"פוֹא פא"[2] הוא העמוק ביותר והוא המדע המיסטי והעל-טבעי ביותר בין כל התיאוריות שבעולם. כדי לפתוח את התחום הזה יש לשנות מהיסוד את השקפת האדם הרגיל, אחרת, המראה האמיתי של היקום יישאר לנצח מיתוס של האנושות, ואנשים רגילים יזחלו לעד בתוך המסגרת המוגדרת על-ידי הבורות שלהם עצמם.
אם כן, מהו "פוא פא" בסופו של דבר? האם הוא דת? האם הוא פילוסופיה? זו רק ההבנה של "המלומדים חוקרי הבודהיזם שהפכו למודרניים". הם רק לומדים את התיאוריות, לומדים אותן בביקורתיות וחוקרים אותן כביכול בהתייחסם אליהן כאל דברים המשתייכים לתחום הפילוסופיה. למעשה "פוא פא" אינו רק הקומץ הקטן ההוא שבכתבים הבודהיסטיים, שזה רק הפא שברמה ההתחלתית של "פוא פא". "פוא פא" הוא ראיה חודרת לתוך כל המסתורין, החל בחלקיק, במולקולה, ועד ליקום, מהקטן עוד יותר ועד לגדול עוד יותר, הכולל כל דבר ולא משמיט דבר. הוא דיון בתכונת היקום "גֵ’ן-שַן-רֵן"[3] המתבטאת ברמות שונות בצורות שונות, שזה בעצם מה שאסכולת הטאו[4] מכנה בשם "טאו" ואסכולת הבודהא[5] בשם "פא"[6] .
ככל שהמדע של המין האנושי הנוכחי מתקדם, הוא רק חלק מהמסתורין של היקום. ברגע שאנחנו מזכירים תופעה ספציפית בתוך "פוא פא", יהיה מישהו שיאמר: "עכשיו כבר העידן האלקטרוני והמדע מאוד מתקדם, חלליות טסו והגיעו אפילו לפלנטות אחרות, ועדיין מדברים על אמונות טפלות ישנות כאלו". לומר זאת בפשטות, ככל שהמחשב מתקדם, הוא לא יכול להשתוות למוח האנושי, ואילו המוח האנושי הוא היום עדיין תעלומה שלא ניתן לפענחה לגמרי. לא משנה כמה גבוה טסות החלליות, הן לא טסו החוצה מהממד החומרי הזה שבו אנחנו, המין האנושי, קיימים. מה שניתן להכיר בעזרת הידע של המין האנושי המודרני, הוא רק קומץ רדוד מאוד וזה מרוחק מאוד מהבנה אמיתית של המראה האמיתי של היקום. יש אנשים שאפילו לא מעזים להישיר מבט, לא מעזים לגעת, לא מעזים להכיר בעובדת התופעות הקיימות באופן אובייקטיבי, כיוון שאנשים אלה שמרנים מדי ואינם רוצים לשנות את ההשקפה המסורתית שלהם כדי לחשוב. רק "פוא פא" מסוגל לגלות בשלמות את סודות היקום, הזמן-מרחב וגוף האדם. הוא מסוגל להבדיל באמת בין חסד לעוול, בין טוב לרע, לבטל את כל הדעות המוטעות ולכונן את ההשקפה הנכונה.
הרעיונות המנחים את המדע האנושי העכשוי יכולים רק להגביל את הפיתוח והמחקר שלו בתוך העולם החומרי. רק לאחר שנושא מסוים מוכר חוקרים אותו. נוקטים בדרך כזאת. ואילו כשמדובר בתופעות שלא ניתן לגעת בהן ולא ניתן לראות אותן בממד הזה שלנו, אך הן קיימות באופן אובייקטיבי ויכולות להשתקף בממד החומרי הזה שלנו כביטויים מוחשיים, דווקא לא מעזים לגעת בהן ומתייחסים אליהן כאל תופעות בלתי מובנות. אנשים עקשנים מחפשים סיבות בכוח ובצורה חסרת כל שחר ואומרים שמדובר בתופעות טבעיות. אנשים שיש להם כוונות נסתרות, נוהגים להדביק, בניגוד למצפונם, תוויות גדולות של אמונות טפלות על כולן. אנשים שיש להם שאיפה מועטה מתעלמים מהן בטענה שהמדע לא מתקדם דיו. אם האנושות הייתה מסוגלת להכיר את עצמה ואת היקום מחדש ולשנות את המנטליות המאובנת שלה, הייתה לה קפיצה משמעותית קדימה. "פוא פא" יכול להעניק לאנושות את התובנה המלאה לתוך עולם אינסופי שלא ניתן למדידה. במשך כל הזמנים, מה שמסוגל להסביר בצורה מושלמת וברורה את האנושות, את כל ממדי קיום החומר, את החיים ואת היקום כולו, הוא רק "פוא פא".
לי הונג-ג'י
2 ביוני 1992
[1] לוּן יוּ – דיון, הערה.
[2] פוֹא פא – העקרונות והחוק האוניברסליים; הדרך של היקום. פוא – ע"ע; פא – ע"ע.
[3] ג’ן-שן-רן – ג'ן – אמת, אמיתיות; שן – רחמים, חמלה, נדיבות; רן – סבלנות, סובלנות, הבלגה, איפוק.
[4] טאו – 1. ידוע גם כ"דאו", מונח טאואיסטי ל"דרך הטבע והיקום"; 2. ישות מוארת שהשיגה את הטאו הזה.
[5] בודהא – מילה מסנסקריט שפירושה "אדם מואר".
[6] פא – חוקים ועקרונות.