הוראת הפא בוועידת הסייעים של צ'אנג-צ'ון

לי הונג-ג'י
26 ביולי 1998 - צ'אנג-צ'ון, סין

 

במשך זמן רב לא ראיתי אתכם. רבים מכם הנוכחים כאן, חלק גדול מכם, מעולם לא פגשו אותי אישית קודם לכן. עם זאת, טיפחתם את עצמכם היטב, ואני יכול לומר שאף מטפח אמיתי לא נותר מאחור. זה לא משנה אם פגשתם אותי אישית בעבר או לא. היחס אליכם לא יהיה שונה כל עוד תמשיכו לטפח בנתיב הטיפוח הזה (מחיאות כפיים).

רוב הנוכחים כאן הם סייעים, ותרמתם רבות לדאפא. אתם חושבים שהדברים שאתם עושים נראים פשוטים למדי, ואינם שונים מעבודת פיקוח של אנשים רגילים שעבורה מקבלים תשלום. אתם עושים את הדברים לגמרי מתוך ההתלהבות שלכם ומתוך ההבנה שלכם את הדאפא. הדברים האלה נראים פשוטים למדי ולא נראה שהם מזעזעים שמים וארץ. אבל אני יכול לומר לכם שהדברים שנראים רגילים בצד האנושי הזה עשויים להיות ממש דרמטיים בתחום של הטיפוח שלכם – תחום שאינכם יכולים לראות (מחיאות כפיים). במילים אחרות, אין עליכם לראות בעבודת [הדאפא] שלכם דבר כל כך פשוט. היות שאתם עושים את העבודה הזאת, עליכם לעשות אותה היטב. ישויות ברמה גבוהה אומרות לי לעתים קרובות שהן חושבות שהעובדה שאתם מסוגלים לתרום לדאפא כאן, מניחה בסיס מצוין לחיים שלכם בעתיד למשך תקופת זמן ארוכה מאוד, בתקופה ההיסטורית שלאחר מכן. במילים אחרות, הם מקנאים בכם כי אין להם ההזדמנות לעשות את הדברים האלה. כדור הארץ לא היה יכול להכיל אותם אם הם כולם היו באים. אז העבודה הזאת אינה רגילה כל כך. בזמן הנוכחי לא יהיו דברים רבים שייראו מאוד יוצאים מן הכלל, או כעוברים בהרבה את האנשים הרגילים בחברה האנושית הרגילה. הדברים ייראו כה רגילים, לא משהו יוצא דופן או נוצץ. בטיפוח-תרגול שלנו, לרוב, אין דברים דרמטיים רבים, ואנחנו מחשלים את השין-שינג שלנו בתוך הסוגים השונים של בעיות המתבטאות בקרב אנשים רגילים.

למעשה, רבים מהמתרגלים הוותיקים שלנו בצ'אנג-צ'ון יודעים שזה בכלל לא היה קל כשרק התחלנו ללמד את הפא הזה ואת התרגילים שלנו בימים המוקדמים ההם. עברנו תקופה קשה של מבחנים ומצוקות לפני שהיינו מסוגלים להפיץ את הפא הזה באופן נרחב לאנשים רבים נוספים. אז העבודה שלנו בכלל לא הייתה קלה בהתחלה. למרות זאת, צלחנו את זה, וזה היה כאן, בצ'אנג-צ'ון שלנו, שעשינו את הצעד הראשון בהצגת הפא הזה לציבור. מה שאז לימדתי לא היה כה עמוק כמו מה שאני מלמד היום. לימדתי רק דברים של תקופת מעבר, מעבר מצ'יגונג אל הפא האמיתי. מאוחר יותר, בהדרגה, חשפתי את הפא הזה באמת, ואיפשרתי לעוד אנשים להכיר אותו. הדבר נעשה בצורה שיטתית מאוד, אבל זה אינו דומה לאיך שנראות הדרכים שבהן אנשים רגילים מתכננים ומארגנים דברים בחברה האנושית. לא פעלנו בהתאם לשיטות האדמיניסטרטיביות והניהוליות שבהן משתמשים בחברה האנושית הרגילה, וגם לא פעלנו בהתאם לצורות אחרות כלשהן. נראה שהכול התרחש באופן טבעי מאוד, אבל זה למעשה תוכנן להיעשות מהפשוט ועד לעמוק, משום שללמד פא עצום כזה הוא עניין רציני ביותר.

רבים מכם בקהל הם מתרגלים ותיקים. חשבו על זה, כולכם, בזמן שעבר מאז שהפא הזה הועבר לראשונה ועד היום, פיתחתם הבנה עמוקה של הפא באמצעות טיפוח לאורך תקופת הזמן הארוכה הזאת. ויש אנשים רבים מכל אורחות החיים העושים טיפוח. ככל שאדם משכיל יותר, כך הוא מבין את הפא מהר יותר. את התופעה הזאת לא רואים בשיטות צ'יגונג רגילות. מדוע? משום שהפא שלנו הוא הפא האמיתי והישר. אחרי תקופת זמן ארוכה של טיפוח הגעתם להבין שהפא הזה הוא בכלל לא איזושהי תאוריה של החברה האנושית הרגילה. אפילו אם הייתם מחפשים בכל הידע האנושי – מזרחי או מערבי, עתיק או מודרני – לא הייתם מוצאים את זה. אבל כדי לאפשר לכם להבין אותו בצורה הטובה ביותר, אנחנו קישרנו אותו גם לחשיבה ולמושגים של האנשים המודרניים. זה משום שלכל אחד יש מערכת של מושגים מקובעים שנוצרו אחרי שנמצאים בחברה במשך זמן ארוך; זה קשור לעבודה או למקצוע של האדם. לדוגמה, יש אנשים שהם מדענים, יש אנשים שהם בצבא, יש אנשים שהם בזירה הפוליטית, יש שהם בעסקים וכן הלאה. כל אחד יצר מערכת של מושגים מקובעים, בין שזה מבחינת ההישגים שלו ובין שזה מבחינת השקפת העולם שלו. אתה חושב שהאמת אמורה להיות כך בעוד שהאדם השני מאמין שהאמת אמורה להיות אחרת. לכל אחד יש מערכת של מושגים מקובעים משלו.

רבים מכם נחסמו על ידי המושגים המקובעים האלה כשקיבלתם את הפא לראשונה, ולכן עברתם דרך תהליך הדרגתי של הבנה. כמובן, האנשים האלה שהחלו ללמוד את הפא בשלב מאוחר יותר התקדמו מהר יותר, ולא נראה שהם נתקלו במכשולים רבים בהבנת הפא. מממש בהתחלה ועד לפני שנה או שנתיים, רבים מכם נחסמו כשקיבלתם את הפא על ידי המושגים שנרכשו לאחר הלידה. יש אנשים שהשתמשו במדע האמפירי כדי לאמוד את הפא הזה; אחרים השתמשו במטריאליזם^[1] הדיאלקטי כדי לאמוד את הפא הזה ולהחליט אם הוא בהתאמה לדיאלקטיקה המטריאליסטית; והיו אנשים שהשתמשו בהשקפות שהם יצרו בעולם העסקים כדי לאמוד את הפא הזה. אז לאנשים מרקעים חברתיים שונים – לכולם יש המכשולים שלהם. כדי לפרוץ מבעד למכשולים האלה, אני עושה את מיטבי כאשר אני מלמד את הפא להתאים למושגים ולדרכי המחשבה של האנשים המודרניים. בה בעת, כאשר אני מלמד את הפא, אני מסלק את כל הגורמים המונעים מכם לקבל את הפא. כפי שאתם יודעים, כשאנשים רבים קוראים את הספרים שלי בפעם הראשונה, הם חושבים שאני מדבר על המדע. למעשה זה לא כך. אנחנו משתמשים בדרך החשיבה הנוכחית של האדם כדי לפרוץ מבעד למושגים שלך ולסלק אותם, וכדי לאפשר לך להבין. דברים רבים אני עושה באופן הזה. תכננתי את זה כך כי ראיתי את המצב הנוכחי של המין האנושי. המטרה הייתה לאפשר לך להפיק תועלת מהפא ולקבל את הפא כאשר אני מלמד את הפא, בלי שהמושגים שלך ישפיעו עליך. לכן עוד ועוד אנשים יכלו לקבל את הפא במהלך מספר השנים האחרונות האלה של הוראת הפא.

סייעים ומתרגלים ותיקים בקהל: אתם ביצעתם עבודה רבה מאוד שאינכם תופסים שהיא יוצאת מגדר הרגיל, באמת יוצאת מגדר הרגיל. הדברים האלה נראים כרגילים מאוד בחברה של האנשים הרגילים. הפא הזה הובא לציבור כדי לאפשר ליותר אנשים, אנשים מכל אורחות החיים, להבין אותו. אם אף אחד לא היה לומד אותו ואם אף אחד לא היה מטפח, זה היה לשווא. אבל הפא שלנו חשף את אמת היקום, דבר שלא נאמר מאז תחילת השמים והארץ. הגישה שאימצנו בהוראת הפא היא להשתמש בהיגיון ובמושגים שבני אדם יכולים להבין כדי לפרוץ את המחסומים שלהם ולסלקם, וכדי לאפשר להם להבין באמת את עקרונות היקום. אז ידעתי באותם ימים כשהוצאתי לראשונה את הפא הזה לציבור, שלא יהיו כלל בעיות לאנשים ללמוד אותו. אבל הסוגיה אם יוכלו באמת לטפח בפועל בהתמדה כרוכה בשאלה אחת: האם נוכל לספק סביבה אמיתית לטיפוח אמיתי המאפשרת לתלמידים להשתפר בהתמדה במהלך קבלת הפא ובמהלך הטיפוח? זה חשוב ביותר.

רק אתמול אמרתי לאחראים על מרכזי הסיוע בצ'אנג-צ'ון: "המשימה החשובה ביותר שלכם היא ליצור עבור המתרגלים שלנו סביבת טיפוח יציבה, נטולת הפרעות. זו האחריות הגדולה ביותר שלכם". אותו דבר חל עליכם הנוכחים כאן: האחריות הגדולה ביותר שלכם היא להבטיח שמרכזי הסיוע שלכם ואתרי התרגול שלכם יהיו נטולי הפרעות, ולהוביל אחרים בטיפוח. כמובן, בהתחלה אני הוא שעשיתי את הדברים האלה. עכשיו אתם עושים אותם, משום שעכשיו אתם חלק מהדאפא. כשיש כל כך הרבה אנשים, זה בלתי אפשרי עבורי ללכת לכל מקום ולעשות את הדברים באופן אישי. בסין יש יותר מאלפיים מחוזות, ובכל מחוז ובכל עיר יש אתרי תרגול רבים. זה בלתי אפשרי עבורי, אדם אחד, עם הגוף הפיזי הזה, לבקר בכולם. הפא הועבר לציבור. עם הפא, כולכם יודעים מה לעשות, ופעלתם טוב מאוד. אין לנו כללים או הגבלות.

כפי שאתם יודעים, כאשר שאקיאמוני לימד את הדהרמה שלו, הוא קבע יותר ממאה כללי איפוק מוסרי במטרה למנוע מהתלמידים שלו בעיות בטיפוח. הכוונה שלו הייתה שהם יפעלו על פי הכללים האלה בטיפוח וזה ימנע בעיות ויבטיח שהם יגיעו לשלמות. אבל היום אין לנו כל כללים או הגבלות. ומדוע אין לנו? משום שאינני רוצה להשתמש בצורות חיצוניות כדי לשלוט באנשים, משום ששום צורה חיצונית, פקודה, או אמצעים אחרים, לא יוכלו לשנות את לב האדם. על האדם לשנות את לבו בעצמו. אם הוא עצמו אינו רוצה להשתנות, אף אחד לא יוכל לשנות אותו. חוקים, צווים ותקנות יכולים לשלוט רק במה שעל פני-השטח, ולא במה שבליבּה. זה משום שאם זה אינו נוגע כלל בלב האדם והלב אינו משתנה, הוא עדיין יעשה דברים על פי המושגים שלו כאשר איש אינו רואה אותו, זה בטוח. אז הדבר הקריטי ביותר הוא השינוי של לב האדם וההתרוממות של מוסריות האדם. זו הדרך היחידה לשנות אנשים מהיסוד, לגרום למין האנושי להפוך להיות שוב טוב, ולמטפחים להגיע לשלמות. אין דרך אחרת.

כולנו עבדנו ממש קשה ועשינו רבות למען המשימה הזאת. היות שאתם מטפחים, אינני יכול להודות לכולכם כפי שאדם רגיל היה עושה. אתם שילבתם את עבודת [הדאפא] שלכם עם ההתרוממות שלכם; העבודה שלכם היא לחלוטין בלתי נפרדת מהטיפוח שלכם. הצרות, הדעות השונות, והקונפליקטים העזים שאתם נתקלים בהם בעבודתכם הם ההזדמנות הטובה ביותר לשיפור השין-שינג שלכם. אתם הסייעים לא הייתם יכולים להשתפר אם לא הייתם מקבלים את ההזדמנויות האלה. אני חושב שאם כולם היו הולכים בעקבותיכם ועושים כל מה שאתם אומרים להם, אז אולי הייתם מובילים אותם לסטות מהדרך מבלי שאפילו תבחינו בכך, נכון? כמובן, אף אחד מאיתנו לא יעשה משהו כזה. אתם תשפרו את עצמכם בתהליך הטיפוח שלכם והעבודה שלכם. במילים אחרות, עליכם לשלב את העבודה שלכם עם הטיפוח שלכם. לא אומר מילות תודה כלשהן, משום שאתם התלמידים שלי, ואף מאסטר לא יגיד מילות תודה לתלמידים שלו, אז גם אני לא אעשה את זה (מחיאות כפיים).

אני באמת שמח לראות את כולכם. נפגשתי עם מתרגלים מסוימים מדי פעם, ואני רואה בכם שינויים גדולים. אפילו אלה המתרגלים במשך תקופה קצרה השתנו מאוד. כמה מכם עברו שינויים משמעותיים למדי. יותר משנה עברה כהרף עין. מאז הפעם האחרונה שהרציתי על הפא בצ'אנג-צ'ון כבר עברו מספר שנים מאז שנפגשתי עם רבים מכם. כשחזרתי הפעם לעיר מולדתי רציתי מאוד לראות את כולכם. תמיד הדאיג אותנו עניין אחד: ברגע שאני מופיע במקום כלשהו, מתרגלים רבים רבים באים לאותו מקום. זה מפעיל לחץ על החברה בהיבטים רבים, במיוחד משום שאנשים כה רבים לומדים את הדאפא שלנו – המספר הכולל מגיע ל-100 מיליון אם סופרים הן את אלה שבסין והן את אלה שבחו"ל. יתר על כן, ברגע שאנשים לומדים להכיר את הדאפא, הם נעשים נחושים בלימוד הפא. אין זה כמו כמה שיטות אחרות שבהן אנשים מתרגלים יום אחד ופורשים יום אחר כך.

השיטה שלנו שונה. אנחנו אחראיים כלפי אלה שמצטרפים אלינו, ומאפשרים לכם לעשות טיפוח-תרגול, להשתפר, להתרומם מחדש, ולהגיע לשלמות. ואתם יכולים לראות את זה. כמו כן, אנחנו אחראיים כלפי החברה וההתנהגות שלנו ישרה בכל הנסיבות. השיטה שלנו טובה לחברה, לפְּרָט, ואפילו לבני המשפחה ולסביבות חיים אחרות שאתה נמצא בהן. אין צורך שאומר הרבה על זה – כולכם יודעים על זה. זאת הסיבה שלפא הזה הייתה השפעה כה עצומה על החברה, מדוע ההשפעה שלו הייתה כה מהותית, ומדוע כה הרבה אנשים באו ללמוד אותו. אם אני מופיע במקום מסוים, אנשים רבים יבואו, וזה ייצור לחצים שונים. יש מתרגלים ששאלו אותי: "המורה, האם תוכל לבוא לעיר שלנו?" קשה לי לענות להם. אם אסכים לבקשות שלהם, אז אצטרך ללכת לשם. אז קשה לי להגיד משהו. אם אסכים ללכת, ובכן, המתרגלים המקומיים יפיצו את זה, ולפני שאגיע כבר יתאסף קהל עצום. סביר שזה יקרה. ואז, כשמספר האנשים הוא עצום, כמה מחלקות של הממשלה שלא מכירות אותנו היטב או לא מבינות אותנו עלולות לגרום לנו נזק מסוים. זה יפריע לסביבת הטיפוח של המתרגלים שלנו. לכן אינני רוצה לעשות משהו כזה.

עם זאת, באתי לכאן היום משתי סיבות. הראשונה היא שלא התראינו יותר משנה וזו גם עיר הולדתי, אז בואו נעשה את זה כיוצא מן הכלל. חוץ מזה אני נפגש רק עם סייעים. אני יכול להיפגש רק עם הסייעים משום שאין מקום מספיק גדול לפגוש את כל המתרגלים שלנו. אין עדיין מקום בצ'אנג-צ'ון שהוא גדול מספיק כדי להכיל עשרות אלפי אנשים, אז אנחנו יכולים לעשות את זה רק כך. שנית, סביר שהעובדה שאני חי בעיקר בחו"ל מנעה צרות. אלו הן שתי הסיבות. אבל לא משנה היכן אני נמצא, אני מכיר את מצב הטיפוח שלכם – אני יודע עליו לגבי כל אחד ואחד מכם. אני אדאג לכם כל עוד אתם לומדים את הפא ועושים טיפוח.

אין זו בעיה אפילו אם קניתם עותקים פיראטיים של הספרים, וזה בטוח. לסֶפֶר עם דיו שחור על נייר לבן אין בפני עצמו איזושהי השפעה. בין שזה "ג'ואן פאלון" או שזה כל אחד מהספרים האחרים שלנו, מה שבאמת בפעולה הוא המשמעות הפנימית והסיבות המהותיות האמיתיות שמאחורי המילים. אלו אינן נמצאות בספרים אחרים. יתר על כן, אין זה משנה אם יש לך ספר בכתב-יד או עותק פיראטי: כל עוד תלמד את הפא ותטפח, לספר יהיו באופן טבעי המשמעויות הפנימיות שלו. פוא פא הוא חסר גבולות, והכוח שלו שמתבטא הוא פשוט עצום. וזה שונה מהמושגים של זמן וממדים שיש לאנשים רגילים – שונה לחלוטין. עם זאת, אל תקנו את העותקים הפיראטיים שבהם שינו את העימוד. ואם אתם נתקלים בכאלה, עליכם לעזור למחלקות הרלוונטיות בממשלה לחקור ולגלות את המקור שלהם. זה בסדר אם הם מודפסים מצילומים של העימוד המקורי, משום שאז לא יהיו טעויות בתוכֶן.

היום אני בעיקר רוצה לראות אתכם, ואנשים רבים רצו לראות אותי גם כן, אז אשב קצת יותר גבוה היום (מחיאות כפיים). עכשיו כשאני כאן, אנצל את ההזדמנות הזאת לדבר איתכם על כמה דברים. לא קל לנו להיפגש. אם מישהו מכם בקהל מרגיש צורך לשאול אותי שאלות, אתם יכולים לכתוב אותן על פתקי נייר ולהעביר אותם אליי, ואני אענה עליהן. אבל, נסו לקצר. אין צורך להתחיל את השאלות באמירות כמו "המורה, כמה אני מתגעגע אליך", או "הפא הזה הוא פשוט נהדר". אין צורך בזה. פשוט כתבו את השאלות שלכם ישר ולעניין. כך אוכל להקריא אותן מהר, ולא יתבזבז זמן.

אתחיל בכך שאתייחס לשני נושאים. דיברתי על נושאים מסוימים בעבר, בהזדמנויות שונות. אבל לפעמים הם בולטים יותר בכמה אזורים ספציפיים או בכמה סביבות ספציפיות, אז [לדון בהם שוב] זה כמו לחזור על מה שכבר נאמר. אבל אני יכול להסביר לכם אותם שוב בפירוט.

הנושא הראשון הוא מדוע הדאפא שלנו אינו בהתאמה לדקדוק הסטנדרטי. זה הפך למכשול חזק לאינטלקטואלים ולאלה שיש להם השכלה גבוהה, ובמיוחד לאלה העוסקים בכתיבה ובסִפרות, או העוסקים בחקר השפה הסינית וכו', כלומר לאנשים בתחומים האלה. מדוע איננו יכולים להיות בהתאמה למוסכמות של השפה האנושית הרגילה כאשר אנחנו מלמדים את הפא? כפי שאתם יודעים, המשמעות של מונח שעבר סטנדרטיזציה היא מוגדרת מראש: "פירוש המילה הזאת הוא בדיוק זה וזה". יתר על כן, שפה סטנדרטית היא מוגבלת, ואינה מסוגלת לתאר את הפא העצום. בקוסמוס העצום הזה, כדור הארץ של המין האנושי אינו אפילו גרגר אבק בתוך גרגר אבק בתוך אפילו עוד גרגר אבק. הוא כזה זעיר. איך הוא בכלל מסוגל להכיל פא כה עצום? איך הפא של הקוסמוס יכול להיות מוגבל על ידי מוסכמות של שפות אנושיות? איך הוא יכול להתאים את עצמו למוסכמות של שפות אנושיות? זה בהחלט אינו אפשרי.

הפא שלנו רק משתמש בשפה האנושית. באשר לכיצד משתמשים בשפה הזאת ללמד את הדאפא, זה מספיק טוב כל עוד זה מאפשר לך להבין – זאת המטרה. זאת הסיבה שהשפה שאנחנו משתמשים בה אינה סטנדרטית. כדי ללמד את הפא הזה היום, אין לי שום דבר במחשבה שנוצר על ידי מושגים מקובעים.

הנושא השני שאני רוצה להתייחס אליו הוא מה הסיבה שמונחים מאסכולת הטאו נמצאים בדאפא שלנו. יש אנשים דתיים התוקפים אותנו ואומרים: "הוא מערבב דברים מאסכולת הטאו ואסכולת הבודהא. ואז הוא מדבר על המדע". למעשה, איך הם יכולים לדעת שבין שמדובר במדע, ובין שמדובר באסכולת הטאו או באסכולת הבודהא, הם כולם משהו זעיר של משהו זעיר ברמה הנמוכה ביותר של הדאפא הזה? היות שאני מלמד פא לאנשים המודרניים, כמובן שעליי לשלב מושגים של אנשים מודרניים בהוראה שלי. אילו השתמשתי בשפה ובמונחים של השמים, או אם היינו ממציאים הרבה מונחים חדשים, אז לא הייתם מסוגלים להבין את זה. אז זאת הדרך שעליי ללמד את הפא.

אז מדוע יש מונחים מאסכולת הטאו? למעשה דיברתי על זה בהזדמנויות שונות. הדאפא שלנו עובר בהרבה מעבר לתחום של אסכולת הבודהא. אני מלמד את הפא של הקוסמוס כשאסכולת הבודהא משמשת כבסיס. לא משנה כמה נרחב הוא הדאפא הזה, אני לא נמצא בתוכו, ואילו אתם, כל הישויות החיות, נמצאים בתוכו. במילים אחרות, הפא יצר את כל הישויות החיות, כמו גם את הסביבה לקיום שלכם ואת צורות הקיום שלכם. אז בתוך הטווח של הדאפא הזה, כלומר בתוך כל הקוסמוס, כמובן שאסכולת הבודהא אינה האסכולה היחידה. כמובן שיש בודהות וטאואים, ויש גם סוגים שונים של אלוהויות שאינכם יכולים עדיין לדעת עליהן, כל מיני סוגים של אלוהויות.

הקוסמוס הוא כה נרחב, והפא שאני מלמד הוא כה עצום, אז כמובן שדברים מאסכולת הטאו ודברים של אלוהויות הם חלק ממנו. לא קלטתם בעצם שדברים של דתות מערביות כלולים גם כן. זה כך משום שהאנשים שאני עומד מולם היום אינם רק סינים, אינם רק מקבוצה אתנית אחת, אלא מקבוצות אתניות רבות מאוד מאוד. ואני צריך להביא את כל החומר ואת כל החיים שסטו לסטנדרטים של השלב הכי ראשוני, הכי מקורי והכי טוב. זו הסיבה שאני עושה דברים באופן הזה. במילים אחרות, אף על פי שאני אומר שאני מלמד את הפוא-פא^[2], במהות אני מלמד את הפא של הקוסמוס מנקודת המבט של בודהא. היות שהדמות שיצרתי לעצמי היא זו של בודהא, אין זה מוטעה שאקרא לזה פוא-פא.

עליי להיות אחראי כלפיכם. אינני יכול לקחת את כולכם לעולם הפאלון של אסכולת הבודהא או לעולמות של בודהות אחרים. אתם כולכם חושבים על אותו דבר: "המורה, אני רוצה ללכת רק לעולם שלך". מה שאתם חושבים אינו מוטעה. אבל אני יכול לומר לכם שאני מסתכל רק על הלב שלכם. אם משתמשים במושגים אנושיים לחשוב על אלוהויות, או אם משתמשים בצורות חשיבה של אנשים רגילים להבין אלוהויות, אז לעולם אי אפשר יהיה להבין את הדברים. אם היום הייתה לך חשיבה של אלוהות, אז כל המושגים שלך היו משתנים. אם בעבר היו לך העולמות שלך, אם הגעת לכאן מרמות שונות להשיג את הפא, אם היית טאו או אלוהות, אז עליך לחזור למקום המקורי שלך. אני אומר לכם לעתים קרובות שאין לכם מושג מי הייתם ומה הייתם בעבר. עליך רק להתמקד בטיפוח ורק להטמיע את עצמך לדאפא הזה. במילים אחרות, לא משנה מי היית – בודהא, טאו או אלוהות – עליך להיטמע בדאפא הזה של הקוסמוס כדי שתוכל לחזור. מובטח לך שבעתיד תהיה מרוצה לחלוטין ממה שמחכה לך. לא רק שתהיה מרוצה לחלוטין, אלא שתשיג דברים שאפילו אינך יכול לדמיין. אני יכול לתת לך סביבה טובה יותר, שהיא אפילו טובה יותר מזו שהייתה לך. הדברים האלה הם מעבר למה שאתם מסוגלים לדמיין (מחיאות כפיים). הדברים שאמרתי נועדו להסביר מדוע אנחנו משתמשים במונחים מדתות אחרות – זאת הסיבה.

ועתה לגבי דת. אני חושב שהיא מושג אנושי, ואנשים הם שקראו לה כך. המושג של דת הוא די מעורפל, כי אין לו הגדרה מקובעת. כששאקיאמוני לימד את הפא שלו, הוא לא אמר שזו דת. גם ישוע לא אמר ששלו זו הנצרות, וגם מריה הקדושה לא אמרה ששלה זו הקתוליות. למעשה, היו להם המונחים שלהם להתייחס לעצמם, והיו להם מונחים משלהם להתייחס לתלמידים שלהם, אבל הם כלל לא המושגים שבני האדם משתמשים בהם. אלוהויות אינן מכירות בדתות. לכן כיום אנשים דתיים רבים אינם יכולים להצליח בטיפוח בדתות שלהם. למעשה הם לא בהכרח באמת מעוניינים לטפח, והם רק חשים שזה טוב. מה שהם מגינים עליו הוא הדת עצמה, ולא הבודהות. בודהא מסתכל רק על לב האדם, ואלוהויות מסתכלות רק על לב האדם. אם אינך יכול לטפח את עצמך באמת בדת, אז זה לא שווה כלום. אפשר רק להגיד שנכנסת לדת, או שנעשית נזיר. אבל זה אינו שווה-ערך לכך שאתה תלמיד של הבודהא. בודהא מסתכל רק על לב האדם. להיות נזיר או נזירה זה רק צורה שבאמצעותה מביעים את יראת הכבוד כלפי הבודהא. רק באמצעות שינוי מהותי של עצמך תוכל להיעשות תלמיד אמיתי של הבודהא. אם הלב שלך אינו נעשה כזה של נזיר, או אם הלב שלך אינו מתאים את עצמו לדת, אז זה חסר תועלת. כמובן, אתה יכול לומר: "אבל הלב שלי ממש מסור לזה…" מה שאתה מסור אליו הוא הדת והוא הצורות החיצוניות מלאות הכוונה, לא הטיפוח. זה לא ישיג דבר.

אז באשר לנושא הזה, מה שאני בעיקר אומר הוא שהפא הזה הוא כה עצום שהוא מקיף את כל דרכי הטיפוח ואת כל הישויות שבקוסמוס. מספר המונחים הטאואיסטים שהזכרתי הוא למעשה די קטן. לא הרבה דתות ישרות הועברו פה על הארץ, אז אני יכול לדבר רק על המעטות הללו. למעשה, יש דרכי טיפוח רבות רבות בקוסמוס, אף שרק מעט מהן קיימות בתוך החברה האנושית.

היות שרציתי רק להיפגש אתכם, לא התכוונתי לדבר יותר. בכל הנוגע לעניינים הנוגעים לטיפוח, זה לא משנה אם אתם רואים אותי או לא. אתם מסוגלים לטפח באותה מידה – זו אינה בעיה. אבל אתם תמיד רוצים לראות אותי, אז ניצלתי את ההזדמנות הזאת כדי להיפגש אתכם. לא הכנתי משהו נוסף לדון בו אתכם. אני מרגיש שלא קל לנו להיפגש. כפי שאמרתי קודם, אתם יכולים להעביר את שאלותיכם אליי על גבי פתקי נייר. אתם יכולים להתחיל עכשיו להעביר את השאלות. אני אענה על אלו שצריך לענות עליהן.

מתרגל: בהתייחס לשני המאמרים: "לחפור את השורש" ו"עבור מי אתה קיים?" יש שתי פרשנויות באתר התרגול שלנו. האחת היא שזה נכון לפעול כדי להגן על הדאפא; השנייה היא שעלינו להתמקד בטיפוח, משום שכאשר מתרגלים מרוממים את עצמם בטיפוח זוהי הפעולה הגבוהה ביותר של הגנה על הפא.

המאסטר: אומר לכם, אחרי שכתבתי את שני המאמרים האלה, היו אנשים שהיו מסוגלים לקרוא אותם עם מחשבה של מטפח, בעוד שאחרים קראו אותם עם מחשבה של אדם רגיל. היו אנשים שפעלו לא נכון אבל לא היו מוכנים להודות בזה. אפילו אחרי שהם קראו את מה שכתבתי, הם עדיין לא היו מוכנים להודות בכך, וניסו להשתמש בחשיבה^[3] של אנשים רגילים כדי להגן על עצמם. יש לנו גם מתרגלים שמחפשים בפא מילים מסוימות שלי שיעזרו להם בוויכוח כשיש ויכוח בקרבם. כולכם לוקחים את הדאפא מחוץ להקשר כאשר אתם משתמשים בחשיבה של אנשים רגילים. לא ניסיתם להבין את הפא מנקודת המבט של הפא. אם הייתם משנים את נקודת המבט שלכם, אז לא הייתם פועלים כך. כל בעיה שאתם נתקלים בה קשורה למחשבה וללב שלכם. המאמר "לחפור את השורש" נכתב בגלל התקרית בבייג'ינג. רבים מכם יודעים עליה. אני לא רוצה לדבר על התקרית עצמה.

מתרגל: היות ששָאקְיָאמוּנִי בא מהיקום של השכבה השישית, מדוע הוא לא היה מסוגל לראות את הגבול של היקום הקטן?

המאסטר: זה לא משהו שתוכלו להבין עם ההיגיון של חשיבה של אנשים רגילים. למעשה, שאקיאמוני לא בא רק מיקום של השכבה השישית, אלא בא מתחום גבוה מאוד מאוד. אם הוא היה מגיע לעולם האנושי עם דברים ברמה כה גבוהה, זה היה בלתי אפשרי. והיות שאנשים באותו זמן יכלו להבין רק עקרונות מוגבלים של הפא, אז שאקיאמוני לימד פא של ארהאט. מה שנותר כיום הוא לא יותר מאשר זה. אמנם באותו זמן הוא כן לימד הרבה עקרונות פא ברמות גבוהות יותר, אבל אף אחד מהם לא הועבר הלאה. במשך התקופה של ארבעים וכמה שנים של הוראת הפא הוא לימד את הפא בתוך "ארבעת הגדולים". לדברים האלה אין כל קשר לטיפוח שלכם. אומר לכם שאין עליכם לדאוג לגבי מי הוא אדם מסוים או מאיפה הוא הגיע. חלק מכם בקהל בא מרמות גבוהות גם כן. אבל אינכם יכולים לראות דבר, אפילו לא דברים מעבר לבני אדם. עבור מטפחים, כמו גם עבור אלה המלמדים את הפא, זה צריך להיות כך, וצריכות להיות מגבלות כדי שהם יוכלו להישאר על כדור הארץ הזה. אומר לכם שאם במחשבה שלי לא היו בכלל מחשבות של אנשים רגילים, אז לא הייתי יכול להישאר כאן גם כן. לפני שהתחלתי את העניין הזה, הרכבתי לעצמי חשיבה אנושית כדי שאוכל להישאר בקרב בני האדם כדי ללמד אתכם את הפא באופן הזה. דברים רבים הם מעבר ליכולת ההבנה שלכם.

מתרגל: האם לַקוּת בדיבור יכולה להשפיע על עבודת הסייע?

המאסטר: לקות בדיבור יכולה להיות חמורה או קלה. אם אתה מגמגם קצת או שבלשון שלך יש נכות קלה, או אפילו אם היכולת שלך לבטא את עצמך היא חלשה במידה מסוימת, אף אחד מהדברים האלה לא ישפיע על עבודתך. אבל כשעוד ועוד אנשים לומדים כיום את הדאפא, המעמד החברתי של אלה בחברה שאנחנו באים איתם במגע נעשה גבוה יותר ויותר. אז לדעתי זה לא יהיה הולם לדבר בצורה לא תקינה, ואכן זה עלול להשפיע על אנשים בעלי יותר השכלה או ידע כשהם יתחילו ללמוד את הפא. אז הייתי מציע שאם לסייע יש לקות, אז שימצא מישהו שיש לו הבנה עמוקה של הפא ויותר השכלה לסייע לו (אף על פי שלהיות יותר משכיל אינו אומר שיש הבנה עמוקה של הפא). לאדם הזה צריכה להיות הבנה של הפא ברמה גבוהה, והוא צריך להיות מישהו שלמד את הפא לפחות למשך זמן מסוים ושעבר כמה מבחנים ושהוא נחוש ויציב. אתה יכול לבקש מאדם כזה להיות העוזר שלך, או שאתה יכול להחליף איתו תפקידים, משום שהיותך סייע אינו רק למען המטרה לעשות עבודה כזאת, אלא למען הטיפוח. אם מישהו אומר שהוא צריך להיות סייע ושאף אחד אינו יכול להזיז אותו מהתפקיד, אז אני חושב שאת ההחזקה הזאת צריך יהיה לסלק במוקדם או במאוחר. זה יקרה בסופו של דבר. עליך לזכור שלא באת לכאן להיות סייע. באת לכאן כדי לעשות טיפוח. אני לא חושב שלקות קלה בדיבור היא בעיה.

מתרגל: כשנחזור באמצעות הטיפוח, האם נוכל להגיע אל מעבר לרמות המקוריות שלנו?

המאסטר: אתה שוב חושב על דברים שמימיים באמצעות המחשבה האנושית שלך. בעתיד, כאשר תיעשה מודע לכל הדברים, תתבייש בשאלה שאתה שואל. אל תדאג לגבי הדברים האלה. הדאפא יצר את הטוב ביותר עבורכם. עליכם להתמקד רק בטיפוח. למעשה, יותר אנשים מודאגים לגבי להגיע הביתה מאשר להיות רחוק מהבית. עבור אלוהויות הדברים האלה שונים לחלוטין מהמושגים שלכם. זה לא כפי שאתם חושבים.

מתרגל: חוץ מעולם הפאלון, כמה גני עדן נוספים קיימים ברמות גבוהות יותר?

המאסטר: המחשבה שלך צריכה להתמקד רק בטיפוח! אומר לך שיש רבים מספור. האם אתה יכול לספור כמה מולקולות יש בגופך? כל הגופים בשלושת העולמות נקראים "גופים אנושיים". הגוף האנושי מורכב מחלקיקים מיקרוסקופיים המרכיבים מישור של חלקיקים גדולים יותר, ואז המישור הגדול יותר של חלקיקים יוצר מישור של חלקיקים אף גדולים יותר. "גוף אנושי" הוא מונח כללי שמשתמשים בו בתוך שלושת העולמות. אתה אפילו לא יודע כמה חלקיקים יש רק בשלושת העולמות! הם לאין-ספור. לא משנה לאיזו רמה תגיע בטיפוח, אף אחד מכם בקהל לא ידע לעולם כמה גני עדן יש בקוסמוס. זה נכון באופן מוחלט.

מתרגל: אני מתרגל כבר מספר שנים. לעתים קרובות אני נרדם במהלך המדיטציה. זה תמיד הטריד אותי.

המאסטר: כולכם יודעים על נשיאת קשיים. אבל עוד לא הבנת שהישנוניות שלך היא גם כן שד, המנסה לגרום לך להפסיק לטפח! האם זה אינו הרגע שבו כוח הרצון שלך צריך לפעול? אינני מאמין שאם תשמור על עיניים פקוחות עדיין תירדם! אם אינך מסוגל, אז פקח את עיניך במהלך התרגול. אתה בכל מקרה חייב לעבור את המשוכה הזאת.

מתרגל: אם ילד מסרב להקשיב כשמנסים לחנך אותו, ואם הוא ממשיך לא להקשיב, האם זה נכון לתת לו לעשות מה שהוא רוצה?

המאסטר: לא בדיוק. הורים מבצעים פשע כשהם מפנקים את הילדים שלהם. אי אפשר להגיד שהשפל שהחברה האנושית התדרדרה אליו היום אינו קשור אליכם, דור אחר דור. אומר לכם שעליכם לחנך את הילדים שלכם. שמתי לב שהחברה בארה"ב כל כך מוגבלת על ידי החוקים שלה, שאנשים לא יכולים לחנך את הילדים שלהם. לחנך ילדים זה כמעט כמו לעבור על החוק. לכן לא שמים גבולות לילדים ומפנקים אותם. הילדים האלה אפילו אינם יודעים את הדברים הבסיסיים ביותר לגבי התנהגות אנושית, שלא לדבר על נימוסים. איזו קבוצה של אנשים מעצבים לעתיד?! אבל אומר לכם: בסין יש מסורת כזו שחייבים להעניק חינוך ומשמעת לילדים שלכם. אתם לא יכולים לא לשים להם גבולות. אתם יכולים להפליק להם או לגעור בהם. אנחנו אומרים שאין על מטפחים להתעצבן, אבל אתם יכולים לחנך ילדים למשמעת. אם אתה במצב רוח טוב ואתה מפליק להם עם חיוך, הם עדיין ירגישו את הכאב. המטרה היא ללמד את הילד לקח, שלא יעשה דברים רעים. זה אינו מוטעה לחנך ילדים. אתה יכול לחשוב על זה כך: "אני לא עושה את זה מתוך החזקה לדברים של עצמי, אני עושה מעשה טוב בשביל החברה ובשביל המין האנושי של העתיד". אבל אם יש לך החזקה חזקה מדי לזה, אז אתה הולך לקיצוניות השנייה. מה שאני מתכוון הוא שזו אינה בעיה לחנך ילדים, אבל צריך לעשות את זה בצורה רציונלית.

מתרגל: האם אנחנו קיימים עבור האמת של פוא-פא?

המאסטר: הנושא בשאלה הזאת הוא עמוק מאוד. במהלך הטיפוח, חלק מהמחשבות שיש לאנשים הוא נכון. אם לדייק, פוא-פא יצר את סביבות החיים עבור הישויות החיות, ונתן חיים לבני אדם. זהו הקֶשֶר. ישויות חיות יכולות להתקיים רק עבור אופן החיים שבתחום שלהן. אם אתה ישות מוארת גדולה המסוגלת לדאוג לדברים רבים מתחת לרמה שלה, אז אולי אתה קיים עבור יותר ישויות. זהו הקֶשֶר.

מתרגל: ברגע שאני מתחיל לקרוא את "ג'ואן פאלון" אני מרגיש ישנוני.

המאסטר: אם השאלה הזאת הועלתה על ידי אחד הסייעים שלנו, אז אני חושב שעליך להפסיק לשרת כסייע, ולאפשר לאחרים לעשות את העבודה לעת עתה. עדיף בשבילך ללמוד את הפא ולהתקדם עוד לפני שתיקח עליך שוב את עבודת הסיוע. היות שאתה מרגיש ישנוני מיד כשאתה קורא את "ג'ואן פאלון", אז ייתכן שלא סיימת לקרוא את הספר אפילו פעם אחת. איך תוכל לעשות את עבודת הסיוע? "סיוע" משמעו שאתה אמור לסייע – אבל איך תוכל לסייע לאחרים? מה שאנחנו מלמדים כאן הוא הפא. התרגילים הם רק אמצעי עזר להגעה לשלמות. לא משנה כמה מדויקות התנועות שלך, לא תוכל להצליח בטיפוח בלי הפא. הפא הוא הדבר המהותי ביותר. להיעשות ישנוני כשקוראים, זה כמו להיעשות ישנוני כשעושים את המדיטציה, ועל זה דיברתי לפני רגע.

מתרגל: מדוע קארמת המחשבה של אנשים מסוימים היא תמיד כל כך חזקה? ומדוע היא תמיד חוזרת אחרי תקופת זמן?

המאסטר: זאת תופעה נפוצה. אומר לכם שאני רואה שאתם מטפחים באמת ממש טוב, במיוחד המתרגלים הוותיקים, ואני באמת שמח לראות אתכם. אבל אולי יש לכם אותן הבעיות, ומעת לעת עדיין עלולים להופיע במחשבתכם כמה דברים רעים. לפעמים אפילו יהיו במחשבתכם דברים איומים, והדברים הרעים האלה עלולים להפוך לגרועים יותר ויותר. אסביר לכם מדוע זה כך. במהלך הטיפוח שלכם, כפי שאתם יודעים, אנחנו משנים אתכם החל מהרמה המיקרוסקופית, מיצירת הקיום שלך. החלק שלך שעבר שינוי הגיע לאַמַת-המידה וכבר לא ניתן לקרוא לו אנושי. אז החלק הזה אינו יכול להיות איתך כשהחלק האנושי שלך עושה משהו. אם הוא היה עושה כך, זה היה שווה-ערך לאלוהות העושה משהו רע, וזה היה שווה-ערך לכך שהוא נפל. זה אסור לחלוטין. לכן, כשאתם ממשיכים לטפח, החלקים שלכם שכל הזמן נטמעים בפא עוברים הפרדה. זה כמו הטבעות בגזע העץ, בטיפוח אתה מתרחב טבעת אחר טבעת החוצה כלפי קליפת העץ. קליפת העץ היא שכבת פני-השטח החיצוניים שלך. אז אתה מטפח את עצמך מהחלק שטופח באופן מלא, ומתרחב כלפי חוץ עד שבסופו של דבר זה מגיע לפני-השטח. החלק שטיפחת באופן מלא הוא אלוהי, והחלק שעדיין לא טופח באופן מלא הוא אנושי.

אני מתחיל מהרמה המיקרוסקופית של הקיום שלך. כלומר, אני מתחיל לשנות אותך מהחלק הפנימי ביותר של ישותך. לכן השינויים על פני השטח אינם ניכרים. אבל כדי לטפח, עליך לרסן את עצמך לכל אורך הדרך עד הסוף. עם זאת, עד שיתרחשו שינויים בפני-השטח, מחשבות אנושיות עדיין ימשיכו להופיע במחשבתך, ולעתים הן עלולות להיות רעות מאוד. אבל אתה יכול לדכא אותן. זהו החלק שלך של ריסון עצמי שמתפקד, בעוד שבעבר לא יכולת לדכא אותן. הן קיימות ברמות עמוקות מאוד, אז לא יכולת לדכא אותן. עכשיו, אף שאתה מגלה שמחשבות רעות צצות במחשבתך, אתה מסוגל לדכא אותן ולשלוט בהתנהגות ובמחשבות שלך במהלך הטיפוח. זה מצב הקיים רק בטיפוח בדאפא.

כדי להבטיח שתוכל לטפח ללא ההפרעה הזאת, החלק שלך שטופח באופן מלא צריך להיות מופרד. אבל, כדי להבטיח שתוכל לטפח בקרב אנשים רגילים, הדברים שבפני-השטח רק ייחלשו עוד ועוד. לדוגמה, נניח שהחלק שלך שטופח באופן מלא מכיל 100 שכבות, אז רק שכבה אחת תשתנה בפני-השטח. זה כדי להסביר את הרעיון שמבחינה יחסית השינוי בפני-השטח יהיה קטן מאוד. המטרה היא לאפשר לך לטפח בקרב אנשים רגילים. אם הכול היה מסולק, ואם לא היו לך כלל מושגים אנושיים ומחשבות אנושיות, אז כבר לא היית אדם רגיל על פני השטח, ולא היית מסוגל לטפח בקרב אנשים רגילים.

אני רוצה לומר לכם: אם לא הייתה לכם מחשבה של אדם רגיל, הייתם יודעים על מה אחרים חושבים, וסוגים שונים של דברים היו מפריעים לכם. יש מניעים מאחורי מה שאנשים חושבים, וגם מאחורי כל תנועה, כל הבעה, וכל פעולה הכי קטנה שלהם. כמו כן לכמה אנשים יש מחשבות ממש איומות, והם חושבים איך להיות עם ידם על העליונה מול אחרים. יש אנשים החושבים על כל מיני דברים רעים, כמו על פעולות של גניבה וזנות. לא היית יכול להישאר בעולם הזה. זה עד כמה גרוע שזה הגיע להיות. אימצנו את צורת הטיפוח הזאת שהיא המהירה ביותר, כדי שתוכלו לטפח כאן, ואיננו מאפשרים לגעת בחלק שלך שטופח באופן מלא. אנחנו מפרידים אותו. ככל שאתה ממשיך לטפח וממשיך לקרוא את הספר, ומשפר כל הזמן את התפיסה ואת ההבנה שלך, זה כל הזמן מתרחב. במילים אחרות, זה מתקרב עוד ועוד לפני-השטח. ברגע ששכבת פני-השטח תעבור שינוי, אתה תגיע לשלמות.

אז אל תפחדו כשעדיין יש במחשבתכם מחשבות רעות. אבל היזהרו: אם אתם חושבים "עכשיו כשהמורה הסביר את זה אז אני מבין. זה כדי להבטיח שאוכל לטפח בקרב אנשים רגילים. טוב, אז אני לא אהיה מודאג מהן", אז זה שאתה לא שם להן גבולות שווה לכך שאתה לא מטפח. זה איך שזה עובד.

מתרגל: המורה, האם תוכל בבקשה להסביר מה הכוונה ב"טכניקות על-טבעיות"?

המאסטר: טכניקות על-טבעיות הן שונות בין דת לדת ובין שיטת טיפוח לשיטת טיפוח. ויש טכניקות על-טבעיות שונות ברמות שונות. באופן כללי, הן שיטות שונות שמשתמשים בהן בדרכי טיפוח או למען הדגמה. הן רק משהו כזה. הן כוללות טיפול במחלות, הכנעת שדים וכו'. לשם מה אתה רוצה ללמוד את הדברים האלה? מה שלמדת כבר מקיף את הכול, רק שלא ניתן שתדע את זה. מה שהכי חשוב כרגע זה שאתה תתרומם ותחזור מהר.

מתרגל: האם ניתן להבין את שלושת העולמות כעולמות של אלוהויות, בני אדם ורוחות?

המאסטר: דיברתי על שלושת העולמות בהזדמנויות שונות. זה כתוב גם בספרים שלנו. שלושת העולמות הוא התחום המורכב משלושת החלקים העיקריים האלה: "רמת התאווה", "רמת הצורה" ו"הרמה ללא צורה". ישויות בתוך שלושת העולמות אינן מורשות לצאת כרצונן. ישויות מחוץ לשלושת העולמות, לא משנה כמה רבות עוצמה הן, אינן מורשות להיכנס כרצונן. זה המקום שבו קיימים כל החומרים הקשורים לבני אדם. כמובן, בני האדם בעולם, אלוהויות ורוחות גם נמצאים בו. אמנם הישויות האלה נמצאות שם, אבל זה לא כמו מה שאתה חושב. שלושת העולמות הוא תחום שהוגדר על ידי השמים. ישויות שנופלות לתוך שלושת העולמות אינן מורשות לחזור לשמים, ואינן יכולות לצאת שוב משלושת העולמות. כמובן, היוצא מן הכלל הוא אלה העושים טיפוח. לא כל מי שעושה טיפוח מסוגל לצאת. מטפחים רבים אינם מסוגלים לצאת, ויכולים רק להישאר על הארץ או להישאר ברמות שונות בתוך שלושת העולמות. ישויות מחוץ לשלושת העולמות אינן מורשות להיכנס כרצונן. כך הוא המקום הזה. הוא מקום מיוחד. כפי שאלוהויות רואות את זה, הוא המקום המטונף ביותר.

מתרגל: יש אנשים שבזמן שהם לומדים את הפא הם תמיד מרגישים ישנוניים.

המאסטר: אתה נרדם כשאתה לומד את הפא, אתה נרדם כשאתה קורא את הספר, ואתה גם נרדם כשאתה עושה את התרגילים. אפילו לא פרצת את השלב ההתחלתי עדיין. זה עניין של כוח רצון! כפי שאתם יודעים, במהלך הטיפוח שלך, לא רק שכל האלמנטים המרכיבים את האנושיות שלך ינסו למנוע ממך לצאת ממצב של היותך בן אדם, אלא שכל דבר המרכיב את הסביבה האנושית לא ייתן לך לעזוב. עליך לפרוץ דרך הכול ולהתגבר על כל מיני מצוקות. הביטוי הגדול ביותר של זה הוא הסבל שהם גורמים לך. סבל מגיע בצורות שונות, וישנוניות היא אחת מהן. האנשים האלה שאינם מסוגלים לטפח, או שאינם מתקדמים במרץ, אינם מבינים שזאת צורה של קושי. אינך מסוגל להשיג את הפא – הוא לא נותן לך ללמוד את הפא – ואילו אתה עדיין אפילו אינך מודע שזוהי מצוקה, זה רק כשהלב שלך לא עם הפא, או כשאינך רוצה לטפח. למה לא להתגבר על זה? חזק את כוח הרצון שלך. אם אדם היה מסוגל להפוך לבודהא פשוט באמצעות כך שהתגבר על ישנוניות, אז הייתי אומר שזה קל מדי. איך תטפח את עצמך אם אינך מסוגל אפילו לעבור מכשול קטן כזה?

מתרגל: הזמן לטיפוח הוא מוגבל ביותר. אם מעתה ואילך אשתדל בכל מאודי להתקדם במרץ, האם עדיין אוכל לחזור איתך הביתה?

המאסטר: אל תדאג לגבי זה, ואל תחשוב על זה. כל עוד יש לך עדיין זמן לטפח, עליך לטפח את עצמך בכל מאודך ולהתקדם במרץ. לגבי אם תוכל לחזור הביתה, יש לך ההזדמנות, לכל הפחות אתה יושב כאן היום ואתה רואה אותי. נכון? עדיין יש לך הזדמנות (מחיאות כפיים נלהבות). עדיין יש לך הזדמנות כל עוד כל העניין הזה לא הסתיים. נצל את הזמן. איך לנצל את זמנכם באופן המיטבי ביותר הוא מה שאתם צריכים לחשוב עליו.

מתרגל: האם יש תלמידים שיגיעו לשלמות מבלי לקחת את הבן-טי שלהם איתם?

המאסטר: כמובן שיש כאלה שיגיעו לשלמות בלי שייקחו איתם את הבן-טי שלהם. לפני רגע אמרתי שלא כולם ילכו לעולם הפאלון. אלה שילכו לעולם הפאלון ייקחו איתם את הגוף שלהם. בקוסמוס הזה, 99.9 אחוז מאין-ספור דרכי הטיפוח בעבר וגני עדן שמימיים בגופים קוסמיים שונים לא נזקקו לגוף. לא כל אחד חושב שלהיות עם גוף אנושי זה טוב. גני עדן שמימיים רבים לחלוטין לא יאפשרו לך להביא גוף כשאתה חוזר לשם. אם תיקח את הגוף שלך איתך, אז תערער את הפא שם, ותערער את הפא ברמה ההיא ואת הפא שהבנת והתעוררת אליו בתוך הדאפא של הקוסמוס. למשל, מה ששאקיאמוני לימד: "איפוק מוסרי, מדיטציה בריכוז, חוכמה", הוא התבטאות הנובעת מהדאפא של הקוסמוס. זוהי שיטה שלמה בפני עצמה – איפוק עצמי, מדיטציה בריכוז, חוכמה – ששאקיאמוני התעורר אליה. לא כל אחד צריך לקחת גוף בשר ודם איתו. רק אלה שהולכים לעולם הפאלון צריכים לקחת את הגוף איתם.

נקודה נוספת היא שיש אנשים האומרים שהם רוצים לקחת איתם את גוף הבשר ודם שלהם. זו רק מחשבה אנושית רגילה המשקפת את הפחד ממוות שיש לאנשים רגילים: "זה יהיה נהדר לקחת את הכול איתי ולא למות!". בין שתיקח את הגוף שלך ובין שלא, אנחנו נאפשר לך לראות בסוף שהגעת לשלמות – סצנה מפוארת (מחיאות כפיים נלהבות). כאשר הדאפא שלנו יסיים את העניין הזה, אף דת בתקופת השיא שלה אינה מסוגלת להשתוות [לפאר הזה]. אבל אל תסתפקו בלהיות שמחים – עליכם לטפח עד לשלמות המלאה.

מתרגל: האם חוסר היכולת לשבת בתנוחת לוטוס מלא קשור לרמת השין-שינג של האדם? האם אדם כזה יכול להגיע לשלמות?

המאסטר: אני יודע שאנשים רבים שלא יכלו לשבת אפילו בתנוחת חצי לוטוס, הצליחו בסופו של דבר לשבת בלוטוס מלא. אבל אינני אומר שאתה צריך לשבת בלוטוס מלא מיד כשתצא מפה היום. כל עוד תקדיש את לבך לעשות את זה, זה בסדר. עם זאת, יכול להיות שלאנשים מסוימים יש יותר קארמה בהיבט הזה, אבל כולה תסולק ותעבור טרנספורמציה. אין דבר בעולם הזה שהוא רציני יותר מטיפוח. אתם מוכנים לשאת כל כך הרבה קשיים כדי להרוויח כסף, אתם מוכנים לשאת כל כך הרבה קשיים עבור עניינים אחרים – האם אינכם יכולים לשאת מעט קשיים עבור הטיפוח שלך? אם אתה, אדם שהגוף שלו מלא בקארמה, רוצה להפוך לבודהא ולהגיע לשלמות באמצעות טיפוח – האם יש משהו רציני יותר מזה? עם איזו מחשבה עליך לגשת לזה? האין זה העניין? לגבי איך תצליח [לשבת בלוטוס מלא] במהלך הטיפוח, איננו דורשים שתעשה את זה מיד בהתחלה. אתה יכול לעשות את זה בהדרגה – זו אינה בעיה.

מתרגל: יש מתרגלים האומרים שהמאמר "לחפור את השורש" מדבר על לחפור החוצה את השורשים של המושגים של האדם, ושהמאמר "עבור מי אתה קיים" אומר שאנחנו קיימים עבור הפא. האם הם צודקים?

המאסטר: אל תחפרו במילים. מה שאני רוצה שתבינו הוא המשמעות הפנימית והדברים שאתם מסוגלים להבין בטיפוח. אין עליכם לחפור למשמעות פני-השטח של המילים. בדיוק אמרתי שאם לא הייתה משמעות פנימית מאחורי המילים, אז הספר הזה לא היה שונה מספרים אחרים שיש בהם רק מילים בדיו שחור על נייר לבן. כיוון שהפא נמצא בספר, אם תניחו את ההחזקות שלכם ותקראו את הספר ללא כל מושגים, אז ההבנה שלכם – לא משנה כמה תוכלו להבין – בטוח תהיה נכונה. אם תקרא את הספר כשאתה מחזיק במושגים כלשהם שאינך יכול להניח, או כאשר אתה מחפש תירוצים או הצדקות לכסות על טעויותיך – אם אתה קורא את הספר עם מצב המחשבה הזה, אז לא תראה שום דבר. אם תניח למטרות הספציפיות שלך כשאתה קורא את הספר, אז תוכל להבין את הכול. לא משנה כמה תוכל להבין, ההבנה שלך לא תהיה סוטה. אבל אם תקראו את הספר עם החזקות כלשהן שאינכם יכולים להניח, אז לא תראו דבר, ותוכלו רק לחפור למשמעות המילים על פני השטח ולהתווכח זה עם זה. קִראו עם מחשבה שקטה, ואני מבטיח שתוכלו לדעת את מה שאתם אמורים לדעת.

הדברים שכתבתי בתקופה האחרונה נכתבו בצורה מעורפלת. כתבתי אותם כך בכוונה. לא רציתי ליצור מכשולים גדולים יותר בטיפוח שלכם. ככל שאני מסביר בצורה מפורשת יותר, כך הצרות והמכשולים שתיתקלו בהם יהיו גדולים יותר. לכן דברים מסוימים נועדו שתתעוררו אליהם בעצמכם. זה אף פעם לא כך שאם אני מסביר את הדברים בצורה מפורשת אז זה הופך את מסלול הטיפוח שלכם לחלק. כאשר האתגרים שיש לכם להתעורר לדברים נעשים קטנים יותר, המבחנים שאתם נתקלים בהם והקושי שלכם לעבור אותם נעשים גדולים יותר. אל תחשבו שלשמוע יותר זה דבר טוב. הפא כבר למעשה הושאר לכם בשלמותו. מה שנותר עדיין לראות הוא באיזה מצב מחשבה אתם מטפחים.

מתרגל: מה עליי לעשות כדי להפוך את מרכז הסיוע לסביבה לטיפוח אמיתי?

המאסטר: אין כללים מיוחדים לזה. אין לנו כל חוקים או מגבלות. אבל, בכל הנוגע למרכזי הסיוע, הבעתי כמה מהדעות שלי לגבי איכות הסייעים בכמה מהמאמרים הקצרים שלי (שאתם קוראים להם "כתבים") אז אתם יכולים לקרוא אותם להתייחסות. אם ברצונך לשפר את סביבת מרכז הסיוע כך שהיא תגיע לרמה מסוימת, זה לא יעבוד אם המתרגלים לא יעמדו בקצב. ואינך יכול לרסן את מה שהם עושים עם שום חוקים או מגבלות. הגבלות חיצוניות אינן יכולות לשנות את לב האנשים – כל זה מזויף. כיוון שיש לנו מתרגלים חדשים המצטרפים כל יום, הרמה של האתר שלך בכללותה אף פעם לא תגיע למצב אלוהי. מרכזי הסיוע שלכם תמיד יהיו מקום שבו בני אדם מטפחים. אבל בה בעת אתם שונים מבני אדם. זה משום שהחלק שלכם שטיפח במלואו – החלק שהפך לאלוהות – הופרד. זאת הסיבה מדוע העבודה שלכם היא ממש קשה, ושהלבבות של האנשים שאתם נמצאים מולם הם כה מסובכים. זה בטוח. זאת הסיבה שאתם יכולים לטפח. עשו את הדברים בהתאם לפא וחפשו קודם כל בתוך עצמכם כאשר מופיעות בעיות, ואז הסתכלו על מקור הבעיה, ואני חושב שבאופן זה תהיו מסוגלים לטפל בדברים היטב.

תלמיד: איך נוכל לרומם את ההבנה שלנו מהבנה תפיסתית להבנה רציונלית?

המאסטר: אין לכך כל צורות המופיעות בין אנשים רגילים. זה לא כמו האופן שבו אתה לומד תיאוריה כלשהי. כאשר אתה מרומם את ההבנה שלך להבנה רציונלית, תגלה שהגעת להבנה הזאת בלי לשים לב. אבל אחרי זמן קצר ההבנה הזאת תתפוגג. זה משום שהחלק שלך שמבין הגיע לאמת-המידה, והוא מופרד ברגע שאתה מפתח את ההבנה הזאת. אז מיד אחר כך תרגיש שאתה כבר לא מבין. לכן אתה צריך ללמוד את הפא לעתים קרובות, ללמוד את הפא כל הזמן. חלק מכם מסוגלים ללמוד את הפא בעל-פה. מדוע אחרי זמן מה אתם שוכחים אפילו את החלקים שלמדתם בעל-פה טוב מאוד? זה משום שהחלק שלמד את הספר טוב מאוד טופח באופן מלא והועבר לצד השני. מה שנותר הוא החלק שעדיין לא מבין, אז אתם עדיין צריכים להמשיך ללמוד את הפא.

מתרגל: האם מתרגלים שהסינית שלהם לא כל כך טובה צריכים ללמוד את המהדורה הסינית של "ג'ואן פאלון" כדי להשתפר?

המאסטר: זו כבר לא בעיה. יש לנו כיום תרגומים בשפות רבות. אם אדם היה יכול להשתפר רק באמצעות לימוד המהדורה הסינית, אז לא היינו צריכים לתרגם את הספר לאנגלית, איטלקית, רוסית, קוריאנית וכו'. במילים אחרות, אתה יכול להשתפר בדיוק באותה מידה באמצעות קריאת המהדורות הלא סיניות, ולהגיע לשלמות באותה מידה. ואין כל הבדל אם תשקיע את לבך בזה באותה מידה. אין כל הבדל. מה שמתורגם זה רק המילים על פני השטח, בעוד שמה שיש לו השפעה הוא המשמעות שמאחורי המילים.

מתרגל: אני נחוש להצליח בטיפוח. האם זה נחשב להחזקה?

המאסטר: אם אתה נחוש לטפח עד לשלמות, זה לא נחשב להחזקה. מה שהגיח הוא הטבע המקורי שלך במיטבו. אבל אם אתה חושב על זה כל יום: "אני רוצה להשיג את השלמות", ואתה חושב על זה עם כל דבר שאתה עושה, אז הייתי אומר שזו החזקה. כל עוד יש לך המשאלה הזאת, זה מספיק. מה שנותר לך לעשות הוא ללכת לטפח! אם הראש שלך עסוק כל הזמן במחשבה של הגעה לשלמות, כמה זה עלול לגזול מהדברים שכבר טיפחת? האם זו לא תהיה החזקה?

תלמיד: אחרי שכמה תלמידים קראו את המאמר שלך "שיחה עם הזמן", התפתחה אצלם החזקה חזקה באשר לזמן. איך צריך להסתכל על הטְרֶנְד הזה?

המאסטר: מהשאלות שהועלו זה עתה, אפשר להבחין שאם מתרגלים מסוימים באמת היו רואים משהו הנראה כמו ישות שמימית שבאה לקחת אותם ולהוביל אותם לטפח, אז הם באמת היו הולכים אחריו. האם זה לא מסוכן? האם זאת בעיה קטנה? אומר לכם שכל חומר עצום בגוף הקוסמי הוא אלוהות. המין האנושי חושב שזמן הוא מושג. השמש זורחת, הלילה יורד, היום מפציע, השעון מתקתק, חומר עובר שינוי, פירות נרקבים מהר במזג אוויר חם, אורז מבושל מתקלקל, יבולים מבשילים, ארבע העונות מתחלפות, והכול נראה כביטוי של זמן. אנשים חושבים שהוא מושג. אבל למעשה, אומר לכם שהתרחשות כל הדברים האלה נשלטת על ידי הזמן עצמו. הוא אלוהות. אפילו דברים כמו זריחה, שקיעה, מהירות הסיבוב של כדור הארץ מסביב לשמש – הם תוצרים של הזמן. אבל הזמן הוא מורכב מאוד. לממדים שונים יש זמנים שונים. לסביבה גדולה יותר יש זמן של סביבה גדולה יותר, ובתוך סביבות אף נרחבות יותר יש גם הזמנים העצמאיים השונים שהם בקנה מידה קטן יותר. במילים אחרות, ישנם גורמים מורכבים ביותר. אנחנו בדרך כלל קוראים לזה "מרחב זמן". המושג של זמן משתנה בין ממד לממד.

עכשיו המין האנושי והמדענים מדברים על כך שהמרחק של גוף שמימי מאיתנו הוא מאה וחמישים אלף שנות אור. אני גם לקחתי את הקונספט הזה של אנשים להשתמש בו כדי שתוכלו להבין עניין מסוים. בעצם, הדברים האלה שאנשים אומרים הם כולם מוטעים. לגופים שמימיים יש השדות שלהם המקיפים אותם, ויש להם הזמנים שלהם. ויש סביבות שונות במרחב שבין גופים שמימיים שונים לבין כדור הארץ שלנו. הזמן משתנה גם הוא בסביבות שונות. בממד הזה שבו קיימים כדור הארץ וגופים שמימיים אחרים שניתן לראות, אם מחשבים [מרחק] באמצעות דרך המדידה הנוכחית של זמן, זה לחלוטין לא יהיה מדויק. כשנעים מגוף שמימי אחד למשנהו, המהירות אינה נשארת קבועה. למרחבים שונים יש שדות זמן שונים, או מרחבי-זמן כפי שניתן לכנות אותם. המהירות הראשונית היא גבוהה מאוד, "ווש". אבל היא נעשית איטית יותר ויותר כשזה מתקרב לכדור הארץ. כך זה עובד. וכשזה נכנס לשדות זמן שונים, זה עשוי להיות פתאום מהיר או איטי, ותוך כדי כך משנה מהירויות כל הזמן. המדע של ימינו אינו יכול להבין דברים רבים. הזמן שולט בהרבה מאוד דברים. האם הוא אינו אלוהות?

מתרגל: במהלך לימוד קבוצתי, בחלק מקבוצות הלימוד הסייעים והמתרגלים מדברים על דברים שנראה שאינם רלוונטיים.

המאסטר: כשאנחנו לומדים את הפא עלינו להתמקד בלימוד הפא. אל תעירו לגבי הפא עצמו – זה יהיה שווה לכך שאתם מאפשרים למתרגלים שלנו להגדיר את הפא. אתם יכולים לדבר על ההחסרות שלכם מנקודת המבט של הפא. או שאתם יכולים להגיד: "אוה, הבנתי עכשיו איך אני בעניין מסוים", זה בסדר. אבל עליי לציין שאינני מעודד אתכם לעשות את הדבר הזה לעתים קרובות מדי. מה שאני הכי הייתי רוצה לראות הוא שאתם קוראים בתכיפות את "ג'ואן פאלון", או כל אחד מספרי הדאפא האחרים, ושתקראו אותם מכריכה לכריכה. לכו ותקראו את הספרים, ואם יש מילה שאינך מבין, אז מישהו יוכל להסביר את משמעות פני-השטח של המילה. באשר למשמעויות שמאחורי המילים, אינכם יכולים להסביר אותן. לכל אחד תהיה הבנה משלו. אתה אולי תבין את זה באופן אחד, בעוד שהוא אולי יבין את זה באופן אחר. ואולי אז תתחילו להתווכח זה עם זה. בבקשה ודאו שאינכם עושים דבר כזה.

הכְּתבים שלי מכילים בדרך כלל משמעויות פנימיות רבות ברמות רבות וגבוהות מאוד, ובקנה מידה נרחב מאוד. אז אין סיכוי שתוכל להסביר אותן. אתה יכול להסביר את מה שאתה מבין, אבל אחרים לא בהכרח יסכימו. הם יכולים להסביר מה שהם הבינו ברמה שלהם, אבל אתה לא בהכרח תסכים. לכל אחד יש ההבנה שלו, וההבנות שונות מאדם לאדם בשל ההבדלים ברמות. כל עוד תוכל לשמור את המחשבה שלך רגועה, ולקרוא את הספר וללמוד את הפא בלי מושגים כלשהם, אפילו אם תרגיש שאינך מבין, בטוח שההבנה שלך לא תהיה סוטה. כמה שאתה מבין, וכמה שאתה יודע, זה למעשה איך שזה אמור להיות. זה אינו ריאלי לדרוש ממתרגל חדש להבין את הכול בדאפא ברגע שהוא מתחיל לתרגל.

מתרגל: במאמר שלך "עבור מי אתה קיים?" האם אתה מתכוון שאנחנו קיימים עבור האמת של היקום, או עבור הטבע המקורי של טוהר ותום?

המאסטר: אתה שוב חופר לתוך מילים. אומר לך שעליך להתקיים למען עצמך! (מחיאות כפיים). אם אינך רוצה לטפח או להגיע לשלמות, האם זה משנה עבור מי אתה קיים? הטיפוח שלך וההגעה לשלמות שלך – האם הם אינם למען השחרור של עצמך? למעשה, מה שאמרתי היה כדי לומר לכם שלהיות יציב ולא מושפע משום הפרעה במהלך הטיפוח זה להיות אחראי לגבי עצמך, נכון? עליך להיות אחראי לגבי עצמך! אל תהיו מנוהלים על ידי אלה המפריעים לכם, ואל תתקיימו למענם. לזה התכוונתי.

מתרגל: כשאנחנו עושים את תרגילי העמידה באתר התרגול עם מוסיקת התרגילים של המורה, יש אנשים העושים את המדיטציה. האם זה בסדר?

המאסטר: אני חושב שהכי טוב שכולנו נעשה ביחד את אותו תרגיל. היות שאתם מתרגלים בקבוצה, זה הכי טוב שכולכם תעשו אותו תרגיל ביחד. אם אתה אומר שאתה רוצה לעשות את המדיטציה בעצמך כי כבר עשית את תרגילי העמידה, זה גם בסדר. איננו עד כדי כך קפדנים שחייבים לעשות זאת באופן מסוים. אבל, היות שכולם עושים את התרגילים ביחד, אני חושב שזה יהיה הכי טוב אם כולכם תעשו את אותם התרגילים ביחד. אתה תראה שככל שהתנועות שלכם מתואמות יותר, כך השדה יהיה גדול יותר והעוצמה חזקה יותר, והידיים שלך יצופו.

מתרגל: כאשר אנחנו לומדים את הפא, האם יש אותה השפעה אם קוראים בקול רם או בלב?

המאסטר: אין הבדל גדול. יש הבדל רק במובן של ההרגל של אנשים. יש אנשים החשים שאינם מצליחים לזכור את התוכן אם הם קוראים בקול רם. אחרים אומרים שרק כשהם קוראים בקול רם הם מצליחים לזכור היטב. זה רק הבדל במה שהם רגילים אליו. כל אחת מהדרכים אמורה לעבוד בהתאם למצב שלך.

מתרגל: יש אנשים החושבים שלקרוא מכריכה לכריכה משמעו שכולם קוראים ביחד בקול רם. האם ההבנה הזאת מוגבלת?

המאסטר: לקרוא מכריכה לכריכה אין משמעו לקרוא בקול רם. וגם אין משמעו לקרוא בקול חלש. וגם אין משמעו לקרוא בלב. אתה יכול לעשות את זה באיזו דרך שאתה רוצה, בכל דרך שאתה מרגיש איתה נוח. אתם יכולים לעשות את זה בהתאם למה שאתם רגילים אליו.

מתרגל: האם האטומים הם החלקיקים הגסים ביותר שבפני-השטח של גוף הבודהא?

המאסטר: בהוראת הפא השתמשתי במונחים אנושיים. האם אלו בדיוק אותם אטומים כמו שלנו? לא. מה שנדרש אינו חומר פני-השטח המוחשי של חומר כלשהו מהממד שלנו, אלא החומר המקביל בממדים שלהם, שהוא בעל עוצמה רבה הרבה יותר.

מתרגל: כשאדם מת, השכבה של המולקולות הגדולות ביותר שלו נושלת. אז האם הגופים בממדים אחרים עדיין מורכבים ממולקולות, רק לא הגדולות ביותר?

המאסטר: כיוון שבני אדם עוברים גלגולי נשמות בשלושת העולמות, כל הגופים בשלושת העולמות נקראים גופים אנושיים, וכל המולקולות בשלושת העולמות נקראות מולקולות. רק שיש להן גדלים שונים, והן מרכיבות ממדים שונים. אבל זה לא לגמרי כך.

מתרגל: היכן שיש בודהות, יש שדים. האם זה עדיין נכון כשמגיעים לרמות גבוהות ביותר?

המאסטר: ברמות גבוהות ביותר כבר אין שדים. אבל עדיין מתקיים ניגוד בין סוגים שונים של חיים. היקום הוא כה נרחב שזה מעבר לדמיון שלכם. וזה אינו משהו שאתם מסוגלים לדמיין באמצעות מחשבה אנושית.

מתרגל: האם כדי להיפטר מהקנאה זה הכרחי לשנות את האופי המופנם?

המאסטר: להיות מופנם זה עניין של אישיות, ואילו לקנאה אין קשר ישיר לאישיות. "אני אדם מופנם. אני לא ממש אוהב לדבר, ואני לא מקנא באחרים" – האם אין אנשים רבים כאלה?

מתרגל: איננו מארגנים כל פעילויות, כדי לא להשפיע על הטיפוח של המתרגלים, על הפצת הפא ועל לימוד הפא. האם זה נובע מפחד?

המאסטר: יהיה הכי טוב אם כל המתרגלים שלנו יהיו מסוגלים לטפח ביציבות. אבל לפעמים הפעילויות הקבוצתיות שאנחנו מארגנים, התרגולים הקבוצתיים או ועידות הפא – מתוכננים להיות חלק מהטיפוח שלכם. אין זה מוטעה אם השיקול הבסיסי שלכם הוא להגן על סביבת הטיפוח של הדאפא מפני נזק. אם במחשבה שלכם יש אכן פחד, אז זה קשור לשין-שינג שלכם.

מתרגל: האם מישהו שיש לו רק יד אחת ישפיע לרעה על הדאפא אם הוא יעשה את התרגילים באתר התרגול?

המאסטר: לא, הוא לא. אין לזה קשר.

מתרגל: העמיתים שלי נאבקים להשיג תארים אקדמיים, וזה גוזל יותר מדי זמן. אני לא רוצה ללמוד לתואר מתקדם.

המאסטר: הייתי אומר שהחשיבה שלך קצת קיצונית מדי, משום שאמרתי לכם להתאים במידה המקסימלית לאנשים רגילים. בין שזה תואר אקדמי ובין שזה המאמץ שלך להשיג משהו, סביר מאוד שזה יעזור לך להבין את הפא טוב יותר. זה יכול גם להועיל לך בעתיד מבחינת הפצת הפא והבנת הפא. וזה ישפיע על חייך האישיים בהמשך הדרך. כל עוד הטיפוח שלנו לא הסתיים, עליכם להתאים במידה המקסימלית לאנשים רגילים בזמן שאתם מטפחים. אין זה מוטעה שתפעל כך. למעשה, הלימודים שלך לקראת תואר כלשהו לא יושפעו מזה שאתה לומד את הפא. ללמוד לתואר מתקדם לחלוטין לא ישפיע על לימוד הפא שלך. זה תלוי באופן שבו תאזן את שני הדברים. לא אמורה להיות בעיה. רבים מכם טיפלו בדברים האלה באופן הזה, והרבה תלמידי בית ספר עשו את זה באופן הזה. למעשה, רבים מהמתרגלים שלנו שיש להם ידע מתקדם מבינים את הפא מהר, ויש להם מחשבה פתוחה יחסית, משום שאני משלב את החשיבה של האנשים המודרניים בהוראת הפא שלי. אני אכן רואה הבדל אצל אנשים שרמת ההשכלה שלהם קצת יותר נמוכה. אם אף אחד מכם לא ילך ללמוד תארים מתקדמים, אז אנשים יגידו שפאלון דאפא מדכא כישרונות בחברת האנשים הרגילים. אינך רוצה לגרום הפסדים לפא שלנו, נכון? אל תעשו דברים כך, יש לכך סיבות שונות. עשו דברים באופן שאני אומר לכם לעשות. כל עוד לא הגעתם לשלמות, המשיכו לעשות את מה שאתם אמורים לעשות.

מתרגל: למה התכוונת ב"החומר המיקרוסקופי יותר" שהזכרת ב"שיחה עם הזמן"?

המאסטר: התייחסתי למשהו שאינך מסוגל לדעת עליו בזמן הנוכחי. התייחסתי לאלוהויות שונות ואדירות יותר. הקוסמוס הזה הוא כה עצום. זה בלתי אפשרי לתאר את החומר העצום כשמשתמשים במושגים אנושיים. איך אפשר לדבר על זה אם עדיין לא ניתן לתאר את זה אחרי שממצים את כל מה שהשפה האנושית מאפשרת? אפילו כאשר תטפח לשלמות, עדיין לא תהיה מסוגל לדעת על שום דבר מעבר לרמה שלך. הגובה של סטטוס הפרי שתתעורר אליו יקבע את הגובה של חוכמתך. זה מה שהשגת באמצעות טיפוח, וזה נקבע על ידי הרמה שלך.

מתרגל: מה יהיה העתיד של אנשים שאינם מטפחים בפאלון פוא-פא אך יש להם שין-שינג טוב בחיי היום-יום?

המאסטר: הם ימשיכו להתגלגל ב"שש הדרכים של גלגולי הנשמות" האם היית אומר שמשהו אחר יכול לקרות? כמה טוב שיהיה השין-שינג שלהם זה רק ביחס לאמות-המידה של אנשים רגילים, הלא כן? בהשוואה לאמת-המידה של הפא זה לא בהכרח יהיה טוב.

מתרגל: לפעמים אני רואה הן דברים טובים והן דברים רעים דרך הטיאן-מו שלי (העין השלישית). אינני יכול להשתתף בלימוד או תרגול קבוצתי. אני במצוקה מזה שאינני מסוגל לעבור את המשוכה הזאת.

המאסטר: אל תיתן למחשבתך להיות מושפעת כאשר אתה רואה דברים, בין שהם טוב ובין שהם רעים – עדיין המחשבה שלך מושפעת. זה בסדר שתראה את מה שאתה רואה, אבל אל תחשוב על זה ואל תלך אחרי הדברים האלה. התייחס לזה כאילו שאתה צופה בסרט. האם זה יהיה מסוגל להשפיע על התרגול שלך אז? אני חושב שלא. אם משהו מסוגל להשפיע על התרגול שלך זה משום שזה משפיע על המחשבה שלך, כשאתה מנסה להבחין מיהם הטובים כך שתוכל ללכת אחריהם, ומיהם הלא טובים כך שלא תלך אחריהם. זה לא טוב בשבילך ללכת בעקבות אף אחד. לא משנה כמה הם טובים, זה עדיין לא טוב בשבילך ללכת בעקבותיהם. אף אחד מהם אינו יכול להדריך אותך להגיע לשלמות. אומר לכולכם: בעולם הזה אין אף אלוהות המצילה אנשים כאן. כאשר פא עצום כזה מופץ כאן, כל מי שיבוא להפריע ייפול מטה, כי זה שווה-ערך להפרעה לדאפא של הקוסמוס. לא משנה כמה יוצאים מן הכלל יהיו האלוהות, הבודהא או הטאו, יהיה עליהם ליפול מטה.

המין האנושי החל להתעוות לפני זמן רב. ההתנהגות האנושית, המדע האנושי, וכל הדברים של המין האנושי של ימינו אינם מה שאמור להיות לבני אדם. אם הפא הזה לא היה מופץ, אז ייתכן שבני האדם של היום כבר לא היו קיימים. ביקום יש היווצרות, התייצבות והיכחדות. אולי אתה לא מוכן לקבל שיש אסונות, אבל כולם, כולל המדענים של היום, כבר ראו את ההתפוצצות של כוכבים רבים ביקום. האם כדור הארץ לא יכול להתפוצץ? מדוע רק כוכבים אחרים הם שמתפוצצים? כמובן, דבר כזה לחלוטין לא יקרה לכדור הארץ שלנו. אני פשוט מסביר את העיקרון הזה.

מתרגל: בסידור של האטומים ליצור מולקולות כפי שמוזכר ב"הרצאות בארה"ב" וב"הוראת הפא בסידני", האם יש מאתיים אלף אטומים או שני מיליון אטומים? מה מהם נכון?

המאסטר: שניהם נכונים. אפילו 20 מיליון אינו מוטעה. החשיבה האנושית נוטה להסתכל על דברים באופן חד-ממדי. יש אין-ספור שכבות של מולקולות. היות שהדברים שהמדע המודרני הגיע להבין הם כלליים, השתמשתי במונחים של המדע המודרני כשדנתי בהם. אם אתה חייב לקבוע מספר, אז אתה יכול לקחת מאתיים אלף, אבל זה לא מדויק. למולקולות לבדן יש שכבות רבות, ולחלקיקים יש גדלים שונים.

מתרגל: בהתייחס לעניין של פסלי בודהא והסגידה להם, יש אנשים האומרים שעל הפסלים יש פא-שן של המאסטר, בעוד שאחרים אומרים שיש עליהם את הפא-שן של הבודהא שזו דמותו.

המאסטר: זה עתה אמרתי כבר שאין אפילו בודהא אחד המציל אנשים כאן. מה יכול להיות לפסלים? נראה שעל כמה פסלי בודהא יש הפא-שנים של הבודהות המקוריים, אבל זה נדיר ביותר. יתר על כן, אלו רק הפסלים שבמקדשים העתיקים שיכולים להיות להם הפא-שנים של הבודהות המקוריים. במהלך ביצוע העניין הזה, השלמתי את העבודה שלי למעלה לפני שירדתי חזרה לטפל בממד הזה של המין האנושי ובשלושת העולמות. כתוצאה מכך, בשעה שאני עושה את זה, אלה הנמצאים כאן מרותקים לכאן, ואינם יכולים לצאת מכאן. לאלה שאינם מרותקים לכאן אין בכלל פא-שנים. אבל אלה המרותקים לכאן אינם מתערבים בדברים, והם אינם עושים דבר. כשהם רואים שטיפחת היטב, הם אולי לא יוכלו לעצור את עצמם מלהגיד לך כמה מילים. אבל הם לחלוטין לא יתערבו בשום דבר מהעניינים שלך.

מתרגל: יש אנשים שאמרו שעל פסל הבודהא הגדול ב"מקדש השמים" נמצא הפא-שן של המאסטר, ולכן הוא מייצג את המאסטר.

המאסטר: כשבאתי לראשונה להונג קונג גיליתי שעל פסל הבודהא הזה לא היה בודהא, ושמטרת "פתיחת האור" (קָאי-גוּאָנג) לא הושגה. אבל שכנו עליו כמה דברים מבולגנים, אז ניקיתי אותם. היות שניקיתי את הפסל, הפא-שן שלי החליף אותם. זה מה שקרה. כל כך הרבה אנשים סוגדים לו – איך אפשר להסכים שהם יסגדו לדברים המבולגנים האלה?! חוץ מזה, הפסל הזה הוא בדמות של בודהא. לכן טיפלתי בזה.

מתרגל: כשמישהו מגיע ל"פא שמעבר לשלושת העולמות", האם בגוף שלו יהיו סימפטומים של קארמת מחלה?

המאסטר: לא. אבל הגוף של המטפחים שלנו היום הוא די מבולגן בפנים. עם זאת, הם כולם עוברים כיוונון. בכל דרך טיפוח ישרה, ברגע שאדם עובר מעבר לשלושת העולמות, המצב של קארמת מחלה כבר אינו מופיע בגופו – לחלוטין לא. אבל לפני שהוא ישיג את סטטוס הפרי שלו עדיין יהיו לו קונפליקטים עם אחרים וחיכוכים של שין-שינג בחברה האנושית הרגילה, כל הדרך עד שהוא יגיע לשלמות המלאה.

מתרגל: בתקרית בבייג'ינג ובתקריות דומות, מה לגבי המטפחים שטיפחו באמת בהתמדה?

המאסטר: "מה לגבי המטפחים שטיפחו באמת בהתמדה?" למה אתה מתכוון בזה? נראה שאף אחד מאיתנו לא מבין למה אתה מתכוון. האם אתה מתכוון לכך שאתה לא השתתפת בזה, ושאתה "בהתמדה באמת טיפחת"? נשמע לי שאתה מנסה למצוא תירוצים והצדקות לכך שהחמצת הזדמנות להגיע לשלמות. אתה פועל באופן חלקלק אפילו מולי. לא יכולתי להסביר את העקרונות בצורה ברורה יותר. כל תקרית, כל התרחשות בקנה מידה כזה, היא המבחן הטוב ביותר וההזדמנות הטובה ביותר עבור המתרגלים לעשות את הצעד הטוב ביותר לקראת השלמות. חלק מאיתנו היו מסוגלים לצעוד קדימה. חלק חשו שבשביל באמת לטפח [הם עשו את הדבר הנכון] בכך שלא עשו דבר. אם השלמות היא בהישג-יד ואתה עדיין לא פועל, אז אני תוהה מה כן יגרום לך לפעול. אתה לא באמת רוצה להשיג את השלמות ואתה רק רוצה לטפח. בשביל מה אתה מטפח? האם אינך מטפח כדי להגיע לשלמות? אתה למעשה מחפש לעצמך תירוצים, מנסה למצוא תירוצים להחזקה אחרת שלך. זה לא באמת לטפח וזה לא באמת ששום דבר לא משפיע עליך. בכל המצבים בחיי היום-יום שלך, האם אתה באמת פועל כמו מישהו שעושה באמת טיפוח ונותר באמת בלתי מושפע?

מתרגל: ראיתי אותך בפארק, ונראית אז רציני מאוד. אני עדיין לא יכול להרפות מזה. אני מפחד לראות אותך אבל אני רוצה מאוד לראות אותך.

המאסטר: אינני חושב שאני נראה רציני לעתים קרובות. כשהייתי בגרמניה, בצרפת ובוועידת שיתוף ההתנסויות באירופה, אמרתי את הדבר הבא: "כל עוד אתה יכול ללמוד ולטפח, לא משנה אילו טעויות עשית, אני אציל אותך". אמרתי שפתחתי דלת ענקית. למעשה הדלת שפתחתי היא כה רחבה שכבר אין דלת. אני מסתכל רק על הלב והמחשבה של האנשים. אל תחשוב יותר מדי. לעולם לא תהיה לי תחושה של הכרת תודה או טינה כלפי אף אדם. בין שתגיד שאני טוב ובין שתגיד שאני רע, זה לא ישפיע על מחשבתי – זאת הסיבה שאני יכול לדעת את המחשבות שלכם. אם אתה רוצה לטפח ואתה באמת יכול לטפח, אני אקח עליך אחריות.

מתרגל: מה נדרש כדי שמתרגל חדש ייחשב כבעל היסטוריה של מחלת נפש או כבעל היסטוריה משפחתית של מחלת נפש?

המאסטר: האם בית החולים לא נתן אבחון בקשר לזה? [זה כולל] התנהגות לא נורמלית, מחשבה לא צלולה, ושהוא איננו יודע מי הוא. הפא שלנו ניתן לאדם כדי להציל את הג'ו-יואן-שן שלו. אם אדם אפילו לא יודע מי הוא, אז למי אני נותן את הפא? בדיוק בגלל זה אין דרך להציל אותו.

מתרגל: כשאני לומד את הפא ומבצע את התרגילים, יש במחשבתי דברים המתנגדים לפא. הם מושגים שנרכשו אחרי שנולדתי. האם הם ישפיעו עליי בעתיד?

המאסטר: האם הם ישפיעו עליך בעתיד? האם הם אינם משפיעים עליך כבר עכשיו? כבר הבנת שהם מושגים שנרכשו לאחר שנולדת ושהם אינם אתה. אתה עצמך יודע שהפא הוא טוב, אז מדוע המחשבה שלך אינה דוחה את המושגים האלה? אתה עצמך רוצה לבצע את התרגילים ואת המדיטציה, אבל הם מתעקשים למנוע ממך להיכנס לשקט ולמנוע ממך לעשות את התרגילים. איך אתה עדיין יכול להכיר בהם? כל חלק מהגוף האנושי שלך הוא אתה, משום שזה אתה. הפה שלך נפתח בהתאם לרצונך, ומשמיע קול בהתאם לרצונך. הפה הזה הוא שלך. הידיים שלך נעות לפי רצונך משום שהן אתה. הזרועות והרגליים שלך הן אותו דבר. אז מדוע המחשבות שלך אינן נרגעות כשאתה רוצה שהן יירגעו בזמן שאתה עושה את המדיטציה? זה משום שהן אינן אתה. אם אינך יכול להבחין בין הדברים האלה, אם אתה מתייחס אליהם כאל עצמך, אז לא נציל אותך. האין זה כך? אם אתה מקבל את זה שהדברים הרעים האלה הם אתה, אז לא נוכל להציל אותך. מה שאנחנו מצילים הם בני אדם, לא שדים, לא הדברים האלה שהם אפילו לא שדים. הם רק בלגן כאוטי שאינו מהווה שום ישות עצמאית. הדרך שהם פועלים בה היא שהם נצמדים למחשבות שלך. האם ייתכן שנוכל להתייחס אליהם כמשהו להציל אותו כדי שיהפוך לבודהא? זה בלתי אפשרי. סלק אותם בתהליך הטיפוח, ובהמשך הם לא ישפיעו עליך.

מתרגל: אין סימני פיסוק במאמר של המורה "רקיע". מה המשמעות הפנימית של זה?

המאסטר: כשאני כותב בסינית קלאסית, אני חושב שבאופן רגיל אינני משתמש בסימני פיסוק כלשהם. "רקיע" או "רקיע שמימי" משמעו "יקום". כאשר יצרתם מגבלות במחשבה שלכם לגבי המונח "יקום", אז עברתי להשתמש במונח אחר כדי להרחיב את הגבולות שלכם. השתמשתי גם במילים כמו "גוף שמימי". זה כל מה שיש בשפה האנושית, אין משהו אחר שאפשר להשתמש בו. לגבי משהו גדול יותר, אין עוד מונחים שאפשר לתאר בעזרתם, זה מעבר ליכולת תיאור.

מתרגל: יש לי פחד בטיפוח. באיזו רמה אוכל להיות רגוע ובלתי מושפע?

המאסטר: אני חושב שיש בעיה גדולה מאחורי הפחד שלך. אם באמת תגיע לרמה גבוהה מאוד בטיפוח אז לא תפחד. איך יכול להיות לך יותר פחד כאשר תטפח טוב יותר? כשאנשים מסוימים רק התחילו ללמוד, הם פחדו ללכת בלילה והיו חששניים. ברגע שהם למדו את התרגול, הם נעשו אמיצים. אם אתה אומר שאתה נעשה מפוחד כאשר אתה ממשיך את התרגול, אז עליך לגלות מהן הבעיות שלך. זה לבטח לא עניין של רמות. זה אינו אתה שמפחד – אפילו אתה עצמך לא יודע כיצד אתה נעשה מפוחד. יש אנשים שמטפחים בדאפא במשך זמן רב, אבל זה חסר תועלת אם הלב שלהם אינו בפא. אם הם אינם עושים באמת טיפוח, ואינם משנים את הדברים היסודיים – לא משנים את הדברים היסודיים של בני אדם – אז הם לא ישיגו דבר, וכל מיני בעיות עלולות להופיע. ההישג של האדם בטיפוח נמדד על ידי שיפור השין-שינג שלו, לא על ידי אורך הזמן.

מתרגל: יש כמה מקומות שבהם "הדרך הגדולה לשלמות רוחנית" שונה מהווידיאו של הדרכת התרגילים של המורה. לפי מה צריך ללכת?

המאסטר: "הדרך הגדולה לשלמות רוחנית" שונה מהווידיאו? כל הדגמות התנועות נעשו על ידי. הן אותו הדבר. עשויים להיות כמה שינויים בניסוח [של ההנחיות]. האם אינך מקדיש יותר מדי תשומת לב לדברים טריוויאלים? עליך להתמקד במה שחשוב בתרגול שלך. אל תתעסק בדברים הזעירים האלה.

מתרגל: למתרגלים ותיקים ולמתרגלים חדשים יש נקודות מבט שונות והם עושים דברים באופן שונה, אף שהם כולם מתקדמים במרץ. האם ניתן לקבץ אותם לאתרי תרגול נפרדים?

המאסטר: לא, אתם לא יכולים. הדברים שמתרגלים ותיקים אומרים עוזרים למתרגלים חדשים. זה תמיד נכון. אם מתרגל ותיק טיפח טוב מאוד, אז זה באמת קשה לו להקשיב לדברים שמתרגלים חדשים אומרים. זה משום שמתרגלים חדשים מדברים בהתחלה על הרבה מאוד דברים אנושיים רגילים, והם מבינים את הפא מנקודת מבט של אדם רגיל. הוא לא יכול לשאת את זה, ולא ניתן להאשים אותו על כך. אז לא התנגדתי שכמה מתרגלים ותיקים הולכים הביתה לתרגל או שהם מתרגלים לבד. אבל, אם ההבנה שלך לא הגיעה כל כך גבוה, אינך יכול לעשות את זה בכוח. יש אנשים שאינם במצב הזה. הם ללא ספק מסוגלים להקשיב למתרגלים חדשים, אבל הם מתעקשים שאינם מסוגלים והם מתרחקים מאחרים. הייתי אומר שזו החזקה של התפארות משום שהתחושות האלה של המתרגלים הותיקים הן משהו המתפתח באופן טבעי.

מתרגל: החומר ששם מגיע כולו מכאן. אינני מבין את זה היטב.

המאסטר: נכון, קשה לך להבין את זה. וזה אינו המושג שאתה הבנת. כפי שאתם יודעים, אם אתה רוצה להגיע לעולם שמימי, עליך לעשות זאת באמצעות טיפוח ובאמצעות כך שאתה נפטר מהדברים הרעים שיש בגוף שלך. אם אתה רוצה לקחת את הגוף הזה איתך, עליך להטמיע אותו לדברים ששם, ולהפוך אותו לגוף בודהא לפני שתוכל לקחת אותו איתך. זה עניין של התרוממות. אם היו שמים חומרים מלוכלכים כאלה בעולם של בודהא, האם זה לא היה נורא ואיום? זה אסור לחלוטין. מה שנמצא שם הוא חומר מרומם. כל החומרים צריכים לעבור תהליך של התרוממות לפני שהם יכולים לעבור לשם.

מתרגל: מה הכוונה ב"כְּמוּרָה"?

המאסטר: "כמורה" מתייחס לכמרים, למטיפים ולנזירים וכו' בדתות המערביות. הם נקראים "כמורה". לאנשים במזרח אין המושג הזה וגם אין המונח הזה.

מתרגל: במהלך לימוד קבוצתי יש מתרגלים שיושבים בישיבת לוטוס. האם זה ישפיע על לימוד הפא שלהם?

המאסטר: כשאתה עושה מדיטציה, אתה יושב בישיבת לוטוס. אם אתה יודע שאינך יכול לשבת בישיבת לוטוס במשך זמן רב, וזה נעשה כואב כל כך שפניך מתעוותים, אז לא תוכל ללמוד את הפא היטב. לימוד הפא הוא קריטי ביותר. אל תעשה שום דבר שמשפיע על לימוד הפא. אם אתה אומר שאתה מסוגל להמשיך לשבת בישיבת לוטוס, זה כמובן נהדר! תרגיש חופשי לעשות את זה בזמן שאתה מקשיב. טוב יותר לשבת בישיבת לוטוס כשלומדים את הפא. יש אנשים שאינם מסוגלים להמשיך לשבת כך. אם זה נעשה לגמרי בלתי נסבל עבורך לשבת בישיבת הלוטוס, אז עליך לשחרר את הרגליים שלך. אל תחכה שהן יירדמו לפני שאתה משחרר אותן, אז כבר לא תוכל לשמוע שום דבר. אתה רק תחשוב איך להימנע מזה שמישהו ייתקל בך. כשלומדים את הפא צריך להתמקד בלימוד הפא .

מתרגל: האם מושגים מעורבבים לתוך הצ'ינג (רגשות)?

המאסטר: הרעיון שלך לא נכון. כל ישות חיה, כל עוד היא נמצאת בסביבה של שלושת העולמות, היא ספוגה בצ'ינג. ההיספגות הזאת היא שונה ממצב בו אדם נמצא מתחת לפני המים, שבו רק העור שלו בא במגע עם המים. כל דבר בתאים של כל גופו, כל עוד הם ברמת המולקולות, ספוג בצ'ינג.

מתרגל: בקרב אנשים רגילים, מה בא קודם: רגשות או מושגים?

המאסטר: ברגע שאתה נולד אתה נמצא בתוך רגשות. אפילו לפני שנולדת היית בתוך רגשות. כשהיית ברחם אמך כבר היית בתוך רגשות, רק שלא ידעת את זה. אבל ידעת שיש לך קרבה לאמא שלך. מושגים נרכשים לאחר הלידה. הם נוצרים בהדרגה ככל שהאדם מתבגר. לילד בן ארבע או חמש אין בכלל מושגים. הוא לא יצר כל מושג עדיין.

מתרגל: עלינו לבצע את המשימות שמרכזי הסיוע נותנים לנו. אבל יש אנשים האומרים שהסייעים הם גם כן מטפחים, ושעלינו לקחת את הפא כמורה ולפעול בהתאם לשיקול הדעת שלנו על בסיס ההבנה שלנו.

המאסטר: ראשית אומַר לכם שעלינו לשתף פעולה עם מרכזי הסיוע בכל מה שאנחנו עושים. אתה לא יכול פשוט לעשות מה שאתה רוצה בעצמך. שנית, אני רוצה לומר לכם גם שהדברים הנעשים על ידי מרכזי הסיוע מאושרים כולם על ידי אגודת הדאפא בבייג'ינג כאשר אני אינני נמצא. מרכזי הסיוע הרבים עשו עבודה רבה, והם עשו אותה טוב למדי. טעויות הן בלתי נמנעות משום שהם גם כן אנשים שעושים טיפוח. אתה צודק בנקודה הזאת. הפעילויות שהם מארגנים הן בלתי נפרדות מהטיפוח שלהם. זה משהו שעליי להקדיש לו תשומת לב. אין עליכם לפעול כל אחד בדרך שהוא חושב. זאת הסיבה שאין עליכם לחשוב על זה כל כך הרבה. אם הם באמת עושים טעות, אתם יכולים להגיד להם את זה מתוך רצון טוב. אני חושב שאם אתם באמת צודקים, אז הם לא יסרבו לקבל את זה.

כולכם מטפחים. אני אומר לעתים קרובות שאם אתה מדבר לאחרים מתוך טוב לבך ולחלוטין ללא אנוכיות או אינטרס אישי שלך, ולגמרי למען אחרים, המילים שלך יביאו אחרים לידי דמעות. אבל אם מה שאתה אומר מרוכז בעצמך וכל מילה שאתה אומר נועדה לרצות אחרים: "הו, רק שהוא לא יבין שלא כהלכה באופן הזה או באופן ההוא" או "אני חייב להיזהר שמה שאני אומר לאחרים לא ישמש אחר כך לביקורת נגדי", וכל מיני דברים, אז המסרים הנישאים על ידי המילים שפועלות במחשבתך ושמוקרנות ממחשבתך יהיו רעים מאוד. אם אתה באמת טוב לב ואין לך כלל מניעים אישיים, אז מה שתאמר יהיה רק טהור ומלב טוב.

בעבר, האנשים של הזמנים העתיקים עשו דברים מהר מאוד. הם יכלו ללכת 300 לי^[4] ביום, וסוסים – אלף לי. הם לא שיקרו. המחשבות שלהם היו יחסית פשוטות וממוקדות. כשהם היו עושים משהו, הם היו הולכים בנתיב אחד ומקדישים את כל כולם כדי לעשות את זה היטב. הם התכוונו למה שהם אמרו. אם הם היו מבטיחים משהו, הם לבטח היו מקיימים אותו. כך בני אדם אמורים להיות. בימינו האנשים אינם מקיימים את הבטחותיהם. הם עושים דברים תוך כדי שהם מנסים לרצות את כולם. בעבר, מחשבות האנשים הגיחו ממחשבתם כמו דרך – קו ישר – שעליה הם נעו מהר מאוד, בעוד שכיום אנשים מנסים לרצות את כולם. הם דואגים לגבי הדבר הזה, מוטרדים לגבי הדבר ההוא, והמחשבות שמגיחות ממחשבתם נעות באופן אופקי. זו הסיבה שהמחשבה שלהם מגיבה מהר, אך הפעולות שלהם איטיות. יש אנשים הפותחים את הפה ומתקשים במשך זמן מה לפני שהם אומרים מילה. זו הסיבה שאנשים היום נעים לאט, ויכולים ללכת רק 20 לי לפני שהלילה יורד. בני אדם יהפכו לחסרי תקווה אם הם ימשיכו כך. ככל שהם נעשים מסובכים יותר, כך הם נעשים גרועים יותר. כולם יודעים את זה.

אבל יש אנשים שאולי יאמרו: "אם לא אהיה מסובך, אז אחרים ינצלו אותי". אבל אמרתי לכם גם שכל מי שהוא רע, יצטרך לשאת בתוצאות של כל דבר שהוא עשה. זה בדיוק משום שבני אדם הם כך, משום שאתם בני האדם רוצים כולכם להגן על עצמכם באופן הזה, שהחברה האנושית נדחפה לשלב הזה והיא מחליקה מטה. אז לכל אחד יש חלק באחריות לכך. אפילו אם לא עשית שום דבר רע בחיים האלה, עשית בחיים קודמים. למעשה המילים והמעשים שלך הם כולם מותאמים לטרנדים המודרניים. זה שווה-ערך להיסחפות עם הזרם.

מתרגל: יש לי תחושת דחיפות, ולא טיפחתי היטב. אני מפחד שלא נשאר מספיק זמן.

המאסטר: יש כל מיני החזקות, אפילו כזאת. אפילו ביום שבו אתה אמור לצאת מעבר לשלושת העולמות, אם תפחד אז תיפול מטה. לכן אין עליך לפחד מדבר. מה זה הפחד הזה שאתה לא מטפח היטב? פחד אחד כזה עלול למנוע ממך להצליח בטיפוח. פשוט הנח לדאגות שלך וטפח את עצמך, הנח לכל הדאגות שלך. עכשיו שקיבלת את הפא, ממה יש עוד לפחד? הייתה בעבר אִמרה: "אם מישהו שומע את הטאו בבוקר, הוא יכול למות בערב". אף אחד אינו מבין את המשמעות האמיתית שלה. מה הכוונה ב:"אם מישהו שומע את הטאו בבוקר, הוא יכול למות בערב"? האם זה אומר שאם מישהו שמע את הטאו בבוקר אז הוא ימות בערב? לא. המשמעות היא, שאם הוא שמע את הטאו בבוקר, אז הוא לא יפחד אפילו אם הוא ימות בערב. זאת המשמעות האמיתית שלה. חִשבו על זה כולכם: "מי ששמע את הטאו" – מי שמע את הטאו? זה אתה ששמעת את הטאו. האין זה הפא שמילא את הראש שלך? מה שמילא את הראש שלך הוא פא! הפא שמילא את ראשך נטמע במחשבתך, זה בטוח. אחרת לא היית זוכר אותו. אם אכן תמות, איך יוכל החלק שלך שהשיג את הפא ללכת לגיהינום או להיכנס שוב למחזור שש הדרכים של הגלגול מחדש? זהו חלק שקיבל את הפא ונטמע לתוך הפא. אתה למדת פא עצום כזה היום וקראת את הספר שוב ושוב. מדוע אתה עדיין חושב על הדברים האלה? התמקד רק בטיפוח. כל פחד הוא החזקה. וכל החזקה היא מכשול.

מתרגל: אחרי שלמדו את המאמר "שיחה עם הזמן", למתרגלים יש הבנות שונות לגבי "זמן".

המאסטר: זה בסדר שיש הבנות שונות. ברגע שאתם שומעים משהו חדש, אתם מפתחים החזקה חדשה. אני יכול לומר לכם – ולא הייתם יכולים לדמיין – שדברים רבים רבים הם אלוהויות. על חלקם אתם אפילו מדברים לעתים קרובות מבלי לדמיין מה הם. היקום הזה הוא כה נרחב. יש הרבה דברים שאסור לבני אדם לדעת. האם אינך נעשֶה מנומנם? האם אינך נעשֶה מנומנם ברגע שאתה קורא את הספר או נעשה מעורפל כשאתה לומד את הפא? אומַר לך שאלו הן אלוהויות ברמה של הממד האנושי הזה. אם אינך מצליח לפרוץ דרכן, אז אתה רק בן אדם. הן אינן עושות משהו בכוונה כלפיך – הן מתייחסות כך לכולם. זאת הסיבה שאנשים מרגישים עייפות ונמנום. אם אתה רוצה לפרוץ מעבר לאנושיות, עליך לפרוץ דרך הכול לפני שתוכל להצליח. אם אתה הולך בהתאמה אליהן אז הן יחשבו שאתה רק בן אדם.

מתרגל: ב"הוראת הפא בסידני" וב"הוראת הפא בוועידות בארה"ב" המורה מדבר על הרכב הממדים בקוסמוס ועל מקור החיים. איך זה קשור לטיפוח שלנו?

המאסטר: ההרכב של הקוסמוס ומקור החיים קשורים מאוד לטיפוח שלכם, והייתה סיבה שדיברתי עליהם. אם לא למדת את הפא טוב מספיק כדי להגיע לשם, ומצב המחשבה שלך לא הגיע לרמה ההיא, אתה תחשוב שזה לא קשור. אבל "הוראת הפא בסידני" ו"הוראת הפא בוועידות בארה"ב" שלי כוונו ליותר משלושת אלפים אנשים בקהל, שהיו בעלי השכלה גבוהה. מחצית מתלמידי הדאפא האלה היו בעלי תארים, כולל תואר דוקטור ותואר מאסטר. כמה מהם השיגו שלושה עד חמישה תארים אקדמיים. אלה שנכחו שם היו האליטה של הסינים, אני דיברתי אליהם. המתרגלים האלה התמחו בטווח רחב של תחומים, והמחשבה שלהם הייתה פתוחה ורחבה מאוד. כשזה נוגע ללימוד הפא, לכל אחד יש סיבוך במחשבה, וסיבוך שאינו נפתח הוא מכשול. דנתי בדברים ההם היות שהייתי צריך לסלק את הסיבוכים במחשבתם בהתאם למצבים הספציפיים שלהם. זו הייתה אחת הסיבות. כמובן שיש משמעויות פנימיות נוספות עמוקות יותר.

מתרגל: לגבי תרגול "תנוחת העמידה של הפאלון", האם נוכל לבצע רק אחת מתנוחות "החזקת הגלגל"? בתרגיל "חדירה לשני קצוות היקום", האם על הזרועות העליונות להוביל את האמות, או שהאמות צריכות להוביל את הזרועות העליונות?

המאסטר: האופן שבו אנחנו מבצעים את התרגילים הוא גמיש מאוד. זה בסדר לעשות כל אחת מהתנועות בנפרד. זה תוכנן להיות גמיש כדי להתאים לצרכים של אנשים עובדים ולאפשר להם לעשות טיפוח כשיש להם לוח זמנים עמוס. לכן פתחנו שיטה כל כך נוחה. אפשר לטפח בכל הנסיבות. כשיש הרבה זמן אפשר לתרגל יותר, וכשיש פחות זמן אפשר לתרגל פחות (אפשר להשלים מאוחר יותר, כשיש זמן). אבל הטוב ביותר זה לעשות את כל התרגילים. כך זה עובד.

כשמבצעים את תרגיל ה"חדירה לשני קצוות היקום", האמות אינן מובילות את הזרועות העליונות, וגם הזרועות העליונות אינן מובילות את האמות. אני חושב שהזרוע כולה נעה. אבל בתרגיל החמישי האמות כן מובילות את הזרועות העליונות. כשעושים את תרגיל ה"חדירה לשני קצוות היקום", אם הכוח יהיה על האמות, אז התנועות שלך ייראו אולי קצת יותר טוב. מה שאני אומר כאן, הוא שאין עליך לחפור בדברים הטריוויאליים האלה. עליך להתרכז בדברים החשובים וללכת ללמוד את הפא!

מתרגל: מישהו התחיל לחוש כלפיי תרעומת כי עצרתי אותו מלמכור ספרים פיראטיים. הוא משך החוצה כמה מהמתרגלים שלנו כדי לעשות תרגול בנפרד. איך עליי להתייחס אליו?

המאסטר: אם הוא מרוויח כסף ממכירת ספרים פיראטיים, אומר לכם כאן בבירור: הוא לא תלמיד שלי. אם הוא קונה ספרים פיראטיים ומוכר אותם למתרגלים במחיר הקנייה, אז הוא קונה ספרים עבור אחרים ואנחנו לא יכולים לומר שהוא פוגע בפא. אם הטקסט בספרים שוּנָה והוא אינו יודע זאת, אז אתה צריך להגיד לו לא לעשות את זה יותר. כך צריך לטפל בבעיה, והקונפליקט לא היה צריך להיעשות כה אינטנסיבי. אם אחר כך הוא מפריד מתרגלים ליצור קבוצה משלו, אז זה לחלוטין לא ההתנהגות של תלמידי הדאפא שלנו.

מתרגל: בחלומות שלי אני לעתים קרובות נתקל בדברים שנראים כמו רוחות, והם שולטים בגופי. ברגע שזה קורה, אני זוכר שאני תלמיד המטפח בפא ישר.

המאסטר: אל תפחד כשאתה רואה דברים רעים. מתרגלים חדשים, או אלה שמתרגלים במשך זמן מה אבל אינם מתקדמים במרץ, שמתקדמים לאט מאוד בטיפוח, ושנותרו באותה רמה למשך זמן ארוך – הם אלה העלולים לראות לעתים קרובות את המראות האיומים ההם. מדוע זה כך? זה משום שבממד אחר, במקום שאנשים רגילים קוראים לו "השאול", יש אותו מספר של ישויות חיות כמו בעולם שלנו. בלילה, כשאנחנו הולכים לישון, שם זה יום. כשזה לילה אצלנו, שם זה יום. כשזה יום אצלנו, שם זה לילה. כשאתה ישן בלילה, זה הזמן שהם יוצאים לפעולה. בעבר אנשים מבוגרים אמרו: "אל תצאו החוצה בלילה!". היו להם סיבות. זה משום שבלילה יש יחסית יותר מהם בפעולה. במשך היום הם נחים.

כשאתם רק מתחילים בטיפוח (אתם מתחילים מהרמה של אנשים רגילים), אם העין השמימית שלך פתוחה בתחום ההוא, אתה תראה אותם. זה משום שאתה מתחיל ברמה נמוכה מאוד, [רמה] של אנשים רגילים. הם יודעים שאתה יכול לראות אותם, אז הם יבואו ליצור איתך קשר, או שאולי תופיע תופעה כלשהי שתפריע לטיפוח שלך. כל הדברים האלה אולי יקרו. אבל בכל מקרה אתה צריך לשלוט בעצמך היטב ולהתעלם מהם, ועליך להתמקד רק בלימוד הפא ובטיפוח. אז תפרוץ דרך הרמה הזאת מהר מאוד, וכשתשתפר, אתה כבר לא תראה אותם יותר. היות שהרמה שלך השתפרה, הם כבר לא יוכלו להגיע אליך. אתה עדיין מטפח בקרב בני אדם, אבל המרחב והזמן של השדה המקיף את הגוף שלך כבר השתנו. הדברים האלה ייעשו קטנים מאוד. לפיכך אתה כבר לא תוכל לראות אותם, והם גם כבר לא יוכלו להפריע לך. דיברתי על העניינים האלה ב"הסבר הפא של ג'ואן פאלון" וב"הסבר התוכן של הפאלון דאפא".

מתרגל: האם המאמר "עבור מי אתה קיים?" אומר לנו להיפטר לחלוטין מהצד האנושי ולהשיל את הקליפה האנושית?

המאסטר: כן. רבים מהאנשים שלנו חושבים ממש בהתחלה שהפא הוא טוב משום שהם חושבים שהפא הזה מביא תועלת למין האנושי. הם חושבים: "להיות מטפח לא מפריע לחברת האנשים הרגילים והוא די מועיל לה. כדאי שאלמד את זה". הבסיס של החשיבה שלהם הוא אנושי. יש אנשים שבמשך זמן רב המשיכו לאמוד את כל הדברים של הדאפא שלנו באמצעות אמת-מידה אנושית. אם הם חושבים שמשהו קצת לא בהתאם למושגים של האנשים המודרניים או לא בהתאם לדרך של החברה האנושית, אז הם לא יאהבו את זה ולא יקבלו את זה. למעשה, מה שהם מגינים עליו הם דברים אנושיים. הם אינם רוצים להיפרד מהמצב של להיות אדם. זאת הסיבה. המטרה האולטימטיבית עבורכם המטפחים היא להגיע לשלמות ולצאת מתוך האנושיות. לחלוטין אין עליכם להיצמד למושגים אנושיים ולא לוותר עליהם.

מתרגל: אני יכול לשאת (רֶן) כשזה נוגע לרגשות (צ'ינג) רגילים. אבל אם אני שומע מישהו אומר עליי דברים רעים, אז קצת קשה לי לשאת את זה.

המאסטר: למעשה, היכולת שלך לשאת איננה עומדת אפילו בסטנדרטים הרגילים. אתה יושב כאן וחושב שאתה יכול לשאת, אבל זה אינו יותר ממשאלת לב. אם אתה יכול לשאת כאשר אתה באמת נתקל בבעיות, אז זה "רן" אמיתי. אז בנוגע לזה אני חושב שאם תקרא ותבין את הפא אז תוכל לעשות את זה. כשאתה נתקל בקונפליקטים או שפתאום מופיעות בעיות, הדבר הקריטי ביותר הוא עד כמה אתה יכול לשאת באותו רגע. יש אנשים שאינם מסוגלים לשאת בכלל, אפילו כאשר הם מבינים את העקרונות. אי אפשר לקרוא לזה "רֶן". אחרים אומרים שהם יכולים לשאת, אבל עדיין אינם מסוגלים לנהל את עצמם היטב כשבעיות מופיעות באופן פתאומי. אז זה לא באמת מספיק טוב. אם אתה יכול לשאת את זה כשבעיה מופיעה לפתע, ואתה מסוגל לעמוד על המשמר אפילו בחלומות, אז אתה יציב. חלומות אינם בפני עצמם טיפוח, אבל הם באמת יכולים לבחון אם השין-שינג שלך יציב או לא. אלה האומרים עליך דברים רעים הם אנשים רגילים, לא אלוהויות או בודהות. מדוע שמטפח יושפע מזה?

מתרגל: לפעמים כאשר אני מנסה להבין את עקרונות הפא, או כשאני עובר מבחני שין-שינג, אני מדבר אל המאסטר במחשבתי. האם זו החזקה?

המאסטר: זו אינה החזקה. אי אפשר לקרוא לזה החזקה. על אף שאתה יכול לדבר אליי, אין עליך לצפות לתשובות או לטובה כלשהי בתמורה, ואין עליך לצפות שאתן לך דברים טובים או הקלות. כל אלה לא יעבדו. זה בסדר שתדבר אליי, בכל מקרה מותר לך לדבר אליי. אולי תדבר אליי עם כוונה, אבל אני אתעלם מזה כשאקשיב. אל תרדוף אחר דבר, ותשיג באופן טבעי. כל דבר שנעשה עם כוונה לא יעבוד. אין עליך לדבר אליי עם כוונה כלשהי. יש אנשים האומרים: "אני רק רוצה להסתכל על המורה. המורה אמר שאם מסתכלים על ההבעה של המאסטר אז אפשר לדעת אם משהו הוא טוב הוא רע. אז כל בוקר אחרי שאני קם, אני מסתכל על התמונה של המורה כדי לראות אם היום עומד להיות יום טוב. כל יום, בכל פעם שאני עושה משהו, אני מסתכל על התמונה של המורה". אז ההחזקה שלך כבר נעשתה חזקה מאוד. כשמטפחים מסוימים חשים לא בטוחים אחרי שהם עשו משהו, והם באמת לא יודעים אם הם פעלו באופן נכון או מוטעה, הם מסתכלים על התמונה שלי ובאמת מקבלים הבנה. טיפוח משמעו לטפח את הלב והמחשבה. אבל במקום לנסות לסלק את ההחזקה, אתה מציג אותה בפניי.

אומר לכם מדוע אנשים אינם מסוגלים היום לטפח בבודהיזם. אחת מהסיבות הקריטיות ביותר היא שהם אינם עושים טיפוח, אלא רודפים אחרי דברים. אבל הם אינם מודעים לכך שהם רודפים אחרי דברים. על מה הם חושבים כשהם סוגדים לבודהא? "מישהו במשפחה שלי חולה. אני מתחנן אליך, בודהא, ברך אותו והגן עליו, כי אני מאמין בבודהא". הכוונה שלהם היא "אני מאמין בבודהא, אני מבעיר קטורת". אז הם מתמקחים עם הבודהא. יש אנשים שכאשר הם סוגדים לבודהא הם חושבים… אין להם מניע ספציפי במחשבתם כאשר הם סוגדים לבודהא או מבעירים קטורת, אבל בכל יום, כשהם עושים את זה, הם חושבים: "זה שאני עושה את זה אומר שאני מביע את הכבוד לבודהא ומטפח להיות בודהא. בודהא, ראה כמה אני מסור לבודהא ואדוק. הם חושבים לעצמם: "אני כה מסור ואדוק בפני הבודהא, בטוח שהבודהא רואה את זה" הבודהא לא יקבל שום סוג כזה של חשיבה. הוא יחשוב שהאדם הזה בכלל לא טוב.

אני אומר לעתים קרובות שהאנשים בבודהיזם כבר אינם יודעים איך לטפח. לזה אני מתכוון. הם כלל לא מודעים לזה. הכוונות שלהם חבויות עמוק מאוד. כיום האנשים הפכו להיות ערמומיים מאוד. אנשים היום יודעים כיצד להסתיר את ההחזקות שלהם, ואז הם מסתירים את ההסתרה של ההחזקות שלהם. כשאני מסתכל על אדם כזה אני יודע שבאמת קשה להציל אותו. כשאני נותן לו רמז לגבי זה, כשאני נותן לו רמז, הוא עצמו אפילו לא מסוגל לקלוט שהוא מסתיר את עצם זה שהוא מטייח, ואת הדבר ההוא שהוא מטייח. נוסף על כך, כשאני מצביע על הבעיה האמיתית שלו, כאשר הפא-שנים שלי מצביעים על הבעיה האמיתית שלו, הוא מנסה לרמות את הפא-שנים שלי, כאילו שיש לו עסק עם אנשים רגילים. הוא עושה את עצמו ואומר: "או, טעיתי", ואז הוא שוב מוצא הסתרה חדשה להסתיר את הטיוח של הטיוח. הוא משתמש בהסתרה אחרת. איך אדם כזה יכול להינצל?! עכשיו המאסטר עדיין כאן, מלמד ומנחה את התלמידים שלו כאן. אבל במקדשים האלה, שאף אחד לא דואג לגבי האנשים שם, איך האנשים יכולים לטפח? אנשים הגיעו לשלב הזה. אִמרו אתם, מה אפשר לעשות?

מתרגל: אני רואה שמתרגלים רבים רושמים דברים. מאסטר, האם תוכל להתייחס לזה?

המאסטר: כל אחד מכם הרושם דברים, כדאי שתפסיקו. מדוע? אומר לכם, לא תוכלו לשמוע את כל מה שאני אומר משום שאתם ממקדים את תשומת הלב שלכם על לרשום עוד דברים. אז לא משנה כמה תתאמצו, לא תהיו מסוגלים לרשום את הכול באופן מלא. אם תרשמו דברים באופן חלקי ותשתפו את זה עם אחרים, אז זה יהיה לצטט אותי מחוץ להקשר. וחוץ מזה, לא תשמע בעצמך היטב. ההפרעה עד כדי כך גדולה. אף על פי שלא תוכל לזכור את הכול, עם כל נקודה שתבין בהרצאה שלי אתה תתקדם ותיטמע לפא. זהו שיפור אמיתי. כשתצאו מכאן, כולכם כבר עברתם שינוי. יכול להיות שאלה שרשמו דברים לא יעברו שינוי בכלל. ההפרעה עד כדי כך גדולה. התייחסנו לבעיה הזו בעבר. אל תרשמו דברים.

מתרגל: בבקשה תרחיב יותר על המשמעות הפנימית של המאמר "הסבר הפא".

המאסטר: אם הייתי רוצה שזה יהיה מפורש עבורכם, אז הייתי כותב את זה בצורה מפורשת. זה אתם שצריכים להתעורר. כמה שתהיו מסוגלים להתעורר מתוך זה, יהיה בסדר. אם תנסה להבין את זה בלי כל מושגים, לא תסטה ולא משנה לכמה מעט התעוררת. זה רק שמה שהתעוררת אליו יהיה מועט, ומה שתגיע להבין יהיה מועט. אבל, אתה לא תסטה. אם הייתי יכול להגיד לכם את זה בצורה מפורשת אז לא הייתי כותב את זה כך.

מתרגל: מה הקשר בין מושגים לבין החזקות?

המאסטר: הדברים האלה שאתה חושב שהם טובים, ושאתה תמיד אוחז בהם ולא מוכן להניח להם, הם החזקות. לומר זאת במפורש, כל דבר שאינך יכול לוותר עליו הוא החזקה. זה פשוט מאוד. רבים מכם לא למדו את הפא מספיק טוב. הסיבה שלא למדתם את הפא מספיק טוב אינה שלא למדתם או שלא השקעתם מספיק זמן בלימוד – אלא שלמדתם עם מצב מחשבה של אדם רגיל. אתה בוחר את החלקים שמתאימים לצרכים הפסיכולוגיים שלך. אתה חושב שהם טובים, ואתה קורא אותם באופן סלקטיבי. אם אתה מדלג על החלקים האלה שאתה חושב שאינך צריך או שאין להם כל קשר אליך, או שאפילו אינם מתאימים למושגים שלך, ואתה קורא באופן סלקטיבי, אז אף פעם לא תוכל להתרומם בטיפוח. אף על פי שלגבי כמה עניינים שדנתי בהם ב"ג'ואן פאלון" אולי נראה שאין להם כל קשר לטיפוח שלך או לשין-שינג שלך, הספר מכיל דברים ברמות שונות ובצורות שונות. אפילו כשנראה שאני מדבר על גונג, אומַר לך שמה שאני דן בו כולל דברים הקשורים לשין-שינג. הספר הוא שיטתי, וזה לא יעבוד אם תדלג אפילו על פרק אחד. אם לא תוכלו לשנות את מצב המחשבה הזה שלכם, אז זה באמת ישפיע לרעה על השיפור שלכם, ועל ההגעה לשלמות שלכם.

מתרגל: מדי פעם אני חש שמשהו לוחץ על הראש שלי, אבל אינני מצליח להבין למה זה קשור.

המאסטר: פשוט תתעלם מזה. אל תדאג לגבי שום דבר. כל עוד אתה תלמיד במהלך טיפוח, עליך להתייחס לכל המצבים שמופיעים כתופעות חיוביות. דיברתי על "שלושה פרחים מתאספים מעל הראש". שלושה פרחים מתאספים מעל הראש קורה רק ברמה נמוכה מאוד, והוא ביטוי של "הפא שבתוך שלושת העולמות". כשמגיעים לרמה גבוהה יותר, יהיו ביטויים של רמות גבוהות יותר, והרבה סוגים של צורות יתהוו מעל ראש האדם. הלחץ על קצה הראש יהיה גדול מאוד. ברגע שאציין את הביטויים הספציפיים, אז סביר להניח שתפתח החזקה או שתהיה לך קורת רוח. אולי ראיתם שבפסלי בודהא לגוף יש ואריאציות שונות: לחלק יש 4 ראשים ולחלק יש ראש על גבי ראש, כשעליו יש עוד ראש ועליו יש עוד ראש... כל זה יקרה במהלך הטיפוח שלכם. זה הפאר של ה"פוא פא" (פא הבודהא), או שזה לפחות ביטוי חלקי של ה"פוא פא". יתר על כן, זו רק תופעה אחת. אלפי, עשרות אלפי, או אפילו מאות מיליוני ביטויים שונים של גונג ושל פא יופיעו. איך יכול להיות שלא תרגיש שום דבר על הראש שלך? ככל שעמוד הגונג (גוֹנְג-ג'וּ) שלך צומח גבוה יותר, הוא ילחץ עליך, יגרום לך לחוש לחץ על הראש. כל מיני דברים יתרחשו. אם תתייחס לדברים כה טובים כרעים, אז איפה אתה ממקם את השין-שינג שלך? האם זה בהתאמה לרמה שהגעת אליה? לכן אני לעתים קרובות אומר לך שזה לא משנה אם אינך יכול לראות. אתה חייב להתייחס לזה כאל דבר טוב. יהיה בלתי אפשרי עבורי לספר לכל אחד מכם בצורה מקיפה על הפרטים הקטנים של כל התופעות בכל רמה. אם הייתי עושה את זה, אז הייתה לכם יותר מדי קורת רוח. אם כל יום הייתם מתמקדים בשינויים האלה, אז לא הייתם יכולים לטפח יותר. לכן אינני מדבר איתכם על הדברים האלה. צריך רק לעבוד קשה על הלב ועל המחשבה. שיפור אמיתי תלוי רק בלב ובמחשבה. אם הלב והמחשבה אינם מתרוממים, אז כל השאר הוא לשווא.

מתרגל: כשאינני מצליח לעבור מבחן, אני מביע חרטה מול התמונה של המורה. האם זה בסדר?

המאסטר: זה בסדר להביע את זה. זה אינו מוטעה, אבל עליך לתקן את ההתנהגות שלך לאחר מכן. אם לאחר שאתה מביע חרטה היום אתה יוצא מהדלת ונשאר עדיין אותו דבר, אז מה זה יעזור שתחזור ותביע את החרטה שלך שוב? כשאתה אומר למורה שאתה מתחרט, צריכה להיות לך הנחישות לתקן את זה.

מתרגל: בבקשה הסבר את המשמעות של "זוהי סכנה גדולה שעומדת להתרחש" במאמר "השכנת שלום עם החיצוני באמצעות טיפוח של הפנימי".

המאסטר: כתבתי את המאמר הזה משום שהיו מתרגלים ששאלו שאלות בקשר לזה. הם שאלו: "אני מתרגל פאלון גונג. זה טוב וזה יכול לעזור למוסר של האנשים בחברה להיעשות טוב שוב. אבל אם כולם ייעשו כה טובים (שָן), מה יהיה אם זרים יתקפו אותנו? מה יהיה אם תפרוץ מלחמה? כתבתי את המאמר הזה כדי להתייחס לשאלה הזאת.

מלחמות אינן פורצות פשוט בגלל שאנשים רוצים לפתוח במלחמה. הכול נקבע על ידי השמים, ומוּנָע על ידי האקלים הקוסמי. לא משנה עד כמה בני אנוש יעשו תכנונים אסטרטגיים, עד כמה הם יחשבו או עד כמה הם ינסו, לפעמים הם פשוט לא יצליחו. לפעמים, כשהם מצליחים, הם חושבים שזו התוצאה של המאמצים שלהם. אבל למעשה, המאמצים והפעולות בחיים שלהם הם בלתי נמנעים. ככה זה. אז אם בני אדם לא יעשו דבר, דברים טובים לא ינחתו פשוט לחיקם. זה משום שכך בני אדם חיים את החיים שלהם, והם אף פעם לא יוכלו להיות כמו אלוהויות. אפילו אם תגיד להם את זה, הם לא יאמינו לזה, והם ימשיכו להתחרות ולהילחם זה בזה. זה בדיוק בן אדם. לכן, להתחרות ולהילחם הופכים לפעולות בלתי נמנעות, הופכים להתנהגות האנושית, כלומר הם פשוט אנושיים. אז המצב של החברה האנושית נובע מהמצב של בני אדם.

מתרגל: כשאנחנו משפרים את השין-שינג שלנו אז הקארמה מסולקת. האם היא מועברת לאנשים האלה שעוזרים לנו לשפר את השין-שינג?

המאסטר: לא, היא לא. נראה שיש לך החזקה חזקה ושאתה מפחד לאבד דברים שהם שלך (צחוק). אומר לך שזה כלל אינו כמו שאתה מדמיין. סילקתי דברים רבים רבים עבורכם. אני נושא אותם עבורכם. זה בלתי אפשרי שמישהו לא ישלם על הפשעים והמעשים המוטעים שהוא עשה – זה אסור לחלוטין. זהו חוק של השמים. כמות הקארמה שאתם צריכים לסלק מושארת עבורכם בכמות המדויקת כך שהיא תאפשר לך לטפח. זה מותאם לשין-שינג שלך, ומשהו שתוכל לשאת. אם זה יהיה קצת יותר, אתה תיפול ולא תוכל לטפח. זה לא שאני ארצה מכם משהו כיוון שנשאתי עבורכם [את הקארמה]. הכול הוא שלי, ואינני צריך דבר. דברים רעים מסוימים מושמדים ישירות, וזה משהו שאף אחד מלבדי אינו מסוגל לעשות.

האם אתם יודעים מדוע ישוע נצלב? האם אתם יודעים מדוע שאקיאמוני היה צריך לבחור בנירוואנה? אנשים רבים הולכים למקדש פא-מן לראות את עצמות האצבעות של שאקיאמוני. הן אכן עצמות האצבעות של שאקיאמוני. אם עצמות האצבעות שלו הן כך, אז איך ייתכן שהגוף שלו נרקב? האם הוא לא יכול היה לקחת את הגוף שלו יחד איתו? גופו עבר שינוי מלא לחומר בעל אנרגיה גבוהה וכבר לא היה גוף בשר ודם. מדוע הוא עדיין בחר בנירוואנה? אינכם יודעים שבתהליך הטיפוח שלכם, החובות שאתם חבים אינם רק חטאים שנעשו בקרב בני אדם, החובות שאתם חייבים בגופים שמימיים שונים, ברמות שונות, ובסביבות שונות הם פשוט כל כך כל כך רבים. אלו הם דברים שבני אדם לחלוטין אינם מסוגלים ליישב. אפילו אלוהויות ברמות נמוכות אינן מסוגלות ליישב אותם. אבל אם מישהו רוצה להציל אדם, ואם לאדם הזה יש לב לטיפוח, איך לא תהיה לך חמלה כלפיו? לבודהא יש חמלה, אז הוא ינסה להציל אותו. אבל מה לעשות לגבי כל הדברים האלה שהוא חייב? אתה צריך ליישב אותם עבורו, וזה למעשה אומר שהקשרים של החובות שלו נקשרים לגוף של הבודהא עצמו. כשבודהא בא להציל אנשים הוא צריך גוף בשר ודם. לְמה קושרים אותם? הם נקשרים לגוף הבשר שלו. בסופו של דבר, גם הבודהא וגם ישוע לא יכלו לשחרר את גוף הבשר שלהם משום שהם פשוט לא יכלו לחלץ את עצמם מהחובות של התלמידים שהם הצילו, אשר כללו סוגים שונים של חובות קארמתיים שהם היו חייבים ברמות שונות ובתקופות זמן שונות, ומשום שהיו כרוכים בזה דברים רבים רבים בקוסמוס. הם לחלוטין לא היו מסוגלים לשחרר את עצמם. לכן הם בחרו בנתיב כזה: להיפטר מהגוף או שהגוף יישרף, ושהסוף הזה יהיה הסוף של הכול, ושהכול ייפתר, והם חשבו שהם שילמו את החובות שלהם.

כדי לשלם את החובות עד כמה שהוא יכול היה ולסלק את הטינה כלפיו שהגיעה מתחומים שונים, ישוע קיבל את הצליבה של עצמו ועבר את הסבל הזה. ועדיין יש אנשים ששולחים לי פתקים כאלה: "המורה, אתה צריך להציל אותי באופן הזה", או "אתה צריך להציל אותי באופן ההוא". אני אומר: "האם אתה חושב שבודהות חייבים להציל אותך? שאין להם מה לעשות ושהם חייבים להציל אותך? שיש להם התמכרות להציל אותך?". שאקיאמוני אמר שמספר הבודהות והטאתאגאטות הוא כמו מספר גרגרי החול בנהר הגאנגס. כמה גרגרי חול יש לאורך גדות נהר הגאנגס? הוא אמר שמספר הטאתאגאטות הוא גדול כמספר גרגרי החול בגאנגס. יש כל כך הרבה טאתאגאטות. זה מה ששאקיאמוני אמר מהרמה שהוא היה בה באותם ימים. אז מדוע לא מגיעים לכאן המוני בודהות כדי לטפל בעניינים אנושיים? למעשה, בודהא שם למעלה לא צריך לרדת למטה, נדרש הינף יד בלבד שלו כדי לסלק את כל המחלות של המין האנושי, ונדרש הינף יד בלבד שלו לסלק את כל הקארמה של בני האדם ולהציל אותם. אבל אף אחד לא יכול לעשות את זה בדרך הזאת.

בני אדם חייבים לשלם בעצמם על כל מה שהם חייבים, ומה שהם חייבים אינו מוגבל רק למישור של בני האדם. אם רוצים להציל אותם אז צריך לשנות את הלב שלהם באופן מהותי. רק זה נחשב להצלה אמיתית. אם אתה משלם את החובות שלהם עבורם ומנקה אותם לחלוטין אבל מצב המחשבה שלהם אינו מתרומם, אז כן, הם ייראו מלוטשים על פני השטח, אבל זה יהיה מזויף! מדוע אני אומר שהחלק העמוק ביותר של המחשבה שלכם צריך להשתנות? יש אנשים שאמרו: "באתי ללמוד את הפא כי הייתי חולה. לא ידעתי בהתחלה, אבל בהמשך הבנתי שהמורה אומר שזה לא בשביל טיפול במחלות". אז האדם הזה לא יזכיר החלמה. "אוקיי, אני לא עומד לבקש להחלים". לעצמו הוא אומר במחשבה: "אני לא אבקש להחלים. אני רק אקרא את הספר ואעשה את התרגילים. המורה בטוח יסיר את המחלה שלי בשלב מסוים". הוא עדיין יחשוב כך. הוא מלוטש מבחוץ אבל המהות שלו לא השתנתה. זה נועד לרמות אנשים, ואפילו את המאסטר שלו. איך זה יכול לעבוד? למעשה הוא מרמה את עצמו.

במילים אחרות, אם אתם רוצים להשתנות, אז עליכם לשנות את עצמכם ממעמקי הוויתכם וממהות הטבע שלכם. רק זה הוא התרוממות אמיתית ושינוי אמיתי. אם טבע השין-שינג שלך לא משתנה, אז כשאתה נתקל בקונפליקט [ההחזקה] תעלה מיד, היא תתנפח ותציג את עצמה. אם בודהא היה כזה, האם זה לא היה נורא? השינויים צריכים לבוא ממהות הטבע שלך. לכן אמרתי שהטיפוח הוא דבר רציני ביותר. זה חסר תועלת אם אתם לא באמת משנים את עצמכם ממהות הטבע שלכם. כשאנשים מנסים להיות טובים ולהפוך למודלים לחיקוי או לגיבורים בקרב האנשים הרגילים – ולא משנה מה המניע, אולי זה מתוך שאיפה טובה – בכל זאת, באופן בלתי נמנע, תמיד תהיה להם כוונה, תמיד יהיה להם מניע. לכן ההתנהגות הטובה של האדם לא תימשך לאורך זמן. בהמשך הוא שוב יעשה טעויות. האם לא הייתה בעבר אמרה: "תמיד לפאר את המתים אך לא את החיים"? זה משום שאנשים גילו בעצמם: "מה אם יום אחד הוא שוב יעשה טעות?" שום חוקים או תקנות, ואפילו שום קמפיין, לעולם לא ישנו את מהות הטבע של האנשים או את הלב שלהם. אדם צריך שזה ייגע באמת בלבו לפני שהוא יוכל לעבור שינוי.

בין שזו הנירוואנה של שאקיאמוני או הצליבה של ישוע, שזה עתה הזכרתי, הם נשאו סבל עצום עבור בני אדם, וסבלו סבל מחריד כל כך עבורם! איך על בני אדם להתייחס לעצמם? עבור מי הם צריכים להיות אחראים? עבור מי הם צריכים לחיות? אם אתה אחראי כלפי עצמך, האם אינך רוצה לחיות עם ראש צלול? אם כולם יהיו מסוגלים להסתכל בתוך עצמם כדי למצוא את ההחסרות שלהם, אז התרבות של המין האנושי תוכל באמת להתרומם. הדאפא שלנו יכול להשיג את זה, אבל זה בשום פנים ואופן לא למען הדברים האלה של החברה האנושית הרגילה שהפצתי את הדאפא. המטרה שלנו היא לאפשר למטפחים להשתפר, אבל ככל שעוד ועוד אנשים לומדים אותו, הם יִצרו סביבה שתניע שיפור של כל החברה האנושית. כך הדברים קשורים. אבל אני רוצה להבהיר משהו: אני לחלוטין אינני מנסה לעשות משהו עבור החברה, עבור אנשים מסוימים, או להשיג משהו עבור החברה האנושית. זה נועד למען השגת השלמות שלכם.

מתרגל: כשהגוף שלי עובר סילוק קארמה מיד אחרי שעשיתי משהו שגוי, האם זה "גמול מיידי בחיים האלה" שהמורה דיבר עליו?

המאסטר: התופעה של גמול מיידי בחיים האלה התקיימה בעבר ותמשיך להתקיים בעתיד. התנהגויות לא טובות קטנות עשויות לקבל גמול בחיים האלה. אחרי שמישהו עושה משהו רע, הוא נופל חזק כשהוא יוצא מהדלת, או שהוא יקבל מכה ממשהו כשהוא יוצא החוצה. אמנם דרגת החומרה יכולה להשתנות, אך הוא עדיין ייענש. אנשים לרוב אינם מאמינים בקיומן של ישויות גבוהות בממדים אחרים, אז הם חושבים שמה שקרה הוא מקרי. הם מכירים רק בבני אדם כישויות תבוניות. כמה מגוחכים נעשו האנשים! יש ישויות חיות בכל מקום ביקום. אנשים מבצעים מעשים רעים ועושים מה שהם רוצים. כשמישהו נעשה כזה, אז הגמול בחיים האלה נעשה נדיר יותר. אז מה יקרה? הוא יצבור קארמה, ויצבור עוד ועוד ממנה. כשתהיה יותר מדי קארמה, החיים שלו יתקצרו. כמה שתהיה לו יותר קארמה, כך החיים שלו יתקצרו יותר, וקארמה נוספת תקצר את החיים שלו עוד יותר.

למשל, אנשים שעשו יותר מדי מעשים רעים, והפכו ל"מרושעים שהם מעבר להצלה", אז למרות שהם מתים כאן, הם ימשיכו לעבור השמדה בממדים אחרים עד שהם ישלמו את כל הקארמה שלהם – יש דרכים רבות מאוד להשמדה. במילים אחרות, הם יצטרכו לשלם על הכול. זה באמת איום. אבל עבור המטפחים שלנו זה לא אותו דבר כמו עבור אנשים רגילים. ברוב המקרים אתם הופכים את הקארמה שלכם בזמן שאתם משתפרים, ואתם מקבלים רמזים כדי לעורר אתכם.

מתרגל: אם אני עושה טיפוח בבית, האם המורה יְפַתֵח לי פחות גונג מאשר אם הייתי מתרגל באתר תרגול?

המאסטר: אם אתה מטפח בבית, ואתה באמת יכול לנהל את עצמך כמתרגל ולטפח בצורה יציבה, אז אתה לא במצב פחות טוב מאשר אילו טיפחת בחוץ. אבל לבני אדם יש בדרך כלל נטייה לעצלות, אי אפשר להכחיש את זה, משום שהמחשבות שלך עדיין לא התרוממו לרמה ההיא. כשאתה מתרחק מסביבת התרגול הקבוצתית אז אין מה שידרבן אותך, ואתה מאבד את הנסיבות החיצוניות שדוחפות אותך לטפח. למשל, כשאנחנו עושים את תרגיל המדיטציה, אם כולם נושאים את הכאב הבלתי נסבל אבל אף אחד אינו מוריד את הרגליים, אתה תרגיש נבוך להוריד את הרגליים שלך. זה מדרבן אותך להגדיל את זמן התרגול. כלומר, סביבה כזו מדרבנת אותך בהיבטים רבים. ללא הסביבה הזו, אם אינך מנהל את עצמך היטב, לא יהיה הגורם החיצוני שידרבן אותך, ואולי אתה תרפה את עצמך ולא תצליח להתקדם במרץ. אמנם אתה עדיין תעשה טיפוח, אבל קצב ההתקדמות שלך יהיה אולי איטי הרבה יותר. זה הקשר. אם אתה באמת מסוגל לנהל את עצמך היטב, אז זה לא ישנה היכן תטפח. הדאגה היחידה היא שאתה עלול לא לנהל את עצמך היטב. יש אנשים שאומרים: "אני מסוגל לנהל את עצמי היטב". אבל יש אנשים שאני מאמין להם, ויש אנשים שאינני מאמין להם, משום שאני רואה את זה בבהירות רבה: הם עדיין לא פרצו דרך הרמה הזו.

מתרגל: מישהו הגורם נזק לפא כתב הרבה הערות מכפישות בספר "ג'ואן פאלון (כרך 2)", מה עליי לעשות בנוגע לספר הזה?

המאסטר: אתה יכול לשרוף אותו. אנשים הושחתו עד כדי כך. אז יש כל מיני סוגים של אנשים, אפילו כאלה המעזים לגדף בודהות. בו ברגע שהגידוף יוצא מפיו, היוּאֶן-שֶן^[5] שלו נופל למטה. מה שנותר הוא מישהו מת למחצה המסתובב ועושה דברים בקרב אנשים עם הגוף הזה. סוג כזה של אדם הוא המטרה הקלה ביותר עבור פוּ-טִי^[6].מיד אחר כך פוּ-טִי יעלה עליו. בלי יוּאֶן-שֶן, הגוף שלו הוא קליפה ריקה בלבד, והפוּ-טִי יעלה עליו אז. יש מקרים רבים כאלה. ויש מאסטרים מזויפים רבים מהסוג הזה. האנשים האלה הם באמת האנשים הגרועים ביותר.

מתרגל: רוב הרוסים טובי הלב הם נוצרים. איך נוכל לעזור להם לקבל את הפא?

המאסטר: אם הנסיבות מאפשרות, אתה יכול ללכת לדבר איתם. אם הם רוצים ללמוד, הם יכולים ללמוד, אם הם אינם מעוניינים, אז הנח להם. נוסף לכך, הדאפא הוא רציני – אנחנו לא נכפה על איש ללמוד. זה אינו משנה מאיזה לאום אתה. אנחנו מפיצים את הדאפא פשוט כדי לאפשר לאלה שאינם יודעים על הפא לדעת על הפא, וזה כדי שלא נשאיר אותם מאחור. אם אדם רוצה או לא רוצה ללמוד, זה עניין שלו. זה אותו דבר אם מדובר בזרים או בסינים. אנשים אומדים אם אדם הוא טוב-לב או רע בהתאם לאמות-המידה האנושיות של ימינו. לכל אחד יש צד טוב וצד רע. חוץ מזה, כל החברה האנושית מתדרדרת מטה. באופן יחסי, יש אנשים טובים שעדיין יש להם הכוונה הטובה לחזור להיות טובים שוב. זה הכי יקר-ערך. אבל באשר לעד כמה הם טובים בקרב אנשים רגילים, אינני חושב שזה חשוב. רק השאיפה לחזור להיות טובים שוב היא יקרת הערך ביותר. בלעדיה יהיה קשה מאוד עבורם להינצל.

מתרגל: אדם רגיל רצה להרוס ספר דאפא, ומתרגל נאבק איתו כדי להגן על הספר. האם הוא פעל היטב מבחינת ה"רֶן"^[7] ? האם הוא צבר קארמה?

המאסטר: איננו יכולים לומר שהמתרגל פעל בצורה לא נכונה. אבל כשאנחנו נתקלים בבעיות עלינו לחשוב עליהן: מדוע האדם הזה הרס את הספר מולך? האם יכול להיות שלנו עצמנו יש החזקות או שאצלנו יש משהו לא נכון? אם היינו משנים את החשיבה שלנו באותו הרגע, אז אולי הוא היה מיד מפסיק להרוס את הספר. סביר מאוד שזה היה קורה. אמרתי לעתים קרובות שבכל פעם שנתקלים בבעיה, צריך קודם כל לחשוב על עצמך. אפילו אם לבעיה אין כל קשר אליך, כאשר אתה רואה אותה עליך עדיין לחפש בתוך עצמך. הייתי אומר שאז שום דבר לא יוכל לעצור אותך מלהתקדם בנתיב שלך.

מתרגלת: אני לומדת פאלון דאפא, אבל בעלי לומד את "ספר התמורות"^[8]. שרפתי כמה מהספרים שלו מבלי לספר לו. האם זה היה דבר רע לעשות?

המאסטר: לא. זה לא היה דבר רע לעשות. לפא שלנו יש משמעויות פנימיות מאחורי המילים. אבל גם לספרים האלה שנכתבים על ידי המאסטרים המזויפים של הצ'יגונג יש דברים מאחורי המילים. אין להם משמעות כה עמוקה, אלא כמה דברים שטחיים שאינם מגיעים מעבר לשלושת העולמות. והדברים האלה הם רוע. הדמויות שלהם הם של חיות, שועלים, שדים, רוחות, והדברים המלוכלכים והמבולגנים האלה. הם כולם שחורים, הרסניים לאנשים, ובעלי טבע יין. אז זה באמת דבר רע שיש דברים כאלה בבית. בעלך קיבל את הדברים האלה מתוך אי-ידיעה, והדברים האלה גרמו לו נזק. אז אם שרפת אותם, אז שרפת אותם. אבל אם הוא לא יאהב את זה ויתווכח, או יריב איתך ויקים מהומה, אז את לא צריכה להתערב יותר. אם זה לא משנה לו, אז זה היה נכון ששרפת אותם. עדיין עלייך להסתכל בתוך עצמך "האם יש לי החזקה כלשהי?" אני חושב שיכול להיות שיש סיבה מאחורי דברים רבים. אבל הדברים האלה לא ישפיעו עלייך, משום שאת עושה טיפוח-תרגול ויש מגן מסביב לגופך. לכולכם יש מגן, אחרת לא רק שאחרים היו מפריעים לכם, אלא שאתם הייתם מפריעים לאחרים.

מתרגל: מה זה "התפתחות היקום"?

המאסטר: כולכם יודעים ש"היקום" מוגדר על ידי האנשים. עד כמה הוא גדול? בני אדם אינם יכולים להסביר בדיוק. היקום שאנחנו מתייחסים אליו בדרך כלל הוא רק הטווח השמימי שאנחנו רואים. הטווח הגדול ביותר שהמדענים של ימינו יכולים לראות באמצעות טלסקופים אינו עובר את היקום הקטן הזה שלנו. אז בפשטות, זה מה ש"היקום" מתייחס אליו. אבל היקום הקטן הזה שלנו הוא אפילו לא טריליונית מהקוסמוס הגדול. הוא רק גרגיר אבק בתוך גרגיר אבק, שהוא גם כן גרגיר אבק בתוך גרגיר אבק – זעיר עד כדי כך. כל הקוסמוס הגדול הוא בתנועה, והגופים השמימיים של טווח גדול הם בתנועה. האם לא היית אומר שהיקום הוא בתנועה? התנועה הזאת מחוללת חיים ויוצרת מינים שונים. מטפחים מכנים סוג כזה של תנועה "התפתחות". המחשבה האנושית אינה מסוגלת לתפוס דברים ברמה כה גבוהה. הקוסמוס הזה הוא כה נרחב שאפילו בזמן ההגעה לשלמות, כאשר אתם מגיעים לרמה הגבוהה ביותר בטיפוח שלכם, עדיין תחושו שהוא נרחב לאין-שיעור ונשימתכם תיעתק בהשתאות.

מתרגל: המאסטר אמר "הרצון לתהילה הוא מכשול עצום המונע ממך להגיע לשלמות". מה אם מישהו אינו קשור לתהילה בקרב חברת האנשים הרגילים אבל מחפש לקבל גונג ולהיות ידוע בשל עבודת הדאפא שלו?

המאסטר: אז ההחזקה שלו נחשפה ויש להיפטר ממנה. לעתים כמה מהמתרגלים שלנו, כולל מתרגלים ותיקים, מפגינים החזקות רעות מאוד, שלחלוטין אינן הולמות מטפח. עם זאת, איננו יכולים לומר שהאדם הזה אינו טוב. זה משום שאי אפשר כבר לראות את ההחזקות שהוא סילק, ורק ההחזקות שהוא לא סילק יראו את עצמן. במילים אחרות, הרבה החזקות אינן ניכרות בו, משום שהוא טיפח את עצמו טוב מאוד. רק אלו שהוא לא סילק יכולות להתבטא. אז אולי ההחזקות שהוא לא סילק יתבטאו. אינכם יכולים לומר שהאדם הזה אינו טוב, אתם רק יכולים לומר שההחזקה שלו אינה טובה.

לא משנה איך אדם מטפח, הוא אינו יכול להסתיר את ההחזקות שלו שלא סולקו. לא משנה איך הוא מטפח, אני משתמש בכל מיני שיטות לחשוף את ההחזקות העִקשות ביותר שלו – אפילו אם הוא חושב שהוא עושה את העבודה הכי קדושה. אפילו כשאתם עושים עבודת דאפא, אני עדיין אגרום להן להתבטא. אם העבודה עצמה לא תעזור לו להשתפר, זה לא יעבוד. השיפור של השין-שינג שלו הוא בעדיפות הראשונה, ההתרוממות שלו ברמה היא החשובה ביותר. רק אם לבו יהיה טהור ונקי, ואם הוא יוכל לזהות את הבעיות שלו, אז כשהוא ילך שוב לעשות את העבודה, אז העבודה תהיה קדושה יותר. אז הסיבה שרבים מהמתרגלים שלנו אינם מסוגלים להצליח בעבודתם היא שהם עושים את העבודה תוך שהם מחזיקים בהמון החזקות – הם אינם מסוגלים להניח להחזקה הזו או להחזקה ההיא. בין שיש להם החזקה לעניינים שלהם או שהם מפתחים החזקה בזמן שהם עושים עבודה עבור הפא, כל עוד יש להם החזקה, היא תיחשף תוך כדי עבודתם. ובמיוחד כשהכוונה שלהם אינה טובה, אפילו פחות ירשו להם להצליח. אז יהיו להם מכשולים גדולים, משום שלא מרשים להם לעשות עבודה קדושה עם לב לא טהור. אם הם מסוגלים לעשות עבודה קדושה עם לב טהור, רק אז זה יהיה באמת קדוש.

מתרגל: במהלך המדיטציה, הרגליים של אחד המתרגלים רועדות, והוא מקיא. הוא אינו מסוגל לשלוט בזה. האם המאסטר יוכל בבקשה להסביר את זה?

המאסטר: המצב של כל אחד שונה. כיוון שאני מדבר במסגרת כזו, עליי לדבר באופן שיהיה לזה אופי אוניברסלי. אם אדם אינו מסוגל להיות טהור ונקי כשהוא מתרגל, אם הוא עדיין מתרגל דברים אחרים או לא יכול להתמקד בדרך טיפוח אחת, או אם הוא מערבב במחשבתו דברים משיטות צ'יגונג אחרות, אז כל מיני מצבים כמו זה עלולים להופיע. אפשרות אחרת היא שאלה שיש להם כמות גדולה של קארמה עלולים להגיב בחוזקה כאשר הקארמה שלהם מסולקת. גם זה יכול להביא למצב כזה.

מתרגל: עלינו לפעול בהתאם למה שהתעוררנו אליו, נכון?

המאסטר: אכן כך. אולי לא תהיו מסוגלים לנהל את עצמכם היטב באופן מלא. יש דרגת קושי מסוימת להיות מסוגלים לנהל את עצמכם היטב כל הזמן. אבל מטפחים צריכים לדרוש מעצמם את זה.

מתרגל: האם זה נכון שככל שיותר מופרד, כך מגיעים לרמה גבוהה יותר בטיפוח?

המאסטר: זה לא נכון שככל שיותר מופרד אז מגיעים לרמה גבוהה יותר בטיפוח. רק מה שמגיע לאמת-המידה יוכל להיות מופרד.

מתרגל: כשהמאסטר דיבר על "הפרדה", האם התכוונת לכך שאנחנו נלך עם הכול יחד איתך, והאם זה אומר שככל שניקח איתנו יותר כך טוב יותר?

המאסטר: למעשה אינכם יודעים: עכשיו כשקיבלתם את הפא, וכל עוד הלב והמחשבה שלכם יציבים, אתם על הדרך לשלמות המלאה. זה בטוח.

מתרגל: האם זה נכון שככל שהחמלה גדולה יותר כך גדולה יותר יכולת הנשיאה?

המאסטר: לא, זה לא נכון. חמלה מגיחה אחרי שהחלק הזה של רגשות (צ'ינג) מסולק. מידת היכולת לשאת היא יכולת הנובעת משילוב של גורמים רבים.

מתרגל: האם אני יכול לבקש מהמאסטר להגדיל את הקשיים שלי כך שאוכל לשלם על הקארמה שלי מהר יותר ולחזור לאני המקורי האמיתי שלי מהר יותר?

המאסטר: לא. לא משנה מה אתם חושבים, זה לא יעבוד. וקל וחומר שאין עליכם לחפש בכוונה קשיים וסבל. זו טעות. למעשה, כל התכנונים הם שיטתיים. אין כל צורך לחשוב הרבה על הדברים האלה.

מתרגל: אני חושב שעליי פשוט לעשות דברים בהתאם לשלושת המילים "ג'ן, שן ורן". האם זה נכון לחשוב כך?

המאסטר: כן. כל עוד הלב והמחשבה שלך יציבים, עליך ללכת ולעשות דברים באופן הזה, ולפעול בהתאם לדרישות. אבל עליך ללמוד הרבה את הפא. אחרת לא תדע את המשמעויות הפנימיות של ג'ן, שן, רן ברמות שונות, ואז לא תהיה מסוגל ליישם באמת את ג'ן, שן, רן.

מתרגל: יש דברים שאינני מסוגל להתעורר אליהם. מדוע נראה שפשוט אינני מסוגל להבין דברים באופן מלא?

המאסטר: זה לא משנה אם אינך מבין. אין זה כך שעליכם להבין תוך זמן קצר את כל מה שכתבתי. ככל שלימוד הפא שלך ייעשה עמוק יותר ויותר, כך תוכל להבין את הדברים האלה.

מתרגל: לפעמים ברגע שאני רואה את התמונה שלך אני נעשה מפוחד. אינני יודע מדוע זה כך.

המאסטר: זה אינו אתה שמפחד, זו קארמת המחשבה שלך.

מתרגל: האם זה בסדר לשכור מקום ללימוד פא קבוצתי כך שכולם יוכלו ללכת לשם וללמוד?

המאסטר: אם התנאים טובים וזה נעשה נוח מדי, אז אני חושב שאתם מטפחים בנוחות רבה מדי. זה לא כל כך טוב. אם יש לכם התנאים, כלומר אם יש לכם מקום כזה ואינכם צריכים להוציא עליו כסף, אז אינני מתנגד לזה. לכל הפחות תוכלו ללכת לשם כאשר יש גשם או שלג בחורף וכו'. אם עליכם להוציא כסף כדי ליצור סביבה טובה יותר, אז זה לא טוב, ולא משנה בכמה כסף מדובר.

מתרגל: תלמידים באזורים הכפריים אינם יודעים הרבה על המונחים המדעיים המודרניים המוזכרים בספרים שלך.

המאסטר: אלו דברים שאפשר להסביר להם. הסבירו את המשמעות המקורית של המונחים – את משמעות פני-השטח של המילים. אבל עליכם לקרוא את הפא, ועליכם לקרוא את הספר באותו סדר שהוא רשום וכשיש לכם במחשבה את ההקשר של מה שקראתם.

מתרגל: אם אינני מבין את משמעות פני-השטח של מילים מסוימות, האם אני יכול לחפש אותן במילונים?

המאסטר: אתה יכול, זו לא אמורה להיות בעיה. מילונים מסבירים רק את משמעויות פני-השטח של מילים. אבל לעתים קרובות המילים שאני משתמש בהן אינן נמצאות במילונים.

מתרגל: יש נוצרי שגר לידנו. הוא תמיד מבקש ממני לעשות עבורו קליגרפיה. לא נוח לי לסרב, אבל אני חושש שאקבל הפרעה אם אגיד כן.

המאסטר: אם עשית כך, אז עשית כך. אנחנו יכולים רק להביא לאחרים תועלת. בכל מקרה, הדברים האלה אינם יכולים להשפיע עלינו. למעשה, בין שמדובר בנצרות או שמדובר בקתוליות, אני מחשיב את זה כעבודה בלבד. אינני מתייחס לזה כטיפוח. זו פשוט עבודה.

מתרגל: יש דברים שאני רוצה לוותר עליהם. מדוע אינני מצליח לוותר?

המאסטר: זה אומר שהם כבר נוצרו כמושגים. אפילו אם אינך מצליח לשכוח את הדברים האלה, עליך למצוא דרך לדחות אותם. אז הם ייחלשו בהדרגה ובסופו של דבר יסולקו.

מתרגל: האם זה יהיה טוב יותר שב"עקבו אחר המנגנון לכיוון מטה" [בתרגיל הרביעי] כולם יעשו זאת באותו הקצב? כי לפעמים ההבדלים עצומים.

המאסטר: נכון. ככל שהתנועות שלכם מתואמות יותר, כך ההרגשה תהיה טובה יותר. זה משום שכאשר עושים את התרגילים, מחזקים את המנגנונים שמחוץ לגוף. התרגול שלכם נסמך על הסיבוב המתמיד של המנגנונים האלה. הם מזקקים אותך באופן אוטומטי וכל הזמן. כשאתה עושה את התרגול אתה מחזק את המנגנונים האלה. לכן כשהתנועות שלכם מתואמות וכולם עושים אותן ביחד, האנרגיה חזקה יותר ותוכלו לחזק את המנגנונים טוב יותר.

מתרגל: בחורף, כשהטמפרטורה היא מינוס 30 מעלות צלזיוס, האם זה בסדר לעשות את התרגילים בפנים?

המאסטר: נסו את מיטבכם לעשות את התרגילים בחוץ, משום שאנחנו עושים את התרגילים כך במשך שנים רבות. המתרגלים בצ'אנג-צ'ון וחארבין עושים את התרגילים בחוץ. אתם תהיו בסדר אם תלבשו עוד בגדים. אבל אם קר מכדי לסבול את זה, אתם יכולים לעשות את התרגילים בפנים, וכשזה לא יהיה כל כך קר, תוכלו לצאת שוב לעשות את התרגילים בחוץ.

מתרגל: מתרגל שכר כיתה מכספו. האם זה נחשב לערב כסף?

המאסטר: זה לא משהו שמרכז הסיוע שלכם עשה. וזה גם לא משהו שאתר התרגול שלכם עשה. המתרגל עצמו רצה לעשות את זה, אז זה היה מעשה אישי שלו. הוא רצה לעשות מעשה טוב כדי לתמוך בכם, זה המצב. הוא פשוט עשה מעשה טוב כאדם פרטי. אבל עלינו גם להתייחס לסוגיה: היכולת של המתרגל לתמוך בזה, כלומר אם יש לו האמצעים הכספיים. זה דבר אחד. הדבר השני הוא האם המתרגל הזה עושה טיפוח במשך זמן ארוך? אם הוא ישנה את דעתו, הוא עלול לחשוב שהוא הפסיד משהו, וזה יוכל להביא לצרות מאוחר יותר. את כל הדברים האלה צריך לשקול. אבל אני חושב שהכי טוב אם נוכל לתרגל בחוץ עד כמה שאפשר.

מתרגל: ליד אתר התרגול שלנו יש אנשים שעושים די הרבה שיטות תרגול אחרות. כמה מתרגלים חוששים שזה יגרום הפרעה וישפיע עליהם.

המאסטר: זה לא ישפיע עליכם. זה בוודאי אינו יכול לגרום לנו הפרעה. אבל לא צריכה להיות לכם המחשבה "האם הם יכולים לגרום לנו הפרעה?" אין עליכם להתנודד במחשבה. המחשבה שלכם לא צריכה להיות עם החזקה.

מתרגל: בזמן האחרון קארמת המחשבה שלי חזקה במיוחד. אני אפילו חושש שאני שד שבא לכאן בעקבות תכנון. האם זאת קארמת המחשבה שלי ולא אני עצמי?

המאסטר: אל תדאג. זה לא אתה עצמך. זו הקארמה. אבל אומר לך שמשום שהכמות של הדבר הזה אצל כל אחד היא שונה, יכול להיות שלאנשים מסוימים יש יותר, אז היא חזקה יותר. אלה שיש להם יותר יצטרכו אולי לשאת יותר. אולי בעבר עשית יותר מעשים מוטעים מהסוג הזה, אז עליך לעשות כמה שאתה יכול לדכא את זה ולהתנגד לזה. כל עוד תהיה מסוגל להבחין שזה לא אתה, עם כל השאר יהיה קל להתמודד.

מתרגל: אני מרגיש שלא פעלתי היטב בטיפוח ויש לי יותר מדי דברים מלוכלכים. בבית אני אפילו לא מעז להסתכל על [תמונות של] המאסטר.

המאסטר: זה בסדר, המאסטר יודע מה המצב. אני יודע, עשית טעויות בעבר. התחל היום מחדש. אז הנח את הדאגות שלך וטפח.

מתרגל: לבת שלי יש מנת משכל נמוכה, אבל היא מתמידה בלימוד פא ובתרגול כבר שלוש שנים. אבל היא אינה מבינה את הדאפא היטב. האם היא תוכל להגיע לשלמות?

המאסטר: אני חושב שמנת משכל אינה בעיה כשזה נוגע ללימוד הפא. היא לומדת שלוש שנים, והמאמצים שלה לבטח לא יהיו לשווא. האם אינך קצת מודאג מדי? זה לא בהכרח כל כך גרוע. לעתים קרובות לכמה מהילדים שלנו יש מקור יוצא דופן. זה משום שהיא עצמה ראתה בבירור מלמעלה (אלה מלמעלה הם ישויות ברמה גבוהה) מתי בחייה היא תקבל את הפא ומה היא תעשה מתי. היא ראתה שהמשפחה הזאת תוכל בעתיד לקבל את הפא, אז היא רצתה להתגלגל לתוך המשפחה הזאת. יש מספר גדול במיוחד של מקרים כאלה. אז כמה מהילדים שלנו הם באמת עילוי, בשעה שכמה יהיו קצת פחות. אין עליך לחשוב על זה יותר מדי.

מתרגל: איך עלינו להסתכל על ההבדלים ברמות של לימוד הפא והטיפוח בין האזורים השונים?

המאסטר: אין הבדל. בכל אזור ישנם אלה המתקדמים מאוד במרץ, כמו גם אלה שאינם מתקדמים במרץ. בכל אזור ישנם אנשים עליונים, אנשים ממוצעים ואנשים נחותים. יש אזורים שקיבלו את הפא מאוחר יותר ואולי הם קצת מאחור מבחינת ההתקדמות, זה בטוח. אבל יש גם כאלה שהגיעו מאוחר יותר אבל עקפו את הוותיקים. רבים מאלה שקיבלו את הפא מאוחר יותר לא ראו אותי באופן אישי, אבל יש להם הבנה עמוקה מאוד של הפא. הם מתקדמים מהר מאוד ואין להם מכשולים במחשבה. בעבר, למתרגלים החדשים היה תהליך מעבר שבאמצעותו הם הגיעו להבין את הפא. בזמן ההוא, כשלימדתי את הפא בגואנג-ג'ואו, בשני השיעורים הראשונים, לא נראה שהמתרגלים מבינים על מה אני מדבר. הם רק ידעו שזה טוב. אבל הם לא הבינו על מה אני מדבר. כלומר, המחשבה של האנשים בגואנג-ג'ואו הייתה עסוקה בעשיית כסף, במיוחד שזה היה אחרי ה"רפורמות וההיפתחות"^[9]. רק בשיעורים השלישי והרביעי פרצה אצלם לפתע הבנה על מה אני מדבר. רק אז מתרגלים רבים התחילו להדביק את הקצב. כיום, אלה המקבלים את הפא מאוחר יותר מתקדמים לעתים קרובות מהר מאוד. אולי זה משום שהסביבה נוצרה והתנאים בכל ההיבטים הבשילו. כלומר, התנאים החיצוניים כבר שם.

מתרגל: יש אנשים שחושבים שבמהלך הלימוד הקבוצתי, לקרוא את הספר מכריכה לכריכה אומר לקרוא את הספר שוב ושוב, ושדיון אינו הכרחי, שעל האדם להבין את הפא בעצמו, ושעלינו לקרוא הרצאה אחת ביום. האם זה מועיל ללימוד הפא?

המאסטר: לקרוא את הספר מכריכה לכריכה פירושו פשוט לקרוא את הספר מכריכה לכריכה – אין שום דבר לא ברור בזה. זה אומר לקרוא שוב ושוב – לקרוא את הספר מכריכה לכריכה. אנחנו לומדים את הפא ביחד, אחרי הכול, אז אנחנו יכולים לשתף בהבנות שלנו ולדון זה עם זה: "פתאום הבנתי את המשמעות הזאת במילים האלה של המורה", או "אני עדיין לא פועל מספיק טוב בהיבט הזה". אתה עלול להחמיץ את זה אם אתה קורא בבית.

תַקנו את ההחסרה הזאת מעכשיו. במילים אחרות, זה נחוץ לשתף הבנות ולדון זה עם זה. אבל המיקוד שלכם צריך להיות לקרוא את הספר מכריכה לכריכה. אין עלינו ללמוד פסקה, לעצור, להתחיל דיון, ואז ללמוד עוד פסקה ולדון עוד – זה לא טוב. עליכם לקרוא את זה הרבה פעמים מכריכה לכריכה. הזמן שאתם מקדישים לדבר על עצמכם או על ההבנות שלכם, אינו צריך להיות ארוך יותר מהזמן המוקדש לקריאת הפא. לימוד הפא הוא הדבר המרכזי והחשוב ביותר.

מתרגל: האם תוכל לספר לנו על המקור של החוק הגדול (הדאפא) של הקוסמוס, כלומר גֶ'ן, שָן, רֶן?

המאסטר: אומר לכם, אתם לעולם לא תדעו עד כמה נרחב הוא הקוסמוס הזה, אז עוד פחות אפשרי לדבר על המקור שלו. חוץ מזה, אין שום שפה כזאת. בקוסמוס הזה, אפילו השפות של אלוהויות ברמות גבוהות מאוד אינן מסוגלות להסביר מהו הקוסמוס בסופו של דבר, קל וחומר שפות של בני אנוש. הקוסמוס לנצח יישאר חידה עבור בני האדם, הם לעולם לא ידעו מהו. הפכו את ההחזקות שלכם ללימוד פא!

מתרגל: האם מושגים הם הדברים היסודיים ביותר של בני אדם? איך יהיו בני האדם אם לא יהיו להם כלל מושגים?

המאסטר: אדם ללא מושגים יהיה תם וטהור, וטוב-לב. אבל הוא בוודאי לא יהיה כמו ילד – הוא אדם מבוגר ורציונלי. לילדים אין מושגים, והם נאיבים וטובי-לב. הם עושים דברים ללא מטרה. אבל מבוגרים אינם כך. אפילו אם אתה משתחרר מהמושגים האלה, עדיין לא תהיה כך. זה משום שכאשר כבר אין לך כל מושגים, אתה כבר בתהליך של התרוממות, והרמה שלך כבר עלתה לשם. אז במהלך הטיפוח, המושגים מופחתים ונחלשים בהדרגה. זה יהיה המצב עד שבסוף הם לא יתקיימו.

מתרגל: לעתים אני במצב טוב בלימוד קבוצתי, ולעתים לא. איך עליי להבין את הסוג הזה של מצב מחשבה לא יציב?

המאסטר: אלה המצבים שלך בטיפוח. אף אחד אינו מסוגל להתמיד בעקביות לפעול כל כך טוב בכל מיני סביבות, ותמיד לספוג את כל מה שהוא קורא בלי הפרעה מכל מיני מחשבות. אבל אני גם רוצה לומר לכם שבכל אחד מהמבחנים שלכם – בין שאתם עוברים אותם היטב ובין שאינכם עוברים אותם היטב, בין שאתם מסוגלים לעבור אותם ובין שאינכם מסוגלים לעבור אותם – זהו טיפוח. אם היית מסוגל לעבור כל מבחן היטב, אז היית אלוהות! ולא היית צריך כבר לטפח, נכון? אבל אין עליך להרפות. עליך להתקדם במרץ בטיפוח.

מתרגל: אחרי שסייע במרכז סיוע הוחלף, בניסיון לבסס את עצמו בנפרד, הוא משך אליו קבוצה של מתרגלים ויסד קבוצת לימוד פא נפרדת.

המאסטר: אם למתאם הזה היו באמת בעיות ובגלל זה הוא הוחלף, אז אני חושב שזה היה נחוץ. אלה שעושים כסף, אלה שמובילים את המתרגלים לעשות דברים מוטעים, אלה שאינם יכולים לנהל את עצמם היטב, אלה שגורמים לבעיות… לדעתי, הם לא רק פוגעים במוניטין של הפא שלנו, אלא גם גורמים נזק לחברה. מתאמים מהסוג הזה צריך להחליף.

בהדרגה המתרגלים, או המתאם עצמו, יכירו בטעויות שלהם. אבל במהלך תקופת הזמן הזו, בהחלט אין להתייחס למתאם הזה כאל אדם רגיל, אל תעשו את זה. יש לו דברים שהוא לא הצליח להתגבר עליהם, אבל אולי הוא עדיין הינו מטפח. אבל אם במעשיו הוא באמת גורם נזק לפא, אז זה עניין אחר. אם הוא תוקף את הפא או גורם נזק לפא, או שמעשיו שונים מהפא, אז הוא פיתח הפרעה דמונית במחשבתו, סטה לחלוטין מהפא, ואיבד שליטה. אנחנו בוודאי לא נכיר בו. כך עלינו להתמודד עם בעיה כזאת אם היא מתרחשת. אני לא אכיר בו.

באשר לאלה שהלכו אחריו – חִשבו על זה כולכם – זה לא היה מקרי. טיפוח הוא כמו הגאות הגדולה הסוחפת את החול. יש אנשים שאינם לומדים את הדאפא מכל הלב, ואולי בדרך הזאת הם יֵצאו. איננו צריכים את אלה שמעבירים את הזמן ומנסים להציג את עצמם כמתרגלים. זו יכולה להיות אחת הסיבות. למתרגלים יכולה להיות הבנה לא נכונה באופן זמני, או שהם יהיו מבולבלים באופן זמני, אבל הם יחזרו ברגע שהם יבינו את הטעויות שלהם. אבל יש אנשים שהם פשוט מבולבלים – מדוע אינך חושב: האם באת לכאן ללמוד את הפא או שבאת לכאן כדי ללכת אחרי מישהו?

מתרגל: המאסטר אמר שהגיע הזמן שהם יהיו בדעה צלולה ויהפכו לאלוהויות אמיתיות^[10]. מתרגלים רבים מתקשים להבין את זה.

המאסטר: כעת אנחנו עושים את זה בהדרגה, כולל מה שדיברתי עליו היום. דברים רבים נדונים סביב הנושא הזה, כדי לאפשר לכולכם להיות בהדרגה בדעה צלולה.

מתרגל: האם המבחן של לפרוץ מעבר לאנושיות מתרחש לעתים קרובות או פעם אחת בלבד?

המאסטר: הזדמנויות מהסוג הזה לבטח אינן מגיעות לעתים קרובות. אולי בעתיד יהיו צורות אחרות, אולי יהיו, אולי לא יהיו. כל זה אינו ידוע. אבל אם אינך משנה את עצמך באופן יסודי, לא תוכל לעבור אותם לא משנה כמה הזדמנויות יהיו. כך הוא בדיוק הטיפוח. אף פעם לא יגידו לך בבירור אם משהו עומד להתרחש או לא. אם היו מיידעים אותך על הכול, אז היית עובר אותם, אבל זה לא היה מבחן אמיתי. רק כאשר אינך יודע את זה, אז אתה נבחן ברגע הקריטי כדי לראות אם אתה יציב ואם אתה מסוגל לקחת צעד קדימה. או שבשעה שאתה אומד אם משהו הוא נכון או מוטעה, אתה תיבָּׁחן כדי לראות איך אתה מתמודד עם זה. זה איך שזה.

מתרגל: כשלומדים את "ג'ואן פאלון", האם זה טוב אם ניקח מ"ג'ואן פאלון כרך 2" או מספרי דאפא אחרים תוכן שרלוונטי לחלקים מסוימים של "ג'ואן פאלון" וללמוד אותם יחד במקביל?

המאסטר: לא, זה לא טוב. תתמקד רק בלימוד. כשאתה קורא ספר אחד, עליך להתרכז בו; כך עליך לקרוא אותו, וקרא אותו לפי הסדר. אל תנסו לחפש משהו או לעשות משהו באופן מלאכותי על בסיס מטרות שלכם. זה לא יעבוד. אומר לכם שכאשר תגיעו לנקודה מסוימת וזה יהיה הזמן עבורכם להגיע לרמה הבאה, תורשו להתרומם ברמה, וכאשר יגיע הזמן עבורכם להבין את עקרונות הפא ברמה מסוימת, תורשו להבין אותם. נניח שעשית משהו היום ואינך בטוח אם הוא היה נכון או מוטעה: אם תיקח את "ג'ואן פאלון" ותפתח אותו במקום אקראי, בלי כל כוונה לפתוח אותו בעמוד מסוים, אני מבטיח שהוא יהיה רלוונטי למה שעשית היום (מחיאות כפיים). כמובן, אם אתה רוצה לנסות את זה כשתחזור הביתה, אז עם ההחזקה הזאת אתה לא תמצא כלום. טיפוח הוא עניין רציני. לעולם לא תורשה לנסות את זה כאילו שזה משחק ילדים, זה לא יעבוד. במילים אחרות, אין עליך ללכת לעשות משהו מלאכותי על בסיס המטרות שלך.

ספר הדאפא "ג'ואן פאלון" נועד לטיפוח שיטתי. לך וקרא אותו. באשר לספרים אחרים כמו "הסבר התוכן של הפאלון דאפא", "ג'ואן פאלון כרך 2" וכו', הם רק חומרי עזר לעיון. המטרה של "יסודות להתקדמות במרץ" היא לתקן בעיות נפוצות ומצבים בלתי תקינים שהופיעו בטיפוח שלכם ככלל.

מתרגל: יש אנשים האומרים שהעוצמה של הדאפא היא ללא גבול, ולכן תלמידי דאפא לא צריכים להגן על הפא. האם מה שהם אומרים נכון?

המאסטר: לא, זה לא נכון. זה נכון שהעוצמה של הדאפא היא ללא גבולות. כיום כולנו מטפחים בקרב חברת האנשים הרגילים. אם ישויות מושחתות מרמה גבוהה יבואו לעשות דברים רעים, אז הפא בעצמו ישלח את האלוהויות המגנות על הפא, או ישויות אחרות ברמות גבוהות, להשמיד אותן. אם התלמידים שלנו יעשו דברים רעים, ואלוהויות יבואו ויהרגו אותם, אז כולם היו מכירים בכך שהעוצמה של הפא הזה היא באמת אדירה, ולא היו מעזים שוב לגרום צרות לפא. במקרה כזה אתם לא הייתם יכולים כבר לטפח. אלוהויות אינן יכולות פשוט לבוא לכאן להרוג אנשים רגילים, והן גם אינן יכולות לגרום נזק לסביבה הזאת שבה אתם עושים טיפוח. בטיפוח שלנו, אם נוכל לפעול היטב בהגנה על הדאפא במצבים שונים כאשר החברה ואנשים שונים יוצרים לנו מגוון צרות, אז האין זה להגן על הפא?

באשר לאנשים רעים, או אלה העושים דברים רעים, אם אפשר להציל אותם, אנחנו יכולים לנסות לשכנע אותם, ואולי הם יינצלו. אם הם מתעקשים לעשות דברים כרצונם, והם ממשיכים לעשות דברים כאלה, ולעשות אותם בהיסטריה, אז כשיגיע הזמן, נטפל בהם. גם יכול להיות שמשתמשים בהם לעת עתה כדי לבחון את המתרגלים שלנו. ברגע שהטיפוח שלנו יסתיים, הם יצטרכו לשלם על כל מה שהם עשו, זה בטוח.

מתרגל: לגבי אלה שלא יהיו מסוגלים להפוך לאלוהויות, מדוע הם לא יוכלו אפילו להישאר כבני אדם?

המאסטר: כל הקוסמוס הוא במהלך חידוש. באשר לבני אדם, כשהטיפוח יסתיים, כבר לא יהיה צורך בסביבה הזאת. בני האדם שיישארו יהיו אפילו עוד יותר חלאות רקובות ואפילו גרוע מזה. כשבני אדם אינם טובים עוד, אז הם מנוּפִּים. חשבו על זה כולכם, האם הם יהיו מסוגלים להמשיך להתקיים כך? בני אדם באמת נוצרו על ידי אלוהויות. הסברתי את זה בעבר, אבל אסביר זאת יותר. כפי שאתם יודעים, אנו בני האדם חיים בתוך ממד המורכב ממולקולות. אבל האם ידעתם שכל דבר סביבנו מורכב ממולקולות, אפילו האוויר? מה שאתה אוכל, מה שאתה שותה, כל דבר שאתה בא איתו במגע, כל דבר סביבך וכל הדברים שאינך יכול לראות, כולם מורכבים ממולקולות. אז אם מסתכלים מבחוץ, אם מסתכלים על שלושת העולמות [מנקודה ש]מחוץ לסביבה של היקום שלנו – האם בני האדם אינם בתוך ערֵמות של מולקולות? אתה חי בדיוק בתוך ערמות של מולקולות, ואפילו האוויר שאתה נושם הוא מולקולות. אז עבור הישויות הגבוהות המסתכלות על הממד האנושי [מנקודה ש]מחוץ לשלושת העולמות, מהן מולקולות? האלוהויות בדרך כלל קוראות למולקולות "אדמה" או "בוץ". אתה נמצא בתוך בוץ, בני אדם זוחלים הנה והנה בתוך בוץ, זה מה שאלוהויות רואות. אלוהויות רואות כך את הכול [כאן]. כמו כן, יש גם חומרים גבוהים יותר ברמות שונות. אחרי שהסברתי את זה כך, אני חושב שלא יהיה לכם קשה להבין מה ישוע אמר על כיצד יהוה יצר את האדם מ"חומר"! זה לא האדמה או הבוץ שאתם רואים – הכול כאן הוא בוץ. אפילו הבשר שלך נחשב בעיניהם לאדמה או לבוץ. זה משום שבעיני האלוהויות, המישור של המולקולות, ובמיוחד המישור של המולקולות הגסות ביותר, הוא המלוכלך ביותר, והוא הבוץ הגרוע ביותר. כך הן רואות את זה.

מתרגל: יש אנשים שהגוף שלהם נוטה שמאלה או ימינה כשהם עושים את התרגילים. לאחרים זה נראה קצת עקום.

המאסטר: לכל אחד יש המצב שלו. יש אנשים שיש להם יותר חומר בצד הזה ופחות בצד השני. יש מקרים כאלה. זה נגרם בעבר על ידיכם עצמכם, בסביבות שונות ובנסיבות שונות. אבל אתה צריך להתרכז רק בטיפוח, ואני אטפל בדברים האלה בשבילכם. אתה אינך מסוגל לטפל בדברים האלה בעצמך, לכן עליך רק להתרכז בטיפוח. זה חסר תועלת להוסיף עוד החזקה אחת בטיפוח. אם תמשיך לחשוב על זה, אז זה יהפוך לנטל, למחסום, ולהחזקה. האם לא אמרתי לפני רגע שכבר פתחתי את הדברים עד כדי כך שאין דלת, ושאני מסתכל רק על לב האנשים? אם אתם עדיין לא מטפחים את עצמכם ואם אני לא אסתכל אפילו על הלב שלכם, איך אוכל להציל אתכם? נכון?

מתרגל: איך אנחנו יכולים לסלק כמה שיותר מהר את כל המושגים שרכשנו אחרי שנולדנו?

המאסטר: הדרך היחידה היא להיות נחושים בלימוד הדאפא, וכאשר מופיעה מחשבה לא טובה, לזכור שהינך מטפח ולדכא אותה באמצעות מחשבות נכונות. הפא-שנים שלי רואים בבהירות רבה את הפעילויות המחשבתיות שלך. אם אתה מסוגל לעשות הבחנה, ולא להתייחס למחשבה הזו כאל עצמך, אז באופן טבעי היא לא תהיה אתה והיא תסולק. אבל היא לא תסולק עבורך כולה בפעם אחת. היא תחולק לרמות שונות, ותופחת בהדרגה משום שעלינו להותיר [חלק] כך שתוכל להבין בעצמך את הפא ושתוכל לטפח. אבל אנחנו ניפטר מכמה רעות במיוחד בבת אחת. זה כך.

מתרגל: יש מתרגל שנרדם בזמן לימוד הפא הקבוצתי. כשאחרים ציינו את זה בפניו, הוא לא אהב את זה והפסיק לבוא ללימוד הקבוצתי.

המאסטר: אז אינכם צריכים לבקש ממנו לבוא ללמוד. הוא לא בא ללמוד את הפא, הוא בא לישון. אז למה לבקש ממנו לבוא? האם זה בסדר – לבוא כדי לישון? איננו צריכים אנשים שבאים לישון.

אל תדאגו שיהיו מעט אנשים. אפילו אם יהיה מטפח אמיתי אחד באחד מאתרי התרגול שלנו, אז הייתי אומר שזה די טוב. אל תדאגו שיש מעט אנשים. אם הייתה לנו כמות גדולה של אנשים, נניח אלף אנשים, אבל אף אחד מהם לא היה מטפח אמיתי, אז מה התועלת בזה? זה אפילו יזיק לפא.

מתרגל: לפעמים עבודתנו בסיוע לאחרים אינה מספיק טובה משום שאנחנו מפחדים לעשות את הטעות של לפרש את הפא.

המאסטר: דיברתי פעמים רבות על הסוגיה של סיוע לאחרים. למשל, אתם יכולים לדבר באופן הבא: "ברמה שאני נמצא בה אני מבין את המשמעות הזו של הפא – זה מה שאני מבין ברמה שלי. כמובן שלפא יש משמעויות נוספות שהן עמוקות יותר!" זו אינה בעיה לומר: "לא עמדתי בדרישות הפא בנקודה מסוימת", או: "אני חושב שהפא דן בדברים מסוימים בטווח התחום המסוים הזה, אבל לפא יש גם משמעויות פנימיות אחרות" – את זה צריך להגיד בצורה ברורה מאוד. אז בעניין הזה אין עליכם להגביל את עצמכם.

מתרגל: למתרגלים עדיין יש עבודות בתוך החברה. האם עליהם ליישם את העקרונות של החברה האנושית הרגילה כאשר הם מטפלים בבעיות [בעבודתם]?

המאסטר: עבודה היא עבודה. טיפוח הוא טיפוח. אבל השיפור של השין-שינג שלכם תוך כדי הטיפוח ישתקף בהתמודדות עם עניינים ספציפיים בעבודה. כמו כן, באשר לדברים שהממונה עליך מתעקש לבקש ממך לעשות, אתה יכול לגלות קצת יותר גמישות. כיוון שזה לא אתה שרוצה לעשות את זה, אם לא תעשה את זה הוא לא יבין, אבל אתה לא תעשה טעויות גדולות. אם משהו מוטעה, אז כשתעשה אותו תעשה את מיטבך לעשות אותו נכון, ותטפל בזה בדרך שלך. הכול תלוי באיך אתה מטפל בזה. אני חושב שאתה מסוגל לטפל בכל הדברים האלה היטב. אני חושב שאין בעיה. יש עוד עניין: כמה מאיתנו כה מודאגים מהתדמית שלהם כך שהם לא מספרים לאחרים שהם מתרגלים בדאפא, ואינם מספרים לאחרים עד כמה הם טובים. אני חושב שלרוב זה נגרם מהאנשים עצמם. אספר לכם שיש כעת 100 מיליון אנשים הלומדים את הדאפא. זה לא מספר קטן. אינך תופעה מבודדת, ואנשים לא יצחקו עליך. ובמיוחד בסביבה הזאת של צ'אנג-צ'ון, כשמזכירים מתרגלים של פאלון דאפא, כולם יודעים שהם אנשים טובים.

באזורים רבים, כאשר אנשים שלנו שפוטרו מעבודתם מחפשים עבודה חדשה, אנשים אומרים: "אני אשכור כל מתרגל פאלון דאפא". אל תחשוב שאתה מקרה מבודד או שאתה יוצא דופן, זה לא המצב. אנחנו כבר הקמנו את הסביבה הזאת. יתר על כן, סביבה שכזו נוצרת בכל רחבי המדינה.

מתרגל: יש קבוצת צ'יגונג אחרת שעושה את התרגילים שלהם לידינו, והם משמיעים את קלטת האודיו שלהם בקול רם. האם עלינו…?

המאסטר: זה לא משנה. האם זה לא בוחן גם כן אם הלב והמחשבה שלנו מושפעים? כשהם משמיעים את הדברים שלהם, האם זה לא משפיע על הלב והמחשבה שלכם? באותן פעמים אתה נבחן לראות אם זה מפריע לך או שזה מכעיס אותך. אז אנחנו צריכים להתבונן פנימה ולמצוא את הסיבה, ולשמור על לב שקט ויציב, ואפילו לא לזוז כשיש רעם. תנו להם להשמיע את המוסיקה שלהם. כשבאמת לא תושפע, זה באופן טבעי ייעלם. זה מובטח. אם הם עושים את זה בכוונה, ואם אתה באמת לא מתמודד עם זה היטב, או אם יש מתרגלים חדשים רבים, אז במקרה כזה אנחנו יכולים למצוא מקום אחר. הם חושבים שהמקום הזה טוב, אז תנו להם אותו. כל מקום שבו אנחנו מתרגלים פאלון גונג יהפוך למקום טוב. אנחנו משנים את הסביבה, לא בוחרים את הסביבה.

מתרגל: איך על מטפחים לעשות היטב את עבודתם בתפקידי ניהול?

המאסטר: כיום יש כל כך הרבה דברים מטרידים עבור אנשים במשרות ניהול. אם כל האנשים בחברה היו מתרגלים פאלון גונג, אז אני חושב שהיית יכול לעשות את עבודתך טוב מאוד ובלי הרבה דאגות. אם כולם היו חושבים על טובת הכלל, אם אף אחד לא היה חושב על האינטרס האישי שלו, אם אף אחד לא היה רודף אחרי דברים המועילים לו עצמו, ואם כולם היו חושבים על טובת האחרים, חשוב על זה, איך הייתה החברה? כמובן, אנחנו לא מתכוונים לבקש מכולם להפוך לאנשים רגילים אחרי שהם מקבלים את הפא. אני רק מסביר פה נקודה. לגבי כיצד עליך להתמודד עם הדברים, אלו הם עניינים ספציפיים שעליך להחליט עליהם בעצמך. עליך לטפל בהם בעצמך בהתאם למה שאתה חושב שעל מתרגל לעשות. אתה יכול להיות גמיש יותר וסובלני יותר לגבי נושאים מסוימים. לגבי עצמך עליך להיות קפדן יותר.

מתרגל: איך עלינו להתמודד עם התופעות הלא בריאות בחברה שנתקלים בהן בעבודה?

המאסטר: אל תחשוב יותר מדי על עניינים שאין לך שליטה עליהם. אם אתה המנהל, ובמקום העבודה שלך רוֹוְחים נוהגים מושחתים, אז יש לך אחריות על זה. אבל אם הם לא משהו שמתרחש במקום העבודה שלך, או אם אינך בעמדה שיש בה אחריות על אחרים בחברה, אז אינך צריך לקחת את זה על עצמך. עליך רק להתנהל בעצמך היטב. מה שאנחנו דורשים הוא שנפעל היטב, החל מעצמנו. אם כל אחד יוודא שהוא מתנהל היטב, אז כל דבר בחברה יהיה טוב. ואילו כאשר כל אחד ינסה לשלוט באחרים, הדברים רק יחמירו, ויהיו יותר ויותר חיכוכים. אם אנשים לא ינהלו את עצמם היטב ובמקום זאת ינסו לשלוט באחרים, אז הם יתקוטטו ביניהם: "אתה לא בסדר", היא לא בסדר" או "הוא לא בסדר". המתחים בין אנשים ייעשו עזים יותר ויותר. מובטח שזה יהיה כך.

מתרגל: מדוע יש אנשים שתמיד לא מבינים נכון את הפא, או שהם מבינים את הפא בצורה קיצונית?

המאסטר: למעשה זה פשוט מאוד. זו רק שאלה של מהי נקודת המוצא במחשבה של אותו אדם. כלומר, כשאתה רוצה להבין את הפא, מהי נקודת המוצא של החשיבה שלך ומה נקודת המבט שלך? כשאתה נאחז בהחזקות שלך ואתה רוצה לחפש תשובות, או כשאתה רוצה להגן על הדברים שאינך יכול לוותר עליהם, אז כמובן שלא תבין נכון את הפא. אם לא תחשוב על שום דבר כשאתה קורא את הפא, אז מה שהפא יאמר לך יהיה נכון. אל תנסה לחפש בפא את מה שאתה חושב שהוא נכון. אל תנסה לחפש בפא דברים שיספקו לך הצדקות, ואל תוציא דברים מהקשרם כדי להגן על עצמך. זה לא מתקבל, וכמה שתקרא יותר, כך תיעשה מבולבל יותר. זה בדיוק תלוי בנקודת המוצא שלך.

מתרגל: בזמן הנוכחי, מהי הדרך המהירה ביותר להגיע לשלמות?

המאסטר: יצרתי עבור אנשים את דרך הטיפוח המהירה ביותר והטובה ביותר. אנחנו נמצאים בקרב קהל האנשים המסובך ביותר, והסביבה המסובכת הזאת מאפשרת לאנשים להשתפר מהר. במקביל, פא כזה עצום מופץ היום. הפא הזה מאפשר לאנשים להשתפר במהירות. כמה יותר מהר אתה רוצה שזה יהיה? אין דבר היכול להציל אנשים מהר יותר מאשר הדאפא. אדם המלא קארמה צריך קודם כל לחשוב איך לשלם את הקארמה שלו. אין לך מה לחפש.

מתרגל: תמיד חשבתי שלהעתיק את הספר זה בזבוז זמן.

המאסטר: אז החשיבה שלך היא קצת קיצונית.

מתרגל: כדי להתגבר על קארמת מחשבה, חוץ מלהשתמש בכוח רצון חזק לדחות אותה, האם יש אמצעים טובים אחרים?

המאסטר: אין, אפילו אם תשתמש בידיים שלך לתפוס אותה לא תצליח להוציא אותה. אין אמצעי אחר. השיפור שלך וסילוק קארמת המחשבה שלך מתרחשים עם התרוממות הרמה שלך. טיפוח הוא עניין רציני, הוא אינו הולך איך שאתה רוצה שהוא ילך. כל היבט שלו תוכנן באופן מדוקדק עבורך. משאלות-לב לא יעבדו.

מתרגל: אחרי שהשכבה של התאים הגדולים ביותר של הגוף האנושי נושלת, באיזו צורה מתקיימים הגופים שבממדים האחרים?

המאסטר: אני אמרתי שבני אדם אינם מתים עם מות החיים האנושיים. דיברתי על הנושא הזה בפא והסברתי אותו בבהירות. כשאדם מת, רק השכבה של המולקולות הכי גדולות – הקליפה האנושית או שכבת המולקולות של פני-השטח – מתה, ומסולקת מהממד הזה. איך יכול הגוף האמיתי שלך, המורכב מחומר מיקרוסקופי, למות? האש במשרפה אינה יכולה לשרוף את החומר המיקרוסקופי יותר שלך, היא אינה יכולה להגיע אליו. אומר לכם שזה לא משום שהאש האנושית אינה יכולה לשרוף אותו או שהאש האנושית אינה חמה מספיק כדי לשרוף את גרעין האטום. זה משום שיש הבדלי ממדים בין האש כאן לבין החומרים שם. זאת הסיבה מדוע האש אינה יכולה להגיע אליהם.

מתרגל: בפרק "תרגול בדרך רעה" אמרת שהישויות המוארות הגדולות בנו יקומים חדשים על בסיס המאפיינים שלהן. אז המאפיינים המקוריים והיקומים החדשים…

המאסטר: הקוסמוס הזה הוא עצום ביותר, ומה שהעלית התרחש ביקומים ברמות שונות, אבל מה שנדון בספר אינם עניינים בגוף הקוסמי הגדול ההוא. זה אינו כך.

יש יקומים רבים בתוך הגוף הקוסמי. כשמסתכלים עליהם מתוך הגוף הקוסמי הענק, הם כולם כמו גרגירי אבק. ברמות שונות של הפא, יקומים שונים מבינים את הפא ברמות שונות. למשל, את הפא האמיתי של רמה מסוימת של הפא לא יגלו לישויות החיות. אבל המאפיינים של הפא שמתבטאים יכולים להיות ידועים לישויות החיות. באותו אופן, מה שסיפרתי לכם היום הוא רק דיון כללי על מה שאתם תבינו כשתתרוממו לאותה רמה. לא תדעו את ההתגלות האמיתית של הרמה הזאת. לפיכך, אם הישויות ברמה מסוימת הגיעו לשם באמצעות טיפוח מלמטה (מתרגלי דאפא הם היוצא מן הכלל) אז הן נטמעו בפא של הרמה הזאת בתהליך של התרוממות הרמה שלהן במהלך הטיפוח, והן פיתחו את הדברים שלהן שהן טיפחו. לדוגמה, לשאקיאמוני היה "איפוק מוסרי, מדיטציה בריכוז, חוכמה". ה"איפוק מוסרי, מדיטציה בריכוז, חוכמה" מתאים לעקרונות הפא ברמה שלו, ולפא של הקוסמוס ברמה ההיא. לפיכך הוא התרומם לרמה ההיא. כל היקום שלו מורכב מהעקרונות של הפא שלו, שהם "איפוק מוסרי, מדיטציה בריכוז, חוכמה". בה בעת, הפא שלו הוא גם עיקרון ההתפתחות להשגת הפרי האמיתי (גֶ'נְג-גוּאוֹ) שלהם. כל החומר וכל הצורות משתנים בהתאם לדברים האלה שלו. במילים אחרות, הוא אינו יודע שזהו הפא המהותי שבאמת משתקף שם, אבל הוא יכול לדעת את הצורה שבה הוא מתבטא. היות שהוא התעורר לדברים ברמה ההיא, הוא יכול להתקיים ברמה ההיא. והוא השיג אז משהו של עצמו, סטטוס פרי של הארה נכונה.

באותה הרמה קיימים בודהות ואלוהויות נוספים. הם, באופן דומה, התעוררו להבנות אחרות של עקרונות הפא באותה רמה. גם הם מתאימים לעקרונות הפא של הרמה ההיא ולפיכך התעוררו לסטטוס הפרי של הארה נכונה משל עצמם. אותו דבר נכון גם לגבי בודהות אחרים: גם הם יסדו את העולמות שלהם שם והתעוררו לסטטוס הפרי של ההארה הנכונה שלהם ברמה ההיא של הדאפא של הקוסמוס. אבל הם שונים זה מזה, ועדיין כולם הגיעו לאמת-המידה של אותה רמה. אחרי שהסברתי לכם את זה כך, אתם עכשיו מבינים, נכון? אז בקוסמוס העצום, תופעות מהסוג הזה – תופעות כאלה ברמות השונות – הן רבות ביותר. אז בקוסמוס כזה, מתחלפות לעתים קרובות תקופות של היווצרות, התייצבות והתנוונות. אבל הפא של כל הגוף השמימי שלנו בכללותו לא ישתנה אף פעם. זה לנצח יהיה הפא, שלנצח לא ישתנה, ומעולם לא השתנה.

מתרגל: בין המתרגלים שנכחו בסמינרים שבהם המאסטר לימד את הפא לבין אלה שלא נכחו, מעבר לזה שיש להם קשר גורלי שונה עם המאסטר, האם יש ביניהם הבדלים נוספים?

המאסטר: למעשה אומר לכם: אין שוני ביניכם בטיפוח. אנשים רבים שיש להם קשר גורלי חזק איתי לא נכחו בסמינרים אז. זה נגרם בשל הנסיבות שלהם, המצבים שלהם, ועוד הרבה הרבה גורמים אחרים.

כל השאלות נענו, כשכמה שאלות שחזרו על עצמן נופו החוצה. אחרות הועלו על ידי אנשים רגילים, ואין צורך לענות עליהן, אז גם הן נופו החוצה. דיברתי כבר במשך חמש שעות. כיוון שזה הפא שאתם מקשיבים לו, אז כולם אוהבים להקשיב, ואם היינו ממשיכים עוד חמש שעות, אז ייתכן שהייתם מרגישים שזה לא היה ארוך. לא משנה כמה אומַר, זה נעשה למען מטרה אחת: לאפשר לכם להשתפר כמה שיותר מהר, ולהתרומם באמצעות טיפוח כמה שיותר מהר. רוב הנוכחים בקהל הם סייעים, והמטרה היא שתעשו את עבודתכם היטב. באשר לשאלות הרבות רבות שיש לכם, ולמצבים בטיפוח שלכם, אם הייתי עונה על כולם עבורכם לא הייתם יכולים לטפח. או אפילו אם הייתם יכולים, אז אני חושש שזה לא היה נחשב. אז אתם עצמכם צריכים להתעורר לשאלות רבות, ואתם עצמכם צריכים לטפח. רק זה הוא טיפוח. לעתים קרובות אני משתמש בדוגמה הבאה: נאמר שהגעת לשלמות ועלית למעלה וראית בודהות רבי-הוד ואדירים יושבים שם. המוסריות האדירה שכל בודהא יסד היא עצומה. אתה תשאל את עצמך איך הגעת לשם למעלה. תגלה שאתה "על קוצים" ולחוץ, ואפילו בעצמך תדע שאינך אמור להיות שם ותרד בעצמך למטה. תרגיש שאינך ראוי! לכן בטיפוח על כל אחד מכם להגיע לתחום של עצמו, ועליך להגיע לכל רמה באופן יציב. טיפוח הוא רציני! אחרי שתצאו מכאן היום, אל תשתמשו במילים שלי לכוון כלפי אחרים, משום שאמרתי אותן כשאני מכוון למצב שלכם. ואל תצטטו את דבריי מחוץ להקשר. ואין עליכם להגיד לאחרים בקורת רוח "שמעתי את המורה לי אומר כך וכך". ברגע שההחזקה הזאת שלך מופיעה, אתה כבר אדם רגיל. אני רוצה לראות אתכם מסוגלים לטפח בצורה חלקה ויציבה, לכן אינני רוצה שהבעיות האלה יתרחשו שוב.

הסביבה הזו היום… באמת לא היה לי קל לתקן, בתוך מבחנים ומצוקות, את סביבת הטיפוח הכוללת כך שנהיה בלי בעיות ושנישאר על נתיב כה ישר. למעשה, אני מסוגל לעשות את זה – אין לנו כל צורה מוחשית של ארגון, ואנחנו גם לא מחזיקים בכסף או ברכוש. הדברים הטובים שרואים הם שלא יצרנו שום תחומי השפעה בחברת האנשים הרגילים, ושאיננו מפריעים לחברה או לממשלה – זה מה שאתם רואים. למעשה, אני יכול לומר לכם, זה משום שיש לנו את הפא, יש לנו פא כה עצום, כך שאני יכול להרפות אחיזה. אם אתה לומד או לא, זה העניין שלך… אין לנו כל רשימות חברים, וגם איננו יודעים את הפרטים האישיים של מישהו. כל עוד אתה עושה טיפוח, אני אהיה אחראי כלפיך. אבל סוג זה של אחריות אינו בא לידי ביטוי בחברה האנושית הרגילה. כל עוד עתה עושה טיפוח, אתה יכול להשתפר, ואם תמשיך לטפח אז תוכל להגיע לשלמות. אבל שום דבר מזה לא יבוא לידי ביטוי בחברה האנושית הרגילה.

הסיבה שאנחנו עושים דברים באופן הזה היא כדי להשלים את הפא הזה. הפא הזה הוא כה עצום, אז יש לו דרישה גבוהה באשר לצורה שבה הוא מופץ בחברה האנושית. כלומר, הצורה שהוא יאמץ בקרב אנשים רגילים חייבת להתאים לדרישות של הדאפא. אז איזו צורה תתאים לדרישה של הפא העצום הזה כך שכשהוא יופץ בחברה האנושית הרגילה הוא לא ייטמא? יש רק אחת: "דרך גדולה ללא צורה". אנחנו אכן השגנו את זה. ללא צורה – אין לנו כלל צורות שבחברה האנושית הרגילה. אבל אנחנו יכולים לאפשר לאנשים לטפח באמת ולהשתפר באמת. זה האופן שבו הלכנו בנתיב שלנו, וזה האופן שבו עשינו זאת, וזאת הדרך הטובה ביותר. אף אחד אינו יכול למצוא בנו פגם. אפילו כשמישהו מנסה להיות קטנוני הוא לא ימצא דבר, וזה משום שיש לנו את הפא. אינני קובע כל חוקים או הגבלות. כולכם יודעים בעצמכם איך לטפל בדברים.

באשר לכם, הסייעים, אלה שאנחנו מכנים "סייעים" הם פשוט אנשים בעלי לב-חם שאינם משיגים תהילה או רווח מכך – אתם אינכם משיגים מזה כל רווח אישי. מתוך הלב החם אתם מביאים את הטייפ לאתרי התרגול כדי לסייע לאחרים. כולכם כאלה – אתם עושים את זה מתוך הלב החם שלכם וזה מעשה אישי. הניסיון הראה שהסביבה הזאת היא הטובה ביותר עבור הטיפוח שלנו. אף אחד מאלה שהצילו אנשים בעבר לא העז לעשות את זה כך משום שלא היה להם פא כזה עצום. הם כולם היו צריכים לאסוף את התלמידים שלהם ביחד כדי לטפח בהתאם לכללים ולמצוות. היות שיש לנו היום פא כזה עצום, אנחנו יכולים להיות פתוחים, ואיננו צריכים את הכללים האלה. כל דבר שיש לו צורה לא יהיה ראוי לדאפא הזה. שום כללים או תקנות אינם יכולים לשנות את לב האנשים – רק הפא יכול. זאת הסיבה שנקטנו בגישה זו.

גם הצורה של מרכזי הסיוע שלנו היא הכרחית. סוג כזה של מרכז סיוע אינו מאמץ צורה כמו של חברה עסקית או מוסד ממשלתי. הסייע פשוט משתמש בבית שלו להיפגש, ועוזר לאחרים כשיש להם שאלות או כשהם רוצים לנהל דיון. הצורה היא עממית. אני חושב שזה ממש טוב. אני חושב שזה נהדר שאתם משוחחים על מה רוצים לעשות או משוחחים על לעשות כמה דברים כדי להפיץ את הפא.

גם ועידות פא הן משהו ייחודי לדאפא שלנו. כשמגיעים לנקודה מסוימת, אנחנו מתאספים ביחד ועורכים ועידת פא, ואלה שלמדו היטב משתפים בהתנסויות ובהבנות שלהם, שיתנו השראה לאחרים ויעזרו להם להשתפר. זה מצוין. זה משהו שהוא ייחודי לנו.

באופן כללי, כולכם הקדשתם ונתתם רבות לפא הזה. כמובן, לא אפעל בצורה המקובלת ואשבח אתכם, ואתם גם בכל מקרה לא מחפשים את זה. מה שאתם מחפשים זה דֶה וסגולות, ואתם מחפשים את התרוממות התחומים והרמות שלכם. לפיכך לא אגיד את הדברים האלה. כשאתה עובד בשביל הדאפא זה שווה-ערך לכך שאתה עובד בשביל עצמך, משום שאתה חלק של הדאפא. להיות אחראי כלפי הדאפא זה כמו להיות אחראי כלפי עצמך. אז אין צורך שאגיד הרבה. אני אחראי רק כלפי הטיפוח שלכם, ברמות שלכם ובתהליך השיפור שלכם.

באשר לאופן שבו יש לפעול בקרב אנשים רגילים, אני חושב שכולכם יודעים איך. אני מקווה שמעתה ואילך תהיה לכם התחלה טובה יותר ותעשו את עבודתכם אפילו טוב יותר. בה בעת אני מקווה שהפגישה היום, שניתן לקרוא לה "ועידת פא", תעזור לכם להשתפר באופן משמעותי ותדרבן אתכם באופן משמעותי. פה אולי אני דוחף אתכם קדימה, אבל אתם עצמכם צריכים למהר בלימוד הפא, ולנצל את זמנכם בצורה הטובה ביותר ללמוד את הפא ולעמוד בקצב. רק אז זה להיות באמת יציב. אני מקווה שכולם ימשיכו להתקדם במרץ ובעוז בטיפוח. אל תהיו צופים בהגעה לשלמות של אחרים – אלא גם תשאפו להגיע לשלמות בעצמכם בהקדם האפשרי.