסוגלים לטפח. כשראיתי את כל המתרגלים האלה שלי עוברים בזה אחר זה את המבחנים הגדולים האלה הקובעים את ההגעה לשלמות, האם אתם יודעים איך הרגשתי? (מחיאות כפיים חמות) זה יוצא מן הכלל, באמת יוצא מן הכלל. מגיע להם להיות אלוהויות מפוארות! אני זוכר שאולי נוסטרדמוס אמר שאלוהויות ובני אדם יתקיימו במהלך תקופת זמן מסוימתזה לצד זה. לא משנה למה הוא התכוון, באמת, אינני חושב שצריך להתייחס אליכם כעת כאל אנשים רגילים. אתם יכולים לוותר על מה שבני אדם לא יכולים לוותר. אתם נושאים את מה שבני אדם לא יכולים לשאת. למרבה הצער, זאת הסיבה שאנשים לא יכולים להבין אותנו. אבל אני חושב שעלינו לנסות את המיטב לעזור לאנשים להבין (המאסטר צוחק).

מתרגל: איך על תלמידי הדאפא להתייחס בצורה נכונה ליחס שבין היות הדאפא רציני לבין היותו הרמוני?

המאסטר: הדאפא הוא רציני. אם אדם רוצה לטפח עד לשלמות, האם אדם זה יכול להיות לא רציני? אם הדאפא היה סוטה אפילו טיפה, אז זה היה בלתי אפשרי למטפחים להשיג את השלמות. האם הדרכים הרעות האלה יכולות לאפשר לאנשים לטפח לאלוהויות מפוארות? לחלוטין לא. זאת הסיבה שהפא רציני. כל תלמיד דאפא חייב לעמוד באמות-המידה של כל רמה שהוא נמצא בה. זה רציני. מה שצריך לסלק במהלך תהליך הטיפוח צריך להיות מסולק. אין כל דרך אחרת. הדאפא יכול להציל אנשים והוא יכול ליצור כל דבר שבקוסמוס. יש לו עקרונות פא ברמות שונות. עקרונות הפא בכל רמה מחוברים לכל הפא, מלמעלה עד למטה, מבפנים החוצה ומהמיקרוסקופי אל המאקרוסקופי. הם כולם שלובים. והעקרונות מחוברים באופן עצמאי גם בתוך כל רמה. אז מכל נקודת מבט שמדברים ממנה, הפא הזה הוא הרמוני, ניתן לומר אותו בבהירות, הוא לא ניתן להריסה, וניתן להסביר כל דבר באופן מושלם על בסיס העקרונות. משום שהוא יצר את הקוסמוס הוא לבטח יכול להפגין באופן מושלם את העובדה שה"אמת" היא בכל מקום והיא כל-יכולה. הוא יכול להפוך את כל הדברים הרעים לדברים טובים, והוא יכול להציל את הכול ואת כל הישויות החיות שבקוסמוס. בעבר, האם לא התקיים [העיקרון] "יצירה-התייצבות-התנוונות-היכחדות"? הדאפא יכול לגרום לדברים שהם בדרך להיכחדות להפוך לחדשים וטובים שוב. יכולה להיות לו כל השפעה שהיא, והוא כל-יכול. אז הדאפא הזה הוא לחלוטין מושלם ולא ניתן להריסה (מחיאות כפיים).

מתרגל: היה לנו המזל הטוב להגיע להכיר את הדאפא אחרי [העתירה השקטה של] ה-25 באפריל מכך ששמענו את האנשים האלה שרודפים את הדאפא מדברים על הדאפא. אחרי חודשיים בלבד אנחנו מרגישים באופן עמוק כמה נרחב ועמוק הוא הדאפא.

המאסטר: אנשים רעים שומעים דברים רעים, ואנשים טובים שומעים דברים טובים! כשהאנשים הרעים מקללים את הדאפא, הם אחרי הכול צריכים להגיד את המילים "פאלון גונג". המתרגל הזה שלנו ראה את "פאלון גונג" וראה שזה טוב (מחיאות כפיים). בני אדם אינם מסוגלים לגרום נזק לפא הבודהא. בכל פעם שהרוע משתמש באנשים רעים לגרום לנו נזק, הם למעשה מקדמים אותנו! (מחיאות כפיים חמות) אבל אנשים עשו את הדברים הרעים האלה מתוך כוונות רעות. זה בטוח. וזה המקום שבו הישויות שלהם ממוקמות.

מתרגל: איך אני יכול לחזק את ההבנות הגבוהות יותר שיש לי לגבי הדאפא?

המאסטר: מה שאני מלמד אתכם זה את עקרונות הפא, והסיבה שמתרגלים באו מלכתחילה ללמוד את זה היא שהם הרגישו שעקרונות הפא הם טובים. בהדרגה הם נוכחו לדעת שעקרונות הפא האלה לא רק אומרים לאנשים להיות טובים, אלא גם שזה ספר של טיפוח, ספר של פא הבודהא – חוק שמימי, החוק הגדול (הדאפא) של הקוסמוס. הם בהדרגה הגיעו לראות את זה (מחיאות כפיים). אז אני חושב שעדיף שתמשיך ותטפח בלי כל כוונה. אם כל היום אתה חושב על ללכת לעולם של בודהא, זה למעשה יתפתח להחזקה. יש אמרה: "להשיג באופן טבעי בלי רדיפה". פשוט טפח והכול יבוא לידי ביטוי. וכאשר זה יקרה אז אתה תחוש: "הו, הכול היה די טבעי". אתה תחוש שזה טבעי משום שהרמה שלך כבר תהיה שם. בני אדם הם ברמות של בני אדם, והם רוצים לראות דברים מעל הרמות שלהם. לכולם יש הרצון הזה. כשמטפחים הם ברמה ההיא והם רואים דברים, הם לא יחושו שזה מוזר אלא די טבעי.

מתרגל: תלמידים בגואנג-ג'ואו מתגעגעים אליך מאוד, והיו רוצים לראות אותך.

המאסטר: אני מודה למתרגלים בגואנג-ג'ואו. כעת קשה לומר… (מצחקק) משום שנכון לעכשיו זה אינו אפשרי.

מתרגל: תלמידי הדאפא מאתר התרגול של "תחנת דרך דוּאוֹ-לוּן" שבנאן-ג'ינג, כמו גם שאר תלמידי הדאפא בנאן-ג'ינג, שולחים את ברכותיהם ואת הערכתם הגבוהה ביותר למאסטר שלהם הרחום לאין גבול!

המאסטר: תודה לכולכם!

מתרגל: כל תלמידי הדאפא מבייג'ינג, מלָאן-ג'וֹאוּ, מחָארְבִּין, מצ'יצ'יהָאר, ממונגוליה הפנימית, מגואנג-ג'וֹאוּ, ומהערים ווּ-הָאן ושָנְחָאי שולחים את ברכותיהם למאסטר ומבקשים מהמאסטר לא לדאוג!

המאסטר: תודה לכולכם!

מתרגל: הקיסר האדיר קָאנְג-שִי ניהל חיים שלמים של שלטון מוסרי. האם היה זה מודל שהוצג עבור הקיסרים שבאו אחריו?

המאסטר: חייו של הקיסר האדיר קָאנְג-שִי היו מפוארים למדי. דיבור על "תקופת השגשוג" שהייתה במהלך תקופת קאנג-שי וצ'יאַן-לוֹנג הועבר הלאה על ידי אנשים לאורך הדורות. אני לא אדבר על עניינים אנושיים. קאנג-שי היה קיסר מפואר.

מתרגל: פעם שאלתי שאלה שהעציבה אותך מאוד.

המאסטר: לא הייתי עצוב. אולי חשבתי על דברים אחרים. העניינים שאני חושב עליהם שונים מהדברים שאתם מעסיקים עצמכם בהם. מה שאתם רואים זה רק המראֶה על פני השטח. מה שאני רואה זה המראֶה האמיתי.

מתרגל: שד התאווה המינית שהופיע בחלומי היה בעלי. האם זה מקרה שבו שד מעורר צרות?

המאסטר: היות שבעלך היה שם [לצידך], לא ייתכן שזה היה בעלך. אז זה חייב היה להיות אחיזת עיניים. שמרי על ערנות.

מתרגל: אחותי הצעירה היא סטודנטית במכללה לרפואה סינית. בסמסטר הבא יהיה להם קורס חובה בצ'יגונג. היא שואלת האם עליה לדלג עליו.

המאסטר: סטודנטית במכללה לרפואה סינית… כן, מכללות לרפואה בסין הכירו עכשיו בהשפעה הישירה של הריפוי שהצ'יגונג יכול להביא לרפואה הסינית. הם החלו ללמוד את זה. אבל, ממה שאני יודע, רק מעטים מהם למדו שיטות ישרות של צ'יגונג. כאשר צ'יגונג רק החל להיות פופולרי, היו קומץ של שיטות טובות יחסית. מאוחר יותר החל להופיע בהדרגה צ'יגונג מזויף. שיטת התרגול הטובה-יחסית הראשונה שהופיעה הייתה טאי-צ'י. כיום יש אנשים ששינו את הטאי-צ'י עד לדרגה שהוא אינו ניתן לזיהוי. הגרסה ששונתה היא מזיקה, זה בטוח. אז הופיעו תורות מתוך "ספר התמורות" (אִי-צִ'ינְג). טאי-צ'י שייך לאסכולת הטאו. "ספר התמורות" שייך לאסכולת הבודהא, והוא מה שהנזירים במקדש השאולין השתמשו בו פעם מזמן בשביל הטיפוח הפנימי שלהם. מיד אחרי זה הופיעה שיטת טיפוח עממית: "צ'יגונג של חמש החיות". השיטות האלה היו יחסית מועילות לאנשים. היו גם כמה אחרות. לא נציין את כולן בשם. כיום יש כל מיני שיטות מבולגנות של פו-טי. אם מכניסים אותן לבתי ספר כדי שאנשים ילמדו אותן, אז הן באמת יגרמו נזק לסטודנטים בבתי הספר האלה.

מתרגל: כשאני אומד את עצמי מול אמות-המידה למטפחים, אני לעתים קרובות חושש שהמאסטר לא מחשיב אותי כתלמיד המטפח באמת. אבל אחרים תמיד חושבים שאני לא כזה גרוע. לאחרונה הם אפילו ביקשו ממני להיות סייע. אני יודע היטב שאינני מתאים. אני חושש לגרום נזק לתדמית של הדאפא.

המאסטר: נראה שאתה אולי חושש יותר מדי. למעשה, סייע לא נדרש להתעסק ביותר מדי דברים, וזאת אינה איזו דרגה רשמית; כלול בזה רק ללכת לאתר התרגול ולארגן תרגול ולימוד פא קבוצתיים. אין כל כך הרבה דברים לדאוג להם. אל תפחד כל כך. בכל אופן זה טוב שאתה מרגיש שלא טיפחת היטב. זה אומר שאתה מסוגל לראות את ההחסרות שלך. אל תפחד כשאתה רואה החסרות וטעויות. אם יש כאלו, אז פשוט היפטר מהן. אם לא היו לך החזקות או טעויות אז כבר לא היית צריך לטפח. במשך תהליך הטיפוח זה בלתי נמנע שיהיו לך החזקות אנושיות.

מתרגל: כשאני נתקל בקשיים אני יודע שהם מבחנים בצורה של ניסיונות קשים, ואני עושה את מיטבי לא לתת לזה להשפיע על הלב שלי. אבל כשאני נתקל בדברים משמחים, אינני יכול שלא לשמוח.

המאסטר: אז פשוט תשמח. זה בסדר. אחרי הכול לשמוח זה הרבה יותר טוב מאשר להיכשל במבחנים שאתה מחשיב כקשים למעבר. למעשה, מחשבת השמחה שלך תיעלם באופן טבעי כשהרמה שלך תתרומם. אינך צריך לדכא אותה באופן מלאכותי. כמובן, אין זה בסדר אם ברגע שיש לך משהו שאתה מאושר בגללו אתה תרקוד משמחה. כולכם רציונליים ומשכילים, אז אינני חושב שזאת בעיה. אבל מבחנים בצורה של ניסיונות קשים קשה מאוד לעבור.

מתרגל: 1) האם יש רמות שונות בקרב הישויות המוארות?

המאסטר: בוודאי שיש. אפילו טאתאגאטות אינם כולם באותה הרמה. כפי שאמרתי, הם מלכי-פא. מטפחים קוראים להם באופן כולל "טאתאגאטות". יש גם מלכי-פא אדירים ויש גם מלכי-פא אדירים ברמות גבוהות אף יותר.

מתרגל: 2) אם כן, אז האם החיים של ישויות מוארות נמוכות יותר מתוכננים על ידי ישויות גבוהות יותר?

המאסטר: למעשה זה לא כפי שאתה חושב. אל תשתמש בצורת חשיבה אנושית לחשוב על אלוהויות, כי כך לעולם לא תבין. זה גם חסר כבוד. אחרי שמישהו מטפח להיות טאתאגאטה, בתוך הטווח שבו יכולותיו פועלות, כל דבר הוא תחת שליטתו, והוא כל יכול.

מתרגל: אני מתרגל מהימים המוקדמים. אם אנחנו עושים את מירב המאמצים אבל עדיין לא נצליח להגיע לשלמות ביום סיום הטיפוח בגלל האיכות המולדת (גֶן-גִ'י) הגרועה שלנו, האם נוכל עדיין ללכת עם המאסטר, האם נוכל עדיין ללכת אל…

המאסטר: "עשית את מירב המאמצים לטפח [ועדיין לא תוכל]"... יש לך מעט מדי ביטחון עצמי. אם תעשה את מיטבך ועדיין לא תוכל להשיג את השלמות – אז זה לא יהיה בסדר. המילים האלה סותרות זו את זו (צחוק). הבעיה לא קיימת. פשוט התקדם במרץ. אתה לא יודע איזה סוג של איכות מולדת יש לך, אז איך אתה יכול לומר שהיא גרועה? אם תעשה את מיטבך אז מה שמחכה לך הוא השלמות! (מחיאות כפיים)

מתרגל: אם חושבים על כדור הארץ כחלקיק, נגיד מולקולה, אז חומר המורכב מהמולקולה הזאת של כדור הארץ יהיה נמוך מרמת בני האדם, משום שככל שרמה היא גבוהה יותר כך האלמנטים המרכיבים אותה הם קטנים ועדינים יותר.

המאסטר: זה לא ילך אם אספר לכם הכול לגבי הקוסמוס הזה. אבל סיפרתי לכם שככל שדברים הם קטנים יותר ומיקרוסקופיים יותר, כך הרמה גבוהה יותר. עם זאת אמרתי לכם גם שכדור הארץ הוא ברמה הנמוכה ביותר. הרמה הנמוכה ביותר נמצאת בין החלקיקים הגדולים לבין החלקיקים הקטנים. אז למעשה, אמרתי לכם שהוא [כדור הארץ] נמוך יותר מהחלקיקים הגדולים וגם נמוך יותר מהחלקיקים הקטנים. הוא הנמוך ביותר משום שהוא באמצע. דיברנו גם על דברים גדולים יותר. הם גם גבוהים יותר מבני אדם.

מתרגל: אין לי טייפ קסטות להשמיע את מוסיקת הפאלון דאפא בזמן ביצוע התרגילים. האם אני יכול לשנות את התנוחות במהלך תרגילי העמידה לפי ספירה?

המאסטר: כן, כי בימים המוקדמים של ביצוע התרגילים לימדתי את המתרגלים בלי מוסיקה, וביצענו אותם באמצעות ספירה. אחרי הכול טיפוח הוא בלתי רגיל. היות שיש לנו מנגנון אוטומטי, כשהמנגנון חזק מאוד, אז לאחר שמשלימים תשע פעמים הידיים ינועו מעצמן לבטן התחתונה ויכסו זו את זו. זאת הסיבה מדוע אנחנו קוראים לעשיית התרגילים "לנוע בעקבות המנגנון". מרגע שהמנגנון נוצר הוא פועל באופן אוטומטי, והוא מוביל ומניע את הגוף לבצע את התרגילים. התנועות לבטח יתבצעו באופן אוטומטי. אז המטרה שאני מאפשר למתרגלים להקשיב למוסיקה בזמן שהם מבצעים את התרגול היא לאפשר למתחילים להגיע, ולהגיע כמה שיותר מהר, למצב שבו הם לא יופרעו על ידי מחשבות פרועות. ההקשבה למוסיקה תמנע מהם לחשוב על דברים אחרים, שזה להשתמש בצורה של החלפת עשרות אלפי מחשבות במחשבה האחת הזאת. זאת השיטה שבה אנחנו משתמשים. אם כך, המוסיקה עצמה היא מחשבה. אבל אל תוך המוסיקה הוספתי את המשמעות הפנימית של הפא, וגם גונג, וזה גורם לכך שתהיה לה השפעה של עזרה לטיפוח. אז זאת המטרה של ההקשבה למוסיקה בשעה שמבצעים את התרגילים.

אם אתה יכול לבצע את התרגילים בצורה מדויקת בלי המוסיקה, אז זה טוב באותה מידה. זה לא ישפיע על שום דבר.

מתרגל: האם אני יכול להחליף שינה בעשיית התרגילים? האם זה יעבוד?

המאסטר: לא, משום שזה יוביל אותך לקיצוניות אחרת. בזמן שאתה עושה טיפוח אתה עדיין מסתמך על הגוף הזה כדי לטפח. בלי הגוף הזה לא תהיה מסוגל לטפח את כל מה שאנחנו עושים. זאת הסיבה שאתה צריך לאכול ולישון, כדי להבטיח שגופך יהיה במצב בריא. אז כולכם צריכים לישון. לגבי השאלה מה לעשות כשאתם נעשים עסוקים בעבודתכם – בין אם אלו דברים שאתם עושים עבור הדאפא ובין אם בעבודה הרגילה שלכם – ואינכם ישנים כמה לילות, זה משהו שקורה מדי פעם וזה שונה. באמצעות עשיית התרגילים אתם תתאוששו מיד. אבל נניח שבמשך זמן ארוך אתה רק עושה את התרגילים ומוותר על שינה, ואתה מחליף את השינה שלך בתרגילים – זה לא יעבוד. כך לא מטפחים בדאפא, אז מדוע שתפעל כך? העדיפות הראשונה שלך בטיפוח היא שיפור השין-שינג שלך, וזה מה שגורם לשיפור אמיתי. אם השין-שינג שלך לא עולה, אז לא תשתפר ולא משנה כמה הרבה תעשה את התרגילים. זה לא משהו שאפשר לכפות באופן מלאכותי על ידי עשיית התרגילים. בלי לשפר את השין-שינג לעולם לא תשתפר, ולא משנה איך תעשה את התרגילים.

מתרגל: אני יודע שזה אינו טוב לעשות ספקולציה במניות, אבל אינני מבין את הסיבה האמיתית מאחורי זה. בארה"ב חברות מחלקות מניות לאנשים כאחת מההטבות שלהן. האם זה נחשב להון לא אֶתִי? האם מניות אינן דרך שבה חברות מגייסות הון לשם צמיחה?

המאסטר: אספר לכולכם שהדברים הנחשבים בעיני בני אדם לנכונים אינם בהכרח נכונים. בפרט כאשר המוסריות האנושית לקויה, מה שבני אדם מחשיבים כטוב – בהחלט עלול להיות רע. אתם יודעים, לקבל תשלום עבור עבודתכם או עבור עבודת חשיבה, או אם יש לך עסק גדול, או אם יש לך כישרונות מסוימים – כל אלו הן דרכים נורמליות להרוויח כסף, וזה לא משנה כמה כסף אתם מרוויחים. זה נחשב להרוויח כסף באמצעים כשרים וזה לא משנה כמה אתם מרוויחים. כאשר משתמשים באמצעים ספקולטיביים תמיד אינני מרגיש בנוח, משום שיש עיקרון בקוסמוס הזה הנקרא: "אין הפסד – אין רווח". אולי כאשר אתה משיג את הכסף הזה אינך יודע כמה דברים טובים אתה מאבד כי לא נתת שום דבר בתמורה. מניות עולות ויורדות, ולב האנשים זז בהתאמה. איך אפשר לטפח כשעושים את זה? בעוד שכמה אנשים מתעשרים, סביר מאוד שיש אחרים שזה גורם להם לקפוץ מבניינים. האמת היא, שלעשות [ספקולציות] במניות זה למעשה להמר. אז כמטפח, האם עליך להמר? הייתי אומר שלא. כמובן, אינני אומר איך אנשים רגילים בחברה האנושית צריכים לסחור במניות. זה עניין אנושי אם אנשים צריכים לסחור במניות. אני רק מלמד עקרונות טיפוח למטפחים. אחרי הכול עליכם להתעלות על ענייני האנשים הרגילים ולאמוד את עצמכם מול אמות-מידה גבוהות יותר, נכון? החלק שהחברות מחלקות כהטבה או כמשכורת ניתן לפדיון מיידי במזומן.

מתרגל: מטפחים אינם יכולים לשאת קארמה עבור קרובי משפחה. מדוע ילדים שאין להם קארמה יכולים לשאת קארמה עבורנו?

המאסטר: אולי הילד ההוא רואה שלהורים קשה מדי לעבור מבחנים ושהם פועלים גרוע מאוד. אז הוא נושא קצת עבורכם, ואילו אתם עדיין אינכם מכירים תודה וחושבים "מדוע הילד סובל במקומי?" (צחוק) אני רק מדגים עיקרון. זה לא בהכרח כך. אבל זה משהו שקורה רק לילדים של תלמידי דאפא.

מתרגל: בני בן החמש מטפח כבר שנתיים. הוא אמר שיש לו טלוויזיה במצח, ושהמאסטר מרצה על הפא עבורו יום ולילה. האם זאת הפרעה או שזה מצב נכון?

המאסטר: הוא ילד, אז זאת לא הפרעה. אולי זוהי דרך לאפשר לילד לקבל את הפא. אבל זה לחלוטין לא יפריע למנוחה שלו.

מתרגל: בחברה האנושית הרגילה, כאשר יש כוח עצום מאוד של טבע דמוני המנסה לפגוע בדאפא בקנה מידה גדול, אפילו עד כדי לנסות לחסל את הדאפא, מהי הדרך הטובה ביותר להשלים את הדאפא?

המאסטר: מתרגל אמר לי: "אני אטפח בדאפא עד הסוף. אם יחתכו לי את הראש, הגוף שלי עדיין ישב כאן במדיטציה" (מחיאות כפיים). אם הלב והמחשבה של האדם אינם מושפעים, אז אמצעי כפייה יוכלו להשפיע עליו רק על פני השטח ולא בשורש. בטיפוח אני מביא את האנשים להבין את העקרונות. אם שולטים באנשים על פני השטח ואוסרים עליהם לעשות משהו, האם זה יעבוד? האין זה כך? כמובן, יש מתרגלים שאמרו לי שלא משנה מה יקרה, או איזה סוג של הפרעה יהיה, זה לא ישפיע עליהם. זה הכי טוב. כמובן, אני מתכוון לכך שהלב והמחשבה שלך נותרים ללא השפעה, לא הגוף שלך.

מתרגל: האם לחשוב כל היום על הפצת הפא יכול להיות מנוצל על ידי שדים?

המאסטר: זה דבר טוב לרצות להפיץ את הפא. זה אינו מוטעה. אבל אל תיתן לזה להפריע לטיפוח שלך. כתלמיד דאפא, עליך אכן לעשות דברים כדי להפיץ את הפא.

מתרגל: בחברות מערביות די חשוב לאנשים כיצד השיניים שלהם נראות. כתלמידים, האם אנחנו יכולים לעשות ניקוי לשיניים שלנו?

המאסטר: אם אתה רוצה לנקות את השיניים שלך, אז תעשה להן ניקוי. זה לא נחשב לעניין גדול. פשוט תתייחס לזה כרצון לטפח את הופעתך. אלה הם עניינים רגילים.

מתרגל: כשבודהא שאקיאמוני וישוע הפיצו את הפא שלהם והצילו אנשים, הישויות החיות של הקוסמוס כבר סטו מהפא. מדוע הפא לא תוקן בעת ההיא?

המאסטר: הם היו רק טאתאגאטות, אז הם לא היו מסוגלים לתקן את הפא של הקוסמוס. הם יכלו לתקן רק את הפא של עצמם.

מתרגל: המורה, בבקשה ספר לנו האם זה נכון שכולם כבר נתקלו במבחן של האם האדם יכול להשיג את השלמות? האם לאלה שלא עברו את המבחן תהיה הזדמנות נוספת בעתיד?

המאסטר: אינני יכול לספר לך את זה. אם הייתי מספר לך שיהיו עוד, אז היית מחכה, והיית מתכונן, ואז זה לא היה נחשב. גם לא אספר לכם אם כולכם תוכלו להשיג את השלמות, או כמה מכם השיגו את השלמות.

מתרגל: אני חי בארה"ב כבר זמן רב. כלפי האנשים בסין תמיד הייתה לי תחושה שאני רוצה לעזור, במיוחד לאלה שהם תלמידי בית ספר עניים. אני חושב שזאת הרגשה של חמלה. אחרי שהתחלתי לטפח בפאלון דאפא, התחלתי להתחבט לגבי צורת החשיבה הזאת. אינני בטוח אם עליי לעזור או לא. הקרב הפסיכולוגי במחשבתי הוא עז. אינני יודע אם זה רגש של אנשים רגילים או חמלה גבוהה יותר?

המאסטר: אין שום דבר מוטעה בהרגשת אחווה פטריוטית עם אנשים בארץ הולדתך. ואין שום דבר מוטעה בסיוע לאלה שהם עניים. אבל הייתי אומר שעל מטפחים להקדיש יותר מאמץ לטיפוח, משום שאינך יכול לראות את הסיבות הקארמתיות מאחורי דברים רבים. מה אם האדם שאתה עוזר לו הוא מישהו שבעתיד יגרום נזק לדאפא? כמובן, אם אלה שאתה רוצה לעזור להם ילמדו כולם את הדאפא בעתיד, אז תהיה לך מוסריות (דה) לאין גבול, משום שהם יגמלו לך בגמול טוב בהמשך. עליך לדרוש מעצמך לעמוד באמות המידה הגבוהות למטפח כאשר אתה נתקל בכל דבר. יש אנשים שאומרים: "אני עושה מעשה טוב בכך שאני בונה מקדש". הייתי אומר – ואפילו שאקיאמוני אמר שפא שכולל כוונה הוא אשלייתי כמו הצֵל של בועה – שלמעשה, בלי לטפח את עצמך, לעולם לא תתרומם. אפילו אם תבנה מקדשים בכל רחבי העיר, עדיין לא תהפוך לבודהא, משום שלא עשית טיפוח. איך בודהא יכול להרשות לאנשים להיכנס דרך הדלת האחורית ^[5] – כאילו שאתה יכול לעלות ישר למעלה משום שבנית מספר גדול של מקדשים. זה לאמוד את הדברים עם מחשבות אנושית. האם זה כך? לא. אף אחד לא יכול להתרומם בלי לטפח. מנקודת מבט אחרת, אולי במקדשים שבנית אין בודהות, ובודהות לא ילכו לשם, ובמקום זאת הם מאוכלסים בשועלים, סמורים, רוחות ונחשים. אז אתה עזרת לרוע לעשות רוע, ולמעשה עשית משהו רע. בכל מקרה, יש כאן הסיבתיות הזאת שאנשים אינם יכולים לראות. בתור מטפחים אנחנו חייבים להיות צלולים לגבי זה.

מתרגל: בעמ' 72 של "הסבר התוכן של הפאלון דאפא" כתוב: "אם האדם באמת מסוגל להמשיך לטפח: 'אני יכול להמשיך לטפח ואני עדיין רוצה לטפח', אז הוא יכול לקחת על עצמו את הקארמה של בני משפחתו הקרובים או קארמה של חברים טובים, והוא יכול להסיר אותה ולהפוך אותה לדה. בכל אופן, זה ממש קשה משום שזה הולך יד ביד עם השין-שינג של אדם ועם כמה שלבו ונפשו מסוגלים לעמוד בזה. זאת הסיבה לכך שכשמגיעים לנקודה מסוימת זה מלא, ולא יכול להתמלא מעבר לכך – זה בא לידי ביטוי באופן זה. אם אדם סובל קושי נוסף הוא עלול להיעשות רע, ליפול למטה, ולטפח לשווא משום שהקיבולת שלו אינה מספיקה". מאסטר, בבקשה ספר לנו איך להבין את המשפט האחרון.

המאסטר: המילים האלה נאמרו במובן של עקרונות הפא. אם המצב הזה באמת קורה, עדיין יש לנו דרכים לאפשר לאנשים לטפח ולהתרומם. אם מבחן הוא חמור מכדי שמטפח יוכל לשאת אותו, אז הוא ילך לקיצוניות השנייה. כאשר אדם רגיל מעביר ביקורת על אדם אחר, הוא אינו צריך להרחיק לכת מדי. ברגע שהוא מרחיק לכת מדי, האדם ההוא לא יקבל את זה, ויתר על כן, הוא עלול ללכת מיד לקיצוניות השנייה. זה מה שקורה כאשר אדם רגיל אינו מטפל בדברים כהלכה. אותו דבר נכון לגבי טיפוח. כשאתה מטפח עד לשלב ההוא, אם מפילים עליך מצוקה גדולה מדי, אז אתה באמת תהיה בסכנה חמורה. כשאתה עובר מבחן לא יאמרו לך. איך אפשר לומר לך שזה מבחן עבורך? אתה עושה טיפוח, ולא יאמרו לך. נוסף על כך, כשאדם משיג את השלמות, זה בטוח שהוא יגיע להארה מיד. זה בטוח. אם לא היו מרשים לך להגיע להארה כשאתה מגיע לשם, כאשר הכול מלא – אם היית בקצה ועדיין לא היית יכול להשיג הארה – אז לפתע היית חש ייאוש. ייאוש יכול להוביל אנשים לקיצוניות השנייה, וזה מסוכן מאוד. זה מה שזה אומר.

מתרגל: מתרגלים מפוּ-שוֹן ושִי-אָן שולחים את ברכותיהם למאסטר!

המאסטר: תודה לכולכם!

מתרגל: יש לי קרובי משפחה בסין שמטפחים פאלון דאפא. בשל הפרעות חיצוניות הם אינם יכולים לתרגל באתר התרגול. הם מתרגלים בבית, והנחישות שלהם בטיפוח לא השתנתה. מאסטר, האם זה ישפיע על ההגעה שלהם לשלמות?

המאסטר: אמרתי ב"ג'ואן פאלון" שזה אותו דבר אם זה בבית או בחוץ. אבל אין עליכם לאבד את התנאים המאפשרים לכם לעזור זה לזה להשתפר. הדאפא יכול לאפשר למתרגלים להגיע לשלמות והמתרגלים צריכים להשלים את הדאפא.

מתרגל: האם תהיה לתלמידים הזדמנות לשמוע אותך מקריא את "הונג יין"? אפשר יהיה לצלם את זה בווידאו…

המאסטר: אם תופיע הזדמנות בעתיד אז ניתן יהיה לעשות את זה.

תלמיד: לימדת שעלינו להיות טובי לב לאנשים ושתלמידות צריכות להיות עדינות. אבל זה לעתים קרובות גורם לאי הבנות של אנשים מהמין השני. האם עלינו להמשיך לנהוג באנשים מהמין השני באותו אופן שנוהגים אנשים רגילים?

המאסטר: אכן. מדוע שיהיה עליכן לנהוג ולדבר כמו גברים? אישה צריכה פשוט להיות כמו אישה, ולהתנהג כמו אישה בכל דבר שהיא עושה. הרגע אמרתי לכם איך זה אמור להיות. בנוגע לכך שזה גורם לאי הבנות, אם תנהגו באופן נורמלי אז זה לא יגרום לאי הבנות כלל. כשאתן בקשר עם אנשים וכשאתן מטפלות בדברים, אל תגזימו עם זה, עשו את הדברים באופן טבעי, ואני בטוח שלא יהיו בעיות כלל.

מתרגל: בעלי הוא אמריקני. אחרי שקיבלתי את הפא, הכרתי לו את הדאפא. כשהוא היה קורא [אותו], אז ראיתי פאלון מעל ראשו. אבל יום אחד הוא פתאום התחיל ללמוד יוגה, ואמר שיוגה מחזקת את הגוף שלו. נוסף על כך, כמעט כל לילה הוא רוצה…

המאסטר: עָלַייך להסתכל על עניינים מסוימים בצורה אובייקטיבית ובראש צלול. עָלַייך קודם כל לבדוק את עצמך כדי לראות אם יש בעיות כלשהן אצלך. אם לא, אז זה חייב להיות הפרעה דמונית. אבל לא משנה אם זו הפרעה או שזה בגלל הבעיות שלך, את יכולה לדבר עם בעלך בהיגיון. אדם צריך להיות רציונלי. כולנו צריכים לשמור על השין-שינג שלנו. אנשים אחרים עלולים לפעול שלא כשורה, אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת. אם תוכלי לשמור על השין-שינג שלך, אז הדברים האלה יעברו אחרי זמן מה. הם לא יימשכו לאורך זמן. בסופו של דבר, הוא לבטח ישתנה כתוצאה מפריצת הדרך שלך ברמות הטיפוח. זה לבטח יהיה כך! (מחיאות כפיים)

מתרגל: [מה] הקשר בין תשוקה סובייקטיבית לבין חוסר אנוכיות.

המאסטר: אל תבלבל בין רעיונות של אנשים רגילים לבין מצב טיפוח. ה"תשוקה הסובייקטיבית" שאתה מדבר עליה היא כנראה החזקה של אדם רגיל. אני דורש שאתה תשיג חוסר אנוכיות באמצעות טיפוח, ולא בדרך של להכריח את עצמך. אבל, אם אינך מתאמץ להשיג את זה במהלך הטיפוח שלך, אז זה אינו טיפוח. במילים אחרות, אל תעשה את זה בכוח: "אני צריך להשיג את חוסר האנוכיות הזה כבר בהתחלה, אבל אני אפילו לא יודע איך להיות חסר אנוכיות". אז תוכל להשיג את זה באמת רק כשתגיע להבין דברים באמצעות שיפור בטיפוח.

מתרגלת: בעלי קרע כמה ספרי דאפא ואמר הרבה דברים חסרי כבוד על הדאפא. הוא גם עשה דברים מועטים שהיו חסרי כבוד לדאפא. אני עצובה מאוד. הוא לא קרא ספרי דאפא בכלל.

המאסטר: יש לנו אנשים כאלה בקהל שלנו. הם עשו דברים דומים בעבר כשהם לא הבינו את הדאפא, אבל בהמשך הם למדו את הפא. את צריכה לבדוק ולראות אם זה קרה בגלל הגורמים שלך או שזאת הפרעה אמיתית. אבל יש עניין אחד. לא משנה אם זאת הפרעה או שזה מצב שהופיע במהלך הטיפוח, מתרגל צריך לשמור על השין-שינג שלו. אנשים יכולים לעשות דברים רעים ולעשות טעויות, אבל אנחנו לא יכולים. למעשה אנשים צריכים לשלם על כל מה שהם עושים. זה חטא עצום לעשות דברים שפוגעים בדאפא.

מתרגל: לפעמים קורה שהמחויבות העמוקה של תלמידי דאפא לעשות את התרגילים וללמוד את הפא מבלבלת את האנשים מסביבם, ואפילו גורמת לחלק מהם שלא ירצו להיות בקשר איתם. האם זה נכון שהתלמידים לא פעלו היטב ב"אנחנו מטפחים כאשר אנחנו מתאימים לאנשי הרגילים במידה המקסימלית"?

המאסטר: אז עלינו לבחון מהי אותה "מחויבות עמוקה" שלהם. אם מתרגלים עושים לעתים קרובות את התרגילים ולומדים את הפא לאורך כל היום מבלי לעשות שום עבודות בית או עבודה, אז זה לא בסדר. נוסף על כך, אם כולנו נלבש בגדים צהובים כאשר אנחנו מתרגלים כל יום, אז אנשים רגילים יחשבו שאתם דת, והם לא ירצו לקחת בזה חלק. אם לעומת זאת כולנו נלבש את הבגדים שאנחנו לובשים באופן רגיל, בדיוק כמו אנשים רגילים, ונעשה את המיטב להיות כמו האנשים הרגילים מסביבנו בזמן שאנחנו מתרגלים, אז יכול להיות שאנשים יצטרפו לתרגול וישיגו את הפא.

מתרגל: שכבה של קרום שקוף כמו בלון מסתובבת מול עיניי כבר יותר משנתיים, ובתוכה נקודות שחורות רבות שמשתנות. אני תוהה אם יש להם קשר לשוּאֶן-גוּאָן? מאסטר, בבקשה ספר לי.

המאסטר: זה אפשרי. אינני רוצה להסביר את המצבים הספציפיים של מישהו מסוים. זה טוב לטיפוח שלך.

מתרגל: יש לי נכדה בת שנה ממוצא מעורב. אני מטפל בה 24 שעות ביממה. כשאני קורא את "ג'ואן פאלון" היא תמיד רוצה לנשק את הספר ואת תמונת המאסטר. אינני יודע אם אני יכול להשמיע לה את ההרצאות המוקלטות של המאסטר כדי לעזור לה לקבל את הפא?

המאסטר: כמובן שאתה יכול, כמובן שאתה יכול. ילדים של תלמידי דאפא הם באמת לא כמו ילדים של אנשים רגילים.

מתרגל: אני שולח ברכות למאסטר בשם תלמידי הדאפא של רובע הָאי-דִיאָן בבייג'ינג!

המאסטר: תודה לכם! (מחיאות כפיים)

מתרגל: במהלך הטיפוח, ככל שאני מגלה יותר את ההחזקות שלי ומסלק אותן, כך אני מזהה יותר את ההחזקות השונות של אנשים רגילים ועד כמה ההחזקות האלה מכוערות. מאסטר, אמור לי, איך עליי להתמודד עם זה?

המאסטר: זה נורמלי. לרבים יש הרגשות כאלה אחרי שהם מטפחים במשך זמן מה. לכל אדם בחברה האנושית הרגילה יש דברים שהתפתחו בחברה האנושית הרגילה. אנשים רגילים לא יכולים לזהות אותם. הסיבה שאתה יכול לזהות אותם היא שאתה עברת את האנשים הרגילים באמצעות הטיפוח שלך. אבל צריכה להיות לך המחשבה של לסלק את הדברים האלה ולהתנגד להם.

מתרגל: כאשר מתרגמים "גלגל החוק של אסכולת הבודהא, היין-יאנג של אסכולת הטאו וכל דבר שבעולם של עשרת הכיוונים, כולם משתקפים בתוך הפאלון", חלק תרגמו "גלגל החוק של אסכולת הבודהא" כ"גלגל הדהרמה של אסכולת הבודהא". מאסטר, בבקשה הצבע מה ההבדל בין "גלגל הדהרמה" לבין הפאלון שהדאפא שלנו מדבר עליו. באנגלית, המילה "דהרמה" מתייחסת לתורה של הבודהיזם. המאסטר הנחה אותנו לעשות תעתיק ישיר של "פאלון" בשני המקומות בעזרת [טבלת] פין-יין.

המאסטר: כן, עדיף לעשות תעתיק ישיר של זה, משום שלמונחים מסוימים חייבים לעשות תעתיק ישיר. בשפות מסוימות באמת קשה לתפוס את המשמעות האמיתית של "פאלון". זאת הסיבה שיש דברים שלא ניתן לתרגם. זה מה שאני חושב. איננו יכולים להשתמש ב"גלגל הדהרמה" משום שהמשמעות הפנימית שונה לחלוטין.

מתרגל: (1) בתחילת החודש כשקראתי את הדיווח בעיתון World Journal בו דובר על "הסגרה…" הייתי עצוב מאוד. לעתים קרובות עמדתי לבד מול תמונת המורה בדמעות, והתפתחה אצלי המחשבה לחזור לסין ולשאת את הסבל עבור המאסטר.

המאסטר: אני יכול לראות את הלב שיש לכולכם.

מתרגל: (2) מאסטר, בבקשה אמור לי, האם זה שנהגתי כך זה משום שהמאסטר נתן לנו כל כך הרבה, או שהתייחסתי לדברים האלה עם החזקות אנושיות?

המאסטר: לא. אף אחד מאלה, אף אחד מאלה… המחשבה הזאת היא למעשה טבעית (מחיאות כפיים).

מתרגלת: האם אאבד דה אם בעלי מבקש ממני להתגרש ואני מסרבת?

המאסטר: אינֵך מאבדת דה בשל משהו שאחרים עושים. אבל עָלַייך להיות מסוגלת לדעת להתמודד עם הדברים האלה. לא משנה מה, את תמיד חייבת להתייחס לעצמך כאל מתרגלת, כאל מטפחת. אחרי הכול גירושין אינם דבר טוב. אבל לעתים קרובות קשה לשכנע את האדם השני, וזה הופך לקשה למדי. אולם הכול יכול להיות, כולל גם שזה נועד לאפשר לך לסלק החזקות מסוימות. לא משנה מה, אנחנו חייבים להתנהל היטב.

מתרגלת: לא התמודדתי היטב עם הלימודים הרגילים שלי ועם חיי היום-יום. אם הגירושין אכן יתקיימו, האם זה ייחשב כנגד רצוני? למדתי את הפא הרבה מאוד, אך עדיין לא הצלחתי לפרוץ דרך זה. אני יכולה לוותר על הרגשות שלי ולהשלים עם זה. האם עמדתי באמות-המידה למטפח?

המאסטר: אני יכול רק לומר לך לפעול בהתאם לאמות-המידה למטפח. זה נכון שיש רבים שבהיבט זה אינם יכולים לשחרר. אני יודע על מתרגל נוסף שזה קרה לו גם כן – כלומר גירושין. זה נעשה חסר טעם לנסות לשכנע את הצד השני. והם גם לא יכלו יותר לחיות ביחד. אז טוב, נתגרש! ברגע שהצד השני ראה שזה באמת קורה, אז הוא הפסיק להיאבק. כשהמתרגל באמת הניח לזה – הפסיק להיות במחלוקת – אז הצד השני לא רצה גירושין. במקום זאת הוא אמר: "אם אתה רוצה לתרגל, אז לך על זה". דבר כזה גם מתרחש. אבל לא כל המקרים מתרחשים כמו המקרה הזה. אכן היו לנו אנשים שהתגרשו. אז אני באמת אינני יכול להגיד לָך [שזה יתרחש] באופן ההוא. אני יכול רק לומר לָך לפעול בהתאם לאמות-המידה עבור מטפח. בואו ננהל את עצמנו היטב ונראה איך הדברים יתפתחו.

מתרגל: כשתרגלתי בווּ-הָאן, הסייע באתר התרגול שלנו אמר שאחותי היא מתרגלת ותיקה, אבל היא עדיין לא עברה את מבחן התאווה. אינני חושב שהיא מטפחת אמיתית. זאת ההבנה שלי. האם האופן שבו הבנתי הוא נכון?

המאסטר: אני חושב שזה תלוי איך אתה מסתכל על זה. אם זה היה בין בעל לאישה, אז אינך יכול להסתכל על זה כך, משום שאמרתי לכולם לטפח בזמן שהם מתאימים לחברה האנושית הרגילה במידה המרבית. איננו אמורים לתת לטיפוח שלנו להשפיע על הקשר הנורמלי שיש לבעל ואישה. אנחנו מטפחים בקרב אנשים רגילים. טפחו כשאתם מתאימים לחברה האנושית הרגילה במידה המרבית. אם זה היה לא בין בעל לאישה, אז למתרגלת הזאת יש בעיה רצינית.

מתרגל: אני צייר ויש לי כעת עבודה רגילה. אחרי העבודה, לעתים יש בלבי רצון לצייר דברים שרציתי לצייר. אבל אני חושש שזה יְכַלֶה את זמן לימוד הפא שלי. אז לעתים קרובות אני מדכא את השאיפה הזאת. אולם משפחתי וחבריי חושבים כולם שאחרי שהתחלתי לעסוק בפאלון גונג כבר אינני רוצה להתקדם, ושוויתרתי על השאיפות המקוריות שהיו לי. האם עליי להתאים לחברה האנושית הרגילה, לתת לדברים להתנהל בזרימה טבעית ולצייר את הדברים שרציתי לצייר?

המאסטר: אחלק את זה לשתי סוגיות ואומר לך: סוגיה ראשונה היא שלא איזנת היטב בין העבודה לבין לימוד הפא. אם היית מאזן את זה היטב, אז זה לא היה פוגע בציור שלך או ביצירה של עבודות חדשות. לכל אחד מאיתנו יש עבודה, וכל אחד מאיתנו הוא חבר בחברה. ורבים כן מאזנים את הדברים האלה טוב מאוד. נוסף על כך, בדיוק דיברתי על זה עם עיתונאים. אחרי שמישהו לומד את הפא, אם אין לו כלל החזקות, האם הוא יכול לצייר היטב? החוכמה שיש לאדם רגיל היא מוגבלת. הם שוברים את הראש, פוגעים באכילה ובשינה שלהם, ומנסים ללמוד את זה כדי להצליח ליצור קומפוזיציה וליצור משהו חדש. ואחרי שהם מציירים את זה, זה עדיין אולי לא יהיה טוב. אם כמטפח שמקצועו ציור יש לך העבודה ההיא, אז עליך לעשות את עבודתך היטב. וכאשר אתה עושה טיפוח, תחום המחשבה שלך יתרומם תוך כדי התהליך. כשתחום המחשבה שלך הוא מעל לזה של אנשים רגילים, איזו קומפוזיציה תדרוש ממך לשבור את הראש? כל הדברים שתרצה לצייר, הדרך שבה תביע את עצמך וההישג האמנותי שלך לבטח יהיו גבוהים מאלה של אנשים רגילים. האם זה לא עובד כך? עם זאת, לצייר לוקח זמן, אני יודע. אבל עדיין ניתן לטפל בזה כהלכה. אתה צריך לחשוב: "אני אלמד את הפא בכמות כזאת ואעשה את התרגילים בכמות כזאת כל יום. ואז אשקיע את שאר הזמן בעבודה וזהו זה". כשפועלים כך זה כלל לא ישפיע באופן שלילי על דברים.

כמו כן, העלית כאן סוגיה. ציירים לעתים קרובות מדברים על "השראה". ברגע שהשראה מגיעה, יש להם דחף לצייר את זה. מה הם יציירו? זה תלוי במה שהמחשבות היצירתיות שלהם מכתיבות. כמובן, איננו יכולים לצייר משהו שאינו עומד באמת-המידה למטפח. זה נכון שבתור מטפח בחברה האנושית הרגילה עליך לטפח כשאתה מתאים לחברה האנושית הרגילה במידה המרבית. אבל, אם יש דברים שאינם עומדים אפילו באמת-המידה המוסרית לאדם רגיל, אז איננו יכולים לצייר אותם. זה ייצור קארמה, וזה עשיית מעשה רע, משום שאת מה שאתה מצייר יראו אחרים. אם מה שאתה מצייר הם באמת דברים טובים, אז לך על זה וצייר.

עניתי על כל השאלות. בזה אסיים את המענה על שאלותיכם היום. אני מודה לכולכם (מחיאות כפיים ממושכות).

תחת נסיבות מאתגרות מכל סוג, כולכם חייבים לשמור על לב יציב. רק אם תישארו לא מושפעים תהיו מסוגלים לטפל בכל המצבים (מחיאות כפיים חמות).

הערות המתרגמים:

[1] מס' העמוד כאן ובכל שאר המקומות מתייחס למהדורה הסינית מדצמבר 2004.

[2] שוּאֶן-גוּאַן – "המעבר המסתורי"

[3] סַנְסְקְרִיט - שפה הודית עתיקה.

[4] ג'אנג סאן-פנג – אל טאואיסטי, מייסד הטאי-צ'י.

[5] אמירה המתייחסת לקבלת פרוטקציה וזכויות מיוחדות.

ההרצאה בעברית התפרסמה ב-10 באפריל 2021. השאלות והתשובות הושלמו באוגוסט 2021.